המיתוס הכי גדול שאי אפשר לשמוע על הגראן אנגלו-פרנסה לבן-כתום הוא שמדובר בכלב מלחמה או כלב שמירה אגרסיבי. שום דבר לא רחוק יותר מהמציאות. הגראן אנגלו-פרנסה הוא כלב ציד להקה טהור, שנולד לעבוד בלהקה גדולה, לצד כלבים אחרים, בקול רם ובנחישות שאין לה כפולה. הוא לא נועד לשמור על הבית, לא נועד לתקוף פולשים, לא נועד להיות כלב משפחה במובן הקלאסי. הוא נועד לרדוף, למצוא, להריע בקולו החזק ולהוביל את הלהקה אל עבר הטרף.
בישראל כמעט ולא תפגשו את הכלב הזה. הוא נדיר גם באירופה, ונפוץ בעיקר בחוגי ציד בצרפת, באיטליה ובמדינות סקנדינביה שהבינו את הייחוד שלו. בשנים האחרונות הוא מתחיל להופיע גם בצפון אמריקה, אבל עדיין במספרים קטנים. הבעיה היא שאנשים רואים תמונה של כלב גדול, חזק, עם מבט רציני, ומניחים שזה עוד כלב שמירה. האמת הפוכה לגמרי.
ההיסטוריה של הגראן אנגלו-פרנסה לבן-כתום מתחילה בצרפת של סוף המאה ה-19. מגדלים צרפתים רצו ליצור כלב ציד שיהיה מהיר מספיק לרדוף אחרי צבאים וחזירי בר בצרפת, אבל גם חזק מספיק לעמוד בשעות ארוכות של מרדף. הרעיון היה לקחת את כלבי הבילי הצרפתיים, שהיו מצוינים במעקב אחר ריח אבל איטיים יחסית, ולהצליב אותם עם פוקסהאונד אנגליים. הפוקסהאונד הביאו מהירות, סיבולת ואינסטינקט להקה חזק. הבילי הביאו חוש ריח חד וכושר התמדה במעקב.
התוצאה היתה כלב שהצליח לעשות מה שאף אחד מההורים שלו לא עשה לבד: לרוץ שעות בלי להתעייף, לעקוב אחר ריח בשטח קשה, ולתקשר עם שאר חברי הלהקה בנביחה עמוקה ומתמשכת. הנביחה הזו, שקוראים לה "קול הציד", היא אחד המאפיינים הבולטים של הגזע. כלב ששותק בזמן ציד הוא כלב שלא שימושי בלהקה. הגראן אנגלו-פרנסה למד במשך דורות לנבוח כשהוא על עקבות הטרף, כדי שהצייד והכלבים האחרים ידעו בדיוק איפה הוא נמצא ומה הוא עושה.
האינטליגנציה של כלב ציד להקה היא מהסוג שמבלבל בעלים רבים. הוא לא כלב שילמד טריקים במהירות ולא כלב שירתת מפקודות חוזרות. האינטליגנציה שלו היא אינטליגנציה של שטח: יכולת נדירה לקרוא ריחות, לזכור מסלולים, להבין את כיוון הרוח, ולתקשר עם כלבים אחרים במרחקים גדולים. כשאתם מסתכלים על גראן אנגלו-פרנסה שנראה "מפוזר" או "לא מתרכז", הוא בעצם קולט מידע רב על הסביבה שאתם לא שמים לב אליו. האף שלו מספר לו סיפור שלם שאתם לא שומעים.
אבל ב-1957, כשהמונח הרשמי "אנגלו-פרנסה" נקבע לכל סוגי כלבי הציד האנגלו-צרפתיים, כבר היה ברור שמדובר בקבוצה שלמה של גזעים, לא באחד. הגראן אנגלו-פרנסה לבן-כתום הוא אחד משלושה, לצד הטריקולור והשחור-לבן. ההבדל ביניהם הוא בעיקר בצבע ובמעט במבנה, אבל האינסטינקטים זהים.
וכאן בדיוק נמצאת הנקודה שהכי חשוב להבין: התפקיד של הכלב הזה עיצב את האופי שלו באופן מוחלט. כל מה שהגראן אנגלו-פרנסה עושה היום, בבית, קשור ישירות למה שהוא היה צריך לעשות בלהקה. הוא נבנה גנטית לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם כלבים אחרים. הוא לא יודע להיות לבד. הוא לא יודע להיות בלי חברה. הוא לא מבין למה הוא צריך לשבת בשקט כשאף אחד לא רץ אחרי ריח.
תכונת ההתמדה היא הדבר הכי בולט בו. אם הוא מריח משהו מעניין, הוא לא מוותר. לא אחרי חמש דקות, לא אחרי שעה. הוא יכול לעקוב אחר ריח במשך קילומטרים, בלי הפסקה, בלי להסיח את הדעת. זה אינסטינקט שהוטמע בו במשך עשרות דורות של ברירה מלאכותית שהעדיפה כלבים שלא מוותרים. בלהקה, הכלב שוויתר ראשון היה כלב שלא הביא אוכל לקבוצה. במשך דורות, רק כלבים בעלי התמדה בלתי מתפשרת הורשו להתרבות.
הקול החזק שלו, שכל כך מרשים ביער, הופך לבעיה בשכונה. גראן אנגלו-פרנסה לא נובח סתם, אבל כשהוא נובח, כולם שומעים. הנביחה הזו נועדה להישמע למרחקים גדולים, דרך עצים ושדות. בבית, זה אומר שכל דלת שנסגרת, כל אורח שמגיע, כל רעש חריג עלול לגרום לנביחה עמוקה ומהדהדת. זה לא תוקפנות, זה תקשורת. הוא אומר "היי, קרה פה משהו, כולם להתכונן".
החברותיות שלו כלפי אנשים היא גבוהה באופן מפתיע לכלב בגודל כזה. הוא גדל במאות שנים של עבודה צמודה עם ציידים, למד שאין סיבה לפחד מבני אדם אלא להפך. הוא רואה באנשים שותפים למשימה. עם זאת, הוא לא כלב שמתחבר לאדם אחד ספציפי כמו כלבי רועים או כלבי שמירה. החיבור שלו הוא ללהקה כולה, כולל בני האדם בלהקה. הוא אוהב את כולם, לא מעדיף אחד.
קשה לדבר על הגראן אנגלו-פרנסה מבלי להזכיר את הקשר שלו לשאר בני המשפחה האנגלו-צרפתית. שלושת הגזעים במשפחה זו חולקים אותו מבנה בסיסי, אותה היסטוריה, אותם אינסטינקטים. ההבדל היחיד הוא בצבע הפרווה ובניואנסים קטנים של מבנה. השחור-לבן (Blanc et Noir) קרוב יותר במקורו לפוקסהאונד טהור, הלבן-כתום קרוב יותר לבילי, והטריקולור שואב את צבעיו מהפואטו. אבל מבחינת אופי, התפקיד וההתנהגות, כולם זהים. אם ראיתם אחד, ראיתם את כולם.
החולשה הגדולה ביותר שלו ככלב ביתי היא חוסר היכולת להיות לבד. כלבי להקה אמיתיים לא יודעים מה לעשות כשהם לבד. הם מפתחים חרדת בדידות קשה, שעלולה להתבטא בהרס רהיטים, נביחות בלתי פוסקות וניסיונות בריחה. התסכול הזה נובע לא מעקרונות של עקשנות, אלא מהבנה גנטית עמוקה: בלהכה, אין דבר כזה "לבד". אם הוא לבד, משהו לא בסדר, והדבר הנכון לעשות זה לתקשר בקול רם כדי שהלהקה תחזור.
הפעילות הגופנית שהגראן אנגלו-פרנסה צריך היא לא טיול של חצי שעה פעמיים ביום. הוא צריך ריצה חופשית, מרחב, עבודה. אלה כלבים שבנויים לרוץ קילומטרים בלי להתעייף. אם לא נותנים להם מספיק תנועה, האנרגיה העודפת תמצא מוצא לא רצוי. הם עלולים לפתח הרגלים כפייתיים, הליכה במעגלים, לעיסת רהיטים, חפירה אינסופית.
האילוף של גראן אנגלו-פרנסה שונה מהותית מאילוף של כלבי עבודה אחרים כמו רועים או כלבי שמירה. ברוב הגזעים, המוטיבציה לעבוד עם המאלף נובעת מרצון לרצות, מציפייה לפרס או מחיבור אישי חזק. אצל הגראן אנגלו-פרנסה, המניע המרכזי הוא האינסטינקט עצמו. הוא עובד כי זה מה שהוא צריך לעשות, לא כי הוא רוצה לקבל חטיף. חיזוקים חיוביים עובדים, אבל לא בתור פרס על פקודה. הם עובדים בתור חיזוק של חוויה: אחרי שעקב אחר ריח ומצא את מקורו, הוא מרגיש סיפוק עמוק. החטיף הוא בונוס קטן, לא המטרה.
מבחינת בריאות, הגראן אנגלו-פרנסה נחשב לגזע בריא יחסית. אין בעיות תורשתיות חריגות שמתועדות עבורו, וזו ברכה גדולה לכלב ציד שעובד קשה. אבל המבנה שלו, כמו של כל כלב גדול, דורש תשומת לב למפרקים. דיספלסיה של מפרק הירך היא סיכון שקיים, אבל פחות נפוץ מאשר בגזעי ענק אחרים. גם דלקות אוזניים נפוצות בשל האוזניים הארוכות, שתופסות לחות ולכלוך בקלות.
האוזניים הנפולות הן עדות נוספת להיסטוריה. בלהקת ציד, אוזניים ארוכות עוזרות "לרכז" ריח מהקרקע אל האף. אבל בבית, הן משמעותן ניקוי קבוע ובדיקה תכופה. לכל בעלים של גראן אנגלו-פרנסה יש שגרה של ניקוי אוזניים לפחות פעם בשבוע.
ההתנהגות החברתית של הגראן אנגלו-פרנסה כלפי כלבים אחרים היא מהתכונות המיוחדות שלו. בלהקת ציד, מריבות פנימיות מסכנות את כל הלהקה ומסבכות את העבודה. במשך דורות, רק כלבים שידעו לעבוד בהרמוניה עם אחרים המשיכו את השושלת. התוצאה היא כלב עם סובלנות גבוהה יוצאת דופן לכלבים אחרים, כולל כאלה שהוא לא מכיר. הוא לא מחפש מריבות ולא מגיב בקלות לאיומים. כשמתעורר עימות, הוא ינסה להימנע ממנו קודם, אבל יגן על עצמו בנחישות אם אין ברירה.
למי בדיוק מתאים כלב כזה? כמעט לאף אחד בישראל. הוא כלב שמיועד לאנשים עם שטח גדול, אורח חיים פעיל, ובעיקר לאנשים שמבינים את הצורך שלו בחברת כלבים אחרים. להחזיק גראן אנגלו-פרנסה לבד, בדירה, בלי כלב נוסף, בלי גישה למרחב פתוח, זה מתכון לכישלון. זה לא אומר שהכלב לא יכול להיות מאושר, אבל זה דורש התאמה קיצונית של אורח החיים.
לעומת זאת, לאדם שמתגורר בבית עם חצר גדולה, שמחזיק כבר כלב אחד או שניים, ויש לו זמן ורצון לטיולים ארוכים, הגראן אנגלו-פרנסה יכול להיות כלב נהדר. הוא עדין, חברותי, אוהב ומסור. הוא פשוט צריך את התנאים הנכונים.
אחד הדברים המעניינים בגראן אנגלו-פרנסה הוא הקשר שלו לעולם הציד המודרני. בצרפת ובאיטליה, הכלבים האלה עדיין עובדים בלהקות של עשרות כלבים. המסורת של ציד בלהקות עם כלבים אלה היא עתיקה בצרפת, ועדיין חיה וקיימת. בחלק מאזורהציידים לא מחזיקים אותם כחיות מחמד, אלא ככלי עבודה חיוני. כשהעונה נגמרת, הכלבים חיים בכלביות גדולות, בלהקות, ופוגשים את הבעלים האנושיים בעיקר בזמן האכלה, אימונים ועונת הציד. זה אורח חיים שונה לגמרי ממה שרוב בעלי הכלבים מכירים, וזה מסביר למה הגזע לא התאים לחיי עיר גם אחרי מאות שנים.
באופן כללי, הגראן אנגלו-פרנסה לבן-כתום מצליח להיות גם כלב חברמן וחברותי, אבל גם כלב שיכול להיות בלתי אפשרי בחיים עירוניים. מי שרוצה אותו צריך להבין שהוא לא מתאים לאורח חיים סטנדרטי, ושהאושר שלו תלוי ביכולת של הבעלים לספק לו מרחב, חברה ועבודה.
גם הקשר שלו לעולם הציד המודרני מתחדש בשנים האחרונות, עם חזרה של ציידים צעירים באירופה לשיטות מסורתיות של ציד להקות. הגראן אנגלו-פרנסה מוצא את עצמו שוב מבוקש, לא כי הוא כלב אופנתי, אלא כי הוא עושה את מה שנוצר לעשות טוב יותר מכל כלב אחר.
תוחלת החיים של הגראן אנגלו-פרנסה נעה סביב 10 עד 13 שנים, תלוי באיכות הטיפול, בתזונה ובפעילות הגופנית. אלה כלבים שמזדקנים יפה יחסית, ושומרים על רמת אנרגיה גבוהה לאורך שנים.
לסיכום, הגראן אנגלו-פרנסה לבן-כתום הוא כלב ציד להקה עתיק ומיוחד, שנוצר כדי לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם כלבים אחרים ועם ציידים. מי שמבין את הצורך שלו בחברה, במרחב ובעבודה, יגלה כלב נאמן, רגוע ועדין. מי שמנסה להפוך אותו לכלב עירוני סטנדרטי, יגלה כלב מתוסכל שקשה לנהל אותו.
הצלחה עם גראן אנגלו-פרנסה דורשת הבנה שהכלב הזה לא נוצר לחיי בית. הוא נוצר ליער, לשדה, לרוח. הבעלים שמצליח איתו הוא לא זה שמצליח לאכוף משמעת, אלא זה שמצליח לתת לגיטימציה לאינסטינקטים שלו ולמצוא להם ביטוי בטוח. טיולים ארוכים, משחקי ריח, מפגשים עם כלבים אחרים, מרחב פתוח. בלי אלה, גם האילוף הטוב ביותר לא יצליח.
אבל מי שמוכן לתת לכלב הזה את מה שהוא צריך יגלה עולם שלם של יכולות שאין לאף גזע אחר. החיבור שלו לטבע, לריחות, לעבודה משותפת, הוא דבר נדיר ומיוחד. עם התנאים הנכונים, הוא כלב שאין שני לו בחברותא, בנאמנות ובאופי.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של כלבי ציד ריח:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368