Griffon Nivernais

גריפון ניברנה

כששומעים את השם גריפון ניברנה, רוב האנשים חושבים על איזה יין אדום או גבינה צרפתית. אבל מאחורי השם הזה מסתתר אחד מגזעי הכלבים העתיקים והמרתקים ביותר בצרפת, עם היסטוריה שמתחילה בצלבנים של המאה ה-13. הגריפון ניברנה הוא צאצא ישיר של הכלב האפור של לואי הקדוש, שנקרא כך על שם המלך לואי התשיעי שהביא אותו מצרפת אחרי מסע הצלב השמיני באמצע המאה ה-13. כלומר, אנחנו מדברים על שושלת גנטית בת יותר מ-750 שנה. לא הרבה גזעים יכולים להתפאר בזה. והיום, לא מעט אנשים מסתכלים על המראה הפרוע שלו, עם הפרווה המחוספסת, הארוכה, הכמעט פרועה, וחושבים שזה סתם כלב מעורב שנראה מוזר. הטעות הגדולה ביותר שאפשר לעשות עם הגריפון ניברנה היא לזלזל בו. המראה הכפרי הזה הוא לא חיסרון, הוא תעודת כבוד.

ההיסטוריה של הגריפון ניברנה היא סיפור על התמדה, הישרדות וגאולה. באמצע המאה ה-13, המלך לואי התשיעי, הידוע כלואי הקדוש, יצא למסע הצלב השמיני. הוא חזר לאירופה עם כלבים אפורים גדולים, שיוחסו להם יכולות ציד על טבעיות. הכלבים האלה הפכו לכלבי הצייד המועדפים על בית המלוכה הצרפתי. להקות של כלבים אפורים שימשו לציד זאבים וחזירי בר ביערות העבותים של חבל ניברנה, אזור הררי וקשה בצפון-מרכז צרפת. הם שירתו נאמנה את מלכי צרפת, כולל את פרנסואה הראשון שהיה ידוע בחיבתו הגדולה לכלבי ציד.

אבל אז הגיעה המהפכה הצרפתית בסוף המאה ה-18. משפחות האצולה שאיבדו את אדמתן, את הונן, ולעיתים גם את חייהן, לא יכלו עוד להחזיק להקות ציד. הגזע כמעט נעלם כליל כשהוא נרדף יחד עם בעליו. אבל הוא שרד בזכות חקלאים ואיכרים מקומיים בניברנה, שהמשיכו לגדל את הכלבים האלה. הם קראו לו בשם הפשוט "כלב הארץ", והשתמשו בו לציד ושמירה על החוות. הכלב האפור של המלכים הפך לכלב של פשוטי העם.

במהלך המאה ה-19, הגזע הוקם מחדש על בסיס הכלבים האלה, שיוחס להם מוצא מהכלבים האפורים המקוריים. הם הוכלאו עם הגריפון ונדיין, הפוקסהאונד האנגלי והאוטרהאונד כדי לחזק את הגזע ולהגדיל את האוכלוסיה המצומצמת. מועדון הגריפון ניברנה נוסד רשמית בשנת 1925, תחת נשיאותו של הוויקונט דאנשלד. אבל אז באה מלחמת העולם השנייה, ומחקה כמעט לגמרי את מה שנשאר מהגזע. מספר הפרטים צנח לשפל חסר תקדים. רק בשנת 1969, המועדון חזר לפעילות מלאה והחל בתוכנית בחירה ושיקום מחודשת. מאז, הגזע חווה התאוששות איטית אך יציבה. זו לא סתם היסטוריה. זו הסיבה שהגזע כל כך נדיר גם היום, גם בצרפת מולדתו.

התפקיד של הגריפון ניברנה חרט את אופיו בצורה שאי אפשר לטעות בה. האזור של ניברנה, עם היערות העבותים, הביצות והגבעות, דרש כלב עם סיבולת יוצאת דופן. הגוף שלו ארוך יותר משל מרבית כלבי הריח הצרפתיים, וזה לא מקרי. האורך הזה נותן לו יכולת לנוע ביעילות לאורך זמן, בלי להתעייף מהר. הוא בנוי לסבולת, לא למהירות. התקן הרשמי של הפדרציה הבינלאומית לכלבנות מתאר אותו כגריפון בגודל בינוני, בעל מראה כפרי וחסון, במבנה יבש. הגובה שלו 55 עד 62 סנטימטר לזכרים, 53 עד 60 לנקבות. הפרווה שלו ארוכה, פרועה, סבוכה ומחוספסת. הצבע הוא חום-צהבהב בגוון מעושן, עם גוונים של אפור בהיר, אפור חזיר ואפור זאב. בתרבות הצרפתית יש שמות מיוחדים לצבעים האלה: "פויל דה לייאבר" שפירושו שיער ארנבת, "גרי לו" שפירושו אפור זאב, ו"גרי בלו" שפירושו אפור כחלחל. הפרווה הזאת, כל כך לא מטופחת למראה, היא בדיוק מה שצריך כדי לשרוד בסבך מבלי להיקרע. הפרווה הזאת היא השריון שלו.

האופי של הגריפון ניברנה הוא שילוב נדיר של אומץ לב, נחישות ואיזון פנימי. התקן הרשמי של הפדרציה הבינלאומית לכלבנות מתאר אותו כאמיץ ונחוש, לעולם לא פחדן. המועדון הצרפתי מוסיף שהוא בעל אופי מאוזן, לא ביישן ולא אגרסיבי, רגוע, צייתן אבל נחוש ועצמאי. זה תיאור מדויק של כלב שעבד לבדו ביערות במשך שעת, בלי פיקוח ישיר של ציד, והייה צריך לקבל החלטות עצמאיות. הוא לא כלב שזקוק להנחיה מתמדת. הוא יודא מה התפקיד שלו, והוא מבצע אותו בלי להתייעץ איתי. התכונה הזאת, שהיא יתרון עצום בציד, יכולה להפוך לאתגר בבית אם לא מבינים אותה נכר.

מבחינת התנהגות חברתית, הגריפון ניברנה הוא כלב להקה קלאסי, אבל בעל אופי חזק משלו. הוא מסתדר עם כלבים אחרים בלי בעיות מיוחדות, אבל לא יסכים להיות כנר, ונחות בהיררכיה. עם אנשים, הוא חביב ונאמן, אבל לא מתרפס. יש לו כבוד עצמי טבעי. הוא לא ינבח על כל זר, אבל גם לא יתלהב יתר על המידה מכל אדם חדש. הגישה לחיים היא בסגנון "אני מכיר אותך, אתה בסדר, בוא נעבוד י'ד". מבחינת תוקפנות, ההבחנה בין שלושת הסוגים קריטית. תוקפנות כלפי אדם נדירה ביותר. תוקפנות כלפי כלבים מאותו מין יכולה להופיע אצל זכרים שלמים, אבל ברוב המקרים הכלב מסתדר בלי בעיות. תוקפנות כלי טרף ובעלי חיים קטנים היא המשמעותית ביותר. הגריפון ניברנה פותח לציד, ויצר המרדף חזק. חתולים, ארנבות, סנאים ואפילו כלבים קטנים שרצים יכולים לעורר את האינסטינקט. סוציאליזציה מוקדמת ואילוף מתאים יכולים לרכך את זה, אבל לעולם לא לבטל לחלוטין.

מבחינת אילוף, הגריפון ניברנה דורש גישה מאוזנת והוגנת. האופי המתואר כצייתן אבל נחוש ועצמאי מחייב הבנה שלא עובדים איתו בכוח. הוא לא יגיב לצעקות, להרמת קול, או לשיטות אילוף קשות. הוא פשוט יתנתק ויסרב לשתף פעולה. הגישה הטובה ביותר היא שילוב של חיזוקים חיוביים עם גבולות ברורים והרבה סבלנות. הוא זקוק ליד רכה אבל איתנה. אם אתם מנסים לרמות אותו, הוא יגלה את זה מהר. אם אתם נותנים לו הרגשה שהוא לא מחויב לשתף פעולה, הוא גם לא ישתף. האימון הטוב ביותר עבורו הוא כזה שמרגיש כמו עבודה משותפת, לא כמו פקודות מצד אחד. ערבוב של אימוני צייתנות בסיסיים עם גירוי מנטלי, חיפוש ריחות ומשחקי מעקב, כמו משחקי ריח או מסלולי מעקב, יעבוד נפלא. הוא צריך להרגיש שהוא חלק מהצוות, לא חייל שמקבל פקודות.

אחד האתגרים המשמעותיים באילוף הגריפון ניברנה הוא הקול שלו. כמו כל כלב ריח, הקול שלו עמוק, חזק ומהדהד. הוא נובח במגוון דרכים, מנביחה קצרה וייחודית ועד יללה ממושכת. בשטח, נביחה היא טבעית וצפויה. בבתים עירוניים, זה עלול להוות בעיה של ממש. האילוף לשליטה בקול דורש התחלה מגיל צעיר, עם זיהוי הרגעים שבהם הוא עתיד לנבוח ומתן חיזוק חיובי ברגע שהכלב נרגע. אסור לצעוק עליו או לנסות להשתיק אותו בכוח. הוא יפרש את זה כהתגרות ויגיב בעוצמה רבה יותר.

מבחינת בריאות, הגריפון ניברנה נחשב לגזע בריא יחסית. בניגוד לגזעים שעברו רבייה אינטנסיבית והגיעו למצב של עיוותים גנטיים, הגריפון ניברנה שמר על בריאותו הטבעית. אין מחלות גנטיות ספציפיות ידועות, ותוחלת החיים הממוצעת היא סביב 12 עד 14 שנים. אבל יש שתי נקודות חשובות. ראשית, כמו הרבה גזעים בעלי חזה עמוק, הגריפון ניברנה נוטה לתסביב קיבה. זו בעיה מסכנת חיים שדורשת טיפול וטרינרי מיידי. מומלץ לחלק את הארוחות לשתיים ביום, ולהימנע מפעילות גופנית מיד אחרי האוכל. שנית, הוא רגיש לחום. הפרווה העבה והמחוספסת, שמגנה עליו מקור, מקשה עליו בחום כבד. בתקופות של חום של חום, כדאי לטייל איתו בוקר וערב בלבד, ולוודא שיש לו גישה לצל ומים קרים בחוץ.

מבחינת התאמה לבעלים, הגריפון ניברנה לא מתאים לכל אחד. זה גזע שדורש בעלים מנוסים, שמכירים את עולם כלבי הציד ומבינים את הצרכים הייחודיים של כלב עבודה אמיתי. הוא לא יתאים למשפחה שמחפשת כלב ראשון, או לבעלים שאין להם זמן להשקיע בפעילות גופנית אינטנסיבית. הבעלים האידיאלי עבורו הוא מישהו שאוהב לטייל בטבע, רץ או רוכב אופניים, ויכול לתת לו עבודה משמעותית. הקשר בין הגריפון ניברנה לבעליו הוא קשר של שותפים, לא של אדון ונתין. זה קשר שנוצר מתוך עבודה משותפת, כבוד הדדי והבנה עמוקה של הצרכים של שני הצדדים. אין תחליף לקשר הזה, אבל אי אפשר לבנות אותו בלי עבודה קשה והשקעה מתמדת.

מבחינת טיפול בפרווה, הגריפון ניברנה דווקא פשוט לתחזוקה. בניגוד למה שמצפים ממראה כל כך פרוע, הפרווה לא דורשת תספורת מורכבת. הברשה שלוש עד ארבע פעמים בשנה מספיקה, יחד עם הפרדה עדינה של הפרווה באצבעות כדי להסיר שערות מתות. רחיצה פעם בכמה חודשים מספיקה. חשוב במיוחד לטפל באוזניים הארוכות והתלויות, שהן רגישות לדלקות בגלל חוסר אוורור. ניקוי שבועי עם תמיסה ייעודית לאוזניים מומלץ, וכך גם בדיקה תקופתית של שיניים וציפורניים.

מבחינת שימור, הגריפון ניברנה נמצא במצב עדין גם היום. למרות ההתאוששות מאז שנות השישים, מספר הפרטים עדיין קטן, במיוחד מחוץ לצרפת. המועדון הצרפתי ממשיך לפעול לשימור הגזע ולעידוד גידול אחראי. חלק ממאמצי השימור מתמקדים בשמירה על מגוון גנטי, ובחירה מוקפדת של כלבי רבייה שמייצגים את הטיפוס המקורי. הגזע כמעט ולא קיים מחוץ לצרפת, ומי שרוצה להביא אחד כזה ארצה יצטרך לעבוד מול מגדלים צרפתיים, לעבור תהליך יבוא ארוך ומורכב. זה לא גזע שקונים באינטרנט. זה גזע שצריך להכיר, לכבד, ולחכות לו בסבלנות.

מבחינת קשר הדדי, הגריפון ניברנה בונה קשר עמוק עם המשפחה שלו אבל נזהר מזרים. הוא לא יבוא לחבק כל אורח שנכנס הביתה, אבל מי שהוא מכיר מקבל ממנו אהבה גדולה ומסירות שאין להן גבולות. הקשר הזה נבנה לאורך זמן, והוא מבוסס על אמון ועבודה משותפת. הגריפון ניברנה לא שוכח מי היה שם בשבילו, והוא יגן על האנשים שלו בכל מצב.

הגריפון ניברנה הוא גזע לא מתפשר, במובן הטוב של המילה. הוא לא יסתגל לחיים בעיר, לא יסתגל לטיולים קצרים ברצועה, ולא יסתגל לבעלים שמצפים ממנו להיות כלב ספה מפונק. הוא צריך בית עם חצר גדולה, גישה לשטחים טבעיים, הרבה מאוד פעילות גופנית ומשפחה שמבינה את הטבע האמיתי שלו. לבעלים המתאימים, הוא מציע חברות נאמנה ואותנטית שאין לה תחליף. הגריפון ניברנה זה לא עוד כלב. זה פרק חי של היסטוריה, של אומץ לב, של עבודה קשה. הוא מזכיר לנו למה נבראו כלבים מלכתחילה: ללוות את האדם בעבודה הקשה ביותר, לא לשכב על הספה.

בצרפת של היום, הגריפון ניברנה ממשיך לשמש ככלב ציד עובד, והמגדרים והציידים שגידלו אותו לאורך הדורות ממשיכים לשמור על המסורת. ציידים צרפתיים מעריכים אותו במיוחד בגלל חוש הריח יוצא הדופן שלו, היכולת שלו לעבוד בשטח קשה והסיבולת האינסופית. הוא אהוב במיוחד בצפון-מרכז צרפת, באזור שממנו בא שמו, אבל גם מחוצה לו. מי שפוגש גריפון ניברנה בשטח יודע שהוא פוגש כלב עובד שנותן את כל כולו. אין אמצעי. יש עבודה או שיש מנוחה, וזה נכון גם לגבי כלב שמתגורר בבית ולא בשטח.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים