טריינג ווקר קונהאונד (Treeing Walker Coonhound) — הרץ המהיר מקנטקי

כשחושבים על כלבי ציד אמריקאים, בדרך כלל חושבים על גזעים גדולים, רועשים, מלאי אנרגיה. הטריינג ווקר קונהאונד הוא אולי הדוגמה הכי טובה לסטריאוטיפ הזה. הוא המהיר והאתלטי מבין כלבי הקונהאונד, שילוב של מהירות של פוקסהאונד עם דרייב של קונהאונד, ומי שראה אותו בעבודה יודע: אין דבר כזה כלב אמריקאי רגוע.

הטריינג ווקר קונהאונד התפתח בארצות הברית במאה ה-19 מתוך הפוקסהאונד האנגלי שהובא לאמריקה על ידי המתיישבים. את הבסיס לגזע הניח תומאס ווקר ממדינת קנטקי, שהביא פוקסהאונד אנגלי משובח בסביבות 1842 וערבב אותו עם כלבי ציד מקומיים. התוצאה היתה כלב מהיר במיוחד, עם חוש ריח חד, קול עקיבה עמוק, ורצון שאין לשכך: לרדוף, לתפוס, "לעשות טרי" (להקיף את הטרף ולהחזיק אותו במקום).

המילה Treeing מתייחסת לטכניקת הציד הייחודית של הגזע. בניגוד לכלבי ריח שעוקבים ועוצרים (דמויי פוינטר), הקונהאונד רודף אחרי טרף (דביבונים, אופוסומים, חתולי בר) עד שהטרף מטפס על עץ. אז הכלב עומד מתחת לעץ ונובח בקול רם, בידיעה ברורה: הטרף תקוע, הצייד יגיע. הטכניקה הזאת דורשת אינטליגנציה, התמדה, ונביחה חזקה. המון נביחה.

ה-FCI הכיר בגזע רק ב-2013, והוא משויך לקבוצה 6 (כלי ציד ריח). התקן מתאר כלב גדול, גובה 55 עד 66 ס"מ, משקל 25 עד 35 קילו. צבע הטריקולור בולט מאוד: לבן, שחור, חום-שיזוף, בתבנית המזכירה פרווה של דביבון, מה שנותן לו יתרון בהסוואה. הגוף אתלטי, השרירים ארוכים, החזה עמוק, והרגליים חזקות. הראש רחב, האוזניים שמוטות, ארוכות, והעיניים כהות עם מבט ממוקד. הזנב מונח גבוה, מורם בהתרגשות.

אבל מה שבאמת מייחד את הטריינג ווקר ממתחריו זה הקול. אצל כלבי הקונהאונד, יש מושג שנקרא "bawl mouth" = פה צווח. הטריינג ווקר ידוע כבעל קול עקיבה יפה, עמוק, רענן, שנשמע למרחק. במירוץ (race) של טריינג ווקרים, שומעים אותם מרחוק, ולכל כלב יש קול ייחודי משלו. הציידים מזהים את הכלבים שלהם לפי הקול. זה לא נביחה רגילה: זה שיר.

וזה בדיוק מה שצריך להבין. בגלל שהגזע הזה נבנה לרדוף אחרי דביבונים בלילות, תוך שימוש בקול כדי לסמן מיקום, הוא היום כלב עם רמת אנרגיה גבוהה במיוחד, דרישה חזקה לפעילות, ונטייה אינהרנטית לנבוח. הרבה. בלילה. על דברים קטנים. הנביחה הזאת אינסטינקטיבית, לא נלמדת. אפשר לצמצם אותה באילוף, אבל לא להעלים לגמרי.

מבחינת אופי, הטריינג ווקר הוא כלב חם, חברותי, מלא שמחת חיים. בניגוד לגזעי ציד גדולים אחרים שיכולים להיות חשדנים, הטריינג ווקר בדרך כלל ידידותי לכולם: לאנשים, לילדים, לכלבים אחרים. הוא לא כלב שמירה. הוא עלול לנבוח כשמישהו מגיע, אבל זה נביחה של "היי, מישהו כאן, בואו נתחבר", לא של "תתרחק, זה הבית שלי".

החברתיות הזאת היא חרב פיפיות. מצד אחד, נהדר שיש כלב שאוהב את כולם. מצד שני, חרדת נטישה היא בעיה נפוצה בגזע. טריינג ווקר שקשור מאוד למשפחה עלול לסבול כשנשאר לבד שעות. הוא לא צריך להיות מחובר אלייך 24/7, אבל הוא צריך לדעת שאתה חוזר. אילוף להישארות לבד צריך להתחיל מוקדם, בהדרגה, בלי טראומה.

הטריינג ווקר הוא גם כלב חכם במיוחד, אבל החכמה הזאת מופנית בעיקר למה שמעניין אותו: ריחות, תנועה, רדיפה. הוא לא חכם כמו בורדר קולי מבחינת יכולת למידת פקודות מורכבות. הוא חכם כמו פוקס: יודע איך להגיע למטרה, גם אם זה אומר לעקוף את הכללים. ככה, הוא יכול להיות מאתגר באילוף: הוא יבין את הפקודה מהר, אבל יחליט בעצמו אם כדאי לו לבצע אותה.

הכלב הזה זקוק לעבודה מנטלית לא פחות מפיזית. משחקי ריח, מסלולי עקיבה, חיפוש חטיפים בבית: אלה דברים שמרגיעים אותו וממלאים אותו. טריינג ווקר שעובד עם האף 15 דקות ביום יהיה רגוע יותר מאשר כזה שרץ שעה ברצועה. המוח שלו צריך גירוי, לא רק הגוף.

השוואה טבעית היא מול הביגל. שניהם כלבי ריח עם דרייב חזק וקול עקיבה. אבל הטריינג ווקר הוא מהיר יותר, גדול יותר, ובעל דרייב חזק יותר. הביגל ייעצר באמצע רדיפה כי מצא משהו מעניין יותר לאכול. הטריינג ווקר לא יעצור. הוא יתמיד, יתעקש, וירדוף עד הסוף. זה היתרון שלו בשטח, וזה האתגר שלו בבית.

בישראל, הגזע כמעט לא קיים, בעיקר בגלל שהאקלים החם לא אידיאלי לפרווה הקצרה-כהה שלו. גם הרגישות החברתית של הישראלים לכלבים גדולים ונובחים לא מסייעת. אבל מי שמביא טריינג ווקר לארץ צריך לשים לב לשעות הפעילות: בוקר מוקדם, ערב מאוחר, הימנעות מחום כבד. והכי חשוב: חצר מגודרת היטב, גבוהה, עם גידור כפול.

האתגר הכי גדול בטריינג ווקר הוא הצורך בפעילות. אלה כלבים עם דרייב כמעט בלתי נדלה. הם צריכים לפחות שעתיים של פעילות אינטנסיבית ביום: ריצה, טיולים ארוכים, משחקי רדיפה. בלי זה, הם מוצאים מוצא: חפירה, לעיסת רהיטים, נביחות אינסופיות, בריחה מהחצר. טריינג ווקר משועמם הוא כוח טבע הרסני.

השוואה טבעית היא לביגל. שניהם כלבי ריח, שניהם נובחים כשעוקבים, שניהם אוהבים אנשים. אבל ההבדל בגודל ובמהירות משמעותי: טריינג ווקר רץ מהר יותר, רחוק יותר, וברמת דרייב גבוהה יותר. ביגל יפסיק באמצע מרדף אם הוא מוצא משהו לאכול. טריינג ווקר לא יעצור. הוא ירוץ עד שהטרף על עץ, עד שהצייד מגיע. זו התמדה שאין כמותה.

גם ההשוואה לגולדן רטריבר מעניינת. הגולדן פותח להחזיר טרף, העבודה היא איתו ועבורו. הטריינג ווקר פותח לרדוף, להקיף, לנבוח מתחת לעץ. שניהם אוהבים אנשים, אבל הגולדן יביא לך כדור ויבקש לשחק עוד, ואילו הטריינג ווקר יביא לך ריח ויבקש תתן לי למצוא אותו. זה הבדל במוטיבציה: אצל הגולדן, המוטיבציה היא אתה. אצל הטריינג ווקר, המוטיבציה היא העבודה.

הטריינג ווקר הוא כלב עם לב ענק. הוא אוהב לשחק, לאהוב, לרוץ, לחיות. הוא לא יושב בצד. הוא לא מתאים למישהו שאוהב שקט, שלא אוהב כלב שמביא לכלוך הביתה, שלא אוהב כלב שנובח בהתרגשות. הוא מתאים למי שרוצה שותף לחיים פעילים, למי שאוהב טבע, למי שמוכן להשקיע.

לתושבי ישראל: הטריינג ווקר הוא אתגר מיוחד. הארץ חמה, צפופה, קטנה. החום מקשה על הפעילות האינטנסיבית שהוא צריך. השכנים עלולים להתלונן על הנביחות. חצר מגודרת היטב היא לא המלצה, היא תנאי סף. מי שגר בדירה, או בחצר קטנה, או באזור עירוני צפוף: כדאי לחשוב פעמיים. מי שגר בבית עם גינה גדולה, במושב או בקיבוץ, עם גישה לשטחים פתוחים: אולי זה הגזע בשבילו.

הרסלז (recall) הוא האימון הכי חשוב לכלב הזה. האינסטינקט לרדוף כל כך חזק, שאם טריינג ווקר רואה סנאי, הוא רץ. גם אחרי שנים של אילוף, צריך להיות ערניים. החצר חייבת להיות מגודרת היטב. הליכות תמיד עם רצועה. שחרור בשטח פתוח? רק באזורים מגודרים או כשאתם בטוחים ב-100% שליטה.

הגישה שאני ממליץ עליה לאילוף טריינג ווקר היא להפוך את האילוף למשחק ריח. תרגילי חיפוש, מסלולי עקיבה קצרים, משחקי מינקינג (שימוש בריח של חית בר). ככה, הכלב לומד שצייתנות היא חלק מעבודת הריח, לא משהו שמפריע לה. בשיטה הזאת, הוא ירוץ לחפש, ימצא, יחזור, ויבצע פקודות בלי לחשוב פעמיים, כי הוא יודע שבסוף מחכה לו עבודה מעניינת.

הטריינג ווקר מתאים במיוחד לאנשים שאוהבים ריצה, טרקים, טיולים בטבע. הוא מתאים לאנשים שאוהבים לעבוד עם הכלב, לא רק לחיות איתו. אחת ההנאות הגדולות עם הגזע הזה היא לראות אותו עובד: העיניים שלו נדלקות כשהוא מריח עקבה מעניינת, הזנב מתרומם, הקול נפתח, והוא רץ לתוך הלילה.

גם חשוב להבין שהטריינג ווקר הוא קודם כל כלב עבודה, ורק אחר כך חיית מחמד. הגישה שלו לחיים היא: מה אני יכול לעשות היום? מה אני יכול לרדוף? איפה העקבה הבאה? מי שמבין את זה, ונותן לכלב ערוץ לביטוי האינסטינקטים שלו, יקבל כלב מאושר ורגוע. מי שלא, יקבל כלב מתוסכל עם בעיות התנהגות שרק יחמירו עם הזמן.

הטריינג ווקר מצטיין בספורט כלבים, במיוחד באימוני זריזות וקורסי ריח. העבודה עם האף, הריצה, הקפיצות: זה מה שהכלב צריך. מי שלא מתכוון להשקיע בתחום הזה, כנראה ימצא את עצמו עם כלב מתוסכל. בישראל, הגזע כמעט לא קיים, אבל בארצות הברית הוא נפוץ, בעיקר בקרב ציידים ומשפחות פעילות.

בריאות: תוחלת חיים 12 עד 13 שנים. בעיות נפוצות: דיספלסיה של מפרק הירך, דלקות אוזניים (האוזניים השמוטות), ונטייה לעלייה במשקל אם לא מקבל מספיק פעילות. הטיפוח מינימלי: הברשה פעם בשבוע, רחצה רק כשצריך.

חשוב גם להבין שהטריינג ווקר הוא גזע שדורש בעלים עם ניסיון. הוא לא מתאים למשפחה שמעולם לא גידלה כלב לפני כן. הוא לא מתאים לאנשים שאין להם זמן וגמישות מספקת. הוא מתאים למי שכבר גדל כלב, מבין את הצרכים של כלב ציד, ומוכן להשקיע את הזמן והאנרגיה הנדרשים. במילים פשוטות: אם זה הגזע הראשון שלכם, כדאי להתחיל במשהו קל יותר קודם.

הטריינג ווקר קונהאונד הוא גזע למי שאוהב לבלות עם הכלב שלו, לא למי שרוצה כלב שישב בצד. הוא דורש המון, אבל נותן המון: חיוך תמידי, אנרגיה אינסופית, קול עקיבה יפה, ותחושה של חיים מלאים.

הלילות הם הזמן שבו הטריינג ווקר הכי חי. בגלל שהוא פותח לציד לילי, החשיכה מעוררת בו את האינסטינקטים הכי עמוקים. טיול לילי איתו הוא חוויה אחרת לגמרי: כל ריח מתעצם, כל צל מסקרן, כל תנועה מפעילה את דרייב הרדיפה. מי שגר באזור שקט עם שמיים פתוחים, יגלה שהטיולים האלה הם הזמן הכי טוב להתחבר לכלב. בדיוק כמו אבותיו שצדו דביבונים לאור ירח, גם הוא מרגיש בבית כשהשמש שוקעת.

הטיפ שלי למי שרוצה טריינג ווקר בריא ומאושר בישראל: שלבו עבודת אף יומית, ריצה חופשית בשטח מגודר לפחות שלוש פעמים בשבוע, והמון גירוי מנטלי. תשקיעו בקורס טריקים, במסלולי ריח, במשחקי חשיבה. תנו לכלב סיבות להשתמש במוח. ואם אפשר, תמצאו לו חבר כלבי שרץ כמוהו. כי טריינג ווקר שכיף לו: הוא כלב מאושר. טריינג ווקר משועמם: הוא אסון מהלך.

השורה התחתונה: הטריינג ווקר קונהאונד הוא לא גזע לכולם, אבל הוא גזע שראוי להערכה. אחד הכלבים המהירים, החכמים, והמהנים שיש. מי שמבין אותו, ומתאים את החיים לצרכים שלו, יגלה שותף שאין דומה לו. מי שלא, יגלה כמה כלב ציד מתוסכל יכול להיות הרסני. הבחירה, כמו תמיד, בידיים של הבעלים. נכון, הוא קשה. אבל מי שאוהב אתגרים, ימצא בו את אחד הכלבים המספקים ביותר שיש.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים