כשאנשים רואים טוי טרייר אנגלי בפעם הראשונה, הם בדרך כלל אומרים אחת משתי טעויות. או שהם חושבים שזה מנצ'סטר טרייר קטן, או שהם מניחים שזה כלב ברכיים תמים שכל מה שהוא עושה זה לשבת על הספה ולהיראות חמוד. האמת לגבי הגזע הזה הרבה יותר מעניינת, והרבה יותר מורכבת. מתחת לגוף הזעיר והפרווה המבריקה מסתתר טרייר בנשמה, עם היסטוריה של לחימה בזירת העכברושים, אינטליגנציה חדה כמו להב, ואופי שלא מפחד מאף אחד.
תמיד כשלקוח מגיע אליי עם טוי טרייר אנגלי, אני יודע שאני הולך לשמוע את אותה התלונה. "הוא לא מקשיב", "הוא נובח על כל דבר", "הוא רודף אחרי חתולים". לא פעם אמרו לי "חשבתי שזה כלב שקט שמתאים לדירה". הנה האמת: הטוי טרייר האנגלי הוא טרייר לכל דבר. הוא לא נולד כדי לשבת בחיק. הוא נולד כדי להרוג עכברושים. לפני יותר ממאה וחמישים שנה, הכלבים הקטנים האלה היו גיבורי זירת העכברושים בוויקטוריאנית. אחד מהם, טייני דה וונדר, במשקל שני קילו וחצי בלבד, הרג מאתיים עכברושים תוך פחות משעה. המספר הזה לא טעות. בשביל להבין את הטוי טרייר, צריך להבין מאיפה הוא בא, ומה הוא היה צריך לעשות כדי לשרוד.
הסיפור של הטוי טרייר האנגלי מתחיל עם כלב שנקרא אולד אינגליש בלאק אנד טן טרייר. אלה היו כלבים שעבדו קשה בחוות ובמפעלים, הרגו מכרסמים ושמרו על המזון. במאה התשע-עשרה, מנצ'סטר העיר התעשייתית הייתה שורצת עכברושים. צפיפות איומה, תנאים סניטריים גרועים, ואוכלוסיית מכרסמים שהפכה את חיי התושבים לבלתי נסבלים. הטריירים הקטנים האלה היו הפתרון. היכולת שלהם להיכנס למחילות צרות, לעבוד בחושך מוחלט, ולהרוג ביעילות הפכה אותם לבעלי ערך כלכלי עצום. מכאן, הדרך לזירת העכברושים הייתה קצרה. הספורט האכזרי הזה, שבו הימרו על איזה כלב יהרוג את כמות העכברושים הגדולה ביותר בזמן המהיר ביותר, הפך את הטריירים הקטנים לכוכבים. המגדלים חיפשו לייצר את הכלב הקטן ביותר שעדיין יכול להרוג את המכסה שלו. הגודל הפך לערך, אבל אף פעם לא על חשבון היעילות.
המהפך הגיע כשהספורט נאסר והמועדון הבריטי לקינולוגיה נוסד. הטריירים השחורים-שחומים עברו מהזירה לזירת התערוכות. המשקל, שהיה פעם חלוקה טבעית, הפך לקריטריון רשמי. חשוב להבין שהגזע לא התפתח לבד. המגדל ג'ון הולם היה הראשון שהצליח לחצות את הבלאק אנד טן טרייר עם וויפט, כדי ליצור כלב שיצטיין גם בציד עכברושים וגם במרדף ארנבות. תוספות של גרייהאונד איטלקי ודכסהונד לתוך השושלת רק חידדו את המראה האלגנטי, את המהירות, ואת הגוף הקומפקטי הייחודי. ב-1903 נרשם בלאק אנד טן טרייר מיניאטורי ראשון, וב-1960 השם שונה לטוי טרייר אנגלי. לאורך כל הדרך, הגזע תמיד שמר על הקשר הגנטי שלו למנצ'סטר טרייר הגדול יותר. בארצות הברית ובקנדה, שני הגדלים נחשבים לזנים של אותו גזע. הטוי טרייר חייב את האוזניים הזקופות שלו, בצורת להבת נר, לתקן האמריקאי. באירופה, האוזניים הכפופות היו נפוצות יותר עד שהתקן האחיד של ה-FCI קבע את האוזן הזקופה כתקן הבינלאומי.
עכשיו בואו נדבר על אופי. הטוי טרייר האנגלי הוא אחד הכלבים הכי חכמים שאני מכיר בקטגוריית המשקל שלו. יש לו אינטליגנציה מהירה, יכולת פתרון בעיות מרשימה, וזיכרון מצוין. אבל החכמה הזאת מגיעה עם מחיר. הוא משועמם מהר מאוד. אם לא נותנים לו גירוי מנטלי, הוא ימצא לבד מה לעשות. ומה שהוא מוצא יכול להיות הרסני. טוי טרייר שמשועמם יפרק רהיטים, יקרע שטיחים, וינב על כל רעש. זה לא נביחות של תוקפנות. זה נביחות של שעמום. טרייר שעבד קשה במשך דורות לא יכול לשבת בחיבוק ידיים.
האינסטינקטים של הגזע הם עדיין חדים כמו שהיו במאה התשע-עשרה. יצר הציד, החיפוש, המרדף, האחיזה, ההרג. כל השרשרת האבולוציונית של הטרייר נמצאת שם, מתחת לפרווה המבריקה והמראה האלגנטי. טוי טרייר ראה סנאי בפארק? הוא ינסה לרדוף אחריו. ראה עכבר? הוא ינסה לצוד אותו. שמע רעש חשוד מחוץ לדלת? הוא ינבח ויתריע. התכונה הזאת, שהייתה פעם ההצלה של המשפחה, יכולה להפוך לבעיה בבית מודרני אם לא מתכוונים אליה נכון.
התנועה של הטוי טרייר היא אחד הדברים היפים ביותר בגזע. המועדון הבריטי מתאר אותה כמו טרוט מורחב של סוס, והיא אכן מדויקת, אלגנטית, ומרשימה במיוחד. המראה הזה, בשילוב עם האוזניים הזקופות והעיניים השקדיות, העניק לטוי טרייר את הכינוי שלו בתקופה הוויקטוריאנית. הוא היה ידוע כג'נטלמנ'ס טרייר. הטרייר של הג'נטלמן. כי הוא היה אלגנטי מספיק בשביל הסלון, אבל קשוח מספיק בשביל המאבק.
הגזע הזה הוא דוגמה מושלמת למה שאני מסביר תמיד בקליניקה. אופי של כלב לא נולד מהזנב. הוא נולד מהתפקיד. הטוי טרייר עוצב במשך דורות להיות רוצח עכברושים קטן ויעיל. כל תכונה שיש לו, הגוף הזעיר, הרגישות לרעשים, המהירות, החדות, המסירות לעבודה, נוצרה בשביל התפקיד הזה. לקחת את הכלב הזה, לשים אותו בדירה, לא לתת לו עבודה, ולצפות שהוא יהיה רגוע ושקט, זה כמו לקחת רץ אולימפי ולבקש ממנו להסתכל בטלוויזיה כל היום.
יחד עם זאת, הטוי טרייר הוא לא כלב תוקפני.יש הבדל גדולבין נחישות לתוקפנות. טוי טרייר איכותי ומאוזן אינו אגרסיבי. הוא יכול להיות חשדן כלפי זרים, אבל לא אמור להיות נבחן או תוקפני. הוא נאמן מאוד למשפחה שלו, אבל לא נוטה לתוקפנות טריטוריאלית מוגזמת. הוא טרייר, לא כלב שמירה. ההבדל הוא שהטרייר רוצה לעבוד, לא לשמור. הוא רוצה לרדוף, לתפוס, להרוג. לא לנבוח על הפועל שבא לתקן את הדלת.
המהות של הטוי טרייר היא שהוא לא יודע שהוא קטן. הוא מתנהג כמו כלב גדול בגוף זעיר. בגלל זה, הרבה בעלים עושים טעות ומפנקים אותו יותר מדי. מרשים לו להתנהג כמו מפלצת קטנה, ואז מתפלאים למה הוא לא מקשיב. טוי טרייר זקוק למבנה ברור, לגבולות, ולאילוף עקבי. הוא חייב להבין מי האחראי בחבורה. אם הוא חושב שהוא המנהיג, הוא יהפוך להיות עריץ קטן. אבל אם הוא יודע שהאדם הוא המנהיג, הוא ישתף פעולה ויהיה כלב מופלא.
אחד הדברים שהכי מפתיעים בטוי טרייר הוא היכולת שלו בספורט כלבים. כי הוא לא יודע שהוא קטן, הוא לא מפחד לעבוד. ראיתי טוי טריירים מצטיינים בתחרויות זריזות, צייתנות, ואפילו תרגילי מעקב. הגוף הזעיר והמהירות הפנומנלית הופכים אותו לאחד הספורטאים הטובים ביותר בקטגוריית המשקל שלו. הוא רץ כמו טרייר מלא, אבל בגודל של בובה.
עכשיו, בואו נדבר על למי הגזע הזה מתאים. טוי טרייר אנגלי הוא לא כלב למתחילים. הוא דורש בעלים מנוסה שמבין טריירים, יודע להציב גבולות, ויכול להתמודד עם אופי חזק בגוף קטן. הוא לא מתאים למשפחות עם ילדים קטנים, לא בגלל שהוא תוקפני, אלא בגלל שהוא שברירי. טוי טרייר שוקל בין שלושה לשלושה וחצי קילו בממוצע. ילד קטן שרץ, נופל, או מחבק חזק מדי יכול לפצוע אותו בקלות. הוא מתאים יותר למבוגרים, לזוגות, או למשפחות עם ילדים גדולים.
סביבת המחיה האידיאלית היא דירה או בית עם גישה מאובטחת לחצר. אבל, וזה אבל חשוב, הוא חייב לצאת לטיולים יומיים, לקבל גירוי מנטלי, ולהיות חלק מהחיים המשפחתיים. הוא לא כלב שמיועד לחצר. הוא לא כלב שמיועד לכלוב. הוא כלב שחייב להיות קרוב לאנשים שלו. הוא כלב לוויה, אבל לא סתם לוויה. הוא לוויה שזקוק לעבודה.
בחברה עם כלבים אחרים, טוי טרייר יכול להסתדר, אבל לא תמיד. יש לו נטייה לנבוח על כלבים גדולים, לא מתוך תוקפנות, אלא מתוך חוסר מודעות לגודל שלו. הוא לא מבין למה כלב פי עשרה ממנו צריך להפחיד אותו. לכן, סוציאליזציה מוקדמת היא הכרחית. טוי טרייר שלא פגש מספיק כלבים בילדותו יכול לפתח פחדים, ופחד אצל טרייר מתבטא בנביחות ובנסיגה, לא בהתקפה.
ההיסטוריה של הטוי טרייר כוללת גם תקופת הכחדה כמעט מוחלטת. אחרי מלחמת העולם השנייה, נרשמו רק אחד עשר מנצ'סטר טריירים במועדון הבריטי. הודות למאמצי המגדלים, הגזע ניצל. אבל גם היום, הטוי טרייר האנגלי נמצא ברשימת הגזעים הפגיעים של המועדון הבריטי. בממוצע, רק כמאה גורים נרשמים בשנה. זה מספר קטן מאוד. המועדון הבריטי פתח את ספר הרבעה לטוי מנצ'סטר טריירים מצפון אמריקה, כדי להרחיב את המאגר הגנטי. ההחלטה הזאת עוררה מחלוקת, אבל היא כנראה הדרך היחידה להציל את הגזע.
בבריאות, טוי טרייר הוא גזע עדין יותר ממה שהוא נראה. תוחלת החיים הממוצעת היא בסביבות שתים-עשרה עד שלוש עשרה שנים. הבעיות הבריאותיות העיקריות קשורות לגודל הזעיר. פריקת פיקה היא בעיה מוכרת, כמו אצל הרבה גזעים קטנים. מחלת פון וילברנד, הפרעת קרישת דם תורשתית, נפוצה יותר בגזע ממה שהיינו רוצים. גלאוקומה משנית, או פריקת עדשה, היא בעיה מוכרת גם כן. הקשר בין מנצ'סטר טרייר לטוי טרייר הופך את כל הבעיות הבריאותיות של הגדול לרלוונטיות גם לקטן.
בדיקות סקר גנטיות הן חובה לפני רכישת גור. מוכר אחראי יראה לכם תוצאות בדיקות למחלת פון וילברנד, לבעיות עיניים, ולפריקת פיקה. מי שלא מראה, לא קונים. זה פשוט.
התזונה של טוי טרייר צריכה להיות מותאמת לגודל הזעיר שלו. אוכל פורק, אוכל רטוב, או דיאטה ביתית מאוזנת ברמה וטרינרית. חשוב להימנע מהשמנה, כי עודף משקל מפעיל לחץ על המפרקים הקטנים. אבל גם לא לרדת יותר מדי במשקל. טוי טרייר רזה מדי הוא טוי טרייר חולה.
הטיפוח של טוי טרייר הוא קל מאוד. הפרווה הקצרה והחלקה לא דורשת כמעט תחזוקה. מברשת רכה פעם בשבוע, רחצה לפי הצורך, ניקוי אוזניים, וקיצוץ ציפורניים. זהו. אבל, אל תתנו לקלות הטיפוח לשטות בכם. הטיפוח הקל לא אומר שהכלב קל. הוא רק אומר שאתם לא תבזבזו שעות על מברשת.
השאלה הכי חשובה שאני שואל כל מי שרוצה לאמץ טוי טרייר אנגלי היא פשוטה: יש לכם זמן? לא זמן לטייל. לא זמן לנקות. זמן לעבוד איתו. זמן לתת לו גירוי. הזמן הוא המשאב הכי יקר שיש לכם, ואם אתם לא מוכנים להשקיע אותו בכלב הזה, תבחרו גזע אחר. כי טוי טרייר שמשועמם הוא טוי טרייר אומלל. וטוי טרייר אומלל הורס את הבית, נובח על השכנים, ומתפרק על הרהיטים.
המסקנה שלי אחרי שנים של עבודה עם הגזע הזה, גם אם לא פגשתי המון כאלה בארץ, היא חד משמעית. טוי טרייר אנגלי הוא לא כלב לכולם. אבל למי שהוא מתאים, הוא אחד הכלבים הכי מדהימים שיש. האינטליגנציה, המסירות, האופי, וההיסטוריה העשירה הופכים אותו לחבר נפלא למי שמבין טריירים. הוא לא יושב בחיבוק ידיים. הוא לא סתם נראה יפה. הוא עובד, הוא חושב, והוא חי. וזאת בדיוק הסיבה שאני מעריץ אותו.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של טריירים:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368