גריפון פוב דה ברטאן
יש טעות נפוצה אחת שחוזרת על עצמה אצל מי שנתקל בגריפון פוב דה ברטאן בפעם הראשונה. זה נראה כמו כלב קטן, חמוד, כמעט תמים. הפרווה הכתומה-זהובה, העיניים הכהות, האוזניים הארוכות שתלויות בצדדים. אבל מתחת למראה הכפרי והחביב הזה מסתתר כלב ציד ריח מהשורה הראשונה, שמוצאו מכלבי צייד הזאבים של מלך צרפת. המראה המטעה הזה הוא אחד הדברים שהכי חשוב להבין בגזע הזה.
הגריפון פוב דה ברטאן מגיע מחבל ברטאן שבצפון-מערב צרפת. אבותיו הקדמונים, הגראן פוב דה ברטאן הגדולים, היו כלבי ציד עצומים ששימשו לציד זאבים וחזירי בר. המלך פרנסואה הראשון, מהמשפיעים במלכי הרנסאנס הצרפתי, החזיק להקה שלמה של כלבים אלה לצידיו המלכותיים ביערות ברטאן. זה היה גזע מובחר, גזע של מלכים. המלך עצמו היה ידוע כצייד נלהב, והכלבים שלו היו מהידועים באירופה.
במאה התשע עשרה, כשהזאבים נעלמו מצרפת, הכלבים הגדולים האלה הפכו לנטל. אף אחד כבר לא היה צריך להקות של כלבי ציד ענקיים. הגזע כמעט נכחד. מה שהציל אותו היה הכלאה מכוונת עם הבריקה גריפון ונדן, הגרסה הקטנה יותר של הגריפון ונדן. ההכלאה הזאת יצרה את הגריפון פוב דה ברטאן המודרני. הוא שמר על האומץ של אבותיו, אבל בגוף קטן וזריז יותר.
איך התפקיד הזה מעצב את האופי. כלב שנולד לצוד זאבים חייב להיות אמיץ. לא סתם נועז, אלא אמיץ באמת, מוכן להתמודד עם טורף גדול מאין כמותו. זאב לא בורח מכלב. זאב נלחם. כלב שיוצא מול זאב חייב להיות מוכן להילחם עד הסוף, בלי לפקפק, בלי לסגת. התכונה הזאת, של אומץ בלתי מתפשר, עברה בירושה לגריפון פוב דה ברטאן. אבל בגוף קטן יותר, האומץ הזה יכול להיראות כמו פזיזות או עקשנות. זה לא. זה אינסטינקט הישרדותי שעבר דורות של ברירה טבעית ומלאכותית.
המראה החיצוני של הגריפון פוב דה ברטאן מספר את הסיפור הזה טוב יותר מכל מילה. פרווה גסה ומדובללת בגווני ערמון וזהוב, לפעמים אדמדם כהה. גוף קצר יחסית, שרירי וגרמי. הוא נראה חזק אבל לא מסיבי, מהיר אבל לא קפיצי. האוזניים הארוכות תלויות בצידי הראש, האופייניות לכלבי ציד ריח. העיניים הכהות משדרות ערנות קבועה. זה לא מבט של כלב שנח. זה מבט של כלב שמחכה, שסורק את הסביבה, שמזהה תנועות וריחות שהעין האנושית לא רואה.
ההיסטוריה של הגריפון פוב דה ברטאן באה לידי ביטוי גם באופי החברתי שלו. אחרי מאות שנים של עבודה בלהקות, יש לו אינסטינקט חברתי מפותח. הוא מסתדר עם כלבים אחרים, אוהב לשחק, ומבין תקשורת כלבית בצורה טבעית. אבל אל תתבלבלו. האינסטינקט החברתי לא הופך אותו לכלב שנצמד אליכם. הוא אוהב, הוא נאמן, אבל הוא לא רכושני. הוא יודע להיות לבד, והוא יודע לקבל החלטות לבד.
בשנת 1949, כשהגזע היה על סף הכחדה מוחלטת, איש בשם מרסל פמברון ייסד את מועדון הגזע של הפוב דה ברטאן. הוא אסף את השרידים האחרונים של הכלבים האלה, שהוחזקו בחיים על ידי כמה איכרים וציידים מברטאן. מתוכם הוא בנה מחדש את הגזע. מאז שנות השמונים, הגריפון פוב דה ברטאן ובן דודו הנמוך, הבאסה פוב דה ברטאן, נהנים מתחייה מחודשת ונחשבים לכלבי ציד פופולריים בצרפת. אבל מחוץ לצרפת, הגזע כמעט לא ידוע. בארץ הוא נדיר ביותר, ומי שמחפש כלב כזה יצטרך לחכות ולחקור.
האופי של הגריפון פוב דה ברטאן מתואר בתקן הגזע כערמומי, עקשן, ונחוש כצייד בכל סוגי השטח. אבל גם חברותי וחיבה עם אנשים. השילוב הזה, של נחישות לצד חברותיות, הוא מה שהופך אותו לכלב מורכב ומרתק לאילוף. הוא לא כלב של פקודות אוטומטיות. הוא חושב, מחליט, ולפעמים מחליט אחרת ממך. זה לא חוסר אינטליגנציה. זה אינטליגנציה מסוג אחר, של כלב שצריך לקבל החלטות בשטח הרחק מהצייד.
הגריפון פוב דה ברטאן הוא אחד מגזעי הציד הריח הקטנים יותר, אבל אל תתנו לגודל להטעות. יש לו קול עמוק וחזק שמהדהד למרחקים, בדיוק כמו בני דודיו הגדולים. הנביחה הזאת, שנשמעת כמו שילוב של נהמה ונביחה מתגלגלת, נועדה לאפשר לצייד לשמוע את הכלב גם כשהוא רחוק ביער. בשכונה עירונית, הקול הזה הופך לאתגר. צריך לעבוד על שליטה בנביחה, אבל אי אפשר לצפות לשקט מוחלט.
מבחינת אנרגיה וצרכים פיזיים, הגריפון פוב דה ברטאן נמצא בטווח הגבוה. הוא צריך ריצה, חיפוש, עבודה. לא טיול נינוח ברצועה. הוא פותח כדי לעבוד שעות בלי הפסקה, האף על הקרקע, הגוף בתנועה מתמדת. טיול יומי של שעה הוא ההתחלה, לא המטרה. הוא צריך לרוץ, לחפש, לעקוב אחרי ריחות. אם אין לו פורקן לאנרגיה הזאת, הוא ימצא פורקן משלו. חפירות בחצר, מרדפים אחרי ריחות, נביחות בלתי פוסקות. צריך להיות הוגן איתו ולתת לו את מה שהוא צריך בחיים.
חשוב לדבר על ההתנהגות החברתית של הגריפון פוב דה ברטאן, כי כאן טמון אחד ההבדלים המשמעותיים בינו לבין גזעי ציד ריח אחרים. הוא אמנם עבד בלהקות במשך דורות, אבל המרכיב העצמאי אצלו בולט יותר. הסיבה נעוצה בהיסטוריה. כשהזאבים נעלמו, הכלבים האלה שרדו אצל איכרים בודדים, לא בלהקות גדולות. הם למדו לעבוד לבד, לצוד לבד, לשרוד לבד. העצמאות הזאת נשארה והתקבעה בגזע. זה לא כלב שזקוק לבני לוויה כלביים כל הזמן. הוא שמח בחברת כלבים אחרים, אבל לא תלוי בהם.
גישה האילוף לגריפון פוב דה ברטאן חייבת להיות שונה מזו של גזעים אחרים. חיזוקים שליליים או ענישה לא עובדים. הם גורמים לכלב להתכנס, להפסיק לחשוב, לאבד ביטחון. גישה חיובית, סבלנית ועקבית היא הדרך היחידה. צריך לעבוד עם האינסטינקטים שלו, לא נגדם. משחקי חיפוש הם הדרך הטובה ביותר לאלף אותו. כשהאף שלו עובד, המוח שלו פתוח. כשהמוח פתוח, אפשר ללמד אותו כל דבר.
אחת הנקודות החשובות ביותר בהבנת הגריפון פוב דה ברטאן היא הקשר בין העבודה בלהקה לבין ההתנהגות הביתית. כלב שרגיל לעבוד עם כלבים אחרים מפתח הבנה עמוקה של היררכיה ותקשורת כלבית. הוא מבין מתי לנהוג ומתי להתנהג בכניעה. זה הופך אותו לכלב שמסתדר בדרך כלל גם בבית עם כלבים אחרים. אבל שימו לב: האינסטינקט שלו לצוד הוא לא בררן. חתול שרץ בגינה יכול להתפרש כטרף, לא בגלל תוקפנות אלא כי הוא רץ. צריך להיות ערניים לזה.
הגריפון פוב דה ברטאן עובד מצוין עם כלבי ציד ריח אחרים. הוא מבין את השפה שלהם, מכבד את המרחב שלהם, ויודע לעבוד בתיאום. אבל עם כלבים מגזעים אחרים, במיוחד כאלה שאינם מבינים את שפת הציד הריח, עלולים להיווצר חיכוכים. חיברות מוקדמת ומגוונת היא הפתרון. ככל שהכלב נחשף ליותר טיפוסי כלבים בגיל צעיר, כך הוא ילמד להסתדר איתם בהמשך.
צריך לדבר גם על הצד הפחות זוהר של הגזע. האינסטינקט לרדוף מוביל לבריחות. כלב ריח מריח משהו מעניין, והעולם מפסיק להתקיים. גדר בחצר חייבת להיות מאובטחת היטב. טיול ברצועה חייב להיות עם רצועה איכותית. כלב שמחליט לרוץ אחרי ריח לא יקשיב לפקודות עד שיסיים. זה לא חוסר חינוך. זה ביולוגיה.
לגבי התאמה למשפחה עם ילדים, הגריפון פוב דה ברטאן יכול להיות כלב משפחה טוב, בתנאים מסוימים. הוא עדין, חביב, ואוהב לשחק. אבל הוא כלב אנרגטי, ולפעמים ההתלהבות שלו עלולה להפיל ילד קטן. חשוב ללמד את הילדים איך להתנהג סביבו, ולתת לכלב מרחב משלו. משחק משותף צריך להיות מפוקח, במיוחד כשמדובר בילדים צעירים.
גם היבט התזונה ראוי לתשומת לב. כמו כלבי ציד רבים, הגריפון פוב דה ברטאן נוטה לאכול מהר וברעב. אכילה מהירה עלולה לגרום לנפיחות בקיבה, שהיא מצב מסוכן. כדאי לחלק את האוכל לשתי מנות ביום, ולתת מנוחה אחרי האוכל.
הגריפון פוב דה ברטאן רגיש לטמפרטורות קיצוניות. הפרווה הגסה לא מבודדת כמו פרווה של כלבי צפון. בקיץ הישראלי, הוא עלול לסבול ממכת חום. חשוב להתאמן בשעות הקרירות של היום, בבוקר מוקדם או בערב, ולהקפיד על מים זמינים בכל עת. בחורף הוא דווקא מסתדר מצוין. הפרווה הגסה מגנה עליו מפני קור וגשם.
אחד האתגרים המרכזיים באילוף הגריפון פוב דה ברטאן הוא האינסטינקט הטריטוריאלי. בניגוד לגזעי ציד ריח אחרים שמתמקדים אך ורק במעקב אחרי ריח, הגריפון פוב דה ברטאן שומר על מודעות גבוהה לסביבה שלו. הוא ישים לב לכל רעש חריג, לכל תנועה חשודה, לכל ריח חדש. זו תוצאה של ההיסטוריה שלו כצייד זאבים. זאב לא בא בהתרעה מוקדמת. צריך להיות ערני כל הזמן, לסרוק את השטח בלי הפסקה. התכונה הזאת הופכת אותו לכלב שמירה טוב מאוד, אבל גם לעתים נובח יתר על המידה.
יש הבדל מהותי בין גריפון פוב דה ברטאן לבין גזעי ציד ריח אחרים כמו הביגל או הבאסט האונד. הביגל, למשל, הוא כלב להקה טהור שכמעט ולא יודע להיות לבד. הגריפון פוב דה ברטאן, לעומתו, פיתח עצמאות בזכות התקופה שבה שרד אצל איכרים בודדים. הוא יכול להיות לבד בבית, אבל לא יותר מדי שעות. הוא צריך אינטראקציה, גירוי, עבודה. השעמום הוא האויב הגדול ביותר שלו.
מבחינת תחזוקה יומיומית, הגריפון פוב דה ברטאן דורש יחסית מעט. הפרווה הגסה לא נושרת כמו של כלבים חלקי שיער, אבל היא כן נושרת בעונות המעבר. צחצוח שבועי מספיק בדרך כלל, ובתקופות הנשירה כדאי להקפיד על צחצוח יומי. האוזניים הארוכות דורשות בדיקה וניקוי קבועים. רפידות הכפות, במיוחד אחרי ריצה בשטח, צריכות להיבדק לאיתור סדקים או פציעות.
חשוב לזכור שהגריפון פוב דה ברטאן הוא גזע נדיר בישראל. כמעט בלתי אפשרי למצוא אותו במגדלים מקומיים. מי שרוצה כלב כזה צריך לפנות למגדלים בצרפת, מה שכרוך בעלויות גבוהות ובזמן המתנה ארוך. כדאי גם לבדוק מקלטים או ארגוני הצלה שמתמחים בגזעים נדירים.
ההיסטוריה של הגריפון פוב דה ברטאן מלמדת אותנו שיעור חשוב על שימור גזעים. גזע שהיה על סף הכחדה מוחלטת שרד בזכות כמה אנשים שהאמינו בו. מרסל פמברון ואנשיו לא ויתרו על הכלבים האלה, והיום יש לנו את הגזע הנפלא הזה, שמוסיף לעבוד ולצוד ביערות צרפת. השורה התחתונה היא שהגריפון פוב דה ברטאן הוא תזכורת חיה לכך שגודל לא קובע. מה שקובע זה הדרייב, האינסטינקט, וההיסטוריה שמוטבעת בדם. כלב קטן עם לב של צייד זאבים, ארוז בפרווה כתומה-זהובה. לכלב כזה מגיע בעלים שיבין את המורשת שלו ויכבד את מי שהוא.
אחד הדברים שיכולים לבלבל כשמדברים על הגריפון פוב דה ברטאן הוא הקשר שלו לבאסה פוב דה ברטאן, גזע קרוב ממד טווח הרגליים. הבאסה פוב דה ברטאן הוא בעצם הגרסה הנמוכה של אותו גזע, עם רגליים קצרות יותר וגוף קרוב יותר לקרקע. שני הגזעים חולקים את אותו שורש היסטורי, את אותו אומץ לב ואת אותם אינסטינקטים. ההבדל העיקרי הוא ברגליים. הגריפון פוב דה ברטאן מהיר יותר, מתאים יותר לשטחים פתוחים ומסוגל לכסות מרחקים גדולים יותר. הבאסה פוב דה ברטאן מתאים יותר לשטח עבות וסבך, שם הגובה הנמוך יתרון. שניהם כלבי ציד ריח נפלאים, אבל לכל אחד תפקיד משלו.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של כלבי ציד ריח:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368