כלב טירולי (Tyrolean Hound) — הבראקה העתיקה מהאלפים

יש גזעים שההיסטוריה שלהם כל כך עתיקה שאף אחד לא זוכר בדיוק איפה הם התחילו. הכלב הטירולי, או בשם המלא Tiroler Bracke, הוא אחד מהם. הוא התפתח בהרי האלפים הטירוליים, בצפון איטליה ובאוסטרלה של היום, לפני כל כך הרבה מאות שנים, שהמקורות המדויקים אבדו בערפל הזמן. המטרה היתה פשוטה וברורה: כלב שיוכל לעקוב אחרי טרף בשטח הררי, קשה, מכוסה שלג חלק מהשנה, ולעבוד מול צייד בודד.

כשחושבים על כלבי ציד, בדרך כלל חושבים על כלבים גדולים כמו הפוקסהאונד האנגלי או הבלודהאונד. הטירולי הוא ההפך: הוא קטן, גובה 44 עד 50 ס"מ, משקל 16 עד 20 קילו. הגוף שלו קומפקטי, חזה עמוק, רגליים חזקות ובנויות לטיפוס ולניווט בשטח תלול. ההבדל בינו לבין הביגל, למשל, הוא משמעותי: הביגל פותח לעבוד בלהקות בשטח פתוח יחסית, בעוד הטירולי פותח לעבוד לבדו, בהרים גבוהים, שבהם כלב קטן וזריז יכול לעבור במקומות שכלב גדול לא יכול.

הטירולי קרוב יותר במבנהו לכלב ההרים הבווארי, אבל קטן ממנו באופן ניכר. ההשוואה הטבעית ביותר היא לביגל, שגם הוא כלב ריח קטן, אבל האופי שונה לחלוטין: הביגל הוא כלב להקה, עליז וידידותי לכולם, בעוד הטירולי רציני יותר, שמור יותר, ומחובר חזק לאדם אחד.

למעשה, ההבדל המרכזי בין טירולי לביגל הוא בדיוק הנקודה הזאת: הביגל פותח לעבוד בלהקות של עשרות כלבים. הוא רגיל לעבוד בצוות ולהיות חלק ממערכת גדולה. הטירולי פותח לעבוד בצמוד לצייד אחד, בהרים, שבהם הקשר בין אדם לכלב הוא קריטי להישרדות. זה לא רק עניין של אופי: זה משנה את כל הדינמיקה. טירולי יקשור אליכם ברמה עמוקה יותר מביגל. הוא ירגיש את מצב הרוח שלכם, יגיב לשינויים שלכם, ויהיה תלוי בכם רגשית.

בפועל, זה אומר שהטירולי לא מתאים לאנשים שנמצאים מחוץ לבית שעות רבות כל יום, או למי שרוצה כלב עצמאי שלא דורש תשומת לב מתמדת. ביגל, בגלל ההיסטוריה שלו ככלב להקה, מסתדר טוב יותר עם שעות לבד. הוא רגיל להיות חלק מקבוצה ולקבל גירויים מכלבים אחרים. הטירולי, שפיתח קשר של שותפות עם צייד אחד, לא מקבל את אותו דחף להקה. הוא רוצה אתכם, לאו דווקא כלבים אחרים. זה הבדל מהותי שמשפיע על כל השגרה.

בגלל שהטירולי פותח לעבוד בשטח הררי קשה, הוא כלב עם חוש איזון יוצא דופן. הוא מטפס על סלעים, עובר בשבילים צרים, נע בזריזות בשטח לא יציב. היכולת הזאת, שנבנתה במשך דורות, הופכת אותו לשותף מצוין לטרקים ולטיולים בטבע. בניגוד לכלבים שטוחי-כף-רגל, הטירולי יודע לטפס.

מבחינת אופי, הטירולי הוא כלב רגוע יחסית לגזעי ציד. הוא לא היפראקטיבי כמו טרייר, לא אובססיבי כמו בורדר קולי. יש לו אוף-סוויץ': בבית, אחרי פעילות, הוא יודע לשכב ולהירגע. זאת תכונה נדירה בקרב כלבי ציד, שרבים מהם נשארים דרוכים גם בבית.

היחסים עם ילדים: הטירולי מצוין. בגלל הגודל הבינוני והאופי הרגוע, הוא סבלני, לא נובח סתם על ילדים, לא מפחד מהם. הוא ייתן לילד להתקרב, ללטף, לשחק. אבל כמו כל כלב, צריך ללמד ילדים לגשת נכון, לא להפריע בזמן אכילה, לא לרוץ מולו בצעקות. ההרגלה הזאת נכונה לכל כלב, אבל לטירולי היא מתאימה במיוחד בגלל הרגישות שלו לבעלים.

מה קורה כשמשאירים את הטירולי לבד שעות? אני רואה את זה אצל בעלים של גזעי ציד קטנים: ההנחה היא שכלב קטן מסתדר לבד, אבל זה לא נכון. הטירולי נוצר לעבוד בצמוד לאדם. הוא לא פותח להישאר בכלבייה או בחצר כשבית הצייד נמצא בעיר. לכן, טירולי שמושאר לבד 8 ו-9 שעות כל יום עלול לפתח חרדת נטישה, נביחות, לעיסת רהיטים. לא כי הוא רע, אלא כי הוא לא בנוי לזה. אם אתם עובדים שעות ארוכות, כדאי לשקול מעון כלבים, דוג ווקר, או לפחות סידור של מישהו שיוצא איו באמצע היום.

הפרווה של הטירולי עבה, צפופה, עם פרווה תחתונה טובה שמגנה עליו מקור ושלג. בהרי האלפים, הטמפרטורות בחורף יורדות הרבה מתחת לאפס. כלב שלא היה מסוגל לעמוד בתנאים האלה פשוט לא היה שורד. הצבע הנפוץ הוא חום-אדמדם, לעיתים עם כתם לבן קטן על החזה. הראש מוארך, האוזניים שמוטות, בינוניות בגודלן, עם מבט ערני ורציני.

הטירולי הוא כלב עדין יחסית לגזעי ציד. הוא לא אגרסיבי, לא דומיננטי יתר על המידה. הוא חברותי עם אנשים, טוב עם ילדים, מסתדר עם כלבים אחרים. הקול שלו נעים, לא צורמני. הוא נובח בעבודה, כשהוא על עקבה, אבל לא סתם. כלבי ציד רבים נובחים מרוב התרגשות גם כשאין צורך. הטירולי חסכן בקול: הוא יודע מתי להשתמש בו ומתי לחסוך באנרגיה.

הצורך הגדול שלו הוא בפעילות גופנית מתונה עד גבוהה. הוא לא צריך ריצה אולטרה-מרתונית כמו האסקי, אבל הוא גם לא מסתפק בהליכה של רבע שעה מסביב לבלוק. טיולים ארוכים, שבהם הוא יכול להריח, לחקור, לעבוד עם האף: אלה הדברים שהופכים אותו למאושר. ההליכה האידיאלית היא לפחות שעה ביום, בשטח משתנה, עם אפשרות לחקור ריחות חדשים.

חשוב לי להרחיב על החיים עם טירולי בתנאים הישראליים. אני נתקל לא פעם באנשים שרואים גזע אירופי ומניחים שיסתדר פה כמו כל כלב אחר. אבל הפרווה העבה של הטירולי, שמגינה עליו כל כך יפה בשלג האלפיני, היא אתגר אמיתי בקיץ הישראלי. טיולים צריכים להיות בשעות הבוקר המוקדמות או אחרי שהשמש שוקעת. בחום של 35 מעלות בצהריים, טירולי עלול לקבל מכת חום תוך דקות. אני ממליץ: תמיד לבדוק שהאספלט לא חם מדי עם גב היד, להקפיד על מים בכל טיול, ולהימנע לחלוטין ממאמץ גופני בשעות החמות. בקיץ, טיול של 20 דקות בשמש ישירה יכול להיות מסוכן יותר מטיול של שעתיים בערב.

גם התזונה צריכה להתאים לעונות. בקיץ, כשהפעילות פחות אינטנסיבית, אפשר להוריד קצת בכמויות. בחורף, כשהטיולים ארוכים יותר והכלב מוציא יותר אנרגיה, להגדיל. זה לא מדע טילים, אבל הרבה בעלים טועים וחושבים שכמות קבועה נכונה לכל ימות השנה.

האילוף של טירולי הוא יחסית פשוט. הוא רוצה לשתף פעולה. הוא לא עקשן כמו גזעי ציד אחרים. הוא קשוב, מגיב טוב לחיזוקים חיוביים. ההבדל בינו לבין התחש, למשל, הוא שהתחש ידוע בעקשנותו ובנכונותו לאתגר את הבעלים, בעוד הטירולי נעים יותר, גמיש יותר, וקל יותר להנחייה.

אבל: כמו כל כלב ריח, יש לשים לב להרסלז ולעבודה עם האף. האינסטינקט לרדוף אחרי ריח הוא חזק. כלב על עקבה מאבד קשר עם העולם. אם אתם גרים באזור עם תנועה, שמירה על רצועה היא חובה. גם בחצר מגודרת, הטירולי עלול לנסות לברוח אם הוא מריח משהו מעניין.

הטירולי בישראל הוא נדיר מאוד, כמעט לא קיים. מי שכן רוצה כזה צריך לשים לב להתאמה לאקלים: הפרווה העבה, שמגינה עליו כל כך טוב בקור, יכולה להיות כבדה בקיץ הישראלי. מומלץ לטייל בשעות הקרירות, להימנע מהשמש הכבדה בצהריים, ולהקפיד על מים וצל בכל רגע.

הבריאות של הטירולי טובה, כמו גזעים שעברו ברירה טבעית באזור קשה. תוחלת חיים 12 עד 14 שנים. דיספלסיה של מפרק הירך קיימת אבל נדירה. דלקות אוזניים בגלל האוזניים השמוטות נפוצות יותר.

אני רוצה להוסיף עוד השוואה שגזע שמעניין בישראל: התחש. גם תחש הוא כלב קטן, גם הוא פותח לציד, גם הוא עובד עם האף. אבל ההבדלים עמוקים ממה שנראה במבט ראשון. תחש פותח לציד של מחילות: הוא נכנס מתחת לאדמה, מתעמת עם גיריות ושועלים, והוא אמיץ עד כדי טמטום. הטירולי פותח לעקיבה בשטח פתוח: הוא רץ אחרי ריח, לא נלחם במחילות. זה משפיע על האופי: התחש עצמאי מאוד, עקשן, מוכן לקבל החלטות לבד במצבים מסוכנים. הטירולי תלוי יותר בבעלים, מחובר יותר, קל יותר לניהול. מי שאוהב תחש אבל רוצה כלב קצת יותר חברותי ומעט פחות עקשן, הטירולי יכול להיות תשובה טובה.

דבר נוסף על בריאות: בגלל שהגזע התפתח בבידוד יחסי בהרים, הוא נטול מחלות גנטיות נפוצות בגזעים מסחריים. אין כאן היסטוריה של גידול אינטנסיבי לייצור המוני. המגדלים באוסטריה מקפידים על בדיקות ירך, מרפקים, עיניים. כשאתם שואלים מגדל, תבקשו תוצאות של OFA או PennHIP לדיספלסיה. גם בדיקות עיניים: PRA נמצא בגזעים דומים, אז לא מזיק לבדוק.

בטירול, באזור האלפים האוסטרליים, הגזע עדיין משמש לציד באופן פעיל. הוא כלב עבודה, לא כלב תערוכות. המגדלים שם מקפידים לשמור על אופי העבודה שלו. זה גם מה ששומר עליו אותנטי.

אחת השאלות שאני שומע הכי הרבה על גזעים נדירים היא: איפה אפשר למצוא גור? התשובה לטירולי היא כמעט רק באוסטריה ובצפון איטליה. אין מגדלים בישראל. אם אתם באמת רוצים טירולי, תצטרכו לטוס לאירופה, לבקר אצל מגדל מוכר, ולבדוק את הרקע הגנטי של הגורים. זה לא משהו שעושים בלי מחשבה.

ולמי שלא מוכן לטוס לאוסטריה, יש גם אפשרות לחפש בהצלות ובעמותות באירופה. מידי פעם מופיעים טירולים בארגוני הצלה באוסטריה, גרמניה, צפון איטליה. זאת אופציה פחות יקרה ולפעמים מצילה כלב בוגר שכבר יודע את האופי שלו. הרבה יותר קל להביא כלב בוגר מאשר גור, כי אתם יכולים לראות מראש איך הוא מתנהג, מה רמת האנרגיה שלו, איך הוא עם אנשים. כמובן שגם זה דורש בירוקרטיה של ייבוא כלב, בדיקות בריאות, ותקופת הסתגלות.

והכי חשוב: תחשבו על החיים עם הכלב הזה בעוד 5 שנים, לא רק ביום שמביאים אותו הביתה. טירולי יכול לחיות 14 שנים. זה המון זמן. תדמיינו 14 שנים של טיולים ארוכים, עבודת אף יומית, ניהול האינסטינקט החזק. אם אתם מוכנים לזה, תתחברו לגזע נדיר ומיוחד. אם לא, תחפשו גזע אחר.

הטירולי לא מתאים למתחילים, אבל הוא לא קשה במיוחד. הוא מתאים למי שיש לו ניסיון בסיסי עם כלבים, מבין את הצורך בפעילות, ומוכן לתת לכלב זמן ומקום לעבוד עם האף. מי שמחפש כלב שקט שיסתדר עם חצי טיול ביום, מוזמן לחפש גזע אחר. מי שמחפש שותף לטבע, לטיולים, לעבודה: הטירולי יכול להיות בחירה נפלאה.

אם כבר אימצתם או קניתם טירולי, כדאי לדעת אילו סוגי פעילות הכי טובים בשבילו. מעבר לטיולים רגילים, טירולי נהנה מצעצועי ריח (snuffle mats), מחיפוש חפצים, ממשחקי מעקב אחרי ריח. אלה לא משחקים סתם: הם מפעילים את היכולת הטבעית שלו, משביעים את הצורך המנטלי, ומונעים שעמום. טירולי משועמם הוא טירולי הרסני. אני למד את זה מניסיון עם גזעי ציד: גזע שעובד עם האף כל היום לא ישמח ללעוס כדור טניס. הוא רוצה להפעיל את המוח, להריח, לחפש, לפענח.

כמה מילים על סוציאליזציה: כמו כל כלב ריח, הטירולי זקוק למפגשים עם גירויים מגוונים מגיל צעיר. אנשים, כלבים, מקומות, רעשים, ריחות. ככל שהוא ייחשף ליותר דברים בגיל 8 עד 16 שבועות, כך הוא יהיה בטוח יותר ורגוע יותר בכל מיני מצבים. זה נכון לכל גזע, אבל במיוחד לגזע רגיש כמו הטירולי.

גם חשוב לדבר על תזונה: ככלב ציד פעיל, הטירולי זקוק לתזונה איכותית, עשירה בחלבון, עם יחס מאוזן בין שומן לפחמימות. לא כל מזון מסחרי מתאים. כדאי להתייעץ עם וטרינר שמכיר גזעי עבודה, לא עם וטרינר כללי שממליץ על המזון הנפוץ ביותר במרפאה. כמות המזון משתנה בהתאם לעומס הפעילות: בימים עמוסים, צריך יותר; בימים רגועים, פחות.

אני ממליץ על מזון יבש איכותי ברמה של 30% חלבון ו-18% שומן לפחות. גזעי ציד פעילים שורפים המון אנרגיה, וחלבון איכותי הוא הבסיס לשריר ולביטוח תקין. חפשו מזונות שהמרכיב הראשון בהם הוא בשר, לא תירס או חיטה. גם תוספת של אומגה 3 משמני דגים טובה לפרווה ולבריאות המפרקים.

חשוב גם לשים לב למשקל: בגלל שהטירולי קומפקטי, לא תמיד רואים עליו עלייה במשקל במהירות. בעלים רבים חושבים שהכלב במשקל נורמלי כשהוא כבר שמן מדי. אני ממליץ לבדוק מידי שבוע: להריץ יד לאורך הצלעות, להרגיש קשת קטנה של איזור המותניים. אם אתם מרגישים צלעות בלי להפעיל לחץ, הכלב רזה מדי. אם אתם לא מרגישים אותן בכלל, הכלב שמן מדי.

אני תמיד אומר לאנשים: גזעי עבודה דורשים מהבעלים להיות מחויבים לאורך זמן. הטירולי הוא לא אופנה. הוא לא גזע שמביאים כי הוא נדיר ואקזוטי. הוא מביאים כי מבינים אותו ואת הצרכים שלו. מי שעושה את שיעורי הבית, מי שבאמת מבין: מקבל כלב נדיר, מיוחד, ומלא אהבה. מי שלא: מקבל כלב מתוסכל, והרבה כאב לב.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים