יש אנשים שחושבים שגראן באסה גריפון ונדן הוא פשוט גרסה נמוכה של גריפון ונדן גדול. זה נכון חלקית, אבל כמו הרבה דברים בעולם הכלבים, האמת יותר מורכבת. הגראן באסה גריפון ונדן, או בקיצור GBGV, הוא גזע עצמאי לחלוטין, עם היסטוריה משלו, תקן משלו, ומטרת רבייה שונה מזו של קרוביו הגדולים.
השורשים של הגזע מגיעים מאזור ונדן (Vendée) שבמערב צרפת, אזור כפרי עם שטח קשה, שיחים עבותים ומזג אוויר לא צפוי. הציידים המקומיים היו צריכים כלב שיוכל לחדור דרך הסבך, לעקוב אחר ריח של ארנבת או שועל, ולהישאר נגיש לצייד שהולך ברגל. הסיבה לבנייה הנמוכה היא בדיוק זו: כשרגליים ארוכות רצות מהר, הצייד מאבד קשר עם הלהקה. GBGV בגובה 40-44 סנטימטרים רץ מהר מספיק כדי לעקוב אחר הטרף, אבל איטי מספיק כדי שהצייד יוכל לעמוד בקצב.
זה אולי נשמע כמו פתרון פרימיטיבי, אבל ההנדסה הזו היא תוצאה של חשיבה מעמיקה. בסוף המאה ה-19, הרוזן ד'אלווה (Comte d'Elva) החל בברירה סלקטיבית של כלבי גריפון ונדן, וחיפש פרטים עם רגליים ישרות ומבנה קומפקטי. האזור בו פותח הגזע, ונדן, הוא אחד האזורים המרתקים בצרפת מבחינת גידול כלבי ציד. האקלים הימי, הגשמים הרבים, והשטח הבאקי והסלעי יצרו תנאים שאף כלב רגיל לא היה שורד בהם. ה-GBGV למד לעבוד בתנאים האלה. לא רק לעבוד, אלא להצטיין. בעוד שכלבי ציד חלקי-שיער היו נפצעים מהקוצים, הפרווה הקשה של הגריפון הגנה עליו. בעוד שכלבים גבוהים היו רצים קדימה ומאבדים קשר, ה-GBGV נשאר בקשר. העיצוב שלו הוא תוצאה של התאמה מדויקת לתנאי שטח שלא נמצא בשום מקום אחר בעולם.
אבל מי שק�ע סופית את הטיפוס היה פול דזאמי (Paul Dézamy), שהבין שכדי לצוד ארנבת ברגל, צריך כלב בגודל מסוים. הוא קבע 43 סנטימטרים כגובה אידיאלי, ומשם התחילה הדרך הרשמית של הגזע.
העניין המרתק ב-GBGV הוא הפער בין המראה המשועשע שלו לבין האופי הרציני שלו. עם הגוף הארוך, הרגליים הקצרות והפרווה הקשה והמדובללת, הוא נראה כמו כלב קומי שחייו סובבים סביב משחקים וליטופים. אבל המציאות שונה לגמרי. GBGV הוא כלב ציד רציני, עם אינסטינקטים חדים, נחישות שאין לה גבול, ואומץ לב שאינו פרופורציונלי לגודלו.
איך התפקיד הזה עיצב את האופי? התשובה מתחילה בשטח. אזור ונדן הוא לא מישור פתוח. הוא מלא בשיחים קוצניים, יער סבוך, גבעות תלולות. כלב שלא היה מתמיד, שלא היה עוקב אחר ריח גם כשהקוצים שורטים את הפרווה, לא היה שורד לאורך זמן. GBGV פיתח נחישות ברמה שמפתיעה כל מי שפוגש אותו. כשהוא על עקבות של טרף, שום דבר לא עוצר אותו. לא קור, לא חום, לא כאב.
הקול של GBGV הוא אחד המאפיינים המובהקים שלו. כמו גריפונים אחרים, יש לו נביחה עמוקה ו"צרודה" במיוחד, שנשמעת כמו שילוב של נביחה ויללה. הקול הזה נשמע למרחק רב, דרך השיחים והגבעות של ונדן, ונועד לאפשר לצייד לעקוב אחר מיקום הכלב גם כשהוא לא נראה לעין. בבית, הקול הזה יכול להיות מאתגר. GBGV נובח בהתלהבות על כל דבר שנראה לו חשוב: דלת, אורח, ציפור בגינה.
אחד ההבדלים הגדולים בינו לבין הגראן אנגלו-פרנסה הגדולים יותר הוא הצורך שלו בתקשורת עם בני אדם. GBGV פותח לעבוד עם ציידים שהולכים ברגל, לא רוכבים על סוסים. זה אומר שהחיבור הישיר עם האדם חזק יותר. הצייד וה-GBGV נמצאים באותו שטח, באותו קצב, רואים אחד את השני. כתוצאה מכך, הגזע פיתח קרבה גדולה יותר לבני אדם מאשר כלבי הציד הגדולים שעובדים עם רוכבים.
החברותיות הזו היא אחת הסיבות ש-GBGV הפך פופולרי גם ככלב ביתי, לפחות באירופה. הוא אוהב אנשים, אוהב להיות בקרבת המשפחה, ונהנה מחברת ילדים ומבוגרים כאחד. אבל חשוב לא להתבלבל: החברותיות לא אומרת שהוא כלב צייתן. להפך. האינסטינקט העצמאי שלו חזק מאוד, והחלטה שלו לעקוב אחר ריח יכולה לגבור על כל פקודה.
צריך להבין שהשארת GBGV לבד בגינה במשך שעות היא פתרון גרוע. הוא צריך חברה, גירויים, עבודה. גינה בלעדיו היא כלא גדול. הוא יחפור בורות, ינבח על כל רעש, יפתח התנהגויות כפייתיות. הפתרון הנכון הוא לשלב אותו בפעילות משפחתית, לקחת אותו למקומות חדשים, לתת לו לגוון.
האילוף של GBGV מציב אתגר ייחודי. מצד אחד, הוא כלב חברמן שאוהב לעבוד עם בעליו. מצד שני, האינסטינקטים שלו כל כך חזקים, שבעיתות התרגשות הוא פשוט לא שומע פקודות. המפתח הוא ללמוד לזהות את הרגעים שבהם הכלב עדיין קשוב, ולתגמל אותם, לפני שהוא נכנס ל"מצב ציד". אחרי שנכנס למצב הזה, כמעט בלתי אפשרי להחזיר אותו.
העבודה עם GBGV באילוף מצריכה סבלנות יוצאת דופן, בעיקר משום שהכלב הזה לא מחפש לרצות אותנו כמו לברדור או רועה גרמני. הוא מחפש לעבוד, וזה הבדל משמעותי. חיזוקים חיוביים עובדים מצוין, אבל לא בתור פרס על ציות. הם עובדים בתור חיזוק של חוויית העבודה עצמה. המלצה אישית: לשלב משחקי ריח באילוף. להחביא חטיפים בגינה או בבית, לתת לכלב לחפש אותם. זה מפעיל את האינסטינקט הטבעי שלו ועונה על הצורך המנטלי שלו.
הפרווה הקשה והמדובללת היא עוד תכונה שקשורה ישירות להיסטוריה שלו. כלבי ונדן פותחו עם פרווה קשה ועבה שמגנה עליהם מפני קוצים, שיחים ומזג אוויר גרוע. הפרווה הזו דורשת טיפוח שוטף: הברשה שבועית עם מברשת מתאימה, ולפעמים גם גזיזת ידנית (סטריפינג) כדי לשמור על המרקם הנכון. טיפוח לא נכון עלול להרוס את המבנה הטבעי של הפרווה.
מבחינת בריאות, GBGV נחשב לגזע בריא יחסית. סקר של מועדון הכלבנות הבריטי (2004) מצא תוחלת חיים ממוצעת של 12.1 שנים, עם גיל מקסימום של 17.3 שנים. אלה נתונים מרשימים לכלב בגודל בינוני. סיבות המוות הנפוצות ביותר היו סרטן (33%), זקנה (24%) ובעיות לב (7%). בעיות בריאות נפוצות נוספות כוללות בעיות עור (דרמטיטיס, קרדית) ודלקות אוזניים, שמתחברות לאוזניים הנפולות הארוכות שאופייניות לכלבי ציד ריח.
GBGV ידוע גם ככלב עם פוריות גבוהה: גודל שגר ממוצע הוא 7 עד 12 גורים, מה שמעיד על גזע בריא ורבייתי. אבל בדיוק בגלל הפוריות הזו, חשוב לוודא שהגורים מגיעים ממגדלים אחראיים שבודקים בריאות ולא רק כמות.
בנוסף לבעיות הרפואיות הנפוצות, GBGV עלול לסבול גם מבעיות גב בשל מבנה הגוף הארוך שלו. בדומה לתחשים, הגוף הארוך והרגליים הקצרות יוצרים לחץ על עמוד השדרה. חשוב למנוע קפיצה מגובה וטיפוס על רהיטים. גם בעיות עיניים תורשתיות דווחו במקרים בודדים, אבל אינן נפוצות בגזע.
ההתנהגות החברתית של GBGV כלפי כלבים אחרים היא בדרך כלל טובה. הוא גדל לעבוד בלהקות, ומעדיף חברה של כלבים אחרים על פני בדידות. עם זאת, האינסטינקט הטריטוריאלי שלו יכול להתעורר כשהוא מרגיש צורך להגן על הבית או על המשפחה. הוא לא כלב שמירה במובן הקלאסי, אבל הוא בהחלט יתריע בקולו על כל דבר חריג.
מי שמתאים ל-GBGV הוא אדם עם ניסיון קודם בכלבים, רצוי עם הבנה של כלבי ציד. הפרווה דורשת טיפוח, אבל לא מסובך. הקול דורש סבלנות. האינסטינקט דורש מרחב ופעילות. מי שמצליח עם GBGV הוא מי שמבין שהכלב הזה לא נועד לשבת בבית כל היום, אלא לחקור, לרוץ, לעבוד עם האף.
השגרה היומית עם GBGV צריכה לכלול לפחות שעה עד שעתיים של פעילות משמעותית, לא רק טיול קצר. ריצה חופשית באזור בטוח, משחקי חיפוש, מפגשים עם כלבים אחרים. הפעילות המנטלית חשובה לא פחות מהפעילות הגופנית: משחקי ריח, אימוני צייתנות קצרים, חשיפה למקומות חדשים. ככל שתתנו לו יותר גירויים, כך הוא יהיה רגוע יותר בבית.
באופן כללי, GBGV נחשב לאחד הגזעים היותר "נגישים" מבין כלבי הציד הצרפתיים. הוא קטן יותר מהגראן אנגלו-פרנסה, פחות אינטנסיבי מבחינת צרכי תנועה, והגודל הקומפקטי של GBGV הוא יתרון משמעותי בחיי היומיום. הוא קטן מספיק כדי להסתדר בבית, גדול מספיק כדי להיות כלב רציני. הוא לא יתפוס חצי סלון כמו גראן אנגלו-פרנסה, אבל גם לא ייעלם מתחת לרגליים כמו צ'יוואווה. הגודל הזה הופך אותו לאחד הכלבים היותר מעשיים מבין כלבי הציד לצורך מגורים בבית, כל עוד מספקים לו את הפעילות והגירויים שהוא צריך.
מתחבר בקלות רבה יותר לבני אדם. עם זאת, הוא עדיין דורש יותר מכלב בית טיפוסי. הוא לא מתאים לבעלים שלא מבינים כלבי ציד או שלא מוכנים להשקיע בטיולים ארוכים, באילוף מבוסס גירוי מנטלי ובטיפוח שוטף.
אחת ההשוואות המעניינות היא בין ה-GBGV לבין הגרסה הקטנה יותר, הפטי באסה גריפון ונדן (PBGV). הפטי קטן יותר, זריז יותר, ומתאים לציד ארנבות קל יותר. אבל הגראן חזק יותר, רציני יותר, ומתאים לציד מגוון יותר הכולל גם שועל וחזיר בר. שניהם חולקים את אותו אופי בסיסי, אבל ה-GBGV בוגר ויציב יותר בבגרותו.
בשנים האחרונות, GBGV מתחיל לצבור פופולריות גם במדינות שאינן צרפת. הגזע מוכר על ידי ה-FCI, ה-UKC, ובמדינות מסוימות גם על ידי מועדונים מקומיים. בארצות הברית, הוא עדיין נחשב נדיר, אבל מספר המעריצים שלו גדל ככל שאנשים מגלים כלב ציד קטן עם אופי גדול.
לסיכום, הגראן באסה גריפון ונדן הוא דוגמה מושלמת לאיך תפקיד היסטורי מעצב אופי של כלב. מרגליים קצרות שעוזרות לצייד לעמוד בקצב, דרך פרווה קשה שמגנה מפני קוצים, ועד לקול צרוד שנשמע מרחוק. אם אתם שוקלים להביא GBGV הביתה, שבו וחשבו על סדר היום שלכם. יש לכם זמן לטיול של שעה בבוקר ושעה בערב? יש לכם גישה לשטח פתוח שבו הוא יכול לרוץ? אתם מוכנים להתמודד עם נביחה עמוקה וצרודה ששומעים ברחוב? יש לכם ניסיון עם כלבים עצמאיים? אם עניתם כן על כל השאלות, יכול להיות שאתם מועמדים מתאימים. אבל גם אז, כדאי להתחיל באילוף מוקדם וחשיפה לגירויים רבים מגיל צעיר.
כל תכונה בו נוצרה במשך דורות כדי לשרת מטרה מסוימת. מי שמבין ומכבד את המטרה הזו, יגלה כלב נפלא, חברותי, נחוש ובלתי נשכח.
הגראן באסה גריפון ונדן הוא תזכורת חיה לכך שגודל לא קובע. הלב שלו, האינסטינקטים שלו, הנחישות שלו, גדולים ממנו בהרבה. הוא כלב שלוקח את עצמו ברצינות, גם כשהמראה שלו משעשע. זה השילוב המנצח שלו: כלב ציד אמיתי באריזה קטנה ומדובללת.
הקשר שלו עם ילדים הוא בדרך כלל חיובי מאוד, בזכות האופי החברותי והעדין שפיתח במשך דורות של עבודה צמודה עם משפחות ציידים. הוא סבלני, לא תוקפני, ומסתדר נפלא עם ילדים שמבינים איך לגשת לכלב. ובכל זאת, כמו בכל גזע, חשוב ללמד גם את הילדים איך להתנהג סביבו, במיוחד כשהאוכל שלו או החטיף נמצאים בקרבת מקום. האינסטינקטים שלו חזקים, וילדים קטנים מדי עלולים להיתפס כטרף בעיניו כשהוא במצב התרגשות.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של כלבי ציד ריח:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368