בין הביגל להרייר מסתתר גזע שכמעט אף אחד לא מכיר. הביגל-חרי הוא לא סתם הכלאה או וריאציה גדולה יותר של ביגל. מי שחושב ככה מפספס את הנקודה. הגזע הזה נוצר בצרפת במאה ה-19 מתוך מטרה ספציפית: להיות כלב ציד מאוזן בין מהירות לחריפות חוש, בין סיבולת לגודל. הברון ז'ראר גרנדן דה ל'אפרוויה עשה מה שנראה כמו מעשה הכלאה פשוט בין ביגל להרייר, אבל התוצאה יצרה כלב שונה משני הוריו.
כדי להבין את הביגל-חרי חייבים להבין את התפקיד שלו. בצרפת של המאה ה-19 ציד ברכיבה על סוסים היה ספורט האריסטוקרטיה. להקות כלבים רדפו אחרי איילים, חזירי בר ושועלים ביערות הצרפתיים, וקבוצת רוכבים דלקה אחריהם. צורת ציד זו, שנקראה ציד פרפורס, דרשה כלבים מהירים מספיק כדי לעמוד בקצב של סוס דוהר, אבל גם בעלי חוש ריח עדין מספיק כדי לעקוב אחרי עקבות בשטח סבוך. הביגל היה קטן ואיטי מדי בשביל זה. ההרייר, הגדול יותר, היה מהיר אבל איבד חלק מהחריפות של הביגל. הברון חיפש את נקודת האיזון. הוא קיבל כלב בגובה 45 עד 50 סנטימטרים, עם מבנה מאוזן, חוטם מוארך ועיניים כהות וחכמות. לא גדול מדי, לא קטן מדי.
הבחירה הזו, ליצור כלב ציד בינוני שיכול לעבוד גם בלהקה וגם עצמאית, עיצבה את האופי של הביגל-חרי בצורה עמוקה. כלבי ציד שעובדים בלהקה חייבים להיות חברתיים. אין מקום לתוקפנות בין כלבים כשהם רצים יחד אחרי טרף שעות ארוכות. לכן הביגל-חרי הוא כלב חברותי ביותר כלפי כלבים אחרים. אין בו את האגרסיביות שאנחנו רואים אצל כלבי שמירה או כלבי עבודה מסוימים. הוא גדל כדי לעבוד עם אחרים, לא נגדם.
אבל יש פה גם צד שני. אותו כלב שעובד בלהקה חייב להיות מסוגל לעקוב אחרי ריח במשך שעות מבלי לאבד ריכוז, מבלי להתבלבל, מבלי לוותר. התכונה הזאת, שנקראת לפעמים עקשנות, היא בעצם התמדה צידית עמוקה. ברגע שהביגל-חרי מריח משהו מעניין, כל העולם מסביב מפסיק להתקיים. הוא לא מתעלם מהבעלים מתוך עקשנות. הוא פשוט נכנס למצב עבודה. האף שלו מחובר ישירות למוח, ואין לו מתג כיבוי.
הביגל-חרי הוא כלב בעל אנרגיה בלתי נדלית. מי שרואה אותו בבית ומתאר עצלן טועה בגדול. הגזע הזה יכול לרוץ שעות מבלי להתעייף, ואם הוא לא מקבל את המינון היומי של פעילות, הוא ימצא מוצא. זה יכול להיות הרס בבית, חפירות בחצר, או פשוט בריחה בעקבות ריח מעניין. צריך להבין משהו בסיסי: כלב ציד שעובד מגיל צעיר לא יודע מה זה יום מנוחה. הגוף והנפש שלו בנויים לעבודה מתמשכת.
אחת התכונות המרתקות של הביגל-חרי היא היחס שלו לבני אדם. בניגוד לכלבי ציד עצמאיים אחרים, הוא חיבב וקשור לאנשים. זה נובע מהעבודה שלו בלהקה. בלהקת ציד, הקשר בין הכלבים לרוכבים הוא קרוב. הכלב רץ, עוצר, מסתכל אחורה לרוכב, וממשיך. הוא לא עובד לבד. הוא עובד בשיתוף פעולה. לכן הביגל-חרי הוא כלב משפחתי, חיבי, שמחפש קרבה. הוא יבוא להתחכך, יניח ראש על הברך, ויחפש תשומת לב. אבל ברגע שיש ריח באוויר, הכלב המשפחתי נעלם ומופיע צייד ממוקד.
ההבדל בינו לבין הביגל הוא משמעותי. הביגל נוצר ככלב ציד קטן יחסית, המותאם לציד רגלי שבו הצייד הולך ברגל והכלב רץ לפניו. הביגל-חרי נוצר לעבודה אחרת לגמרי. הוא צריך לרוץ לצד סוסים, לעבור מרחקים גדולים יותר, ולכסות שטח רחב יותר. ההבדל הזה מתבטא לא רק בגודל הפיזי אלא גם באופי. הביגל-חרי הוא כלב עצמאי יותר, בטוח בעצמו, ובעל סיבולת גבוהה יותר. לעומתו, ההרייר, קרוב משפחה נוסף, הוא כלב גדול עוד יותר, ומהיר במיוחד. הביגל-חרי נמצא בדיוק באמצע. לא גדול מדי, לא קטן מדי. לא מהיר מדי, לא איטי מדי. האיזון הזה הוא תכונת המפתח שלו.
הביגל-חרי גם מתבגר לאט יחסית. גורים וכלבים צעירים יכולים להיות היפראקטיביים, חסרי ריכוז, ומאתגרים במיוחד. השקט והיציבות שמאפיינים בוגרים מגיעים רק בגיל שנתיים-שלוש. עד אז, בעלים חייבים להיות סבלניים, עקביים, ולדעת שתקופת הנעורים הזאת תחלוף. אילוף מוקדם, סוציאליזציה רחבה וחשיפה לגירויים מגוונים הם חובה מוחלטת. בלי הכנה נכונה בגיל הצעיר, הביגל-חרי הבוגר עלול להיות כלב ביישן, חרדתי, או לחילופין עצמאי מדי.
הביגל-חרי הוא אינטליגנטי ביותר, אבל האינטליגנציה הזאת לא תמיד עובדת לטובת הבעלים. הוא חכם מספיק כדי להבין פקודות, אבל עצמאי מספיק כדי להחליט אם כדאי לו לבצע אותן. זה לא עניין של חוסר הבנה. זה עניין של סדר עדיפויות. בשבילו, ריח של ארנב יכול להיות הרבה יותר דחוף מלשבת במקום. באילוף נכון, עם חיזוקים עקביים ועבודה על מוטיבציה, הוא ילמד. אבל אף פעם אל תצפו ממנו לצייתנות אוטומטית כמו של רועה גרמני. זה לא מי שהוא.
הביגל-חרי הוא גזע נדיר ביותר. מחוץ לצרפת כמעט ולא רואים אותו. גם בתוך צרפת, המספרים קטנים. מועדון הגזע הצרפתי מאחד את הביגל, הביגל-חרי וההרייר תחת גוף אחד, והגזעים האלה מתחרים זה בזה על תשומת לב המגדלים. רוב המגדלים בצרפת מעדיפים לגדל ביגל טהור או הרייר טהור, ולכן הביגל-חרי נשאר גזע בשולי העניין.
למי מתאים כלב כזה? רק לבעלים מנוסים. לא מתחילים, לא אנשים שמחפשים כלב ספה שקט, לא משפחות עם לוח זמנים עמוס שאין להן זמן לפעילות גופנית אינטנסיבית. הביגל-חרי צריך בעלים שמבין כלבי ציד, שיש לו זמן ויכולת לספק גירוי פיזי ומנטלי יומיומי. ריצה ליד אופניים, טיולים ארוכים בשטח, משחקי חיפוש, עבודת אף רצינית. בלי זה, הוא יהיה אומלל והבית יסבול.
יחד עם זאת, הביגל-חרי יכול להיות חיית מחמד מצוינת בתנאים הנכונים. המילה הצרפתית שמתארת אותו היא "פלָאסיד", כלומר רגוע ושלו, כשהוא מקבל מספיק פעילות. בבית הוא לא היפראקטיבי. הוא יודע להירגע, לשכב על הספה, להיות נוכח בשקט. אבל האופי הרגוע הזה מותנה. הוא תוצאה של עייפות בריאה. כלב שלא רץ מספיק לא יהיה פלאסיד בכלל. הוא יהיה מתוסכל, עצבני, וקשה.
יש לביגל-חרי נטייה לנביחות. כלבי ציד משמיעים קול בזמן עבודה, וזה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלהם. הקול של הביגל-חרי הוא עמוק ומתגלגל, ונושא רחוק. בישראל, עם הצפיפות והשכנות הקרובה, נביחות יכולות להיות בעיה אמיתית. אם אתם גרים בדירה עם שכנים רגישים, זה כנראה לא הגזע בשבילכם. הביגל-חרי ינבוח כשהוא מתרגש, כשהוא מריח משהו מעניין, כשהוא רוצה תשומת לב.
מבחינת דיור, הביגל-חרי לא מתאים לדירה. הוא זקוק לחצר מגודרת היטב, כי אם הוא מריח משהו מעניין, הוא ינסה לברוח. לא מתוך עקשנות או חוסר נאמנות, אלא מתוך האינסטינקט הצידי החזק שמפעיל אותו. משוכות חיות, גדרות נמוכות, שערים לא נעולים. כל אלה הם אתגרים עבור ביגל-חרי נחוש. חצר מאובטחת עם גדר גבוהה וחיזוקים בתחתית היא תנאי בסיסי.
אחת הבעיות השכיחות בגזע היא נטייה לעלייה במשקל. הביגל-חרי הוא כלב גרגרן. זה הגיוני מבחינה אבולוציונית. כלבי ציד שחיו בלהקות לא תמיד ידעו מתי הארוחה הבאה מגיעה, ולכן הם אכלו כל מה שהיה זמין. הגרגרנות הזאת נשארה גם אצל הביגל-חרי של היום. בעלים חייבים להיות זהירים עם כמויות האוכל, עם חטיפים, ועם גישה חופשית למזון. כלב עם עודף משקל הוא כלב בסיכון, במיוחד כשמדובר בגזע בעל גב ארוך שרגיש לבעיות מפרקים.
תוחלת החיים של הביגל-חרי היא 12 עד 13 שנים. מדובר בכלב בריא יחסית, עם מעט בעיות תורשתיות ידועות. דיספלסיה של מפרק הירך קיימת, כמו בהרבה גזעים בינוניים, אבל לא ברמה מדאיגה. חשוב לקנות גור רק ממגדל רציני שבודק את ההורים ויכול להציג תעודות בריאות.
פרוות הביגל-חרי קצרה, עבה וחלקה. הטיפול פשוט: הברשה שבועית מספיקה כדי להסיר שיער מת. הנשירה מתונה עד עונתית. מדובר בכלב נקי שקל לטפל בו, ואין לו ריח חזק כמו להרבה כלבי ציד אחרים.
הביגל-חרי הוא כלב להקה בנשמתו. המשמעות המעשית היא שהוא מסתדר מצוין עם כלבים אחרים, ולמעשה עשוי לסבול מבדידות אם נשאר לבד שעות ארוכות. כלב להקה שלא רואה כלבים אחרים יכול לפתח חרדת נטישה, הרס, ונביחות יתר. לכן, כשיש בבית יותר מכלב אחד, הביגל-חרי נמצא בסביבה שמתאימה לו הרבה יותר. הוא לא צריך להיות הכלב היחיד בבית. נהפוך הוא, הוא ישמח לחברה כלבית. עם זאת, חשוב להקפיד על היכרות נכונה ואיטית, ושהכלב השני בבית לא יהיה דומיננטי או תוקפני, כי הביגל-חרי עלול להגיב במשיכה או בריצה ולא בעימות ישיר.
האילוף של הביגל-חרי דורש גישה שונה. זה לא כלב שמגיב טוב לכפייה או לעונשים קשים. הוא עלול להיסגר או לאבד עניין. השיטה הנכונה היא שילוב של חיזוקים חיוביים עם גבולות ברורים. צריך להפוך את האילוף למשחק, כי הביגל-חרי לומד הכי טוב כשהוא נהנה. עבודת אף יומית, חיפוש חטיפים, מסלולי ריח. כל מה שמפעיל את האף שלו הוא גם אימון מצוין.
החולשה הגדולה ביותר של הביגל-חרי באילוף היא הרצון לרדוף אחרי ריחות. ברגע שהאף נדלק, הקול שלכם נמוג ברקע. לכן אחד התרגילים החשובים ביותר הוא קריאה. צריך ללמד את הביגל-חרי לחזור כשקוראים לו, גם כשהוא באמצע מרדף ריח. זה לא פשוט. האינסטינקט חזק מאוד. אבל עם אימון עקבי, הרבה חטיפים איכותיים, והתחלה בסביבה מבוקרת, אפשר להגיע לתוצאות. לעולם אל תוציאו ביגל-חרי לרצועה בשטח פתוח בלי שבדקתם קודם שהקריאה עובדת באמינות.
עוד נקודה חשובה. הביגל-חרי רגיש למזג אוויר חם. כמו הרבה כלבי ציד צרפתיים, הוא בנוי לעבודה ביערות קרירים, לא בשמש הישראלית החזקה. טיולים בשעות החום ישרתו לו. פעילות גופנית אינטנסיבית צריכה להתבצע בשעות הבוקר המוקדמות או הערב, כשלא חם מדי. גם מים זמינים הם חובה בכל טיול.
חשוב להבין משהו מרכזי. הביגל-חרי הוא לא גזע שמתאים לכל אחד. הוא גם לא גזע שיכול לחיות בכל סביבה. בתנאים הנכונים, עם בעלים מנוסים, שטח פתוח, והרבה זמן, הוא כלב נפלא. חברותי, אינטליגנטי, חיבי, ומלא חיים. אבל בתנאים הלא נכונים, הוא יכול להיות סיוט. לכן חשוב כל כך לחשוב פעמיים לפני שמביאים הביתה כלב ציד שלא מבינים את הצרכים שלו.
הביגל-חרי הוא דוגמה מושלמת לאיך תפקיד היסטורי מעצב אופי מודרני. הוא נוצר כדי לרוץ בלהקה אחרי טרף ביערות צרפת, והאישיות שלו עדיין משקפת את המקור הזה. החברותיות, ההתמדה, האנרגיה, העצמאות. כל אלה הם לא פגמים. הם המהות של מי שהוא. השאלה היא לא האם הוא כלב טוב, אלא האם אתם הבעלים הטובים בשבילו.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של כלבי ציד ריח:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368