כששומעים את השם פורצלן, הדימוי הראשון שעולה לראש הוא של כלי חרסינה עדינים, לבנים ומבריקים. אבל מי שמכיר את גזע הכלבים פורצלן יודע שמאחורי השם העדין הזה מסתתר אחד מגזעי כלבי הציד הצרפתיים העתיקים ביותר, כלב בעל מראה ייחודי שאי אפשר לטעות בו, אופי חברותי להפליא, ויכולות ציד מרשימות שלא השתנו במשך מאות שנים. אני רוצה להכיר לכם את הגזע הזה לעומק, כי מדובר באחד הסודות השמורים של עולם הכלבים, גזע שכמעט ולא תמצאו בישראל אבל יש לו סיפור מרתק שמגיע מחבל פראנש-קונטה שבמזרח צרפת.
הפורצלן שייך לקבוצה 6 של הפדרציה הבינלאומית לכלבנות, קבוצת כלבי הציד המובילים למעקב אחר ריח. זוהי קבוצה שמאגדת בתוכה את מיטב כלבי הציד האירופאים, אלה שפותחו במשך דורות כדי לרוץ בשטחים פתוחים, לעקוב אחר עקבות ריח במשך קילומטרים, ולעבוד בצוותא עם כלבים אחרים. הפורצלן הוא כלב בגודל בינוני, גובהו 53 עד 58 סנטימטרים בכתפיים, ומשקלו פרופורציונלי לגובהו. הוא בנוי למהירות, לא למאסה, עם גוף רזה ושרירי שמזכיר יותר רץ מרתון מאשר מתאגרף כבד.
התפקיד המקורי של הפורצלן, וזה שעיצב את אופיו לחלוטין, הוא ציד בלהקות. הגזע פותח במיוחד לציד ארנבות בשטחים סלעיים וקשים למעבר בצרפת. הצבע הלבן הבוהק של הפרווה היה קריטי להישרדות התפקודית של הכלבים האלה: כשהכלב רץ הרחק בשטח מיוער או הררי, הצבע הלבן אפשר לצייד לזהות אותו גם ממרחק רב. זה לא מקרי שהמעיל כל כך לבן וזוהר. מתוך כל תכונה שגזע ציד צריך, הראות בשטח היא אחת החשובות ביותר, והפורצלן לוקח את זה לקיצון. אבל הצבע הלבן הוא רק חלק מהסיפור האסתטי של הגזע הזה, ואולי אפילו לא החלק המעניין ביותר.
מה שמייחד את הפורצלן יותר מכל הוא העור שלו. מתחת לפרווה הלבנה והקצרצרה, העור של הפורצלן מנומר בכתמים שחורים, מה שיוצר מראה ייחודי שמזכיר חרסינה משובצת. כשאור השמש פוגע בפרווה הלבנה והדקה, הכתמים הכהים שבעור מבצבצים מבעד לשער ויוצרים אפקט ויזואלי מהפנט. זהו אחד הגזעים הבודדים שבהם העור עצמו הוא חלק מהמראה הכללי, לא רק הפרווה. הכתמים הכתומים, שמופיעים בעיקר על האוזניים, משלימים את הלוק הכללי. הצבעים הרשמיים הם לבן טהור עם כתמים כתומים, ולפעמים גם לימוניים, אבל לעולם לא יוצרים אוכף שלם על הגב. אצל הפורצלן, האוזניים הדקות והארוכות, שמגיעות באורכן עד לקצה החוטם, נושאות את רוב הכתמים הכתומים. הראש בצורת אגס, הגולגולת מעוגלת, והמצח שטוח.
לאורך כתמים ועור מנומר, שמים לב מיד לעיניים. העיניים של הפורצלן כהות מאוד, כמעט שחורות, ונושאות הבעה רכה ואינטליגנטית. זה אחד הדברים הראשונים שאנשים מבחינים בהם כשהם פוגשים את הגזע בפעם הראשונה. יש מבט של כלב ציד מנוסה וממוקד, אבל בלי שום תוקפנות. האף תמיד שחור עם נחיריים רחבים במיוחד, כמו שצריך להיות לכלב ריח משובח. הזנב חזק בבסיסו ומתחדד בקצהו, ונישא בקשת קלה.
ההיסטוריה של הפורצלן היא אחד הסיפורים המרתקים בעולם הכלבים. מדובר באחד מגזעי כלבי הציד הצרפתיים העתיקים ביותר. מקורו המדויק אינו ידוע לחלוטין, אבל ההערכה המקובלת היא שהוא התפתח מכלבי סן-הוברט הלבנים הגדולים ששימשו במלכות הצרפתית, אלה שמגיעים בעצמם מהכלבים הלבנים של המלך פרנסואה הראשון. כלבים לבנים-כתומים גודלו על אדמות המנזרים של לוקסאויל וקלוני לפני המהפכה הצרפתית. יש גם השערות שבדם הגזע יש תרומה מההרייר האנגלי, מלאופהונד שוויצרי, ומהמונטימבוף שנכחד מזמן.
כמו הרבה גזעים אירופאיים ותיקים, הפורצלן כמעט ונעלם מעל פני האדמה לאחר המהפכה הצרפתית. המהפכה חיסלה לא רק אצילים, אלא גם להקות ציד שלמות. הכלבים פוזרו, נהרגו, או פשוט ננטשו. אבל הפורצלן זכה לתחייה מחודשת באמצע המאה ה-19, בעזרת מגדלים שוויצרים שעזרו לשקם את הגזע. בשנת 1844, כלבים מהסוג הזה נקראו ברייקה פראנק-קומטואה. המרקיז תאודור דה פודרה הוא זה שטבע את השם פורצלן, בהשראת הפרווה הלבנה והמבריקה שנראתה לו כמו פורצלן יקר. משם הדרך להכרה רשמית הייתה ארוכה, אבל ב-19 באוקטובר 1964 פורסם התקן הרשמי של הפדרציה הבינלאומית לכלבנות.
האישיות של הפורצלן היא שילוב מרתק של עצמאות וחברותיות. זהו כלב ציד לכל דבר, ובשטח הוא מתנהג בדיוק כמו שכלב ציד אמור להתנהג. הוא אנרגטי, עצמאי, נחוש, ומסוגל לעבוד שעות ארוכות עם מינימום הנחיות מהצייד. הפורצלן מתרכז במשימה שלו, רודף אחרי ריח, ורץ במהירות בשטח קשה. אבל ברגע שהוא חוזר הביתה, האישיות משתנה לחלוטין. אצלי בעבודה, אני רואה שכלבי ציד רבים מפגינים דואליות כזו: מצד אחד טורפים נחושים בשטח, ומצד שני בני לוויה רגישים בבית. הפורצלן לוקח את זה לקצה. הוא מתואר בספרות הצרפתית כדו וחמייק, כלומר עדין וידידותי.
הפורצלן הוא כלב להקה במהותו. הוא נועד לחיות עם כלבים אחרים. מי שמחזיק פורצלן לבדו עלול לגלות כלב שאינו מסתדר עם בדידות. לא מדובר בכלב שצריך בן אדם כל הזמן, אלא בכלב שצריך חברות כלבית. ברוב המקרים, הפורצלן ישמח לחיות עם כלבים אחרים, ויירגע הרבה יותר מהר כשיש לו חברה פרוותית. אצלי בעבודה אני פוגש הרבה כלבי ציד שסובלים מבדידות כשהם מוחזקים ככלב יחיד בבית, והפורצלן לא שונה בעניין הזה. הוא יכול להסתגל לחיים בדירה אם מקבלים אימון מתאים ומספקים לו מספיק פעילות גופנית יומית, אבל התנאים האידיאליים עבורו הם בית עם חצר ולפחות כלב נוסף לשחק איתו.
מבחינת אילוף, הפורצלן נחשב לכלב בעל נטייה די צייתנית יחסית לגזעי ציד אחרים. הוא לא עקשן כמו באסנג'י ולא עיקש כמו ביגל. האינטליגנציה שלו והרצון לשתף פעולה עם בני אדם, לפחות כשהם בבית, הופכים אותו לתלמיד סביר. אבל חשוב להבין: כלב ציד לעולם לא יהיה פודל. האינסטינקטים חזקים מאוד, והפורצלן עלול להתנתק לחלוטין מהבעלים כשהוא עוקב אחר ריח מעניין. גם האילוף הטוב ביותר לא ימחק מיליון שנים של אבולוציה. זה חלק ממה שהופך את הגזע למרתק, אבל גם חלק מהאתגר שבגידולו.
הקול של הפורצלן הוא תכונה מיוחדת שמזכירים בכל תיאור של הגזע. בצרפתית קוראים לזה בל וואה, קול יפה. הנביחה של הפורצלן היא לא נביחה צורמת או עצבנית כמו של כלבים קטנים. מדובר בקול עמוק, מתנגן, כמעט מוזיקלי, שנושא למרחקים. זהו יתרון עצום בציד, כי הצייד יכול לשמוע בדיוק היכן הכלב נמצא לפי סוג הקול שהוא משמיע. הנביחה הזו היא כלי תקשורת, לא רעש רקע. בבית, הפורצלן לא נוטה לנבוח ללא סיבה, אבל כשהוא נרגש או מזהה משהו מעניין, הצליל שתשמעו יהיה מרשים.
בתזונה של הפורצלן צריך לשים לב לנטייה שלו לבעיות קיבה, במיוחד להפוך קיבה, מה שמכונה בעברית היפוך קיבה. זהו מצב מסכן חיים שבו הקיבה מסתובבת על צירה, וזה נפוץ יותר בגזעים בעלי חזה עמוק. הפורצלן נמצא ברשימת הגזעים הרגישים לעניין הזה. הפתרון בשטח פשוט: להאכיל את הכלב בשתי ארוחות קטנות ביום במקום ארוחה גדולה אחת, להימנע מפעילות גופנית מיד אחרי האוכל, ולדאוג לתזונה עשירה בסידן ובוויטמינים. בעבודה שלי אני תמיד ממליץ לבעלים של גזעים בסיכון ללמוד לזהות את הסימנים המוקדמים של היפוך קיבה ולדעת מה לעשות. כשמדובר בפורצלן, ההמלצה הזו קריטית.
הצורך בפעילות גופנית אצל הפורצלן הוא גבוה מאוד. אל תחשבו אפילו על לאמץ פורצלן אם אתם אנשים של ספה וטלוויזיה. הגזע הזה צריך לרוץ. לא מספיקות שתי הליכות קצרות סביב הבלוק. הפורצלן זקוק לשעות של תנועה חופשית, רצוי בשטח פתוח, כדי לשחרר אנרגיה. אם לא תתנו לו את זה, תקבלו כלב מתוסכל שעלול לפתח התנהגויות הרסניות, חפירות, נביחות מוגזמות, או פשוט להיות אומלל. זה לא גזע לאנשים שאין להם זמן או מרחב. זה גזע לאנשים פעילים, רצים, מטיילים, ציידים, או כאלה שיש להם חצר גדולה וחבר כלבי פעיל.
בעבודה שלי עם גזעים נדירים בישראל, אני נתקל בדילמה מעניינת. הפורצלן הוא כלב נדיר ביותר בארץ. כמעט בלתי אפשרי למצוא גור פורצלן בישראל, ורוב האנשים שמכירים את הגזע פגשו אותו מחוץ לארץ. למה? כי ישראל היא לא מדינה של ציד ארנבות להקות. המסורת של ציד עם להקות כלבים כמעט ולא קיימת פה. מי שמביא פורצלן לישראל עושה את זה מתוך אהבה לגזע עצמו, לא מתוך צורך תפקודי. זה אומר שיש פה פורצלנים בודדים בישראל, כל אחד מהם חי חיים שונים לגמרי מאלה שהגזע נועד להם במקור. זה לא בהכרח בעיה, אבל כן אתגר. פורצלן בישראל צריך להיות מותאם למציאות שבה הוא חי עם משפחה, אולי עם כלב נוסף אחד או שניים, ויוצא לטיולים ארוכים במקום לרוץ עם להקה אחרי ארנבת.
מי שבכל זאת רוצה להביא פורצלן לארץ חייב להיות מודע לכך שמדובר בהתחייבות גדולה. ראשית, יהיה צורך לייבא את הכלב ממגדל בצרפת, באיטליה או בשוויץ. לא קל למצוא מגדל לטוס איתו, והעלויות גבוהות. שנית, יש לוודא שלכלב יהיו תנאים מתאימים. דירה קטנה בלי מעלית באמצע תל אביב כנראה לא תתאים. בית עם חצר באזור כפרי או פרברי זו אופציה הרבה יותר טובה. שלישית, חייבים לקחת בחשבון שהפורצלן זקוק לחברה כלבית. זה לא סוג של כלב שמסתדר לבד שעות ארוכות. זה כלב שצריך להקה, גם אם הלהקה הזו היא שני כלבים בבית משפחתי.
מבחינה בריאותית, מלבד הנטייה להיפוך קיבה, הפורצלן נחשב לגזע בריא יחסית, עם מעט בעיות גנטיות ידועות. הפרווה הקצרה והדקה שלו קלה לתחזוקה, אבל לא מגנה עליו מפני קור או חום קיצוניים. בישראל, חודשי הקיץ החמים יהיו אתגר. כלב בעל פרווה קצרה ועור דק, שנועד לרוץ באקלים ממוזג של מזרח צרפת, עלול לסבול בחום הישראלי. חשוב מאוד להקפיד על פעילות גופנית בשעות הקרירות של היממה, לדאוג לצל ומים זמינים כל הזמן, ולהימנע מטיולים בשמש הצהריים.
חשוב להבין שהפורצלן נותר במידה רבה גזע עבודה פונקציונלי בצרפת ובאיטליה. אצל מגדלים רבים, כלבי הפורצלן עדיין עובדים בציד של ארנבות, צבאים, ואפילו חזירי בר באיטליה. ההשתתפות במבחני עבודה היא דרישה של התקן הבינלאומי. זה לא גזע שהפך לגזע שעשועים ותו לא. גם בארצות הברית, הפורצלן נמצא רק במאגר ההקמה של המועדון האמריקאי לכלבנות, ולא עדיין בשורות הרשמיות. זה אומר שהגזע עדיין נחשב נדיר יחסית גם בעולם הרחב, לא רק בישראל.
לסיכום, הפורצלן הוא אחד הגזעים המרתקים בעולם הכלבים. מצד אחד, מראה חיצוני עדין שמזכיר חרסינה יקרה. מצד שני, כלב ציד קשוח, מהיר, עצמאי, שמסוגל לעבוד בשטחים קשים לאורך שעות. השילוב הזה בין יופי עדין לבין אופי חזק הוא מה שהופך את הפורצלן לכלב מיוחד כל כך. מי שרוצה לאמץ פורצלן חייב להבין שהוא לוקח על עצמו פרויקט שלוקח בחשבון את הצרכים התפקודיים של הגזע, לא רק את היופי שלו. הפורצלן לא יסתפק בללכת יפה ברצועה ולהצטלם באינסטגרם. הוא צריך לרוץ, להריח, לעבוד, ולהתחבר ללהקה שלו. אם אתם יכולים לתת לו את זה, תקבלו בן לוויה נדיר ונפלא. ואם לא, תתנו לכבודו לנוח ואל תתפתו למראה החרסינה המבריק.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של כלבי ציד ריח:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368