צ'יוואווה : נשמה של לוחם בתוך גוף של 2 קילו

פרק ראשון: הכלב הקטן בעולם עם ההיסטוריה הכי גדולה

צ'יוואווה רועד. כולם יודעים את זה. וכמעט כולם חושבים שהם יודעים למה: קר לו, או שהוא מפחד. האמת מסובכת יותר, והרבה יותר מעניינת.

הצ'יוואווה הוא אחד הגזעים העתיקים ביותר ביבשת אמריקה. מחקרים גנטיים מ-2020, שפורסמו בכתב העת Science, הראו שהצ'יוואווה נושא כ-4 אחוז DNA של כלבים פרה-קולומביאניים: כלבים שחיו ביבשת אמריקה עשרת אלפים שנה לפני שהאירופאים הגיעו. כלומר, כשהיו עוד מתגלגלים ברחבי אירופה, הצ'יוואווה כבר ישב על ברכיים של בני אצולה במקסיקו.

אבל לא רק ישב. היה לו תפקיד. ואת התפקיד הזה כמעט אף אחד לא מכיר.

פרק שני: מדריך הנשמות

בני הטולטקים, שחיו במקסיקו מהמאה התשיעית, גידלו כלב קטן בשם טצ'יצ'י. הכלבים האלה לא שימשו לציד ולא לשמירה. הם שימשו לפולחן.

כשהאצטקים כבשו את הטולטקים במאה האחת עשרה, הם אימצו את הכלבים האלה, ונתנו להם תפקיד שלא היה לאף גזע אחר בעולם.

האצטקים האמינו שכאשר אציל מת, צריך להקריב כלב צ'יוואווה ולקבור אותו עם הגופה. למה? כי רוח הצ'יוואווה תשמש כמדריך לנשמת האדם במסע לעולם הבא. הנשמה הייתה צריכה לחצות נהר, והיא טיפסה על גבו של הצ'יוואווה כדי לעבור.

תחשבו על זה רגע. גזע שלם שהוגדר, מאות שנים לפני שנכתב עליו תקן כלשהו, כמדריך נשמות. כלב קטן שנבחר לקחת אחריות על המסע האחרון של אדם. זה לא כלב ברכיים. זה כלב עם תפקיד רוחני.

ובמקביל, הצ'יוואווה היה גם דבר הרבה יותר ארצי: מטבע מהלך. כלבי צ'יוואווה היו שווים כסף, ושימשו לסחר חליפין. במאה ה-19, צ'יוואווה אמיתי יכול היה לעלות סכום ששווה היום בין 8,000 ל-12,000 דולר. גנבים פרצו לבתים רק כדי לגנוב צ'יוואווה. בשנות הארבעים של המאה העשרים, המחיר הגיע לשיא של 4,000 דולר, שהם יותר מ-50,000 דולר של היום.

פרק שלישי: איך התפקיד מעצב את האופי

עכשיו מתחיל החלק המעניין. כל מה שצ'יוואווה עושה היום, אפשר להסביר דרך מה שהוא היה.

הרעד. הצ'יוואווה רועד, וכל הבעלים בטוחים שזה פחד או קור. לפעמים זה קור, נכון. הגוף שלו קטן, הוא מאבד חום מהר. אבל הרבה פעמים הוא רועד כי חילוף החומרים שלו מהיר, או פשוט כי הוא מתרגש. צ'יוואווה יכול לרעוד משמחה. זה לא בהכרח חולשה. זה מנוע קטן וחזק שפועל במהירות גבוהה.

הערנות. הצ'יוואווה מתריע על כל דבר. כל דפיקה, כל רעש, כל תנועה. אוזניים זקופות, סורק את הסביבה כל הזמן. למה? כי הכלבים האלה חיו בתוך תרבויות שבהן היותם קטנים משמעותה שהערנות היא הנשק היחיד. הוא לא יכול להרתיע בגודל. הוא יכול להרתיע בקול ובתשומת לב.

האומץ הלא פרופורציונלי. צ'יוואווה שיתקוף רוטוויילר שעובר ברחוב. זה לא אמיץ בצורה מטופשת. זה חלק מהאישיות שנבנתה מאות שנים: כלב קטן שלמד שהחיים קצרים, ושמי שלא נלחם על מקומו, לא ישרוד. הוא לא מודע לגודל שלו, כי הגודל מעולם לא היה חלק מהזהות שלו.

והחיבור לבעלים. הצ'יוואווה תלותי ברמה כמעט חולנית. הוא נאמן קיצונית, עוקב אחריכם, רוצה להיות קרוב. וזה לא במקרה. כלב שנבחר להיות מדריך נשמות נבחר על הקשר שלו לאדם. הקשר הוא לא תופעת לוואי. הקשר הוא המקצוע.

פרק רביעי: סיפור מהשטח : אורית וצ'יקו

אורית, מורה מבית יהושע, הגיעה אליי עם צ'יוואווה בן שלוש בשם צ'יקו. "הוא נושך את הילדים," היא אמרה. "כבר פחדתי להזמין חברות של הילדה הביתה. הוא נוהם, מתנפל על האורחים, ואתמול נשך את הדוור."

שאלתי אותה: "את מרימה אותו כשהוא נוהם?"

"ברור," היא אמרה. "אני מרימה אותו ומרגיעה אותו."

שם הבעיה. אורית, מטפלת נהדרת ואמא מסורה, חיזקה בדיוק את ההתנהגות שהיא רצתה להפסיק. כל פעם שצ'יקו נהם, היא הרימה אותו, נתנה לו חיבוק, ובעצם אמרה לו: כל הכבוד, אתה עושה עבודה מצוינת.

התערבנו בשלושה צעדים. קודם כל, הפסקנו להרים אותו. צ'יקו על הרצפה. נקודה. גישה לספה ולמיטה רק בהזמנה, לא ביוזמתו. שנית, שינינו את קבלת האורחים. אורית יצאה עם צ'יקו לקולר ולרצועה, קיבלה את האורחת בחוץ, ואז נכנסו ביחד. צ'יקו למד שהאורחת מגיעה עם רשות של אורית, לא מאיימת. שלישי, חיזקנו רגיעה: כל פעם שצ'יקו שכב רגוע כשיש אורח, הוא קיבל חטיף.

תוך שלושה שבועות, צ'יקו הפסיק לנבוח על הדלת. תוך חודשיים, הוא קיבל אורחים בלי לנהם. אורית אמרה: "לא האמנתי שזה אפשרי. חשבתי שהוא ככה כי הוא צ'יוואווה."

הלקח של הסיפור הזה: צ'יוואווה לא נולד נושך. הבעלים מלמדים אותו את זה, בלי כוונה.

פרק חמישי: למה הצ'יוואווה כל כך שונה משאר הקטנים

הצ'יוואווה הוא הכלב היחיד בקבוצת כלבי הלוויה שיש לו סקציה משלו בתקן הבינלאומי. המלטז, הפומרניאן, הפפיון, כולם תחת סקציות של בישונים או גזעים קרובים. הצ'יוואווה קיבל סקציה שלמה משלו, מספר 6, עם השם הרשמי שלו.

וזה לא מקרי. כי הצ'יוואווה הוא לא עוד כלב לוויה. הוא שילוב נדיר: גם ערני כמו כלב שמירה, וגם תלותי כמו כלב ברכיים. רוב כלבי השמירה עצמאיים. רוב כלבי הלוויה רגועים. הצ'יוואווה הוא גם וגם: הוא יעקוב אחריכם לכל מקום, ובמקביל ינבח על כל מה שזז.

השילוב הזה הוא מה שהופך אותו למאתגר כל כך, ולמרתק כל כך.

וכמו כל טרייר קטן או כלב לוויה קטן, יש לו גם צד של צייד. אבותיו במקסיקו צדו עכברים, לטאות וחולדות. תנו לו לראות סנאי, ותראו אינסטינקט עתיק מתעורר: הוא יזנק, ירוץ, ינסה לתפוס. הוא לא יודע מה לעשות עם זה אחר כך, כי הלסת שלו קטנה ולא נבנתה להרוג. אבל המרדף, המרדף הוא אמיתי לגמרי.

פרק שישי: איך לחיות עם צ'יוואווה

הצ'יוואווה הוא כלב נהדר, בתנאי שמבינים את הכלל הראשון: הגודל לא רלוונטי לחינוך.

הוא צריך גבולות כמו כל כלב. אפס סובלנות לנשיכות. הוא על הרצפה, לא בידיים כשהוא נוהם. חוקים ברורים על הספה, המיטה, והדלת. בלי זה, הצ'יוואווה ייקח פיקוד, ויהפוך למפלצת קטנה: נוהם, נושך, שולט.

הוא צריך טיולים. "הוא קטן, הוא מסתדר בבית" זה המשפט שיוצר את הבעיות הכי גדולות. צ'יוואווה שלא יוצא מהבית הופך לטריטוריאלי, מפחד מהחוץ, ומפתח בעיות התנהגות. הוא צריך לצאת, לפגוש כלבים, לגלות עולם.

הוא צריך אילוף חכם. הצ'יוואווה מדורג במקום 125 מתוך 138 במדד האינטליגנציה של סטנלי קורן, אבל אל תתבלבלו: הוא לא טיפש. הוא עקשן. הוא לא רואה סיבה לעשות מה שאומרים לו סתם כי אמרו. סשנים קצרים של שלוש עד חמש דקות, חטיפים בעלי ערך, חיזוק חיובי. אין מקום לעונשים: צ'יוואווה ייסגר ויפסיק לשתף פעולה.

והבריאות. המולרה, הנקודה הרכה בגולגולת, יכולה להישאר פתוחה אצל צ'יוואווה גם בבגרות. זה נורמלי, אבל צריך להיזהר מפגיעות ראש. השיניים, כמו אצל כל הקטנים, דורשות טיפול קבוע. והברכיים: פיקת ברך פרוקה היא תופעה מוכרת. צ'יוואווה בריא יכול לחיות 14 עד 18 שנים, וזה הרבה.

פרק שביעי: המיתוסים

"צ'יוואווה ארוך שיער זה הכלאה עם פומרניאן." לא נכון. ארוך השיער הוא זן טבעי של הגזע. כשהתחילו לייבא צ'יוואווה לארצות הברית במאה ה-19, רוב הכלבים שיובאו היו דווקא ארוכי שיער.

"הצ'יוואווה לא מתאים למשפחות עם ילדים." יש בזה אמת חלקית. ה-AKC עצמו לא ממליץ על צ'יוואווה למשפחות עם ילדים קטנים, כי הילדים עלולים להפיל אותו או להרים אותו בצורה לא נכונה, והוא עלול לנשוך בתגובה. אבל הבעיה היא לא הגזע. היא השילוב של כלב קטן ושברירי עם ילד שלא יודע להתייחס. עם חינוך לשני הצדדים, זה יכול לעבוד.

הסוף: מי הצ'יוואווה באמת

הצ'יוואווה הוא לא כלב ברכיים. הוא מדריך נשמות. הוא מטבע מהלך. הוא צייד עכברים. הוא שומר ערני. הוא בן לוויה תלותי.

כל התפקידים האלה, שנבנו במשך מאות שנים, חיים בתוך גוף של שני קילו. ולכן הוא רועד, נובח, עוקב, נושך, ואוהב בעוצמה שאין לה שום קשר לגודל שלו.

תן לו גבולות, ותקבל את אחד הכלבים הכי נאמנים, הכי חכמים והכי מהנים שיש. תתייחס אליו כמו אל בובה, והוא יהפוך לעריץ. הבחירה היא שלכם. כי כמו כל הכלבים, גם הצ'יוואווה הוא תוצאה של מה שעשיתם איתו. רק שהפעם, המדריך כל כך קטן, שקל לשכוח שיש בו נשמה של לוחם.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים