יורקשייר טרייר : לוכד עכברושים בתוך גוף של בובה

פרק ראשון: הטעות הכי גדולה

"יורקשייר טרייר זה כלב ברכיים. תיק יד. אקססורי מהלך."

אני שומע את זה 25 שנה. ובכל פעם שאני שומע, אני נזכר בהודרס פילד בן. כלב במשקל 11 פאונד, גודל של יורקי גדול אפילו בסטנדרטים של היום, שהחזיק בתואר אלוף בתערוכות וגם בתחרויות הרג עכברושים ברחבי צפון אנגליה של סוף המאה ה-19. אותו כלב, אותה נפש, אותה אינטליגנציה. מה שהשתנה זה לא הגזע: זה איך שאנחנו מתייחסים אליו.

המיתוס שהיורקי הוא "כלב נקבה" או "כלב בובה" גרם לנזק התנהגותי עצום. עשרות אלפי יורקים סובלים מחרדות, נשיכות ובעיות חברתיות פשוט כי הבעלים מתייחסים אליהם כמו לתינוקות ולא כמו לטריירים. כי בגודל של 3 קילו מסתתרת נשמה של לוכד עכברושים.

פרק שני: סמוקי והצינור

1944, גינאה החדשה. טייס אמריקאי בשם ביל ווין מוצא גור יורקשייר טרייר במחנה צבאי, שוקל 4 פאונד : 1.8 קילו. הוא קורא לה סמוקי.

הטייסת של ביל נשלחת לתקן שדה תעופה. צריך להעביר כבל טלגרף דרך צינור באורך 21 מטר שעובר מתחת למסלול ההמראה. קוטר הצינור הוא 20 סנטימטר בלבד. יד אדם לא נכנסת. אין דרך לעקוף.

ביל קושר חוט דק לצווארון של סמוקי, מראה לה את הכניסה לצינור, ואז רץ לקצה השני וקורא לה. סמוקי, גור במשקל של שק אורז, מהססת לרגע, ואז זוחלת דרך החושך, דרך הצינור הצר, עד שהיא מגיעה לקצה השני. הכבל עבר. הטלפון השדה חובר. העבודה נעשתה.

סמוקי שירתה 12 משימות קרביות, שרדה 150 תקיפות אוויריות, וזכתה להכרה ככלב המלחמה הראשון שהביא טיפול נפשי לחיילים. ביל ווין סיפר שהיא הייתה יושבת ליד חיילים פצועים, מלקקת את הידיים שלהם, ומחזירה להם חיוך ברגעים הכי קשים שלהם.

הלקח של הסיפור הזה: יורקי במשקל 4 פאונד עשה מה שחיילים חמושים לא יכלו לעשות. אל תטעה בגודל. טרייר זה טרייר.

פרק שלישי: איך נוצר היורקי

באמצע המאה ה-19, אורגים סקוטים נדדו דרומה ליורקשייר כדי לעבוד במפעלי הטקסטיל. הם הביאו איתם טריירים קטנים, מה שכונה אז "Broken-haired Scotch Terrier", והצליבו אותם עם טריירים מקומיים, כולל כנראה הסקיי טרייר והמלטז.

התוצאה הייתה כלב קטן, מהיר, נועז, עם פרווה משי ארוכה שלא נתפסה במכונות. והכי חשוב: לוכד עכברושים אולטימטיבי.

המפעלים והמכרות סבו מעכברושים. רעל סיכן את הפועלים. מלכודות לא הספיקו. היורקי היה קטן מספיק להיכנס לפינות צרות, מהיר מספיק לתפוס, ועקשן מספיק לא לתת לעכברוש לברוח. הוא היה הפתרון המושלם.

ב-1861, כתב של עיתון מקומי כינה אותם "יורקשייר טרייר", והשם נשאר.

הודרס פילד בן, שחי בין 1865 ל-1871, נחשב לאב המייסד של הגזע. הוא שקל 11 פאונד, כמעט פי שניים מהיורקי המודרני, וניצח גם בתחרויות יופי וגם בתחרויות הרג עכברושים. כמעט כל יורקי מודרני נושא את הדם שלו בשושלת.

ב-1885 הגזע נרשם במועדון האמריקני לכלבנות. אבל הפריצה הגדולה לתודעה הגיעה רק אחרי מלחמת העולם השנייה, כשסמוקי הפכה לכוכבת עולמית והציתה מחדש את העניין בגזע שכמעט נשכח.

פרק רביעי: איך התפקיד מעצב את האופי

היורקי הוא טרייר. המילה הזו אומרת הכל.

טרייר נבנה לעבוד לבד, מתחת לאדמה, בחושך, מול טרף שמגן על עצמו. עכברוש הוא לא ארנב. הוא נושך, הוא נלחם, והוא לא מוותר בקלות. טרייר שייכנס למאורת עכברושים ויהסס לרגע, יצא עם פנים שרוטות או לא יצא בכלל.

התפקיד הזה בחר תכונות ספציפיות: אומץ שאין לו שום קשר לגודל, מהירות תגובה, לסת חזקה ביחס לגוף, נביחה חדה שמתריעה על כל תנועה, ועצמאות מחשבתית. טרייר לא יכול לחכות לפקודות כשהוא רודף עכברוש. הוא צריך להחליט לבד, ועכשיו.

המשמעות של זה לחיים בבית: היורקי לא מחפש לרצות אתכם כמו לברדור. הוא לא ירוץ לבצע פקודה סתם כי אמרתם. הוא יחשוב: "מה אני מקבל בתמורה?" ואם התשובה לא מספיק טובה, הוא יעשה מה שבא לו.

הפרווה הארוכה והמשי, שנתפסת היום כסמל ליוקרה ויופי, לא נועדה לתערוכות. היא נועדה למפעל. טרייר שעבד במפעל טקסטיל עם שיער ארוך לא הסתבך במכונות. השיער פשוט גלש מעליהן. מה שאנחנו רואים היום כבובה מפונקת, היה פעם כלי עבודה.

פרק חמישי: סיפור מהשטח : שירה והשליטה

שירה הגיעה אליי עם יורקי בן 4, קוקי. הבעיה: קוקי נשך. לא סתם נשך. הוא נשך כל מי שניגש אל שירה. חברים, בני משפחה, אפילו טכנאי שהגיע לתקן מזגן. שירה לא יכלה להזמין אף אחד הביתה.

שירה אמרה: "הוא מגן עליי."

אמרתי לה: "הוא לא מגן עלייך. הוא שולט עלייך. את הכלי שלו. הוא מחליט מי נכנס לחיים שלך ומי לא."

יורקי לא נולד תוקפני. אבל כשהוא גדל בלי גבולות, התסמונת הקטנה מתפתחת. הבעלים מרימים אותו, מחבקים, מגוננים, לא מציבים חוקים. והיורקי לומד: "אני הקטן, אני החלש, אבל יש לי שיניים. ואני אנצח."

התחלנו באימון הכי בסיסי: גבולות. קוקי ישן במיטה של שירה? עכשיו הוא ישן במיטה שלו. הוא עלה על הספה בלי רשות? עכשיו הוא מחכה להזמנה. הוא נבח על מישהו? שירה לימדה אותו "די" ונתנה חיזוק ברגע השקט.

תוך חודש, קוקי הפסיק לנשוך. לא כי הוא נעשה פתאום טוב יותר. כי שירה הפסיקה להיות כנועה. היא הפכה למנהיגה. והיורקי, שכל חייו חיפש מישהו שינהל אותו, נרגע.

הלקח של הסיפור הזה: אין דבר כזה "כלב קטן, לא צריך חינוך". טרייר דווקא צריך יותר חינוך, לא פחות, כי הלסת שלו קטנה אבל הנחישות גדולה.

פרק שישי: איך לחיות עם יורקשייר טרייר

היורקי הוא כלב נהדר, אבל בתנאי שמבינים מי הוא באמת.

האנרגיה שלו לא תואמת את הגודל. יורקי זקוק לטיולים יומיים, למשחקים, לזמן ריצה חופשי. יורקי שלא מוציא אנרגיה הופך להרסני. הוא יחפור בכריות, ילעס רהיטים, ינבח בלי סוף.

הנביחה היא הנשק שלו. טרייר ערני נובח. זה התפקיד שלו. אי אפשר לכבות את זה לגמרי, אבל אפשר ללמוד לשלוט בזה. אל תנסה להשתיק אותו בכוח. תלמד אותו "די" כששקט, ותן לו חיזוק על הרגעים השקטים.

השיניים. ליורקי יש נטייה לבעיות שיניים בגלל הגודל. צחצוח יומי וניקוי אבנית אצל וטרינר הם חובה. לא המלצה, חובה.

החברתיות. יורקי מתחבר לבעלים אחד או שניים. הוא לא אוהב זרים באופן אוטומטי. חשיפה מוקדמת לאנשים, כלבים, מקומות היא קריטית. בלי זה, הוא יתקבע בחשדנות.

האינטליגנציה של היורקי היא לא אינטליגנציה של צייתנות. הוא לא רטריבר. הוא טרייר. הוא יחשוב על כל פקודה, ישקול את התמורה, ויקבל החלטה. כדי להצליח באילוף, תהפכו את זה למשחק. צעצוע חורק, כדור קטן, חתיכת גבינה. היורקי לא ימות בשביל לרצות אתכם, אבל הוא ימות בשביל משחק טוב.

פרק שביעי: הבריאות

היורקי הוא גזע בריא יחסית, עם תוחלת חיים של 12 עד 16 שנים. אבל יש לו נטיות תורשתיות שחשוב להכיר.

השיניים הן החולשה הכי גדולה. שיניים צפופות, לסת קטנה, אבנית מצטברת. בלי טיפול, יורקי יכול לאבד שיניים בגיל צעיר.

הריאות. ליורקים יש נטייה לקריסת קנה הנשימה, במיוחד כשהם מושכים ברצועה. רתמה עדיפה על קולר, תמיד.

הברכיים. פיקת ברך פרוקה היא בעיה שכיחה. טיפוס על רהיטים וקפיצה מגובה עלולים להחמיר את המצב.

הריוניות. יורקי רועד. רוב הבעלים אומרים "קר לו". לא תמיד. יורקי רועד גם מחרדה, התרגשות יתר, או רמת סוכר נמוכה. אל תעטוף אותו בשמיכה בלי לבדוק קודם מה הסיבה.

הסוף: מי היורקי באמת

היורקי הוא לא כלב ברכיים. הוא לא אקססורי. הוא לא צעצוע חי.

היורקי הוא טרייר. יש לו אומץ של כלב פי שלושה ממנו, אינטליגנציה חדה, רצון עז, ונאמנות אין קץ. הוא יגן עליכם בנביחה, יצחיק אתכם בתעלולים, ויהיה בן לוויה נאמן ל-15 שנה.

אבל הוא לא יסלח לכם על חינוך רופף. הוא לא יהפוך לכלב טוב אם תתייחסו אליו כמו לתינוק. הוא יחכה שתפגינו מנהיגות, ואם לא תעשו את זה, הוא ייקח את הפיקוד לידיים הקטנות שלו.

אם תתנו לו גבולות, גירוי, וכבוד למי שהוא באמת, תקבלו את אחד הכלבים הכי מהנים שיש. אבל אל תשכחו לרגע: מתחת לפרווה המשי והעיניים הגדולות, מסתתר לוכד עכברושים. והוא לא שכח את זה.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים