לאגוטו נומאניולו: הכלב שהחליף ביצות בכרמים ולא שכח את שורשיו

המיתוס הנפוץ על הלאגוטו הוא שמדובר בכלב "טרופלים" מטבעו, כלב שנולד לחפש פטריות כמהין ביערות איטליה. האמת הרבה יותר מעניינת. הלאגוטו לא התחיל ככלב טרופלים בכלל. הוא התחיל ככלב מים, כלב שעבד בביצות הנרחבות של דלתת הפו באזור אמיליה-נומאניה, ותפקידו היה לשלות ציד שנפל למים ולהביאו לידי הצייד או לסירה. רק כשהביצות יובשו במאה התשע עשרה והעשרים, והסביבה הטבעית של הגזע נעלמה, הלאגוטו נאלץ למצוא עבודה חדשה. ושם, במעבר מהביצה ליער, נולד הכלב שאנחנו מכירים היום.

סיפור מהשטח: דונה והציד שלא הסתיים

דונה הייתה לאגוטו נומאניולו בת שנתיים וחצי כשהגיעה אליי עם הבעלים שלה, זוג צעיר מתל אביב. התלונה הייתה פשוטה ומתסכלת: דונה לא מפסיקה לחפר. בגינה, בפארק, בשטיח של הסלון. היא חופרת בורות עמוקים, מסרבת להפסיק כשקוראים לה, ולפעמים גם נובחת באובססיביות לעבר שום דבר נראה לעין. הבעלים ניסו הכל: מצואי מתקפל, כדורי הרגעה צמחיים, עונשים, צעקות. כלום לא עזר. האבחנה הייתה מיידית. דונה לא הייתה כלב בעייתי. דונה הייתה כלב עובד ללא עבודה. האינסטינקט שלה לחפש, לחפור, להריח מתחת לפני השטח, הוא לא בעיה התנהגותית. הוא הדנא שלה. הלאגוטו פותח ככלב שחיפש טרף בתוך מים ובוץ, ולאחר מכן ככלב שמאתר כמהין תת קרקעיים. האף שלו עובד כל הזמן, והרגליים הקדמיות חזקות ומותאמות לחפירה. כשאין לכלב הזה מוצא לאנרגיה הזאת, הוא ימצא אותו לבד, והתוצאה היא בורות בגינה ונביחות לעבר ריחות שרק הוא מרגיש. הפתרון היה לא להילחם באינסטינקט אלא לתעל אותו. התחלנו עם משחקי חיפוש. החבאת חטיפים בתוך קופסאות, מתחת לשמיכות, בתוך קרטונים. דונה קיבלה עבודה יומית של חיפוש ריח, עשרים דקות בבוקר ועשרים בערב. תוך שבועיים החפירה בגינה ירדה בשמונים אחוז. תוך חודש הנביחות האובססיביות כמעט נעלמו. השיעור הוא פשוט ועמוק: כשכלב עבודה מקבל עבודה, הוא לא צריך להמציא אחת בעצמו.

שורשים: מביצות נומאניה לכרמי הכמהין

הלאגוטו נומאניולו מגיע מאזור נומאניה, בחלק המזרחי של אמיליה-נומאניה באיטליה. האזור הזה, ובמיוחד דלתת נהר הפו, היה פעם מערכת נרחבת של ביצות ולגונות, מקומות כמו קומאקיו ונאוונה. שם, החל מהמאה השש עשרה לפחות, עבדו כלבים קטנים וחסונים שתפקידם היה לשלות עופות מים שניצודו ולהביאם לידי הצייד או לסירה. המילה "לאגו" באיטלקית אומרת אגם, ו"לאגוטו" היא בעצם צורת קטנה של "כלב אגם", כלב מים.

הכלבים האלה היו צריכים לעבוד במים קרים, בבוץ עמוק, בקנה סוף צפוף. הם היו צריכים להיות קטנים מספיק כדי לנוע בתנאים האלה, אבל חזקים מספיק כדי לסחוב עוף מים כבד ורטוב. הפרווה המקורזלת והעבה שלהם הגנה עליהם מהקור ומהמים, וגם הקנתה להם מראה ייחודי שמבדיל אותם מכל כלב עבודה אחר. הבנייה המוצקה, הגוף המרובע, הרגליים החזקות, כל אלה הם תוצאה ישירה של הדרישות של הביצה.

אבל במאה התשע עשרה והעשרים החל תהליך נרחב של ייבוש הביצות באזור. אלפי דונם של אדמת ביצה הפכו לשדות ולכרמים. הציד במים פחת, והכלבים שנועדו לעבודה הזאת מצאו עצמם ללא תפקיד. כאן נכנס לתמונה השינוי המרכזי בתולדות הגזע. חקלאים מקומיים באזור נומאניה התחילו להשתמש בלאגוטו לחיפוש כמהין, פטריות יקרות ערך שגדלות מתחת לפני הקרקע ביערות ובכרמים. המעבר הזה לא היה מקרי. ללאגוטו כבר היה בעל אף מעולה ויכולת עבודה בשטח קשה. הוא רק היה צריך ללמוד להחליף את המים באדמה.

הברירה הטבעית והמלאכותית עשתה את שלה. כלבים שהראו יכולת חיפוש ריח טובה יותר, שהיו מוכנים לחפור ולחפש מתחת לפני השטח, שעבדו טוב יותר בשיתוף פעולה עם אדם, אלה הועדפו לרבייה. תוך כמה דורות, הלאגוטו הפך מכלב מים לכלב טרופלים מובהק. וזה הרגע שבו ההיסטוריה של הגזע עיצבה את אופיו של הכלב שאנחנו מכירים היום.

בשנות השבעים של המאה העשרים, הגזע כמעט נעלם. מספר הכלבים ירד דרמטית, ורק קבוצה קטנה של מגדלים מסורים התארגנה כדי לשמר את הטיפוס המסורתי. בשנת 1988 הוקם מועדון הגזע האיטלקי, ובשנת 1992 אושר תקן הגזע. ההכרה הבינלאומית הגיעה בשלבים, ובשנת 2005 התקבלה הכרה מלאה מטעם הפדרציה הבינלאומית לכלבנות.

אופי: איך ההיסטוריה עיצבה את הכלב

האופי של הלאגוטו הוא תוצאה ישירה של שני תפקידים שעבר בחייו. מהתקופה ככלב מים, הוא ירש את הרצון לרצות את האדם, את יכולת העבודה המשותפת, את החיבור לבעלים. כלב מים צריך לעבוד יחד עם הצייד, להמתין להוראות, לחזור כשקוראים לו. התכונות האלה ניכרות גם היום. הלאגוטו הוא כלב שרוצה לעבוד עם הבעלים שלו, לא נגדו. הוא קשור מאוד למשפחה, וסובל פחות טוב מבדידות.

מהתקופה ככלב טרופלים, הוא ירש את הנחישות, את האובססיה לריח, את היכולת להתרכז במשימה לאורך זמן, ואת ההנעה לחפור ולחפש. כלב טרופלים צריך לעבוד בשקט, לחפש לאורך זמן, ולהתמיד גם כשהוא לא מוצא מיד. הלאגוטו של היום מביא את הנחישות הזאת לכל דבר שהוא עושה. כשהוא מתעניין בריח מסוים, הוא לא מרפה בקלות. כשהוא נעול על משימה, קשה להסיט אותו.

המיזוג הזה בין שני עולמות, כלב מים שרוצה לרצות וכלב טרופלים שנחוש וממוקד, יוצר טיפוס אופי מורכב ומעניין. הלאגוטו הוא לא כלב שמתאים לכל אחד. הוא זקוק להנעה מנטלית מתמדת, לאתגר, לעבודה. בלי זה הוא יסבול, ויסביר את סבלו לסביבה בצורה של התנהגויות בעייתיות.

אילוף ומנהיגות: מה עובד ומה לא

הלאגוטו הוא כלב חכם מאוד, וזה חיתוך חרב משני צדדים. מצד אחד, הוא לומד מהר, מבין הוראות, ומסוגל לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם המאלף. מצד שני, כלב חכם שלא מקבל גירוי מנטלי מספיק ימצא לעצמו דרכים להעסיק את עצמו, ואלה לא תמיד דרכים שהבעלים ישמחו להן.

מה שעובד עם לאגוטו הוא עבודת ריח. זה הדנא שלו, זה המקצוע שלו. אימוני חיפוש, משחקי הסתרה, עבודת אף, אלה לא תוספת נחמדה אלא צורך קיומי. כלב שעובד עם האף שלו עשרים דקות ביום יהיה כלב רגוע יותר, מאוזן יותר, ושמח יותר מכלב שרץ שעה בפארק בלי מטרה. ההנעה המנטלית הזאת חשובה לא פחות, ואולי יותר, מההנעה הגופנית.

מה שלא עובד הוא נוקשות יתר וכפייה. הלאגוטו הוא כלב רגיש שעובד מתוך רצון לשיתוף פעולה, לא מתוך פחד. עונשים כבדים, צעקות, או שיטות כוחניות יגרמו לו להיסגר, לאבד אמון, ולפתח התנהגויות הגנתיות. זה לא כלב שאפשר "לשבור" אותו. זה כלב שצריך לבנות איתו מערכת יחסים של אמון וכבוד הדדי.

המנהיגות עם לאגוטו צריכה להיות ברורה ועקבית, אבל לא דכאנית. הוא צריך לדעת מה הכללים, מה הגבולות, ומה צפוי ממנו. אבל הוא גם צריך להרגיש שיש לו מרחב להביע את האינסטינקטים שלו בצורה מכוונת. חינוך נכון של לאגוטו הוא לא דיכוי האינסטינקטים אלא תיעולם. זה ההבדל בין מאלף שמבין את הגזע למאלף שעובד עם שיטה גנרית.

עבודת צייתנות בסיסית היא חשובה ונחוצה, אבל עם לאגוטו צריך ללכת רחוק יותר. הוא מסוגל לעבודת חיפוש מתקדמת, לאיתור ריחות, למשימות שדורשות ריכוז והתמדה. כל מאלף שעובד עם לאגוטו צריך לדעת שהפוטנציאל של הכלב הזה רחוק מעבר לישיבה והתהפכות על הרצפה.

בריאות ותוחלת חיים

הלאגוטו חי בערך חמש עשרה שנה. זו תוחלת חיים ארוכה לכלב בגודלו.

אטרופיה של המוחון. מחלה נוירולוגית תורשתית שגורמת לניוון המוחון. חשוב לבדוק נקע משפחתי.

אפילפסיה אדיופתית. פרכוסים ללא סיבה נצפית. שכיח אצל הגזע. ניתן לטפל בתרופות.

דיספלסיה של מפרק הירך. שכיח אצל כלבים בגודל בינוני. צריך בדיקת מפרקים לפני רבייה.

בעיות עיניים. נטייה לבעיות עיניים. בדיקה תקופתית חשובה.

למי הלאגוטו מתאים, ולמי לא

הלאגוטו מתאים למשפחות פעילות שמחפשות כלב שיהיה חלק אינטגרלי מהחיים שלהן. הוא מתאים לאנשים שמוכנים להשקיע זמן בהנעה מנטלית, שמבינים שכלב עבודה צריך עבודה, ושלא מחפשים כלב שיישב על הספה כל היום. הוא מצוין עבור אנשים שמתעניינים בעבודת ריח, במשחקי חיפוש, בפעילויות שמאתגרות את הכלב מנטלית ולא רק פיזית.

הלאגוטו לא מתאים למשפחות שעובדות שעות ארוכות מחוץ לבית ומשאירות את הכלב לבד ליום שלם. הוא לא מתאים לאנשים שמחפשים כלב רגוע ושליו שלא דורש השקעה. והוא בהחלט לא מתאים למי שחושב שכלב צריך רק אוכל, מים, וטיול קצר. הלאגוטו הוא כלב שדורש מחויבות, והמחויבות הזאת מתגמלת ברבות הימים, אבל דורשת הבנה מראש.

כדאי להשוות את הלאגוטו לכלב נוסף שמקורו בעבודת מים ושעבר הסתגלות לחיים המודרניים, והוא הפודל. שני הגזעים חולקים מאפיינים משותפים: פרווה מקורזלת, חכות מרשימה, וקרבה לאדם. אבל יש ביניהם הבדלים משמעותיים. הפודל עבר תהליך ארוך של ברירה לטיפוס נוסף ככלב נוי ולוויה, והטמפרמנט שלו התרכך בהתאם. הלאגוטו, לעומתו, נשאר קרוב יותר לשורשיו העבודתיים. הוא פחות מעודן ויותר גס, פחות "מלוטש" ויותר נחוש. מי שמחפש פודל רגוע ואלגנטי עלול למצוא את הלאגוטו יותר מדי אינטנסיבי. ולהפך, מי שמחפש כלב עבודה אמיתי עם אף מעולה ונחישות של צייד, ימצא בלאגוטו בן בית.

סיכום

הלאגוטו נומאניולו הוא גזע שמלמד אותנו משהו חשוב על כלבים ועל הקשר בין היסטוריה לאופי. כלב שנולד למים והסתגל לאדמה, שעבר מציד לחיפוש כמהין, וששמר על האינסטינקטים שלו גם כשהעולם סביבו השתנה לבלי היכר. הוא לא כלב לכל אחד, אבל למי שמתאים לו, הוא בן ברית נאמן, חכם, ומסור שיעבוד איתך ולמענך בכל מאודו.

המפתח לחיים מוצלחים עם לאגוטו הוא הבנה. הבנה שהוא כלב עבודה, שהאף שלו הוא לא חיבוב אלא כלי עבודה, שהאנרגיה שלו היא לא בעיה אלא משאב. כשמבינים את זה, ונותנים לכלב הזה את המקום והתפקיד שהוא צריך, מקבלים בן לוויה מדהים שמחבר בין עבר והווה, בין ביצות איטליה והכרמים של היום, בין אינסטינקט ואהבה.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים

אילוף והנהיגות: עקרונות מלאים

מה שלא עובד: עונש אחרי המעשה. הלאגוטו לא מבין קשר בין מה שעשה לפני שעה לבין העונש עכשיו. מה שלא עובד: חזרות משעממות. הלאגוטו משתעמם אחרי שלוש חזרות.

מה שכן עובד: חיזוק חיובי, משחק, ועבודת ריח. הלאגוטו אוהב לעבוד. צעצועי חיפוש מזון הם הדרך הטובה ביותר לאמן אותו. הוא לומד "שב", "שכב", "עקוב" בקלות. אבל הפקודות הכי חשובות הן "עזוב" ו"השאר". פקודות שעוזרות לנהל את יצר הטרף והחפרת.

סוציאליזציה: חיונית מגיל חודשיים. עם אנשים, כלבים, ובעלי חיים קטנים. הלאגוטו שלא מסואלז יכול לפתח חשדנות ורדיפת טרף בעייתית.

למי זה מתאים ולמי לא

מתאים ל: משפחות פעילות שאוהבות לטייל, לעבוד, לשחק עם הכלב. אנשים שמבינים שכלב עבודה דורש גירוי מנטלי ופיזי. מי שיש לו חצר או גינה שאפשר לחפור בה. אנשים שמוכנים לטפל בפרווה מתולתלת. מי שאוהב כלב חכם ולמיד. משפחות עם ילדים שמבינים איך להתנהג עם כלב.

לא מתאים ל: מי שעובד שעות ארוכות מחוץ לבית. הלאגוטו צריך חברה ופעילות. מי שלא יכול לספק פעילות יומיומית. מי שלא אוהב כלב שחופר. מי שיש לו חתול ולא מוכן לעבוד על סוציאליזציה. מי שמחפש כלב שקט ורגוע. מי שלא יכול לטפל בפרווה.

השוואה טבעית: לאגוטו מול ספניאל מים אירי

הספניאל מים האירי הוא ההשוואה הטבעית. שניהם כלבי מים. שניהם אנרגטיים. שניהם חכמים. אבל הם שונים.

הספניאל נוצר לשלית מים בלבד. הוא עדיין כלב מים. הלאגוטו עבר ממים לאדמה. הוא כלב ריח. הספניאל יותר חברותי עם זרים. הלאגוטו יותר שמור. הספניאל יותר צייתן. הלאגוטו יותר עצמאי. הספניאל גדול יותר. הלאגוטו קטן יותר ומתאים יותר לדירה.

לסיום

הלאגוטו נומאניולו הוא כלב של אבולוציה. הוא התחיל במים ומצא את עצמו באדמה. חוש הריח שלו, הרצון לחפרת, האנרגיה, האהבה למים, העצמאות: הכל נובע משני התפקידים שמילא במשך מאות שנים. הוא לא כלב שנוצד למראה. הוא כלב שנוצד לעבוד. מי שמביא אותו הביתה מקבל כלב חכם, נאמן, ואנרגטי שצריך עבודה ואהבה. ואם תעבדו איתו נכון, תקבלו שותף עבודה מדהים.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים