Russian Toy

הרבה אנשים שחושבים על כלב צעצוע קטן מדמיינים יצור עדין שמרים את הכפה כשהוא רוצה משהו, ישן שעות על הספה ומסתפק בטיולים קצרים סביב הבלוק. ואז הם פוגשים רסקי טוי ומבינים שהסטריאוטיפ הזה לא מחזיק מים. רסקי טוי, אחד הגזעים הקטנים ביותר בעולם, נושא בתוכו משהו הרבה יותר גדול ממנו. הוא לא סתם כלב קטן. הוא תערובת מרתקת של הסטוריה רוסית סוערת, נחישות של טרייר אמיתי, ומערכת עצבים מורכבת שהצליחה לשרוד שתי הכחדות כמעט מוחלטות.

הרסקי טוי, שנודע בעבר כטוי טרייר רוסי, נולד בכלל מטריירים אנגליים שהובאו לרוסיה. העדות הראשונה לנוכחות טריירים בסגנון אנגלי ברוסיה נמצאת במוזיאון הזואולוגיה בסנט פטרבורג: טרייר קצר שיער משנת 1716 עד 1726, שעל שלטו כתוב ששמה היה ליזטה והיא הייתה שייכת באופן אישי לצאר פיוטר הגדול. כבר מההתחלה, הגזע הזה היה קשור לאצולה הרוסית, לתחכום אורבני ולחיי עיר מפוארים.

התפקיד ההיסטורי של הרסקי טוי היה כפול, וזה מה שעיצב את האופי המורכב שלו. מצד אחד, הוא היה כלב לוויה לאצולה הרוסית, כלב ברכיים שחייתו לצד גברות ואדונים מכובדים. מצד שני, הוא שימש כלב שמירה זעיר וצייד עכברים. השילוב הזה בין כלב ליטוף לכלב עבודה זעיר יצר דינמיקה נדירה: רסקי טוי הוא ממש לא כלב בובה. הוא קשוב, ערני, קולני כשהוא צריך להיות, ומוכן להגן על הטריטוריה שלו במלוא הרצינות, גם אם גודלו לא מרתיח אף פורץ.

בתערוכה הראשונה בסנט פטרבורג ב-1874 הופיעו שמונה כלבים מגזע הטוי טרייר הרוסי. עשרים שנה אחר כך, במאי 1907, הופיעו אחד עשר כלבים בתערוכה נוספת. המספרים האלה קטנים, אבל הם מוכיחים שהגזע כבר היה קיים ומפותח הרבה לפני ההכרה הרשמית. השאלה הגדולה היא איך נותרו כל כך מעט כלבים אחרי המהפכה, וזו שאלה שמספרת את הסיפור הפוליטי של רוסיה בקצרה. כשהקומוניסטים תפסו את השלטון, כל מה שהיה שייך לאצולה הפך ללא רצוי. כלבי הטוי, שהיו מזוהים עם אורח החיים העשיר והמפואר, נדחקו לפינה. מגדלים פחדו לגדל אותם, ורבים פשוט נעלמו.

כדי להבין איך התפקיד הזה עיצב את האופי, צריך להסתכל על מה שנדרש מהרסקי טוי לאורך השנים. כלבי טוי באנגליה גודלו במקור כציידי עכברים ומזיקים באורוות. כשהם הגיעו לרוסיה, הם שמרו על האינסטינקטים האלה, אבל נוספה להם דרישה חברתית: להיות נעימי הליכות מספיק כדי להשתלב בחצר האצולה. מי שחשב שלהיות כלב לוויה זו עבודה קלה, טועה. רסקי טוי צריך להיות רגיש מספיק כדי לחוש את מצב רוחו של בעליו, קטן מספיק כדי להתאים לחיי עיר צפופים, ערני מספיק כדי לשמור, ונעים מספיק כדי להתקבל בחברה.

התוצאה של הברירה הזו היא כלב קטן שהוא הרבה יותר ממה שהוא נראה. רסקי טוי בוגר מגיע לגובה של כעשרים עד עשרים ושמונה סנטימטרים ולמשקל של קילוגרם וחצי עד ארבעה קילוגרמים. יש לו ראש קטן ואופייני עם עיניים גדולות ואוזניים משולשות זקופות. קיימים שני טיפוסים בגזע: חלק שיער וארוך שיער. החלק שיער הוא הטיפוס המקורי והעתיק יותר. הארוך שיער התפתח לראשונה בשנת 1958, מכלב בשם צ'יקי שנולד לשני הורים חלקי שיער עם שיער ארוך מעט מהרגיל.

בסך הכל ארבעה צבעים עיקריים מוכרים בתקן: שחור עם סימנים חומים, כחול עם סימנים חומים, חום עם סימנים חומים, ואדום בגוונים שונים. הגוון האדום כולל גם סייבל, שהוא אדום עם קצוות שער כהים. המגוון הצבעוני הזה, בשילוב עם ההבדל בין פרווה חלקה לארוכה, יוצר מגוון ויזואלי רחב למרות גודלו הקטן של הגזע.

צ'יקי, שנולד ב-12 באוקטובר 1958, הוא אבי גזע הרסקי טוי ארוך השיער. באופן יוצא דופן, הוא לא נרשם במקור בגלל שפרוותו הארוכה לא תאמה לסטנדרט. אבל יבגניה פומיניצ'נה ז'רובה, שקנתה אותו, זיהה את הפוטנציאל. היא הזדווגה אותו עם נקבה שגם לה היה שיער ארוך יחסית, וכך נולדה המלכה הראשונה של שלושה גורים ארוכי שיער. כך נוצר הזן המוסקבאי של הגזע, שנודע תחילה כטוי טרייר מוסקבאי. עשר שנים אחרי לידתו של צ'יקי, כבר היו רשומים כשלוש מאות כלבים ארוכי שיער.

ההיסטוריה של הרסקי טוי היא סיפור של הישרדות כמעט נסית. ההכחדה הראשונה הגיעה בשנות העשרים של המאה העשרים, בעקבות המהפכה הבולשביקית. כלבים שהיו מזוהים עם האצולה הרוסית הפכו לסמל של עבר לא רצוי. גזעי טוי קטנים ירדו מהרדאר, כמעט נעלמו. רק ב-1923 הופיעו שני כלבים בתערוכה במוסקבה, וב-1924 הוענקו מדליות לשלושה כלבים בתערוכה באודסה. המספרים היו זעומים.

ההכחדה השנייה התרחשה בשנות התשעים, אחרי נפילת מסך הברזל. אחרי עשרות שנים של בידוד פוליטי, רוסיה נפתחה לעולם, ופתאום החלו לזרום אליה גזעים זרים מכל העולם. הרסקי טוי, שהיה כמעט לא מוכר מחוץ לגבולות רוסיה, כמעט ונמחק על ידי הגל הפתאומי של כלבים אקזוטיים שהגיעו מחו"ל. שוב נדרשו מאמצי שימור ניכרים כדי להציל את הגזע.

ההתאוששות הגיעה בזכות דור חדש של מגדלים נלהבים, שהבינו את הערך ההיסטורי והגנטי של הגזע הייחודי הזה. ב-1966 נכתב הסטנדרט הרשמי הראשון של שני זני הרסקי טוי בהובלת משרד החקלאות הרוסי. ב-1988 אוחדו שני הזנים תחת שם אחד: טוי טרייר רוסי. ההכרה הבינלאומית הרשמית של ה-FCI הגיעה ב-2006, תחילה זמנית ואחר כך סופית ב-2017. השם קוצר לרסקי טוי, בלי המילה טרייר.

האופי של הרסקי טוי הוא מה שהופך אותו לכלב מיוחד באמת. הוא פעיל, ערני ושמח באופן טבעי. האינסטינקט של כלב שמירה, שנבחר במשך דורות, נשאר פעיל גם היום. רסקי טוי יכול להיות קולני מאוד. הוא ישים לב לכל תנועה חריגה, לכל דלת שנפתחת, לכל רעש שלא מזוהה. זו איכות נהדרת כשחיים בדירה שקטה ורוצים לדעת מה קורה, אבל היא דורשת הכוונה נכונה כדי שהנביחות לא יהפכו להרגל בלתי נשלט.

הוא מתחבר מאוד למשפחה שלו, בכל הגילאים. הרגישות החברתית שעברו דורות של כלבי לוויה ממשיכה לעבוד: הרסקי טוי שם לב למצבי רוח, מגיב לשינויים באווירה בבית, ויוצר קשר עמוק עם בני אדם. אבל בדיוק בגלל הקשר העמוק הזה, הוא יכול להיות שמור מאוד עם זרים. הוא לא יחבק כל אדם שנכנס הביתה. הוא יבחן, יסתכל, יקח זמן. החברות מתפתחת, לא ניתנת אוטומטית.

בהתנהגות עם כלבים אחרים, הרסקי טוי מפגין ביטחון עצמי שאינו פרופורציונלי לגודלו. כמו הרבה טריירים קטנים, הוא לא תמיד מודע לכך שהוא שוקל קילוגרם וחצי. הוא יכול לגשת לכלב גדול ממנו פי שלושה בלי היסוס, וזו סיבה טובה לפקח על משחקים בפארק. נשיכה לא מכוונת מכלב גדול עלולה להיות קטלנית עבור רסקי טוי, והבעלים חייב להיות מודע לכך.

העניין בטיפוח תלוי בסוג הפרווה. רסקי טוי חלק שיער דורש מינימום טיפוח: הברשה קלה פעם בשבוע מספיקה. רסקי טוי ארוך שיער דורש יותר תשומת לב, במיוחד בנוצות באוזניים, ברגליים ובזנב. הנוצות באוזניים, שאורכן שלושה עד חמישה סנטימטרים, הן אחד הסימנים היפים ביותר של הזן ארוך השיער, אבל הן יכולות להסתבך אם לא מברישים אותן בקביעות.

גודלו הקטן של הרסקי טוי הופך אותו לכלב עיר אידיאלי לכאורה, אבל חשוב להבין שהוא זקוק ליותר מסתם טיול קצר ברחוב. הפעילות הנפשית שלו חשובה לא פחות מהפיזית. משחקי חשיבה, תרגילי צייתנות בסיסיים, גירוי סביבתי כל אלה חיוניים לשמירה על איזון רגשי. כלב קטן שמשועמם הוא לא פחות בעייתי מכלב גדול שמשועמם.

הגודל הזעיר טומן בחובו גם אתגרים בריאותיים. הרסקי טוי נוטה לפריקת פיקה, מצב שבו עצם הברך מחליקה ממקומה בגלל תלם רדוד מדי בעצם. זוהי בעיה תורשתית נפוצה בגזעים קטנים. בנוסף, השיניים יכולות להוות בעיה: לעיתים קרובות שיני החלב לא נופלות באופן טבעי, מה שיוצר מצב שבו שן החלב והשן הקבועה נמצאות באותו שקע בלסת, מה שמוביל להצטברות אבנית, עששת, דלקת חניכיים ובסופו של דבר אובדן שיניים. במקרים כאלה יש צורך בעזרת וטרינר להוצאת שיני החלב בהרדמה. כמו כן, בשלד הזעיר שלו יש נטייה לשברים בעצמות.

מבחינת אינטליגנציה, הרסקי טוי הוא כלב חכם וחד שיכול ללמוד מהר, אבל יש לו גם עקשנות של טרייר אמיתי. הוא לא תמיד יבצע פקודה בשביל חתיכת חטיף אם הוא חושב שיש דרך יותר מעניינת לבלות את הזמן. העקביות והמגוון באילוף הם המפתח. משחקי חשיבה, כמו חיפוש חפצים או משימות גירוי, מרגשים אותו הרבה יותר מאשר חזרות אינסופיות על אותן פקודות.

חיים עם רסקי טוי בבית דורשים יותר מסתם חיבוקים. הגורם הכי חשוב הוא להבין שהוא כלב אמיתי, לא אקססורי. הוא צריך גבולות, הוא צריך אילוף בסיסי, והוא צריך שיתייחסו אליו כמו לכלב מן המניין. הרבה טעויות נעשות כשמתייחסים אליו כמו בובה, מרימים אותו כל הזמן, נושאים אותו ממקום למקום ומונעים ממנו חוויות נורמליות של כלב. רסקי טוי שמקבל חינוך נכון הוא כלב מאוזן, נינוח ונעים. רסקי טוי שמקבל יחס של צעצוע מתפתח לכלב לחוץ, חרדתי ומפחד.

בשל גודלו, הוא מתאים לדירות וגינות קטנות, אבל כפי שאמרתי, לא להזניח את תנועותיו. הוא יכול להפוך לבן לוויה מצוין לילדים גדולים יותר שמבינים איך להתייחס לכלב קטן, אבל עם ילדים קטנים יש צורך בהשגחה גם בגלל הגודל הקטן והשברירי היחסית שלו.

הרסקי טוי לעיתים קרובות מושווה לצ'יוואווה בגלל גודלו הדומה, אבל מדובר בשני גזעים שונים לחלוטין. הרסקי טוי הוא כלב עם גישה שונה, היסטוריה שונה, ואינסטינקטים של טרייר שנשארו פעילים. ההשוואה לא מחמיאה לאף אחד מהם.

בעבר, הרסקי טוי היה נפוץ בעיקר ברוסיה, פינלנד, אסטוניה ובלארוס. בשנים האחרונות הוא צובר תאוצה בארצות הברית וביפן. מספר כלביות מצליחות מחוץ לרוסיה קמו בפינלנד, באסטוניה, בבלרוס, בצ'כיה ובאוקראינה. המועדנים בארצות הברית, במיוחד ברוסיקי טוי קלאב אוף אמריקה, פועלים להכרה מלאה ב-AKC. נכון לעכשיו, הגזע רשום ב-AKC בפונדיישן סטוק סרביס מאז 2008, ומ-2010 מותר לו להשתתף בתחרויות שליווי. ההתעניינות עולה משנה לשנה, וככל שיותר אנשים מכירים את הגזע, כך הוא זוכה להערכה רבה יותר. באירופה קיימות תערוכות ייעודיות לגזע, והצפיפות הכלבית במדינות כמו פינלנד ואסטוניה גבוהה במיוחד.

הכי חשוב לזכור לגבי הרסקי טוי: הוא לא כלב קטן שעושה רושם של כלב גדול, אלא כלב גדול בקופסה קטנה. הנחישות, הערנות, הרגישות החברתית והנאמנות שלו לא נובעות מהגודל, אלא מההיסטוריה. מי שמבין את זה, מגלה שהרסקי טוי הוא אחד הגזעים המרתקים שיש. הוא שרד שתי הכחדות, עבר מהפכות פוליטיות, חידש את עצמו פעמיים, והגיע בסופו של דבר ללב של אוהבי כלבים ברחבי העולם. לא רע לכלב שמשקלו פחות מארבעה קילוגרמים.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים