גראן אנגלו-פרנסה, תרגום מצרפתית לאנגלית-צרפתי הגדול, הוא אחד מגזעי כלבי הריח הצרפתיים המרשימים ביותר, ולא סתם. כששומעים את השם "אנגלו-פרנסה" אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בהכלאה אקראית בין פוקסהאונד אנגלי לכלב ריח צרפתי. האמת הרבה יותר מעניינת: הגראן אנגלו-פרנסה הוא תוצר של תוכנית רבייה מכוונת שהחלה בצרפת של המאה ה-19, במטרה ליצור כלב ציד להקות מהיר, חזק, ובעל קול מהדהד. ההצלחה של התוכנית הזאת יצרה שלושה זנים נפרדים, כל אחד עם צבע פרווה ייחודי: בלאן אט נואר (לבן-שחור), בלאן אט אורנז' (לבן-כתום), וטריקולור (שלושת הצבעים).
המפתח להבנת הגראן אנגלו-פרנסה טמון בהבנת ההבדל בין ציד להקות בצרפת לציד בודד בגרמניה. בצרפת, ציד עם להקות כלבים היה ספורט של אצולה ואנשי מעמד. כלבים רצו בלהקות גדולות של עשרות פרטים, רדפו אחרי צבי אדום או חזיר בר, והצייד עקב אחריהם על סוס. הקול של הלהקה היה חלק מהחוויה. כלבים שקולם היה חלש או לא ברור לא יכלו להשתתף בציד כזה, כי הצייד לא היה יודע היכן הם.
הגראן אנגלו-פרנסה הוא תוצר של הכלאה מכוונת בין כלבי ריח צרפתיים מסורתיים לבין פוקסהאונד אנגלי. הפוקסהאונד הביא לגזע מהירות, סיבולת, ומבנה גוף קומפקטי וחזק. מצד שני, כלבי הריח הצרפתיים תרמו את חוש הריח המעולה, את הקול העמוק והמהדהד, ואת ההתאמה לתנאי השטח המגוונים של צרפת. התוצאה הייתה כלב שנמצא בדיוק בנקודת האיזון בין המהירות האנגלית והיציבות הצרפתית.
שלושת הזנים של הגראן אנגלו-פרנסה שונים זה מזה בצבע ובמוצא הגנטי, אבל דומים מאוד במבנה ובאופי. הבלאן אט נואר (FCI 323) הוא ככל הנראה הוותיק ביותר, צאצא ישיר מהכלאות בין כלב הצרפתי העתיק סנטונז'ואה לבין פוקסהאונד. הטריקולור (FCI 322) פותח מהכלאות בין פויטוון משולש-צבע לבין פוקסהאונד. הבלאן אט אורנז' (FCI 324), הנדיר ביותר, משלב צבע לבן-לימון שאינו אדום.
המראה של הגראן אנגלו-פרנסה מרשים: כלב גדול, 62 עד 72 ס"מ בכתפיים, עם רגליים ארוכות, אוזניים תלויות, זנב ארוך, ומבנה חזק וקומפקטי שמזכיר פוקסהאונד. המשקל נע בין 34.5 ל-35.5 ק"ג. הפרווה קצרה, כפולה, וצפופה, ומגיעה בשלושת הצבעים. לטריקולור יש שכמיה שחורה על רקע לבן עם סימני שזוף. לבלאן אט נואר דוגמת שחור על לבן עם נקודות שזוף. לבלאן אט אורנז' דוגמת כתום בהיר על לבן.
ההיסטוריה של הגזע מסומנת בשנת 1957, השנה שבה כל הגזעים האנגלו-צרפתיים אוחדו תחת השם המאוחד "אנגלו-פרנסה". המילה "גראן" (גדול) בשם אינה מתייחסת דווקא לגודל הכלבים, אלא לסוג הציד. בלהקות גדולות שצדות ציד גדול (צבי אדום, חזיר בר) קוראים להן "גראן". להקות קטנות לציד שועלים נקראות "פטי". זה מסביר למה יש גם פטי אנגלו-פרנסה (All Small Anglo-Français) וגם גראן.
הגראן אנגלו-פרנסה מוכר על ידי הפדרציה הבין-לאומית לכלבנות (FCI) בקבוצה 6 (כלבי ריח). בצרפת, הגזע גדל ומוחזק בעיקר ככלב ציד, לא כחיית מחמד. נכון לשנת 2009, היו בצרפת כעשרים להקות עבודה של בלאן אט נואר וכ-2,000 כלבים רשומים. הגזע יוצא גם לצפון אמריקה, שם הוא מוכר על ידי ה-UKC. מחוץ לצרפת, הגזע נדיר ביותר ומוחזק בעיקר על ידי חובבי גזעים נדירים.
מבחינת בריאות, לא תועדו בעיות בריאותיות ייחודיות לגזע. תוחלת החיים הממוצעת היא 10 עד 12 שנים, טיפוסית לכלב בגודל זה. כמו אצל רוב כלבי הריח הגדולים, יש לשים לב לבעיות מפרקים (דיספלסיה של מפרק הירך) ולדלקות אוזניים בגלל האוזניים הארוכות. גם תשישות חום יכולה להיות בעיה, במיוחד באקלים חם.
הטמפרמנט של הגראן אנגלו-פרנסה מתואר בתקן ה-FCI כידידותי, קרוב לאדם, וקל לניהול בכלבייה. אבל יש להבין שזהו כלב להקה מקצועי. כלבים שגודלו לציד בלהקות לא תמיד מסתגלים לחיי משפחה רגילים. האינסטינקט הציידני חזק מאוד, ושחרור מרצועה יכול להיות מסוכן בסביבה לא מבוקרת. עם זאת, כלבים בודדים שגודלו בבית מגיל צעיר יכולים להיות בני לוויה מעולים.
האילוף של הגראן אנגלו-פרנסה דורש הבנה של האינסטינקטים הטבעיים שלו. הוא לא כלב שיעבדו לו "למען המענה". לכלב להקה יש צורך טבעי בעבודה משותפת, אבל הגירוי החשוב ביותר הוא ריח. אימון עם משחקי ריח, מעקב, ומציאת חפצים יניב תוצאות הרבה יותר טובות מאימון מבוסס פקודות יבשות.
הגראן אנגלו-פרנסה אינו מתאים לחיי דירה בעיר גדולה. הוא זקוק למרחב, לחצר גדולה, ולפעילות גופנית אינטנסיבית. מי שאין לו גישה לשטחים פתוחים גדולים, כדאי שיחפש גזע אחר. כלב משועמם של גראן אנגלו-פרנסה הוא כלב הרסני: הוא יחפור בגינה, יילל שעות, וינסה לברוח אחרי ריחות.
התזונה חייבת להיות עשירה בחלבון ובשומן, מותאמת לפעילות הגופנית הגבוהה. כמו אצל כלבי ציד גדולים, האכלה אחת גדולה ביום עלולה לגרום לנפיחות בקיבה, ולכן כדאי לחלק לשתיים או שלוש ארוחות.
הטיפוח פשוט יחסית: הברשה שבועית מסירה שיער מת, ובתקופות הנשירה יש להגביר לשלוש פעמים בשבוע. ניקוי האוזניים הארוכות הוא חובה שבועית.
אחד הדברים המרתקים בגראן אנגלו-פרנסה הוא התחושה של ציד אותנטי שהוא מביא איתו. המראה שלו, הקול העמוק, והאנרגיה חסרת הגבולות מזכירים עידן שבו כלבים עדיין עבדו במה שנולדו לעשות. מי שזוכה לראות להקת גראן אנגלו-פרנסה בפעולה רואה אחד מהמחזות המרשימים בעולם הכלבים.
הגראן אנגלו-פרנסה הוא גזע לבעלים מנוסים ביותר שמבינים כלבי להקה ומוכנים להשקיע זמן ומרחב. הוא לא כלב ראשון, הוא לא כלב דירה, והוא לא כלב לאנשים שאין להם ניסיון עם כלבי ציד. אבל למי שיודע מה הוא עושה, ומבין שהקשרים עם הכלב הזה נבנים דרך עבודה משותפת ופעילות בשטח, הגראן אנגלו-פרנסה הוא חוויה שאין דומה לה.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
שורשי הגזעים האנגלו-צרפתיים
המהפכה הצרפתית כמעט והכחידה את כלבי הציד הצרפתיים המסורתיים. אחרי המהפכה, כשרבים מהמלכות והאחוזות פורקו, להקות הציד הענקיות התפזרו. כדי לשקם את הענף, מגדלים צרפתיים פנו לאנגליה, שם כלבי הפוקסהאונד שגשגו באליטה הכפרית. ההכלאות בין שרידי הכלבים הצרפתיים לפוקסהאונד האנגלי יצרו את כל הגזעים האנגלו-צרפתיים שאנחנו מכירים היום, ביניהם הגראן אנגלו-פרנסה, שועל צרפתי (פוקס פראנסז), והררייה (Harrier).
השוני בין שלושת הזנים
למרות הדמיון הרב בין שלושת הזנים, יש הבדלים בעדינות. הבלאן אט נואר נחשב לבעל העצמאות הרבה ביותר מבין השלושה. הוא עוקב אחר טרף בנחישות ובמיקוד, וקולו נחשב לנושא ביותר. הבלאן אט אורנז' נחשב לעדין וקליל יותר במבנה, עם נטייה לעבוד במהירות גבוהה יותר. הטריקולור, שמשלב את הגנטיקה של הפויטוון, נחשב לחזק והקומפקטי ביותר מבין השלושה. מגדלים מקצועיים יבחינו בהבדלים, אבל למתבונן מהצד שלושת הזנים נראים כמעט זהים במבנה, בגודל, ובאופי.
התנהגות להקה וחברתיות
האינסטינקט החברתי של הגראן אנגלו-פרנסה הוא אחד המאפיינים החזקים ביותר שלו. כלב להקה אמיתי לא יכול לסבול בידוד לאורך זמן. חשיפה ממושכת לכלובים נפרדים, טיולים בודדים, וחוסר באינטראקציה חברתית עלולים ליצור כלב מדוכא ובעייתי. עם זאת, החברתיות הזאת מקלה על אילוף לכלב אחרי כלבים אחרים ומפחיתה תוקפנות בין-כלבית. הגראן אנגלו-פרנסה בדרך כלל ידידותי לכלבים אחרים, אבל יש להיזהר ממפגשים עם חתולים וחיות קטנות. האינסטינקט הציידני חזק מכדי להתגבר עליו בקלות.
הקול של הגראן אנגלו-פרנסה
הקול של הגראן אנגלו-פרנסה הוא לא סתם נביחה. מדובר במבחר רחב של צלילים. יש קול מרדף (קול שמאותת על טרף באופק), קול טרף (קול של ממצא), קול חברתי (קריאה לכלבים האחרים בלהקה), וקול מצוקה. הבית של גראן אנגלו-פרנסה אף פעם לא שקט לחלוטין. הכלב הזה משתמש בקולו לתקשורת, והקול הזה נושא למרחקים. בשכונה צפופה, הקול הזה עלול להוות מטרד לשכנים.
כלבי אב קדומים
הסנטונז'ואה והפויטוון, שמהם התפתח הגראן אנגלו-פרנסה, היו קיימים בצרפת כבר בימי הביניים. הסנטונז'ואה היה כלב ריח לבן עתיק עם סימני שחור, בעל חוש ריח יוצא דופן, שהיה פופולרי בחבל סנטונז' במערב צרפת. הפויטוון, לעומתו, היה כלב ריח משולש-צבע מפואר, גבוה ומהיר יותר, שפותח לציד צבי אדום. שניהם כמעט נעלמו אחרי המהפכה הצרפתית, אבל ההצטלבות ביניהם עם הפוקסהאונד האנגלי הצילה את המסורת הגנטית שלהם בצורת הגראן אנגלו-פרנסה.
ציד בצרפת המודרנית
בצרפת של ימינו, ציד להקות עם גראן אנגלו-פרנסה עדיין מתקיים במסורת. להקות ציד עובדות באזורים כפריים, בעיקר ביערות הגדולים במרכז צרפת. הציידים רוכבים על סוסים ועוקבים אחרי קולות הלהקה. הציד מותנה במכסות ובאישורים, ואוכלוסיית הצבאים והחזירים מנוהלת בקפידה. למרות הירידה בפופולריות של ציד ברחבי אירופה, הגראן אנגלו-פרנסה שרד בזכות נאמנותם של ציידים מסורתיים. שימור הגזע תלוי כמעט לחלוטין בהמשך המסורת הזאת.
מראה ותקן
תקן הגזע מפרט פגמים שפוסלים כלב לרבייה: אגרסיה או בישנות, חוסר פיגמנטציה, צבע מחוץ לתקן, דלדול עודף (עודף עור בצוואר), וגפיים חלשות. תקן מחמיר זה מבטיח שרק כלבים בעלי מבנה מושלם ויכולת עבודה יועברו לדורות הבאים. מדובר בגזע שעובדה על ידי ציידים חמורים במשך דורות, וכל פגם מבני משפיע ישירות על יכולתו של הכלב לרוץ ולצוד שעות ארוכות.
אילוף מתקדם
אילוף הגראן אנגלו-פרנסה מתחיל בגיל צעיר מאוד. מגיל 8 שבועות, הגור צריך להיחשף למגוון רחב של מרקמי קרקע, רעשים, ריחות, ומצבים חברתיים. חיברות מאוחרת (אחרי גיל 16 שבועות) היא הרבה יותר קשה. משחקי מעקב אחרי ריח, חשיפה לשבילי יער, ושחייה יכולים להתחיל כבר בגיל 12 שבועות בתנאים בטוחים.
הפקודות הבסיסיות (בוא, שב, דום, לרגלי) חשובות, אבל היכולת החשובה ביותר לאילוף של האנגלו-פרנסה היא שליטה בדחף. כלב ששומע ריח של צבי ופשוט רץ בלי יכולת עצירה הוא כלב מסוכן. אימון שליטה בדחף (Impulse Control) צריך להתחיל מהשבועות הראשונים. משחקי "חכה וקבל", "עזוב וחכה", ו"הסתכל עליי" בהסחות דעת משפרים את השליטה.
שיקולי בריאות מפורטים
מעבר לבעיות המפרקים והאוזניים, הגראן אנגלו-פרנסה עלול לסבול גם מבעיות עיכול ומנפיחות בקיבה (Gastric Dilatation-Volvulus). זו בעיה מסכנת חיים ששכיחה בכלבים גדולים ועמוקי חזה. כדאי להימנע מפעילות גופנית מייד אחרי האוכל, ולחלק את האוכל לשתי מנות לפחות.
הגזע רגיש לחום בגלל הפרווה הכפולה והפעילות האינטנסיבית. בישראל, האנגלו-פרנסה צריך מיזוג בקיץ, טיולים רק בשעות הקרירות, וגישה קבועה למים. סימני תשישות חום כוללים נשימה מהירה, ריור מוגבר, חוסר קואורדינציה, ואדישות. חשוב להכיר אותם.
שאלת ההתאמה לישראל
הגראן אנגלו-פרנסה כמעט ואינו קיים בישראל. מדובר בגזע נדיר שגם באירופה מוחזק בעיקר על ידי ציידים מקצועיים. מי שרוצה לאמץ או לקנות כלב כזה בישראל יצטרך לייבא אותו מצרפת, וזה תהליך ארוך ויקר. השאלה האמיתית היא לא "איפה מוצאים", אלא "האם זה נכון להביא כלב כזה לארץ". התשובה תלויה בבעלים. למי שיש בית גדול עם חצר רחבה, גישה לשטחים פתוחים, ניסיון קודם עם כלבי ריח, ונכונות להשקיע לפחות שעתיים ביום בפעילות, אולי הגראן אנגלו-פרנסה כן יכול להצליח בארץ. אבל אלה תנאים שבהם פגשתי מעט מאוד בעלים שעומדים בהם.
עוד במשפחה של כלבי ציד ריח:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368