פטי באסה גריפון ונדן (Petit Basset Griffon Vendéen) — צייד הארנבות הצרפתי מוונדה

דמיינו כלב שנבנה במשך מאות שנים במיוחד כדי להיעלם לתוך שיח קוצני, לרדוף אחרי ארנב דרך סבך סבוך, ולצעוק על כל מה שהוא מוצא בקול שמתגבר על הרוח. לא כלב שמחכה לפקודה שלכם. לא כלב ששואל אם מותר. כלב שמחליט לבד, רץ לבד, ומודיע לכם בקול רם מה הוא עשה. זה הפטי באסה גריפון ונדן, אחד הכלבים המרתקים, המאתגרים והמקסימים ביותר בעולם כלבי הציד.

לפני שאני נכנס לעומק, אני רוצה להסיר מחשבה אחת: אם אתם מסתכלים על התמונה ומזהים "תחש שעיר" או "ביגל גוץ", אתם טועים. הפטי באסה גריפון ונדן הוא גזע ותיק, ייחודי, עם היסטוריה ארוכה משלו. הוא לא תערובת של כלום. הוא תוצאה של מאות שנים של ברירה ממוקדת באזור גיאוגרפי אחד בצרפת, האזור שנקרא ונדה.

שורשי הגזע מגיעים עד המאה ה-16, לכלבי גריפון ונדן הגדולים שהיו נפוצים אז באזור. האזור הזה, בחוף המערבי של צרפת, הוא לא גן עדן של מטעי לבנדר. הוא טרשים, קוצים, סבך צפוף, שיחי פטל בר, ענפים נמוכים וערפל. בדיוק סוג השטח שבו כלב גבוה ורגיל לא יכול לזוז. מי שניסה ללכת בשטח כזה עם כלב בגובה ברכיים יודע שהכלב פשוט נתקע. אבל כלב נמוך, עם רגליים קצרות ופרווה גסה שעוקצת את הקוצים בלי להיקרע, יכול לעבור מתחת לכל הסבך הזה בקלות.

בגלל שהגזע הזה עבד בשטח בלתי אפשרי, רדף אחרי ארנבות במשך שעות ארוכות, רחוק מהצייד, בלהקה שלא תמיד הסתכלה לכיוון שלו, הוא היום כלב עצמאי בצורה יוצאת דופן. לא סרבן. לא עקשן סתם. עצמאי. הוא לא מחכה לאישור. הוא לא חושב שהוא צריך רשות. האף שלו מקבל החלטות, והגוף שלו מבצע. זו לא בעיית אילוף, זו תכונת אופי שנבנתה בכוונה.

יש ארבעה גזעים במשפחת הגריפון ונדן: הגדול (גראנד גריפון ונדן), הבינוני (בריקט גריפון ונדן), הבאסה הגדול (גראנד באסה גריפון ונדן) והקטן, הפטי באסה גריפון ונדן, שהוא נושא העמוד הזה. כל אחד מהם נועד לציד שונה: הגדול לציד צבאים וחזירי בר, הבינוני לארנבות ושועלים, הבאסה הגדול ליחמור וזאב (לפחות בעבר), והפטי לארנבות ועופות. ארבעה גזעים מאותה שושלת, כל אחד מותאם לשטח ולטרף שלו. הפטי הוא הקטן שבהם, אבל אל תטעו לחשוב שקטן פירושו עדין או שקט. מרחוק, בין הסבך, הציידים הצרפתים לא יכלו לראות את הכלב. הם שמעו אותו. הקול של הפטי באסה גריפון ונדן הוא אחד הכלים המרכזיים שלו. נביחה עמוקה, נושאת למרחקים, שנועדה להישמע דרך רוח וערפל. אני אגיד לכם דבר אחד: אם אתם גרים בבניין עם שכנים רגישים, הפטי באסה הוא לא הבחירה החכמה ביותר.

אני רוצה להשוות רגע לאוטרהאונד, שגם אותו אני כותב כחלק מאותה סדרה. האוטרהאונד נוצר לעבודה במים, בלהקה גדולה, נגד לוטרות מהירות וערמומיות. הפטי באסה נוצר לעבודה ביבשה, בסבך, נגד ארנבות שמשנות כיוון במהירות. שניהם כלבי להקה עצמאיים, שניהם רועשים, שניהם עם אף שלא עוצר. אבל האוטרהאונד גדול יותר, רגוע יותר בבית, נוטה להיות יותר סלחן כלפי בני אדם. הפטי באסה קטן יותר, מהיר יותר, אנרגטי יותר, ופחות סלחן אם שגרת האילוף שלכם חלשה. הוא מצפה מכם להיות עקביים. אם אתם לא, הוא לא סובל מטראומה רגשית. הוא פשוט עושה מה שבא לו.

גם למונטנגרי מאונטיין האונד, גזע נוסף מאותה סדרה, יש קווי דמיון: שניהם כלבי ריח עצמאיים, שניהם עובדים בשטח קשה, שניהם מפותחים לעבודה עצמאית רחוק מהבעלים. אבל המונטנגרי גדול יותר, ישיר יותר, ופחות קומפקטי. הפטי באסה גריפון ונדן הוא אולי הקטן ביותר מבין כלבי הציד שהזכרתי, אבל כמות האופי הדחוסה בגוף הנמוך הזה היא עצומה.

בואו נדבר על היומיום עם פטי באסה. בחו"ל, בעיקר בבריטניה ובארצות הברית, יש קהילה לא קטנה של אוהבי הגזע. בארץ הוא נדיר מאוד. אני יכול לספור על יד אחת את הפטי באסה גריפון ונדן שפגשתי בעבודה שלי. אז אני לא אספר לכם סיפור דרמטי על לקוח מיתולוגי ברמת השרון. אני אדבר על מה שאני יודע מתיאוריה, מהתבוננות ומניסיון מצטבר עם כלבי ציד דומים.

הדבר הראשון שאתם צריכים להבין הוא שהאף של הפטי באסה גריפון ונדן לא נכבה אף פעם. כשאתם יוצאים לטיול, הוא לא מטייל אתכם. הוא סורק את הקרקע, קורא אותה כמו עיתון יומי. כל ריח קטן, כל עקבות של שפן או חתול מהלילה הקודם, מרתקים אותו יותר מכל צעצוע או חטיף. אם אתם חושבים לקחת פטי באסה לטיול ללא רצועה, בשטח פתוח, אני אגיד לכם בכנות: אל תעשו את זה除非 יש לכם אילוף חיזוק שליטה מהשורה הראשונה, ואפילו אז הגזע הזה עלול להחליט שהריח הספציפי הזה יותר חשוב מכם. לא מתוך עקשנות רעה. מתוך אינסטינקט טהור.

הטמפרמנט של הפטי באסה מתואר בתקן כ"צייתן אבל עקשן". אני אוהב את הניסוח הצרפתי המקורי יותר: "docile, volontaire, courageux et passionné de chasse" : צייתן, נחוש, אמיץ ונלהב לציד. צייתן, אבל בתנאים שלו. נחוש, כלומר אם הוא החליט משהו, אל תחכו שהוא ישנה דעה לבדו. אמיץ, כי הוא נכנס לתוך סבך שאתם לא הייתם נכנסים אליו. ונלהב לציד, כלומר כל השאר משני.

הפטי באסה גריפון ונדן הוא אחד מתוך שישה גזעי באסה שמוכרת הפדרציה הבינלאומית לכלבים. יש באסה האונד (הקלאסי עם הרגליים העקומות), הבאסה ארטואזי נורמאן, הבאסה ד'ארטואה, הגראנד באסה גריפון ונדן, הבאסה בלו דה גסקון, וכמובן הפטי באסה גריפון ונדן. מה שמייחד אותו מכל האחרים, חוץ מהגודל, הוא הפרווה הגסה. זו פרווה שנועדה להגן. קשה, מחוספסת, יבשה. לא רכה, לא משי, לא פלומתית. פרווה ששיח קוצני לא נקרע בה. פרווה שאחרי טיול ביער סבך, הוא ייראה כאילו כלום לא קרה ואתם תיראו כאילו יצאתם מקרב עם שיח פטל.

באופן אישי, אני אוהב את המבט של הפטי באסה. הגבות הבולטות, הזקן והשפם, העיניים הגדולות והכהות. יש בו משהו כמעט אנושי במבט, כאילו הוא שוקל אתכם ומחליט אם אתם שווים את הזמן שלו. והוא באמת שוקל. הפטי באסה לא מתפעל מכל אחד. הוא לא יקפוץ על זרים בהתלהבות כמו לברדור, אבל הוא גם לא יחמוד אותם. סביר להניח שהוא יסתכל, יחליט שאתם לא ארנב (אכזבה קלה), ויחזור לסרוק את הקרקע.

למי הפטי באסה גריפון ונדן מתאים? השאלה הזאת חשובה כי הגזע הזה לא מתאים לכל אחד. אם אתם רוצים כלב שילך לצדכם בטיול, יבוא כשתקראו, ישכב על הספה ויסתכל עליכם בהערצה, הפטי באסה הוא לא הכלב שלכם. אם אתם רוצים כלב עם אישיות, עם דעה משלו, עם כוח רצון, שמצחיק אתכם, מרתיח אתכם, אבל אף פעם לא משעמם אתכם, יכול להיות שהתאהבתם נכון.

הוא מתאים למשפחות עם ילדים? התקן הגזעי אומר שכן, והוא בדרך כלל ידידותי לילדים. אבל קחו בחשבון שכלב נמוך וקצר רגליים עלול להיבהל מילדים קטנים שצונחים עליו או מרימים אותו בצורה לא נכונה. למדו את הילדים איך לגשת אליו. והוא מתאים לבתים עם כלבים אחרים? בהחלט. להקתיות היא אינסטינקט בסיסי אצלו. פטי באסה שמח ליד כלבים אחרים, לפעמים אפילו יותר משמח ליד בני אדם.

במונחי אילוף, הפטי באסה קרוב יותר למונטנגרי מאונטיין האונד מאשר, נגיד, לבורדר קולי. הוא לא רץ לחשוב מה אתם רוצים. הוא רץ לחשוב מה מעניין אותו. חיזוקים חיוביים עובדים איתו, אבל תתכוננו פעמים רבות שבהן הוא יסתכל על החטיף, יסתכל על הריח המעניין, ויבחר בריח. זה לא כישלון של השיטה. זה הברירה הטבעית שלו. הוא לא טיפש. הוא פשוט לא רואה את אותה סדר עדיפויות שאתם רואים. זה הגזע.

בשטח, אצלי, אני פוגש לא מעט בעלים של כלבי ריח שבאים לייעוץ כי "הכלב לא שומע". תשע פעמים מתוך עשר, הכלב שומע מצוין. הוא פשוט לא מחליט להגיב. ההבדל בין "הכלב לא מבין" לבין "הכלב בוחר לא להגיב" הוא קריטי. עם פטי באסה אתם צריכים לבנות מערכת יחסים של כבוד הדדי, לא של שליטה. תנו לו סיבה טובה לשתף פעולה. תנו לו חוויות חיוביות כשבא אליכם. אל תרוצו אחריו. אל תצעקו. תהיו שווים את ההחלטה שלו לחזור.

תוחלת החיים של הפטי באסה גריפון ונדן נחשבת לטובה, סביב 13.7 שנים בממוצע על פי מחקר בריטי מ-2024. מעל הממוצע של גזעים טהורים, שהם 12.7, ובהחלט מעל הממוצע של כלבים מעורבים, 12.0. זהו גזע קשוח עם נטייה לבריאות טובה, אבל חשוב להכיר בעיות אפשריות: גלאוקומה (בעיקר ראשונית בזווית פתוחה, עם מוטציה בגן ADAMTS17), קרומי אישון קבועים, דלקות אוזניים חוזרות (האוזניים הארוכות והנפולות הן חממה לחיידקים), תת-פעילות של בלוטת התריס, אפילפסיה, וכאבי צוואר. ניקוי אוזניים סדיר הוא לא המלצה, זה חובה.

אתם חייבים להבין משהו נוסף: הפטי באסה גריפון ונדן לא נוצר לישב על הספה בדירת שלושה חדרים בתל אביב. הוא נוצר לרוץ קילומטרים על קילומטרים בסבך צרפתי. אם אתם לוקחים אותו הביתה, אתם צריכים לתת לו פורקן. טיול של רבע שעה בבוקר ועוד רבע שעה בערב לא יספיקו. טיולים ארוכים, ריצה חופשית בשטח סגור, עבודת אף, גירוי מנטלי משחקי ריח : זה מה שצריך. בלי זה, הוא ימצא לעצמו תעסוקה. והיא לא תהיה לטעמכם נעימה. נעליים, ספות, דלתות, כל מה שעומד בדרכו לספק את האנרגיה הכלואה.

אני רוצה לתת פרספקטיבה. כשראיתי לראשונה את התקן של הפטי באסה גריפון ונדן חשבתי על הניגוד: מצד אחד, המתאר היחסית "חמוד" של כלב קטן, מגודל שפם, רגליים קצרות. מצד שני, הלב של אריה קטן. זה כלב שבטוח בעצמו, שלא זקוק לאישור שלכם, שחי בעולם של ריחות והרפתקאות. הוא לא מתנצל על מי שהוא. אולי זה השיעור הכי גדול שלו. לא לקחת כלב לחיים שלכם, אלא ללמוד לחיות קצת בשלו.

אם אתם שוקלים פטי באסה גריפון ונדן, קחו אותו רק אם אתם באמת מבינים את מה שאתם מקבלים. לא כלב שנוח. לא כלב ששקט. לא כלב שאוטומטי. אלא כלב מלא אישיות, מלא תשוקה לחיים, מלא כוח רצון. כלב שיגרום לכם להרים ידיים בייאוש פעם אחת, ויצחיק אתכם עד דמעות בפעם הבאה. ככה זה עם כלבי ציד אמיתיים. אם אתם מוכנים לאתגר, אתם תזכו בחבר הכי מעניין שהיה לכם.

לסיכום, הפטי באסה גריפון ונדן הוא יותר מסתם "באסה קטן עם פרווה גסה". הוא תוצר של מאות שנים של ציד בסבך הצרפתי, כלב שנבנה להיות עצמאי, קשוח, קולני ונחוש. הוא לא מתאים למתחילים. הוא לא מתאים למי שרוצה כלב צייתן אוטומטי. אבל למי שבא עם ניסיון, סבלנות והבנה של נפש כלב ציד, הוא יכול להיות הכלב הכי מעניין שתראו.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים