שלג קטן ורוטט. זה הדבר הראשון שרואים כשפותחים את הדלת לפוקס טרייר קשה-שיער. גוש קטן של אנרגיה לבנה, מבט חד, זנב זקוף כמו אנטנה. ההפתעה הגדולה ביותר עבור בעלים חדשים היא לא הגודל, אלא העוצמה. בתוך הגוף הקומפקטי הזה, במשקל שמונה קילוגרמים בלבד, מסתתרת אינטנסיביות שיכולה להביך כלב פי שלושה ממנו. המיתוס הנפוץ הוא שמדובר בכלב נעים לליטוף, מיניאטורי, ממש בובה של כלב. זה לא נכון. הפוקס טרייר הוא טרייר קשוח לכל דבר, ועם המראה החמוד בא חבילה שלמה של אופי, אינטליגנציה ורצון עז.
סיפור מהשטח. דיני, פוקס טרייר בן ארבע, הגיע אליי עם תיק עבים. שלושה מאלפים קודמים, שני קורסים בסיסיים, ואינספור תסכולים. הבעלים, גיל מתל אביב, סיפר לי שדיני רודף אחרי כל ריח, בורח בכל הזדמנות, נובח על כלבים גדולים ממנו, והפך לטרור בשכונה. "הוא חמוד אבל אני לא יכול לצאת איתו החוצה," אמר גיל. בדקתי את דיני. כלב בריא, חד, עם עיניים זוהרות של מחשבה. לא היה אגרסיבי. היה מתוסכל. הפוקס טרייר נוצר כדי לרדוף אחרי שועלים במאורות, לעבור מרחקים, לקבל החלטות מהירות. דיני קיבל שעת טיול ביום וזה היה רחוק מלהספיק. החלטנו על תוכנית: שלושה טיולים מפרקים ביום, עבודת ריח, משחקי חשיבה, ועבודה על קשר עין. תוך חודשיים, דיני הפך מכלב בלתי נשלט לכלב עם שליטה עצמית מרשימה. לא ריסנו אותו. נתנו לו מה שהוא צריך.
ההיסטוריה של הפוקס טרייר מתחילה במאה הי"ט באנגליה, בעולם של ציד שועלים. זוהי נקודת המפתח לכל הבנה של הגזע. התפקיד של הפוקס טרייר היה ייחודי. בזמן שהכלביים הגדולים, הפוקסהאונדס, רדפו אחרי השועל בשטח פתוח, הפוקס טרייר נכנס למאורות תת-קרקעיות, חשוכות, צרות ומסוכנות, כדי לגרש את השועל החוצה או להרוג אותו. זה לא עבודה לכל כלב. דרוש אומץ, נחישות בלתי מתפשרת, גוף קטן וגמיש, לסתות חזקות, וחשוב מכל: יכולת עבודה עצמאית בסביבה שבה אין בן אדם שיגיד לך מה לעשות.
האינטליגנציה של הפוקס טרייר היא מסוג אחר. לא אינטליגנציה של צייתנות ועבודה בשיתוף פעולה מלא, כמו של לברדור. זו אינטליגנציה של פתרון בעיות, של קבלת החלטות, של אסטרטגיה. במאורה תת-קרקעית, השועל לא מחכה. הוא נלחם. הפוקס טרייר חייב להחליט תוך שבריר שנייה: לסגת, להתקדם, לתקוף, או לחכות. הכלב שחיכה לפקודה לא שרד. המשמעות של זה בחיים המודרניים היא שפוקס טרייר לא מחכה לאישור שלכם לפני שהוא עושה מה שהוא חושב לנכון.
המיתוס השני שצריך לנפץ: פוקס טרייר זה כלב קשה. לא נכון. קל לנהל אותו, בתנאי שמבינים אותו. הבעיה האמיתית היא שהגזע הזה סובל יותר מכל גזע אחר מחוסר גירוי. שימו פוקס טרייר בדירה עם שעת טיול ביום ותקבלו כלב הורס, נובח, רודף. תנו לו עבודה, ריח, משחק, תנועה, משימות, ותקבלו את אחד הכלבים הנאמנים, המצחיקים והמבריקים שיש.
הפוקס טרייר קשה-שיער התפתח בנפרד מהפוקס טרייר חלק-שיער, למרות הדמיון החיצוני. הקשה-שיער הוא תוצאה של הכלאות בין הפוקס חלק-השיער לבין טרייר אנגלי קשה-שיער שנכחד כיום. הפרווה המחוספסת, הדוחה מים ולכלוך, הייתה התאמה הכרחית לעבודה בתוך מאורות רטובות ומלוכלכות. זו הסיבה שהפרווה דורשת טיפול. הפרווה החיצונית הקשה מגנה על הכלב, והפרווה הפנימית הרכה מבודדת. אם לא מסירים את הפרווה המתה בטיפוח מקצועי, טכניקה שנקראת סטריפינג, היא נושרת והפרווה הרכה תופסת את מקומה. ואז מאבדים את ההגנה הטבעית וצבע הפרווה דוהה לכתום חיוור. גזיזה במכונה, הנפוצה אצל מספרות כלבים שאינן מתמחות בגזע, הורסת את מרקם הפרווה לצמיתות. סטריפינג ידני אחת לשלושה חודשים הוא הטיפול הנכון לשימור הפרווה האופיינית והצבעים החדים של הפוקס טרייר.
חשוב להבין את ההבדל בין גזעי טרייר שונים. כל טרייר נולד לעבוד במחילות, אבל לכל אחד היה יעד אחר. הטרייר האירי, הגדול יותר, צד זאבים ושועלים גדולים. הג'ק ראסל, הקטן יותר, צד שועלים בשטח פתוח. הפוקס טרייר נמצא בדיוק באמצע: גוף שנותן לו גמישות בתנועה תת-קרקעית, אבל אומץ וכוח להתמודד עם שועל בקרב פנים אל פנים בתוך מאורה. כשהוא נועץ בשיניו ושולף, הזנב הזקוף משמש כידית אחיזה לצייד. התכונה הזו, של עבודה עצמאית במרחב סגור וחשוך, היא שהפכה את הפוקס טרייר לכל כך חד ומהיר בתגובותיו.
מבחינה התנהגותית, הפוקס טרייר מציג שילוב נדיר של תכונות. יצר הציד שלו חזק במיוחד. ראה חתול, סנאי, אופניים, ריצה, והפוקס טרייר יוצא לדרך בלי לחשוב פעמיים. השאלה היא לא איך לשבור את היצר הזה, אלא איך לתעל אותו. עבודת ריח, משחקי כדור אסטרטגיים, גירויים שמפעילים את הראש. אלה התחליף לציד שועלים. פוקס טרייר שעסוק הוא פוקס טרייר שמח. פוקס טרייר משועמם הוא בעיה של ממש.
היצר החברתי כלפי בני אדם מפותח מאוד, אבל הוא מגיע עם תנאים. הפוקס טרייר אוהב את הבעלים שלו, אבל לא בהכנעה כמו לברדור או גולדן. האהבה שלו היא של שותף, לא של כפוף. הוא רוצה לשתף פעולה, אבל רק אם זה הגיוני בעיניו. הסמכות שלכם חייבת להיות מבוססת על כבוד, לא על פחד. פוקס טרייר שמכבד אתכם יעשה הכל עבורכם. פוקס טרייר שלא מכבד אתכם יעשה מה שבא לו. הבדל דרמטי, שתלוי כולו בקשר שאתם יוצרים איתו.
כלפי כלבים אחרים, הפוקס טרייר יכול להיות מאתגר. הנטייה הטבעית היא להיות דומיננטי, במיוחד כלפי כלבים מאותו מין. סוציאליזציה מוקדמת, החל מגיל חודשיים, היא קריטית. לא מספיק לחשוף אותו לכלבים. צריך לחשוף אותו בצורה חיובית מבוקרת, ללמד אותו שגינונים חברתיים. זה לא גזע שהולך עם כל כלב שהכרתם בטיול, אבל עם אילוף נכון תוכלו לחיות בשלום עם כלבים אחרים.
האילוף של הפוקס טרייר דורש גישה שונה מרוב הגזעים האחרים. שיטות שעובדות על רועים צאן או כלבי ציד פשוט לא עובדות כאן. פקודות חוזרות ונשנות משעממות אותו. תרגול משמעת יבש מייצר התנגדות. מה שעובד, ואני אומר את זה אחרי שנים של עבודה עם הגזע, זה ליצור מוטיבציה. הפוקס טרייר צריך להבין למה כדאי לו לשתף פעולה. ומה כדאי לו? משחק. אוכל. גירוי. גיוון. אימון של חמש דקות, הפסקה, משחק, עוד חמש דקות. לא שעת אימון רציפה. לגזע הזה יש טווח קשב קצר לעבודת שגרה אבל קשב אינסופי לדברים שמעניינים אותו. המפתח הוא לגרום לו לחשוב שכל מה שאתם רוצים ממנו היה הרעיון שלו מלכתחילה.
עבודה עם מבוגרים לעומת עבודה עם גורים היא טקטיקה שונה לחלוטין. גור פוקס טרייר הוא ספוג. הוא קולט הכל, אבל גם מפתח הרגלים במהירות הבזק. אם ביום הראשון תאפשרו לו לעלות על הספה, הוא יחשוב שזה החוק. ואם תתחרטו אחרי שבוע, תיתקלו בהתנגדות. הסוציאליזציה בגיל הרך היא קריטית במיוחד. גור שלא פגש מספיק כלבים, אנשים, מרקמים, רעשים ומקומות לפני גיל ארבעה חודשים, יגדל להיות כלב חשדן ומפוחד. ופוקס טרייר מפוחד הוא לא פוקס טרייר נעים. הפחד שלו מתבטא בנביחה, בנשיכה, בבריחה.
אחד הדברים המרתקים בפוקס טרייר הוא הקריירה המפוארת שלו מחוץ לעולם הציד. הפוקס טרייר קשה-שיער הוא הגזע המעוטר ביותר בהיסטוריה של תערוכת וסטמינסטר. חמש עשרה זכיות בתחרות היוקרתית ביותר בעולם. יותר מכל גזע אחר. כלבה בשם מאטפורד ויק זכתה פעמיים, ב-1915 ו-1916. רק כלב אחד בהיסטוריה זכה יותר פעמים, וגם הוא היה פוקס טרייר, חלק-השיער. בהיסטוריה של הכלבות המפורסמות, אסטה מסדרת הסרטים "האיש הרזה", סנואווי מסדרת "טינטין", וסזר, כלבו של המלך אדוארד השביעי, כולם פוקס טריירים. איינשטיין החזיק פוקס טרייר בשם צ'יקו. תומאס הרדי, הסופר הבריטי הדגול, כתב על הכלב שלו ווסקס שהיה פוקס טרייר. אפילו צ'רלס דרווין, במסעותיו, התלווה אליו טרייר לבן קטן בשם פולי.
הפוקס טרייר מוכר בתקן רשמי של הפדרציה הבין-לאומית לכלבנות (FCI) בקבוצה 3, סעיף 1: טריירים גבוהי-רגליים. גובהו עד 39 סנטימטרים בשכם. משקלו האידיאלי לזכרים הוא 8.25 קילוגרמים. הנקבות קלות במעט. צבע הפרווה הוא לבן עם סימנים שחורים, או שחור ושזוף. האוזניים קטנות, בצורת V, מקופלות קדימה בצמוד ללחי.
תוחלת החיים של הפוקס טרייר גבוהה יחסית. בממוצע 13.5 שנים. זה לא נדיר לראות פוקס טרייר מגיע לגיל 15 ואף יותר. הבעיות הבריאותיות השכיחות כוללות אטקסיה ומיילופתיה של טריירים, מצב נוירולוגי תורשתי שפוגע בקואורדינציה של הגפיים האחוריות. כמו כן, קיימת נטייה לבעיות עור, אלרגיות ודרמטיטיס, ולקטרקט בגיל מבוגר. חשוב לבצע בדיקות סקר גנטיות לפני גידול, במיוחד לבעיות נוירולוגיות.
אך קיימת גם נטייה אופיינית לבעיות אורטופדיות. פריקת פיקה, בעיה שכיחה בגזעים קטנים, מופיעה אצל פוקס טריירים מסוימים. מחלת פון וילברנד, הפרעת קרישה תורשתית, קיימת גם היא בגזע. בדיקות סקר גנטיות לפני רכישה הן לא המלצה. הן חובה. מגדל אחראי יספק תיעוד של בדיקות ההורים. מגדל שלא, זה דגל אדום.
הפוקס טרייר והילדים. שאלה שאני שומע הרבה. הילדים של גיל, מהסיפור הקודם, היו בני 6 ו-9 כשדיני הגיע. ההמלצה שלי למשפחות עם ילדים היא לחשוב פעמיים. לא כי הפוקס טרייר אגרסיבי לילדים. להפך. הוא שובב, עליז ונהנה ממשחק. אבל יש סף גירוי נמוך. ילד שצועק, מניף ידיים, רץ במסדרון. הפוקס טרייר נכנס למוד רדיפה. הילד לא מבין למה הכלב נושך לו בקרסול. התשובה: כי הילד רץ כמו טרף, והפוקס טרייר עושה מה שהוא יודע לעשות. עם ילדים בוגרים מספיק להבין גבולות, הפוקס טרייר יכול להיות חבר נהדר. עם פעוטות, זה מתכון לבעיות.
לא פחות חשוב, הקול של הפוקס טרייר. מדובר בגזע נובח. לא נובח מתוך תוקפנות, אלא נובח מתוך ערנות, התרגשות, שעמום. השכנים צריכים להיות מוכנים לזה. אילוף נכון יכול לצמצם נביחות רקע, אבל לא להעלים אותן לגמרי. הפוקס טרייר מתקשר. הוא משמיע את דעתו על כל דבר. לא כולם אוהבים שכנים כאלה.
למי הפוקס טרייר מתאים? לבעלים עם ניסיון בכלבים. לא לבעלים ראשונים. לא למשפחה עם ילדים קטנים שאין לה זמן להשקיע. אבל למי שמבין מה הוא מקבל, אדם פעיל שאוהב לבלות בחוץ, שמוכן להשקיע בגירוי מנטלי יומיומי, שיש לו סבלנות לאילוף עקבי, הפוקס טרייר ייתן יותר מכל גזע אחר. הגודל שלו הופך אותו למתאים לדירה, בתנאי שהדירה לא תהיה הכלא שלו. הוא צריך לצאת, לרוץ, להריח, לעבוד.
סוף הסיפור הוא שהפוקס טרייר מזכיר לנו שהגודל לא קובע. האומץ, האינטליגנציה והנחישות לא נמדדים בקילוגרמים או בסנטימטרים. הגזע הזה לימד אותי יותר על אישיות כלבית מכל ספר שקראתי. לא כל אחד יכול להתמודד איתו. אבל מי שיכול, יגלה שאחד החברים הכי גדולים בעולם מגיע באריזה קטנה, לבנה, ומחוספסת. תנאי: תביאו אנרגיה, הומור, ופתיחות לדיאלוג. הפוקס טרייר לא מסתפק בבעלים. הוא רוצה שותף.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של טריירים:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368