Manchester Terrier

מנצ'סטר טרייר

יש מי שמסתכל על המנצ'סטר טרייר ורואה כלב קטן ואלגנטי. יש מי שרואה בו גרסה מיניאטורית של דוברמן. שניהם טועים. המנצ'סטר טרייר הוא אחד הטריירים המרתקים והמורכבים שיש כיום, ויש לו סיפור שאי אפשר לפספס. הוא נולד לא כדי להיות חיק, לא כדי להיות קישוט, אלא כדי להרוג חולדות. זה התפקיד שלו, זה מה שעיצב אותו, וזה מה שהופך אותו היום לכלב עוצמתי, רגיש, חכם ומלא סתירות.

ההיסטוריה של המנצ'סטר טרייר מתחילה במאה התשע עשרה, בעיר מנצ'סטר שבאנגליה. העיר היתה מרכז תעשייתי סואן, מפעלי טקסטיל, מחסנים, רציפים, ומאות אלפי עובדים. עם התעשייה באה המכותת. חולדות היו מצוקה אמיתית, לא רק בגלל הלכלוך והמחלות, אלא גם בגלל הנזק הכלכלי שהן גרמו. עובדי המפעלים, בעיקר פועלי הטקסטיל, פיתחו ספורט מחריד ומרתק: הטלת כלבים לתוך בור מלא חולדות, וספירת הזמן שלקח להם להרוג את כולן. קראו לזה rat baiting, וזה היה אחד הבילויים הפופולריים ביותר של מעמד הפועלים הוויקטוריאני.

הכלב שהצטיין בזה היה הבלאק אנד טן טרייר, טרייר שחור-שחום שהיה ידוע כרוצח חולדות אגדי. אבל מגדל בשם ג'ון הולם חשב רחוק יותר. הוא רצה כלב שיצטיין גם בהרג חולדות וגם במרדף אחרי ארנבות, שני ספורט פופולריים באותה תקופה. אז הוא חצה את הבלאק אנד טן טרייר עם ויפט, כלב ריצה זריז ומהיר. התוצאה היתה מנצ'סטר טרייר. כלב ששילב את האינסטינקטים של טרייר צייד חולדות עם הגוף המהיר והזריז של כלב ריצה. עד 1860 מנצ'סטר הפכה למרכז הגידול של הגזע, ומכאן שמו.

המנצ'סטר טרייר היה כל כך יעיל בתפקידו שהוא קיבל כינוי מיוחד בתקופה הוויקטוריאנית: The Gentleman's Terrier, הטרייר של הג'נטלמן. למה? כי היה לו מראה אלגנטי, התנהגות מכובדת, והליכה אצילית שהבדילה אותו משאר הטריירים הגסים יותר של אותה תקופה. בשיאו, הוא היה כלב אופנתי בבתי האצולה, ובמקביל כלב עבודה במחסנים ובמפעלים. שילוב נדיר של אסתטיקה ותועלתנות.

כאן בדיוק נמצאת הנקודה המכריעה. התפקיד של המנצ'סטר טרייר עיצב את האופי שלו בצורה שלא ניתן להתעלם ממנה. הוא נבחר במשך דורות להיות צייד עצמאי, מקבל החלטות בשטח, עובד לבד בלי הכוונה אנושית. חולדה לא מחכה לפקודה. צריך אינסטינקט, מהירות, חדות, ואומץ. כשהוא רץ אחרי חולדה במחסן, אין מאלף שיגיד לו מתי לתקוף. הוא לבד. לכן המנצ'סטר טרייר פיתח עצמאות מחשבתית יוצאת דופן. הוא לא מחכה לאישור. הוא חושב לבד, מחליט לבד, פועל לבד. זה הופך אותו לכלב נפלא, אבל גם לכלב מאתגר.

מצד שני, ההשפעה של הויפט ניכרת. הויפט הביא למנצ'סטר רכות, רגישות, ויכולת התקשרות עמוקה עם בני אדם. בניגוד לטריירים אחרים שיכולים להיות קשוחים ובלתי מתפשרים, המנצ'סטר רגיש בצורה יוצאת דופן. הוא סופג את האווירה בבית, מזהה מצבי רוח, ויוצא מגדרו כדי לרצות את בעליו. השילוב הזה, של טרייר עצמאי עם נשמה של כלב ריצה רגיש, הוא שמקנה למנצ'סטר את האישיות המורכבת שלו.

בגלל שהגזע נבנה לעבודה עצמאית, הוא לא מתאים לבעלים שאוהבים לשלוט בכל צעד ושעל. הוא לא מגיב טוב לאילוף קשוח, לצעקות, או לעונשים. בשיטות אילוף קשות המנצ'סטר נסגר, נפגע, ומאבד את הביטחון שלו. מצד שני, הוא לא זקוק לאילוף רך מדי. הוא צריך כיוון וברור, אבל בעדינות. אילוף חיובי מבוסס חיזוקים, פרסים, שבחים ומשחק עובד איתו נפלא. הוא אוהב לעבוד, אוהב ללמוד, אוהב להבין מה רוצים ממנו. אבל הוא צריך להבין את ההיגיון. לא מספיק לומר לו "שב". הוא רוצה לדעת למה.

ההיסטוריה של המנצ'סטר טרייר כוללת גם רגעים של כמעט הכחדה. אחרי מלחמת העולם השנייה, ב-1945, נרשמו רק אחד עשר פרטים במועדון הכלבנות הבריטי. אחד עשר. זהו מספר כמעט אפסי שמעמיד את הגזע על סף היעלמות מוחלטת. מועדון המנצ'סטר טרייר הבריטי, שהוקם ב-1937, פעל במרץ כדי להציל את הגזע. בזכות מאמצים של מגדלים מסורים, הגזע שרד. אבל גם היום, המנצ'סטר טרייר מוגדר בבריטניה כגזע מקומי בסיכון. פחות משלוש מאות רישומי לידות בשנה. זה כלב נדיר, והיופי שלו הוא לא רק חיצוני.

יש גם זן נפרד שנקרא טוי מנצ'סטר טרייר, או בשמו הבריטי אינגליש טוי טרייר. מדובר בגרסה מוקטנת של המנצ'סטר, במשקל של עד חמישה קילו וחצי. ההבדל העיקרי, מלבד הגודל, הוא צורת האוזניים: לטוי יש אוזניים זקופות תמיד, בעוד שלסטנדרט יש אוזניים מתקפלות או זקופות. בארצות הברית, המועדון האמריקאי הכיר בשני הזנים כאותו גזע מאז 1958. בבריטניה, לעומת זאת, הטוי נחשב לגזע נפרד. המנצ'סטר טרייר היה אחד הגזעים הראשונים שהוכרו על ידי המועדון האמריקאי, ב-1887, הגזע ה-35 ברשימה.

המראה של המנצ'סטר טרייר בלתי נשכח. פרווה קצרה, מבריקה, חלקה, בצבע שחור פחם עם סימנים בצבע מהגוני עשיר באזורים ספציפיים. הראש ארוך וצר, דמוי טריז, עם אוזניים זקופות או מתקפלות בצורת V. העיניים קטנות, בהירות, מלאות הבעה. הגוף קומפקטי, אלגנטי, שרירי, מזכיר מראה של כלב ריצה זעיר. הגובה נע סביב 38 עד 41 סנטימטרים, המשקל בין 5 ל-10 קילוגרמים, תלוי בזן. קיימים שני זנים: הסטנדרט והטוי. ההבדל העיקרי ביניהם הוא הגודל, והעובדה שלטוי יש אוזניים זקופות בעוד שלסטנדרט יש אוזניים מתקפלות או זקופות.

האופי של המנצ'סטר טרייר הוא שילוב נדיר של ערנות, אומץ ועדינות. הוא ערני בצורה בלתי רגילה. כל רחש, כל תנועה, כל דפיקה בדלת. הוא יזהיר בנביחה חדה ומהירה. לא נביחה מתמשכת ומיותרת, אלא התרעה נקודתית. הוא לא נובח סתם. אבל הוא יודע מתי יש סיבה. האומץ שלו מפתיע ביחס לגודלו. מנצ'סטר טרייר לא יירתע מכלב גדול ממנו, לא יירתע ממצב מאיים. הוא יעמוד על שלו. זה לא תוקפנות, זה ביטחון עצמי. וזה חלק מהמורשת שלו כצייד.

מצד שני, המנצ'סטר טרייר יכול להיות ביישן וחששן בסביבה לא מוכרת. בדיוק בגלל הרגישות הגבוהה שלו, הוא קולט מהר מאוד כשמשהו לא בסדר. חיברות מוקדם הוא הכרחי. כל גור מנצ'סטר צריך להיחשף לגירויים מגוונים, לאנשים חדשים, לכלבים אחרים, למקומות שונים. אם הוא לא מקבל את זה, הוא עלול לפתח חששנות שתלווה אותו כל החיים. אבל חיברות נכון עושה אותו לכלב חברותי, פתוח, סקרן, בטוח בעצמו.

עם ילדים, המנצ'סטר טרייר יכול להיות נהדר בתנאי שהילדים מכבדים אותו. הוא לא כלב סבלני במיוחד למשיכות זנב או לצעקות. הוא רגיש, וילדים צעירים מדי עלולים להפחיד אותו. אבל ילדים גדולים יותר שמבינים איך לגשת לכלב ימצאו בו חבר משחק נפלא. הוא אוהב לרוץ, אוהב לשחק, אוהב משימות.

עם כלבים אחרים, המנצ'סטר מתנהל יפה בדרך כלל. הוא לא אגרסיבי, אבל הוא ישר. הוא יגיד לכלב אחר מה הוא חושב, גם אם זה לא תמיד נעים. הוא מעדיף כלבים בגודלו, אבל יכול להסתדר גם עם גדולים יותר אם החיברות היה נכון. בעיה אפשרית היא עם מכרסמים. חתולים יכולים להיות בסדר אם גדלו יחד, אבל אוגרים, שפני ניסיונות, או חולדות מחמד הם לא רעיון טוב. האינסטינקט חזק מדי.

האילוף של המנצ'סטר טרייר הוא חוויה בפני עצמה. הוא כלב חכם ביותר, חד, מהיר תפיסה, אבל גם עקשן בטירוף. הוא לא יבצע פקודה סתם כי אמרתם לו. הוא רוצה לדעת מה הרווח. אם האימון משעמם, הוא פשוט ילך. לא מתוך חוסר כבוד, אלא מתוך שעמום. המנצ'סטר טרייר זקוק לאימון מגוון, מאתגר, משתנה. שחוזר על עצמו יותר מדי יאבד את העניין שלו. לכן מומלץ לשלב אימונים במגוון ענפי ספורט כלבים. זריזות, זריזות פיתיונות, איתור, משחקי ריח, מעקב. כל מה שנותן לו להשתמש באינטליגנציה ובאנרגיה שלו.

בארץ, המנצ'סטר טרייר נדיר יחסית. לא תראו אותו בכל פארק. הוא לא בטופ העשיריה של הגזעים הפופולריים. ולדעתי זה חבל. אבל גם טוב, כי זה אומר שהאנשים שמביאים אותו הביתה בדרך כלל יודעים מה הם עושים. הם לא קונים אותו סתם כי הוא חמוד. הם עשו שיעורי בית, והם מבינים שמדובר בכלב מורכב.

הבריאות של המנצ'סטר טרייר טובה בדרך כלל. תוחלת החיים הממוצעת היא סביב 12 עד 17 שנים, שזה מצוין לגזע בגודלו. אבל יש כמה בעיות שצריך להכיר. מחלת פון וילברנד, הפרעת קרישה תורשתית, קיימת בגזע. גם בעיות עיניים, במיוחד פריקת עדשה, שיכולה לגרום לגלאוקומה משנית. גם פריקת פיקת הברך אינה נדירה. חשוב לבקש ממגדל בדיקות סקר גנטיות לפני הקנייה. מועדון המנצ'סטר טרייר האמריקאי ממליץ על בדיקות לב, עיניים, בלוטת תריס, ובדיקת פון וילברנד. כמו כן, יש בגזע מחלת לב קטלנית שנקראת קרדיומיופתיה נעורים, והמגדלים בעולם עובדים ביחד כדי לפתח בדיקה גנטית עבורה.

הטיפוח של המנצ'סטר טרייר קל מאוד. פרווה קצרה, חלקה, מבריקה. מספיק ניגוב עם מגבת לחה פעם בשבוע כדי לתת לה ברק. רחצה מדי פעם, קיצוץ ציפורניים כל שבועיים, ניקוי אוזניים. כלב נקי בצורה יוצאת דופן, כמעט כמו חתול. הוא לא מפיל הרבה שיער, לא מסריח, לא מתלכלך בקלות.

המנצ'סטר טרייר מתאים למגוון סביבות מחיה. הוא מסתדר יפה בדירה, בתנאי שמקבל מספיק פעילות גופנית. שתי הליכות טובות ביום, עם זמן לרוץ ולשחק, מספיקות לו. הוא לא כלב שאפשר להשאיר לבד שעות ארוכות. הוא קשור מאוד לבעליו, ומפתח חרדת נטישה אם נשאר לבד יותר מדי. הוא רוצה להיות חלק מהמשפחה, חלק מהפעילות, חלק מהחיים.

האוכל של המנצ'סטר טרייר צריך להיות איכותי, מותאם לגודלו ולגילו. יש נטייה להשמנה אם לא שומרים על כמות נכונה. במיוחד אצל כלבים מבוגרים יותר. חשוב למדוד אוכל, לא לתת יותר מדי חטיפים, ולהקפיד על פעילות גופנית סדירה.

בהשוואה לטריירים אחרים, המנצ'סטר שונה בכמה מובנים. הוא פחות עקשן מג'ק ראסל, יותר רגיש מפוקס טרייר, ופחות רועש מיורקשייר. אבל הוא לא פחות נחוש. כשהוא מחליט על משהו, קשה לשנות את דעתו. ההבדל הגדול בינו לבין שאר הטריירים הוא הרגישות. הוא לא מתאים לבעלים שאוהבים להפעיל כוח או להשתלט. הוא מגיב הרבה יותר טוב לעידוד, לשבחים, ולשיתוף פעולה הדדי. בעלים שמבינים את זה יגלו שהמנצ'סטר מסוגל לדברים יוצאי דופן: הוא לומד טריקים חדשים תוך דקות, מצטיין בענפי ספורט כמו זריזות ומעקב, ומסוגל לקרוא את בעליו כמו ספר.

המנצ'סטר טרייר הוא דוגמה נפלאה לאיך היסטוריה ותפקיד מעצבים אישיות. הוא נולד כדי להרוג חולדות במחסנים, והיום הוא בן לוויה נאמן, חכם ורגיש. אבל הוא לא שכח מה הוא היה. האינסטינקטים, האומץ, העצמאות, החדות. כולם שם, מתחת לפני השטח. השאלה היא לא מה הוא יכול לעשות, אלא איך נכון להוביל אותו. עם סבלנות, הבנה, וכבוד למי שהוא, המנצ'סטר טרייר הוא אחד הכלבים המספקים ביותר שיש. בלי הבנה, הוא יכול להיות סיוט. כמו כל טרייר אמיתי, הוא לא ייתן לך לשכוח מי הבוס. אבל אם תלמד אותו לעבוד איתך, לא נגדך, תגלה כלב שאין שני לו.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים