סגוג'יו מארמנו (Segugio Maremmano) — הצייד הנסתר מחופי טוסקנה

יש גזעים שכל אחד מכיר, ויש גזעים שכמעט אף אחד לא שמע עליהם בארץ. הסגוג'יו מארמנו שייך לקבוצה השנייה. אם תעצרו עשרה אנשים ברחוב ותשאלו אותם על הגזע הזה, תשעה מהם יביטו בכם במבט מבולבל והעשירי אולי יחשוב שאתם מדברים על איזה פסטה חדשה. אבל מי שמכיר את הסגוג'יו מארמנו באמת - ובארץ יש אולי בודדים שמכירים - יודע שמדובר באחד מגזעי כלבי הציד המרתקים, האותנטיים והנדירים ביותר שיצא לי לפגוש בעבודה.

הסגוג'יו מארמנו הוא כלב ציד איטלקי שמקורו בחבל מארמה, אזור היסטורי בדרום טוסקנה ובצפון לאציו, לאורך החוף הטירני. השם מארמנו מגיע ישירות מהאזור הזה - מחוז של גבעות מתגלגלות, שיחייה ים-תיכונית צפופה (מאקיה מדיטראנאה) וביצות חוף. זה לא נוף אירופי מנומס עם מדשאות מטופחות. זה שטח קשה, קוצני, חם ויבש, כזה שבו שורדים רק החזקים והעמידים ביותר. ובדיוק בשטח הזה, במשך מאות שנים, פיתחו האיכרים והציידים המקומיים את הכלב הזה.

מה שחשוב להבין לגבי הסגוג'יו מארמנו הוא שזה לא גזע שנוצר בתוכניות הרבעה מסודרות של מלומדים או אצילים. זהו לנדרייס - סוג כלבים שהתפתח באופן טבעי באזור מסוים, באמצעות ברירה תפקודית מתמדת. הציידים של מארמה, שהיו ברובם איכרים עניים, לא התעניינו במראה חיצוני יפה או בתקנים. הם התעניינו ביכולת לעבוד. כלב שלא הצליח לעקוב אחר עקבות חזיר בר דרך השיחייה הצפופה, לא החזיק מעמד. כלב שנשבר אחרי שעתיים בחום, לא החזיק מעמד. כלב שלא קרא בקול מספיק חזק כדי שהצייד ישמע אותו דרך הסבך, לא החזיק מעמד. הדורות של הברירה הטבעית והאנושית הזאת יצרו כלב שהוא, מלשון לא מוגזמת, מכונת ציד מהלכת.

התפקיד המקורי של הסגוג'יו מארמנו קובע כמעט כל דבר באופי שלו. זהו scent hound - כלב עקיבה - שנועד לציד מבוקר של חזירי בר, איילים ושועלים. אופן הציד המסורתי נקרא braccata: להקה של כלבים משוחררת לחפש עקבות ריח, עוקבת אחריהן בשיטתיות, ומניעה את הטרף לעבר ציידים שממתינים בעמדות. זה לא ציד של ריצה מטורפת כמו של כלבי פוקסהאונד. הסגוג'יו מארמנו עובד wolent אבל בלתי מתפשר. הוא הולך אחרי האף שלו, עוקב אחרי הריח בצעדים מדודים, דרך קוצים ושיחים, מעל גבעות ודרך נחלים. הוא לא ממהר, אבל הוא לא עוצר.

האופי העצמאי של הסגוג'יו מארמנו הוא אולי המאפיין הבולט ביותר שלו, והוא נובע ישירות מתנאי העבודה. בשטח הצפוף של המאקיה, הצייד לא יכול לראות את הכלב. הוא לא יכול לכוון אותו, לא יכול לתת לו פקודות, לא יכול לנווט אותו. הכלב חייב לקבל החלטות בעצמו - איזה שביל ריח לבחור, מתי לדחוף קדימה, מתי לעצור ולהמתין. התוצאה היא כלב עצמאי ביותר, כזה שלא מסתכל על הבעלים שלו בשביל הוראות. אצלי בטיפול, אני פוגש לא מעט כלבים עם עקשנות, אבל הסגוג'יו מארמנו לוקח את זה לרמה אחרת. הוא לא עקשן מתוך מרדנות. הוא עקשן כי כל הדורות שהובילו אליו לימדו אותו לקבל החלטות בעצמו. לקחת כלב כזה ולנסות לאמן אותו כמו לאברדור רטריבר - זה מתכון בטוח לתסכול הדדי.

הסיבולת של הגזע יוצאת דופן. תחשבו על כלב שיכול לעבוד שעות תחת שמש איטלקית קופחת, דרך שיחייה קוצנית שתשרוט כל כלב רגיל תוך דקות, לחצות נחלים, לטפס על גבעות, ולהמשיך בלי הפסקה. לסגוג'יו מארמנו יש עור עבה וקשיח שעמיד בפני קוצים, פרווה קצרה ודחוסה שלא נתפסת בשיחים, וכריות כפות קשות שמתמודדות היטב עם סלעים ושטח לא סלחני. כלבים אלה לא מוותרים. יש להם סף כאב גבוה מאוד, וברגע שהם על עקבות ריח, שום דבר לא יסיט אותם מהמטרה. בשטח, זה תכונה נפלאה. בבית, זה יכול להפוך לאתגר של ממש כשהכלב מחליט שהוא לא זז מהמיטה עד שהוא מקבל מה שהוא רוצה.

הקול של הסגוג'יו מארמנו הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלו. לגזע יש נביחה עמוקה, רוטטת, שנושאת למרחקים דרך הצמחייה הצפופה. בעבודה, הכלב אמור להשמיע קול (abbaiare alla seguita) תוך כדי מעקב אחר הריח, כדי שהצייד ידע בדיוק איפה הוא נמצא. זה אומר שהגזע הוא ווקאלי מאוד. מאוד. לא מדובר בכלב שנובח פה ושם כשיש דלת. מדובר בכלב שמשמיע קול באופן טבעי, לעתים קרובות, ובעוצמה. מי שגר בדירה או בשכונה צפופה - זה לא הכלב בשבילו. השכנים שלכם לא יודו לכם.

אינסטינקט הלהקה מושרש עמוק בסגוג'יו מארמנו. במשך דורות, הכלבים האלה עבדו בלהקות של שניים עד שמונה כלבים. הם צריכים לתאם ביניהם, מילולית ומרחבית. אתה לא יכול לעבוד בציד מבלי שתהיה לך הבנה עמוקה של הדינמיקה החברתית בלהקה. התוצאה היא כלב עם אינסטינקט חברתי חזק מאוד כלפי כלבים שהוא מכיר, אבל גם פוטנציאל לאגרסיה כלפי כלבים זרים, במיוחד מאותו מין. בעבודה אני רואה את זה הרבה בגזעי ציד שעובדים בלהקות - החברותיות הפנימית גבוהה, אבל כלפי חוץ יש סייג. חיברות מוקדם ואינטנסיבי הוא חובה, לא המלצה.

דחף הציד של הסגוג'יו מארמנו הוא מהגבוהים שראיתי. זה לא סוד - הגזע נוצר כדי לרדוף ולתפוס. חזיר בר, אייל, שועל - כל מה שזז ובורח. בבית, זה אומר שחתולים, ארנבות, ואפילו כלבים קטנים שירוצו, עלולים לעורר את אינסטינקט המרדף. לא הייתי ממליץ על הגזע הזה לבית עם חיות מחמד קטנות, אלא אם כן הגדלתם אותם יחד מגיל גור, וגם אז אין שום ערובות. ובלי גדר מסביב לחצר - תשכחו מזה. סגוג'יו מארמנו לא יכול להיות חופשי בשטח לא מגודר. הוא יראה סנאי, והנה הוא הלך.

אבל אל תבינו אותי לא נכון. הסגוג'יו מארמנו הוא לא רק כלב עבודה. מי שמכיר אותו מקרוב מגלה כלב עדין, רגיש ונאמן מאוד למשפחה שלו. יש לו נטייה להיות velcro dog - כזה שעוקב אחרי הבעלים שלו בכל מקום בבית. הוא רגוע יחסית בתוך הבית, כשהוא מקבל מספיק פעילות גופנית בחוץ. הוא לא כלב היפראקטיבי שרץ בסיבובים על הספה. יש לו אופי רגיש - הוא מגיב רע לשיטות אימון קשות. תצעקו עליו, תענישו אותו בחומרה, ותקבלו כלב נסגר, מפוחד, שלא רוצה לשתף פעולה. גישה חיובית, עקבית, סבלנית - זה מה שעובד עם הסגוג'יו מארמנו.

הגזע נדיר גם באיטליה עצמה, לא כל שכן בעולם. האוכלוסייה העולמית מוערכת בכמה מאות עד אולי אלפיים כלבים, ורובם באיטליה. בארץ, כמה שראיתי? אולי אצבע של יד. תערוכות כלבים בישראל? לא ראיתי אפילו אחד. הגזע קיבל הכרה זמנית של ה-FCI רק ב-2011, והכרה מלאה הגיע סביב 2015. עדיין אין הכרה של AKC או של מועדונים בריטיים. זה גזע שמוגדר עדיין כ"נדיר" גם במונחים אירופיים.

מבחינה פיזית, הסגוג'יו מארמנו הוא כלב בגודל בינוני. גובהו נע בין 48 ל-58 סנטימטרים בקפל, ומשקלו בין 18 ל-28 קילוגרמים. יש דו-צורתיות מינית ברורה - הזכרים גדולים ומוצקים יותר מהנקבות. הראש מעט כיפה, עם הפסקה מתונה, לוע ישר או מעט קמור, ועיניים גדולות ועגולות בצבע ענבר כהה. האוזניים, מאפיין חשוב בגזע, הן אוזניים תלויות, משולשות, ומגיעות בערך עד זווית הפה. החזה עמוק, מגיע עד המרפק, עם צלעות מפותלות היטב - לא חזה שטוח. הזנב עבה בבסיסו ומתחדד, נושא בצורת חרב כשהוא בתנועה.

הפרווה קצרה, חלקה, דחוסה ומבריקה, צמודה לגוף. אין פרווה תחתית משמעותית - מדובר בכלב ים-תיכוני, לא צריך בידוד לחורף אירופאי קר. הצבעים המקובלים לפי תקן FCI כוללים חום-צהבהב (fulvo) בכל הגוונים, חום-צהבהב עם כתמים לבנים, לבן עם כתמים חום-צהבהבים, ברינדל (טיגריסי), ושחור עם סימני שז. הליכתו המועדפת היא טרוט - חסכונית באנרגיה, מכסה שטח, ומאפשרת עבודה ממושכת.

מבחינה בריאותית, הסגוג'יו מארמנו הוא גזע בריא באופן כללי. אין מחלות תורשתיות ידועות בשכיחות גבוהה, אין דיספלסיה של מפרק הירך בשכיחות חריגה, אין בעיות עיניים אופייניות. תוחלת החיים היא 12-14 שנים, מה שסביר לגזע בגודלו. אבל כמו כל כלב ציד עם אוזניים תלויות, דלקות אוזניים הן בעיה שכיחה - צריך לבדוק ולנקות את האוזניים באופן קבוע. כמו כן, כמו גזעי ציד רבים, יש רגישות לחומרי הרדמה מסוימים, אז שווה לדעת את זה מראש. והבעיה הבריאותית הכי גדולה של הסגוג'יו מארמנו? חוסר בפעילות גופנית. כלב כזה שלא יקבל את שעות התנועה היומיות שלו, יעלה במשקל ויהפוך להרסני בבית.

למי מתאים הסגוג'יו מארמנו? זוהי אולי השאלה הכי חשובה. התשובה הקצרה: כמעט לאף אחד בארץ. התשובה הארוכה: לגזע הזה מתאים רק מי שהוא צייד פעיל, או מי שחי באזור כפרי עם שטח מגודר גדול, מוכן לתת לכלב שעה-שעתיים של פעילות מאומצת מדי יום, סובלני לנביחות תכופות, מנוסה עם גזעי ציד עצמאיים, ואין לו חיות מחמד קטנות בבית. זה לא כלב לבעלים מתחיל. זה לא כלב לדירה. זה לא כלב לעיר.

אבל למי שכן מתאים, מי שמבין את הכלב הזה, שמכבד את מה שהוא, שנותן לו את המרחב והעבודה שהוא צריך, הסגוג'יו מארמנו הוא כלב עוצר נשימה. יש באינטרנט קבוצות קטנות של חובבים, בעיקר באיטליה, שוויץ, גרמניה והולנד, שמנסים לשמר את הגזע. המועדון האיטלקי, Club Italiano Segugio Maremmano, עובד קשה כדי לשמור על איכויות העבודה של הגזע, לא רק על המראה. יש גם קבוצות בפייסבוק, אבל אל תצפו למצוא מגדלים בארץ. אם מישהו רוצה להביא סגוג'יו מארמנו לארץ, הוא יצטרך לייבא אותו מאיטליה, להתמודד עם בירוקרטיה, ולהיות מוכן להשקיע הרבה כסף וזמן.

אחד הדברים שמדהימים אותי שוב ושוב כשאני חושב על גזעים כמו הסגוג'יו מארמנו הוא הקשר הישיר בין התפקיד לאופי. אצל גזעים שעברו דורות של סלקציה מלאכותית לפי מראה חיצוני, לפעמים האופי הופך להיות משני. אבל אצל הסגוג'יו מארמנו, האופי הוא התוצאה הישירה של העבודה. האינדיבידואליות, העיקשות, היכולת לקבל החלטות, הנאמנות העזה למשפחה אחרי שהמשפחה מוכיחה את עצמה, הרגישות, הקול העמוק שנושא קילומטרים, כל אלה לא נוצרו במקרה. הם תוצר של מאות שנים של ברירה טבעית ואנושית בשטח הכי לא סלחני באיטליה.

באופן אישי, יש בי הערכה עמוקה לגזעים ששרדו בלי עזרה של מועדונים ואגודות, בלי קמפיינים שיווקיים ובלי סרטונים ויראליים. הסגוג'יו מארמנו שרד כי הוא היה טוב בעבודה שלו. הוא לא היה צריך להיות יפה, חביב או פוטוגני. הוא היה צריך למצוא חזיר בר בסבך, לעקוב אחריו, ולהחזיק אותו עד שהצייד יגיע. וזה בדיוק מה שהוא עשה. הגזעים האלה, שאני קורא להם "גזעי עבודה אותנטיים", נושאים בתוכם משהו שאני לא תמיד מוצא בגזעים המודרניים, המבויתים והמפונקים. יש בהם כבוד עצמי, אינטליגנציה אמיתית, ויכולת הישרדות שלא לומדים בשום קורס אילוף.

הסגוג'יו מארמנו הוא שריד חי של עולם ציד אחר, של מסורת שמתפוגגת לאט לאט ככל שהביצות של מארמה מתייבשות והציד המסורתי הולך ונעלם. כלב כזה, שפותח במשך מאות שנים בידי איכרים וציידים פשוטים, בלי יוחסין מפוארים ובלי תוכניות הרבעה, הוא אוצר גנטי ותרבותי. הוא לא כלב לכולם. הוא לא נועד להיות. אבל למי שמבין אותו, למי שמוכן לתת לו את מה שהוא צריך, הסגוג'יו מארמנו הוא אחד הכלבים המרתקים, הנאמנים והאותנטיים ביותר שתפגשו בחיים. בעבודה שלי ראיתי הרבה גזעים, אבל הסגוג'יו מארמנו נושא על גבו היסטוריה שלמה של עבודה, הישרדות ומסירות, וזה דבר שאי אפשר לזייף.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים