יש מיתוס נפוץ שאומר שהפוקס טרייר חלק והפוקס טרייר קשה שיער הם אותו גזע, רק עם סוג פרווה שונה. המיתוס הזה כל כך נפוץ שאפילו מועדוני כלבים גדולים החזיקו בו עד שנות השמונים. האמת מורכבת יותר. שני הכלבים האלה אמנם חולקים היסטוריה משותפת, אבל הם התפתחו ממקורות שונים לגמרי. הפוקס טרייר חלק הוא לא גרסה חלקה של הכלב הקשה שיער. הוא גזע בפני עצמו, עם שושלת שנמתחת אחורה למאה השמונה עשרה, עוד לפני שהמושג "גזע" כפי שאנחנו מכירים אותו היום היה קיים. כשאנשים מגיעים אליי עם פוקס טרייר חלק, הם כמעט תמיד אומרים את אותו המשפט: "הוא לא מקשיב, הוא עושה מה שבא לו." והאמת? הם צודקים חלקית. הוא באמת לא יעשה מה שאומרים לו סתם. אבל זו לא בעיה. זו תכונה שעיצבו בו דורות של ברירה מלאכותית.
תחשוב על העבודה שהכלב הזה נוצר בשבילה. אנגליה של המאה השמונה עשרה, ציד שועלים. הציידים רכובים על סוסים, ומסביבם להקת כלבי ציד גדולים שרצה אחרי הריח. אבל השועל לא תמיד בורח בשטח פתוח. לפעמים הוא מתחפר באדמה, נעלם לתוך מחילה. ופה נכנס הפוקס טרייר לתמונה. התפקיד שלו היה לרוץ קדימה, להתקרב למחילה, להיכנס פנימה, ולהוציא את השועל החוצה בכוח. לא לנשוך למוות. לא להילחם עד הסוף. להוציא אותו החוצה. תפקיד שנקרא "הברחה" או bolting. עכשיו תשאל את עצמך: איזה כלב צריך להיות מסוגל לעשות את זה? קודם כל, הוא חייב להיות קטן מספיק כדי להיכנס למחילה צרה, אבל חזק מספיק כדי להתמודד עם שועל. הוא חייב להיות אמיץ בצורה יוצאת דופן, כי להיכנס לתוך חור חשוך באדמה כשאתה יודע שיש שם חיה עם שיניים חדות זה לא דבר טריוויאלי. הוא חייב להיות עצמאי לגמרי, כי כשהוא בתוך המחילה, אין בעלים שייתן לו הוראות. הוא לבד. והוא חייב להיות נחוש, כי השועל לא מתכוון לצאת סתם ככה. כל התכונות האלה עיצבו את הפוקס טרייר חלק. האומץ, העצמאות, הנחישות, האנרגיה הבלתי נגמרת, והיכולת לקבל החלטות בעצמו. כל אלה לא היו תקלות. אלה היו דרישות העבודה.
הצבע הלבן לא היה מקרי. ציידים העדיפו כלבים לבנים כי בשדה הקרב, כשהכלבים והשועלים מתערבבים, קל יותר להבחין בין כלב לבן לשועל אדום. טעות בזיהוי עלולה לעלות בחיי הכלב. הלבן היה צבע מגן, ממש כמו המדים של הצייד. ומהצד השני, הפוקס טרייר חלק היה חייב להיות כלב שנעים לחיות איתו בבית, כי הוא לא חי במלונה. הוא גר עם המשפחה, היה חלק מהחבורה, ליווה את הסוסים והציידים במהלך היום וחזר בערב להתכרבל מול האח. השילוב הזה בין כלב עבודה קשוח לבין כלב בית חברותי הוא מה שהופך אותו למיוחד, וגם למאתגר.
וזה בדיוק מה שאנשים לא מבינים. הם רואים פוקס טרייר חלק, לבן וזריז, חושבים שזה כלב ספורטיבי נחמד. אבל הם לא רואים את המאה השמונה עשרה של ציד שועלים שמאחוריו. הם לא רואים את מאות השנים שבהן כלב שהיסס במחילה לא יצא ממנה בחיים. האומץ, העצמאות, הנחישות — אלה לא תכונות נחמדות. אלה דרישות עבודה שהפכו לטבע שני. כל פוקס טרייר חלק נושא את המטען הזה, ומי שלא מבין את זה, לא מבין את הכלב.
הפוקס טרייר חלק שייך לקבוצת הטריירים הגדולים והבינוניים מבחינת סיווג FCI. הגובה הממוצע שלו הוא כשלושים ותשעה עד ארבעים ואחד סנטימטרים, משקל של כשישה עד שמונה קילוגרמים. הגוף שלו קומפקטי, זוויתי, אתלטי. הראש שטוח ומשולש, האוזניים מקופלות קדימה בצורת V. המבט שלו חד, ערני, אף פעם לא רגוע לגמרי. יש לו זנב זקוף שנראה כמו אנטנה קבועה, תמיד בתנועה, תמיד מאותת. הפרווה שלו קצרה, צפופה, קשה למגע. הצבעים המקובלים הם לבן עם כתמים שחורים או חומים, או שילוב של שניהם. הגזע הזה הוא במקורו אנגלי, והוא הוכר לראשונה על ידי מועדון הכלבים האנגלי בסביבות 1875. ה-FCI הכיר בו ב-1963.
אחת הנקודות המרתקות בהיסטוריה של הפוקס טרייר חלק היא הקשר ההדוק שלו עם הפוקס טרייר קשה שיער. במשך כמעט מאה שנה, שני הגזעים נחשבו לזנים של אותו גזע. הם הוכלאו זה עם זה, ולמעשה כל הפוקס טרייר החלקים המודרניים נושאים גנים של קשה שיער באילן היוחסין שלהם. רק בשנות השמונים של המאה העשרים הפריד אותם ה-AKC לשני גזעים נפרדים. לפי ההערכות, הפוקס טרייר חלק מתפתח מהטרייר השחור והשזוף חלק השיער, עם תוספות של ביגל ובול טרייר בשושלת. לעומתו, הפוקס טרייר קשה שיער מגיע מהטרייר השחור והשזוף המחוספס של ויילס. למרות ההבדלים הגנטיים, יש ביניהם המון מן המשותף, בעיקר באופי ובתפקיד ההיסטורי.
כשמדברים על אופי של פוקס טרייר חלק, חייבים לדבר על האומץ שלו. זה כלב שלא מפחד מכלום. לא מכלבים גדולים יותר, לא ממצבים חדשים, לא ממקומות חשוכים. האומץ הזה הוא נפלא, אבל הוא גם מה שמכניס אותו לצרות. פוקס טרייר חלק לא יימנע מעימות. אם כלב אחר מאיים עליו, הוא לא יסתובב וילך. הוא יעמוד על שלו. לפעמים זה אומר שהוא יסתבך בריבים שהוא לא צריך. לפעמים זה אומר שהוא ירוץ לתוך סכנה אמיתית. התפקיד שלנו כבעלים הוא לא לדכא את האומץ הזה, אלא לנהל אותו. להגן על הכלב מפני ההחלטות הגרועות שהוא עלול לקבל.
האינטליגנציה של הפוקס טרייר חלק היא גבוהה מאוד, אבל היא לא אינטליגנציה של רועה גרמני שרוצה לרצות אותך. זו אינטליגנציה של פותר בעיות עצמאי. כלב שרגיל לקבל החלטות בעצמו. כשאני מאמן פוקס טרייר חלק, אני לא מנסה לגרום לו להיות צייתן כמו בורדר קולי. אני מלמד אותו לשתף איתי פעולה מתוך כבוד הדדי, לא מתוך רצון לרצות. ההבדל הזה הוא קריטי. פוקס טרייר חלק יבצע פקודה רק אם הוא מבין למה. אם הפקודה נראית לו חסרת משמעות, הוא פשוט יתעלם ממנה. זה לא מרד. זה חשיבה עצמאית. וזה דורש מאיתנו גישה שונה לחלוטין לאילוף.
האינסטינקט הציידני של הפוקס טרייר חלק הוא מהחזקים ביותר מבין הטריירים. הוא ראה חיה קטנה? היא מטרה. לא משנה אם זה חתול, סנאי, עכבר או אופניים. הדחף לרדוף הוא כמעט בלתי ניתן לשליטה. זה לא אומר שאי אפשר לעבוד עם זה, אבל זה אומר ששיטות אילוף סטנדרטיות של "שב והישאר" לא יספיקו. צריך ללמוד את הכלב, להבין את הטריגרים שלו, ולתת ביטוי מבוקר לאינסטינקטים שלו. משחקי חיפוש, משחקי משיכה מבוקרים, עבודת אף מתוכננת. כל אלה נותנים לפוקס טרייר חלק את הגירוי שהוא צריך.
מבחינת קשר עם בני אדם, הפוקס טרייר חלק הוא כלב חברותי מאוד, אבל על תנאי. הוא אוהב אנשים, הוא נהנה מחברה, אבל הוא לא תלותי כמו גזעים אחרים. הוא יכול לשחק איתך שעה, ואז ללכת לשכב לבד בחדר. הוא לא זקוק לאישור מתמיד. הוא לא אובססיבי לתשומת לב כמו לברדור. החברותיות שלו היא בצדק, לא מתוך צורך. וזה עוד מאפיין שהופך אותו למתאים לבעלים מסוימים ולא מתאים לאחרים. אם אתה מחפש כלב שילווה אותך לכל מקום ויביט לך בעיניים בהערצה, הפוקס טרייר חלק הוא לא הבחירה הנכונה. אם אתה רוצה שותף, מישהו שיהיה איתך ולא מתחתיך, מישהו שיאתגר אותך אינטלקטואלית, אז זה גזע בשבילך.
הפוקס טרייר חלק ידוע גם בנטייה שלו לנבוח. הוא כלב ערני, והוא משמיע את קולו כשמשהו לא בסדר. לא כנביחת אזהרה אינסופית כמו של גזעי שמירה, אלא כהתרעה קצרה וחדה. זה חלק מהתפקיד ההיסטורי שלו. בשטח, הוא היה מאותת לציידים היכן השועל. בבית, הוא מאותת על זבוב שעבר ליד החלון. אי אפשר לבטל את התכונה הזאת לגמרי, אבל אפשר ללמד אותו מתי מתאים לנבוח ומתי לא.
מבחינת בריאות, הפוקס טרייר חלק הוא גזע בריא יחסית, עם תוחלת חיים של שתים עשרה עד חמש עשרה שנים. אבל יש כמה בעיות שכדאי להכיר. חירשות תורשתית היא אחת מהן, ולכן חשוב לבדוק שמיעה בגיל צעיר. בעיות עיניים כמו פריקת עדשה, קטרקט, ודיסטיכיאזיס (ריסים הגדלים במקום לא נכון) יכולות להופיע. פיקת הברך (luxating patella) היא בעיה אורתופדית נפוצה יחסית בגזעים קטנים. מחלת Legge-Perthes, שבה ראש עצם הירך מתנוון, יכולה להופיע גם כן. שיתוק תורשתי (ataxia) זוהה לאחרונה בגזע, ונמצא קשר גנטי לאותו פגם שקיים בג'ק ראסל ובפרסון ראסל טרייר. מיאסטניה גרביס ואפילפסיה אידיופתית דווחו גם כן. חשוב לרכוש גור ממגדל שבודק את בעלי החיים שלו לבעיות האלה. זה לא גזע שסובל מהמון בעיות, אבל המון זה יחסי. כשאתה משלם עשרת אלפים שקלים על גור, אתה רוצה לדעת שהוא בא ממקור בריא.
הטיפוח של הפוקס טרייר חלק הוא קל מאוד. הפרווה הקצרה לא דורשת הרבה מעבר לצחצוח שבועי. הוא נושר בעונה, אבל לא בצורה מוגזמת. נקיון אוזניים, קיצוץ ציפורניים, צחצוח שיניים. השגרה הרגילה. היתרון הגדול של הפרווה הקצרה הוא שהיא לא אוספת קוצים ובוץ כמו פרווה ארוכה. אחרי טיול בשטח, מספיק מגבת ואתה גמור. מצד שני, הפרווה הקצרה לא מגנה עליו מקור. בימים קרים, כדאי לשקול מעיל, במיוחד לכלבים מבוגרים.
האוכל של פוקס טרייר חלק צריך להיות איכותי, עשיר בחלבון ושומן. מדובר בכלב פעיל ששורף המון אנרגיה. כדאי לחלק את האוכל לשתי ארוחות ביום כדי למנוע בעיות עיכול. כמות האוכל תלויה ברמת הפעילות, אבל טווח של כוס עד כוס וחצי ביום הוא סביר לכלב בוגר. כמו תמיד, חשוב לעקוב אחרי מצב הגוף ולא להאכיל יותר מדי. פוקס טרייר חלק שמן הוא פוקס טרייר חלק עצוב, וגם לא בריא.
למי מתאים הפוקס טרייר חלק? זו שאלה שדורשת כנות. זה לא גזע לבעלים ראשונים. זה לא גזע לאנשים שרוצים כלב שקט ורגוע. זה לא גזע לאנשים שאין להם זמן או אנרגיה. אבל למי שכן מתאים, זה אחד הגזעים המתגמלים ביותר. הבעלים האידיאלי הוא מישהו פעיל, עם ניסיון קודם עם כלבים, שמבין שכלב צריך גם אילוף וגם כבוד לעצמאות שלו. מישהו שיכול לצחוק על השעשועים של הכלב, גם כשהם מתסכלים. מישהו שיש לו חוש הומור. הפוקס טרייר חלק לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, וגם אתה לא צריך. הוא רוצה ליהנות מהחיים, והוא רוצה שגם אתה תיהנה. הבעיה מתחילה כשאנשים לוקחים אותו יותר מדי ברצינות ומתרגזים על ההתנהגות ה"סוררת" שלו. אל תתרגז. תבין. תתכונן. תנהל.
חשוב גם לדבר על הצד הפחות נוצץ של הגזע. הפוקס טרייר חלק לא סולח על טעויות כמו גזעים אחרים. אם אתה מפספס סימן אזהרה, הוא יזכור. אם אתה לא עקבי בחוקים, הוא ינצל את זה. אם אתה חלש, הוא ייקח פיקוד. זה לא שהוא רשע. זה שהוא חכם ומחפש הזדמנויות. זה בדיוק מה שעשה מחילה אחרי מחילה בשטח, והמיומנות הזאת לא נעלמה. הוא רק מיישם אותה בבית.
אני מסתכל על הפוקס טרייר חלק ורואה אחד הכלבים המרתקים שיש. כלב קטן שמכיל בתוכו הר יותר מכלב גדול. אומץ בלי גבולות, אינטליגנציה חדה, עצמאות בלתי מתפשרת, ולב גדול שאוהב את המשפחה שלו נאמנות אין קץ. אבל אלה לא תכונות שאפשר לקחת כמובן מאליו. הן חלק מחבילה שלמה, ואם אתה לא מוכן לחבילה, אתה תתאכזב. אם אתה כן מוכן, תזכה בשותף לחיים שאין שני לו.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של טריירים:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368