Polish Hound

כשאני נתקל בכלב פולני, Ogar Polski בשפת המקור, אני תמיד נזכר שכמעט ואיבדנו את הגזע הזה. לא מדובר פה על גזע שנולד במעבדה או פותח בשנות השמונים כמו הרבה גזעים מודרניים. הכלב הפולני הוא עתיק יומין, שריד חי לעולם שבו ציד עם כלבים היה לא רק ספורט אלא צורת חיים שלמה, שפה שלמה של שיתוף פעולה בין אדם לכלב בלב היערות הפולניים העבותים. אני רוצה להכיר לכם את אחד מגזעי כלבי הציד המרתקים והפחות מוכרים בישראל, כלב שבנה את עצמו מחדש פעמיים בהיסטוריה שלו.

ההיסטוריה של הכלב הפולני מתחילה הרבה לפני שהמדינה המודרנית פולין היתה קיימת. הכתבים הראשונים שעוסקים בציד עם כלבים בשטח פולין מגיעים מן המאה האחת עשרה, מספרי הכרוניקות של גלוס אנונימוס. כבר אז, לפני כמעט אלף שנה, פעלו ביערות הפולניים כלבי מעקב כבדים שגררו טרף גדול. במאה הארבע עשרה, הכרוניקות כבר מזכירות במפורש שהאוגר, ההם, היה מגזע שפותח במיוחד לציד המלכותי. זה לא היה כלב של איכרים או של פשוטי העם. הכלב הפולני היה שותפו של האצולה בציד, פרט נוצץ במסורת הציד הפולנית.

השם אוגר עצמו הוא תעלומה לשונית קטנה. יש חוקרים שטוענים שמקורו במילה הפולנית אוגוזאלי, שפירושה חום-אדמדם, ומתייחס לצבע הפרווה. אחרים סבורים שמקורו דווקא במילה גראץ', שהיא בפולנית עתיקה הפועל להשמיע קול, ומתייחסת לנביחה העמוקה והמהדהדת של הכלב כשהוא על עקבות הטרף. יש אפילו תאוריה שמקשר את המילה לצ'כית, למלה אוהא', שמתייחסת לכלבי ציד מצביעים. כך או כך, השם הזה מלווה את הגזע כבר חמש מאות שנה לפחות. הספר החקלאי הראשון שנכתב בפולנית, בידי פיוטר קרסנטין בשנת 1549, כבר מזכיר כלבי אוגר. המשורר מיקולאי ריי מזכיר אותם ביצירתו חיי איש ישר מ-1568, והמשורר תומאש ביילבסקי כתב עליהם שיר ציד שלם ב-1595.

רגע מכונן בהיסטוריה של הגזע קרה בשנת 1618, כשהרוזן יאן אוסטרוג, הויבוד של פוזנן, פרסם ספר בשם ציד עם כלבי אוגר. זה נחשב למדריך הצינולוגי הפולני הראשון, מסמך שהניח עקרונות של גידול סלקטיבי רציונלי לכלבי הציד. תחשבו על זה לרגע. עוד לפני שהגזע הזה הוכר רשמית על ידי הפדרציה הבינלאומית, עוד לפני שהיתה צינולוגיה כמדע, כבר כתבו בפולין ספרי הדרכה על גידול הכלב הפולני. מאות שנים של ניסיון, דורות על דורות של מגדלים שאספו ידע והעבירו אותו הלאה.

במאה השמונה עשרה ובמאה התשע עשרה התרחבה ההכרה בגזע. בשנת 1779 פרסם קשישטוף קלוק תיאור מדעי ראשון של הכלב הפולני במסגרת ספרו על טבע וגידול חיות בית. בהמשך, ב-1819, כתב יאן שיטר מדריך ציד מפורט שהבדיל בין הכלב הפולני לבין כלבי ציד פולניים אחרים. בספרות הפולנית, הגרמנית והרוסית של המאה התשע עשרה מופיעים תיאורים רבים של הגזע, מה שמעיד על תפוצתו הרחבה ועל ההערכה שרחשו לו ציידים בכל רחבי מזרח אירופה.

מבחינה גנטית, הכלב הפולני הוא חלק ממשפחת כלבי המעקב האירופיים הגדולה, ששורשיה בכלב סן הוברט העתיק, הבלאדהאונד של ימינו. הכלב הפולני התפתח מהכלאות של בלאדהאונדים שיובאו לפולין בימי הביניים עם כלבי ציד מקומיים. בהמשך נוסף דם מכלבי ציד של חצי האי האפניני, ובמאה השמונה עשרה השפיעו עליו גם הפוקסהאונדים האנגליים. כל התערובת הזו יצרה כלב כבד, איטי יחסית אבל עמיד בצורה יוצאת דופן, עם חוש ריח מפותח במיוחד ויכולת לעבוד בתנאים הקשים ביותר.

וכאן בדיוק מגיעה הסיבה שהכלב הפולני הוא מה שהוא היום. זה לא גזע שפותח כדי להיות יפה, כדי לנצח בתחרויות יופי או כדי לשבת בסלון ולשמש כבן לוויה. הכלב הפולני עוצב על ידי מאות שנים של ציד ביערות פולין הצפופים, בביצות, בשלג הכבד של החורפים המזרח-אירופיים. הנה מה שקורה כשאתה מגדל כלב לעבודה ביער עבות במשך דורות רבים: קודם כל, אתה מקבל כלב עצמאי במידה יוצאת דופן. בגלל שהאוגר עבד במרחק גדול מהצייד, ביער שבו הראות מוגבלת, הוא לא יכול היה לחכות לפקודות. הוא נדרש לקבל החלטות בעצמו על השביל, להחליט מתי לסטות, מתי לחזור, מתי להשמיע קול ומתי לשתוק. לכן הכלב הפולני מתואר בכל התקנים ככלב בעל עצמאות רבה. זה לא כלב שיציית באופן עיוור לפקודה. הוא יבחן את המצב, ימשול בחושיו, ויקבל את ההחלטה בעצמו.

בגלל שהאוגר נועד לציד ארוך ומתיש בשטח קשה, לא נבחרו בו פרטים מהירים אלא פרטים עמידים. התנועה האופיינית לו היא טרוט כבד ואיטי. כאשר הוא רודף אחרי טרף, הדהירה שלו לא מהירה אבל היא יכולה להימשך שעות. בלי הפסקה, בלי התייחסות למזג האוויר, בלי לוותר. זו הסיבה שהכלב הפולני הוא לא רץ מהיר בטיולים, אבל הוא יכול להמשיך ללכת שעות. הוא נבנה לסבולת, לא למהירות.

בגלל שהצייד היה צריך לדעת היכן הכלב נמצא בלב היער העבות, האוגר פיתח קול ייחודי, עמוק ומהדהד. הזכרים נמוכים יותר בקולם, הנקבות גבוהות יותר. זו לא נביחה היסטרית או מוגזמת. זו נביחה מתונה, ברורה, שנשמעת היטב למרחקים. כשהכלב על העקבות, הוא משמיע את קולו באופן קבוע כדי שהצייד יוכל לעקוב אחרי מיקומו. בבית, לעומת זאת, האוגר אינו נובח ללא סיבה. הוא שקט, מאוזן, לא מרגיז את השכנים.

בגלל שהאוגר צד בלהקות, הוא פיתח אופי חברותי מאוד. כלבים שעובדים בלהקה חייבים להסתדר זה עם זה, לתקשר, לשתף פעולה. לכן הכלב הפולני הוא כלב חברתי במיוחד, זקוק למגע אנושי, מסתדר מצוין עם כלבים אחרים, עדין עם חיות אחרות. בדיוק התכונה הזאת, שנולדה מתוך הצורך בלהקה מתפקדת, היא שהופכת אותו לכלב משפחה מצוין למרות הרקע הציידי שלו. יש פה ניגוד מרתק: מצד אחד, כלב עצמאי שקובע בעצמו מה לעשות ביער. מצד שני, כלב שאוהב חברה, מחובר למשפחה, רגיש, עדין.

הכלב הפולני הוא טריטוריאלי אבל לא אגרסיבי. הוא ינבח כדי לאותת על זרים שמתקרבים לבית, אבל הוא לא כלב שמירה. הוא לא ינשך, לא יתקוף. תפקידו הוא להתריע, לא להגן. עם זאת, יש דיווחים על פרטים שיגנו על בעליהם אם יחושו סכנה אמיתית. זה לא תוקפנות, זה נאמנות. עוד תכונה שמעידה על אלפי שנות חיים לצד האדם.

אחרי מאות שנים של גידול מסורתי בפולין הגיעה כמעט הכחדה מוחלטת. מלחמת העולם השנייה הרסה את אוכלוסיית הכלב הפולני. האחוזות של האצולה הפולנית, שם גודלו הכלבים, נחרבו. אחרי המלחמה, פולין איבדה את אזורי הספר שלה במזרח, שם התרכזו גרעיני הרבייה העיקריים. שטחים כמו פולסיה, וולין ואזור וילנה הפכו לחלק מברית המועצות. בתוך הגבולות החדשים של פולין כמעט ולא נותרו כלבים פולניים.

כאן נכנס לתמונה גיבור אמיתי של הגזע, קולונל פיוטר קרטאוויק. בשנת 1959, בהוראת המכון הפולני לרבייה בעלי חיים, יצא קרטאוויק לאזור הולדתו של הכלב הפולני, שהיה אז בתחומי בלארוס הסובייטית, והביא משם ארבעה כלבים: בורזן, זורקה וציטֶה. על בסיס ארבעת הכלבים האלה הקים את חבורתו, ז'קרסוף, שמשמעותה מן הספרים, אזורי הספר שאבדו. ארבעת הכלבים האלה הפכו לבסיס לכל אוכלוסיית הכלב הפולני המודרנית. שלוש שנים אחר כך, ב-1962, הצטרף אליו קולונל יוזף פאוולוסביץ', שגידל כלבים קלים יותר במבנה. נולדו שתי שושלות: השושלת הכבדה של קרטאוויק והשושלת הקלה של פאוולוסביץ'. השושלת הכבדה היא שהוכרה לבסוף על ידי הפדרציה הבינלאומית.

ב-1964 כתב המהנדס יז'י דילבסקי את תקן הגזע הראשון על פי הכלבים של קרטאוויק. ב-15 בנובמבר 1966 הכירה הפדרציה הבינלאומית בגזע תחת מספר 52. אבל הסיפור לא היה פשוט. קרטאוויק נפטר בנסיבות טרגיות בסוף שנות השישים, ועבודת הרבייה שלו נקטעה. ב-1967, שנה אחרי ההכרה הרשמית, נרשמו רק חמישה עשר כלבים בכל פולין. חמישה עשר. מכלב שהיה נפוץ ביערות פולין, נשארנו עם חמישה עשר פרטים רשומים. בשנות השבעים חלה צמיחה מהירה, וב-1976 כבר נרשמו 101 כלבים. אבל שנות השמונים היו שוב עשור קשה לגזע, והאוכלוסייה שוב ירדה. רק מסוף שנות התשעים ואילך החל הגזע להתאושש בצורה משמעותית.

בשנות השבעים והשמונים התרחש פיצול חשוב: הגזע שנקרא אז אוגר פאוולוסביץ', הכלב הקל יותר, הופרד לגזע נפרד בשם גונצ'י פולסקי, כלב הציד הפולני. אז מה שאנחנו מכירים היום ככלב פולני הוא דווקא השושלת הכבדה של קרטאוויק. הגזע הקל הפך לגזע נפרד, קטן יותר ומהיר יותר.

היום הכלב הפולני נוכח בעיקר בפולין, אבל יש רישומים גם בצ'כיה, דנמרק, שוויץ, אוסטריה, איטליה, בלגיה, הולנד, צרפת, יוון, פינלנד וארצות הברית. מחוץ לפולין, גרמניה היא המדינה שבה הגזע הכי פופולרי, עם מספר חבורות רבייה לא קטן.

מבחינה פיזית, מדובר בכלב בינוני-גדול במבנה מוצק וכבד. גובה הזכרים נע בין 56 ל-65 סנטימטרים, הנקבות בין 55 ל-60 סנטימטרים. משקל הזכרים 25 עד 32 קילוגרמים, הנקבות 20 עד 26. מבנה העצם חזק, החזה עמוק ורחב ומגיע עד מרפקי הרגליים הקדמיות. הגב ארוך, רחב ושרירי. הראש כבד למדי, מלבני בפרופיל. הגולגולת רחבה עם קשתות-גבות מפותחות ובליטת עורף בולטת. העצירה בין המצח לחוטם מוגדרת היטב, החוטם מוארך וקטום בקצהו. האף גדול, רחב וכהה. השפה העליונה עבה ושמוטה, והזוויות שפתיים מקופלות. העיניים חומות כהות עם הבעה עדינה. בעקבות התפתחות הגיל, העפעף התחתון עלול להיות מעט רפוי. האוזניים שמוטות, נמוכות, באורך בינוני, מעוגלות מעט בקצה, והקצה הקדמי שלהן מתקפל כלפי הלחיים. הצוואר באורך בינוני, שרירי ועבה בבסיסו. יש לו דוולאפ, קפלי עור רפויים בצוואר, ועור היוצר קמטים במצח. כל הסימנים האלה, שמזכירים את הבלאדהאונד הקדמון, הם שרידים גנטיים למאות שנות הכלאה שיצרו את הגזע.

הפרווה היא דו-שכבתית: פרווה תחתית צפופה עם פרווה חיצונית קשה באורך בינוני. היא קצרה יותר על הראש, החוטם, האוזניים והגפיים, וארוכה מעט בעורף, בישבן ובתחתית הזנב. הפרווה עמידה למים, מותאמת מצוין לתנאי מזג האוויר הקשים של החורף הפולני. הצבע הוא אוכף כהה ושיזוף, כלומר אוכף שחור או אפור כהה. האוכף מכסה את העורף, הגב, צידי הגוף וחלקו העליון של הזנב. סימני השיזוף נעים בין צהוב כהה לאדמדם ומופיעים על הראש, מעל העיניים, על החוטם, האוזניים, קדמת הצוואר, הכתפיים, החזה, הבטן, הירכיים והרגליים. האוזניים תמיד בגוון כהה יותר של השיזוף. לבן מותר במצח ובמעבר החוטם, בכתם חזה, באצבעות הרגליים ובקצה הזנב. שחור שמתפשט אל החוטם הוא פסילה.

הזנב עבה יחסית, נמוך, מגיע מעט מתחת לשורק. הוא מעט מעוקל, ובהליכה איטית מורם מעט אבל לא מתקמר מעל הגב. החלק התחתון שלו מכוסה בשיער ארוך יותר. ההליכה הרגילה היא טרוט איטי וכבד. בציד, הדהירה כבדה אבל מתמשכת, לא מהירה.

תוחלת החיים הממוצעת היא 12 עד 14 שנים. מדובר בכלב בריא וחסין בדרך כלל. הבעיות הבריאותיות השכיחות כוללות דלקות אוזניים, האופייניות לכלבים בעלי אוזניים שמוטות, ואנטרופיון, מצב שבו העפעף מתקפל פנימה ומגרה את העין. במקרים רבים האנטרופיון חולף מעצמו בסביבות גיל תשעה חודשים כשהגולגולת ממשיכה לגדול. במידת הצורך ניתן לטפל בניתוח.

מבחינת אופי, הכלב הפולני הוא רגוע, מאוזן, חיבה כלפי המשפחה ומסור לבית. הוא מצוין עם ילדים, במיוחד הנקבות שמפגינות רגישות רבה. הוא חשדן כלפי זרים אבל לא אגרסיבי, ידידותי עם כלבים אחרים ועם חיות בכלל. נאמן ומגן על שטחו, אבל לא כלב שמירה במובן המקובל. הוא יאותת על פולשים בנביחה אבל לא יתקוף. יש לו יכולת הסתגלות מדהימה לחיים בעיר. בבית הוא רגוע, כמעט עצלן, לא תובעני מבחינת פעילות גופנית. אבל כשהוא יוצא החוצה, הוא אוהב לרוץ חופשי, בלי קשר למזג האוויר, רצוי עם כלבים פולניים נוספים.

האימון של הכלב הפולני דורש סבלנות והבנה. הוא אינטליגנטי ולומד מהר עם חיזוקים חיוביים, אבל הוא רגיש לטון הדיבור. תגובה קשה מדכאת אותו בקלות. הכי טוב ללמוד דרכו משחק, חזרה מונוטונית משעממת אותו. חשוב להבין שאף פעם לא תקבלו ממנו ציות מושלם. העצמאות שהוחדרה בו במשך דורות נשארת. הוא תמיד ישמור לעצמו את הזכות לשקול את ההחלטה. לכן קריטי לאמן איתור מגיל צעיר, מגיל גור. הוא אוהב לשוטט בטיולים וההיענות לקריאה חייבת להיות מושלמת. אני לא ממליץ על הגזע הזה לבעלי כלבים בפעם הראשונה. הוא דורש ידע, סבלנות ועקביות.

בפולין של ימינו משתמשים בכלב הפולני בעיקר לציד חזירי בר ושועלים, מאחר שציד ארנבות עם כלבים אסור ברוב אזורי פולין. רישום הגזע אצל הפדרציה הבינלאומית מחייב מבחן עבודה בפועל. מחוץ לפולין, הכלב הפולני מוחזק בעיקר ככלב משפחה, בן לוויה נאמן, שקט ונקי. הוא כלב קל לתחזוקה, מתאים לחיי עיר ומסתדר עם ילדים וחיות מחמד.

אני חייב להודות שהכלב הפולני מרגש אותי במיוחד. יש בו משהו שמדבר על כוח שקט, על עמידות שאינה גובלת בעקשנות, על נאמנות שאינה גובלת בכניעות. הוא לא ינסה להרשים אתכם בברק שלו, לא ינסה לרוץ מהר יותר מכל כלב אחר. הוא פשוט יעשה את העבודה שלו, שעות על גבי שעות, בשלג ובקור, בלי להתלונן, בלי לוותר. יש משהו אריסטוקרטי בסבלנות שלו. אלה כלבים שיודעים לחכות, יודעים להתבונן, יודעים להעריך סיטואציה לפני שפועלים. לא כל גזע מביא איתו כזו מורשת של שיקול דעת.

אם אתם חושבים להביא כלב פולני לישראל, יש כמה דברים שכדאי לדעת. קודם כל, זה גזע נדיר בארץ. לא קל למצוא גור, גם באירופה המספרים לא גדולים. הביאו כלב ממדינה אחרת, תקפידו על גידול תקין ותעודת בריאות. שנית, תתכוננו לטיולים ארוכים. למרות שהוא רגוע בבית, הכלב הפולני צריך לצאת, להריח, לחקור. חוש הריח שלו דורש עבודה, ותצטרכו לתת לו חופש לחקור עם האף בשליטה. שלישית, תדעו שאתם מקבלים כלב עצמאי. יש בעלים שמתוסכלים מזה. הם רוצים כלב שיקשיב לכל מילה, שישב על הכיסא ויביט בהם בעיניים מעריצות. אצל האוגר תקבלו מבט של שותף, לא של כפיף.

הכלב הפולני דורש גם טיפול שוטף באוזניים. האוזניים השמוטות, היפות כל כך, נוטות לצבור לחות ולכלוך. כדאי לנקות אותן באופן קבוע, לאוורר אותן, ולבדוק סימנים של דלקת. הוא גם נוטה לעלייה במשקל אם לא מוציאים אותו מספיק. מדובר בכלב שאוהב אוכל, מונע ממזון, ועם הנטייה של הגזע להיות רגוע בבית, קל לו להשמין.

מה שאני אוהב במיוחד בכלב הפולני זה הניואנסים הקטנים. ההבעה העדינה בעיניים החומות הכהות. קול הנביחה העמוק והמהדהד שנשמע גם ממרחק. היכולת שלו לעבור ממצב של רוגע מוחלט בבית לריכוז ציידי מלא מחוץ לבית. יש גזעים שהם תמיד בהיי, תמיד מוכנים לפעולה. יש גזעים שהם תמיד מנומנמים. האוגר יודע לעבור בין המצבים בחן טבעי, כמו מתג שמזיזים ביד מיומנת.

אני זוכר את הפעם הראשונה שפגשתי כלב פולני. זה היה בכנס בינלאומי של כלבי ציד באירופה. ראיתי את ההליכה שלו, האיטית, הכבדה, המכוונת. חוש הריח עובד כל הזמן, האוזניים סורקות, אבל הגוף רגוע לגמרי. הוא הביט בי במבט ישר, בוחן, לוקח את הזמן להחליט אם הוא סומך עלי. אחרי כמה דקות הוא ניגש, הניח ראש כבד על ברכי, ונאנח אנחת סיפוק. הרגשתי שעברתי איזשהו מבחן לא כתוב. אני לא מכיר הרבה כלבים שעושים לי את ההרגשה שהם בוחנים אותי, לא ההפך.

אם אתם מחפשים כלב שהוא לא סתעפה נוספת על אותו עץ גנטי, כלב עם סיפור, עם היסטוריה, עם אופי שלא תבלבלו עם שום גזע אחר, כדאי שתשקלו את הכלב הפולני. הוא לא כוס תה של כולם. הוא דורש סבלנות, הבנה, ובעיקר כבוד לעצמאותו. אבל מי שזוכה לחיות לצד אוגר יודע שהוא לא רק מגדל כלב. הוא ממשיך מסורת בת כמעט אלף שנים, קו דם שעבר מלכים, אצילים, מלחמות, גבולות שהזיזו, והרבה אנשים טובים שהחליטו שגזע עתיק לא ייעלם מהעולם.

הכלב הפולני הוא תזכורת חיה לכך שהטבע אינו מייצר כלבים במפעל. כל גזע אמיתי נולד מתוך צורך, מתוך חיים שלמים של שיתוף פעולה בין אדם לכלב בתנאים קשים. האוגר הוא פרק בהיסטוריה החיה של אירופה, סיפור של הישרדות, נאמנות וכבוד הדדי. ומי שיזכה להכיר אותו מקרוב, לעולם לא ישכח את המבט הכבד והעדין הזה, שאומר יותר מכל מילה.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים