Brazilian Terrier

יש מיתוס שאומר שהטרייר הברזילאי הוא פשוט גרסה דרום אמריקאית של הפוקס טרייר, איזשהו העתק טרופי של כלב אירופאי ותיק. האמת הפוכה לגמרי. כן, הגזע הזה נושא גנים מפוקס טריירים, מג'ק ראסל ומפינצ'רים שהגיעו לאוניות מסע מפורטוגל ומספרד. אבל מה שקרה אחר כך על האדמה הברזילאית, במשך יותר ממאה שנה של ברירה טבעית לצד ברירה מלאכותית, יצר משהו שונה לגמרי. לא פוקס טרייר עם שיזוף. לא ג'ק ראסל חבוי. הטרייר הברזילאי, או בשמו המקומי פוקס פאוליסטיניה, הוא אחד משני גזעי הכלבים הברזילאיים המוכרים בעולם, והוא נושא בתוכו סיפור מרתק של הישרדות, הסתגלות ורב-גוניות שאין לאף טרייר אירופאי.

מי שרק מסתכל עליו פעם ראשונה עלול לפספס אותו. כלב בגודל בינוני-קטן, 33 עד 40 סנטימטר בקפל, בערך 10 קילו. פרווה קצרה וחלקה, לבנה עם סימני שחור או חום או כחול, תמיד תלת-צבעונית. אוזניים זקופות ומקופלות בקצה, עיניים גדולות יחסית לטרייר. הוא נראה חמוד. אבל החמידות הזאת היא מסכה. מתחתיה מסתתר כלב עבודה מהמעלה הראשונה, חד כמו סכין, מהיר כמו ברק, ונאמן כמו שאפשר לצפות ממי ששרד בתנאים קשים במשך דורות.

את הסיפור של הגזע אי אפשר להבין בלי להסתכל על התפקיד שעיצב אותו. המבנה שלו מעיד על התפקיד. גוף קומפקטי ורבוע, כמעט ריבועי, עם קווים מעוגלים שמבדילים אותו מהפוקס טרייר החד והזוויתי. הראש שטוח ומשולש, האוזניים תמיד זקופות למחצה, כשהקצה מקופל קדימה. הזנב היה מעוגן באופן מסורתי, אבל במדינות רבות הנוהג הזה כבר אסור. העיניים גדולות יחסית לטרייר, כהות וחדות, תמיד סורקות את הסביבה. המבט שלו אף פעם לא רגוע לגמרי. גם כשהוא נח, העיניים שלו עובדות.

הספינות שהפליגו מאירופה לדרום אמריקה במאות ה-17, ה-18 וה-19 נשאו מטען יקר ערך. הן נשאו גם חולדות. המוני חולדות. הטריירים הקטנים שהובאו על הסיפון לא היו חיות מחמד. הם היו יחידת הדברת מכרסמים ניידת. כלב שהיה טוב בלצוד חולדות בחלל סגור, חשוך, צר, עם ריחות של סחורה רטובה וקולות של ים סוער, הוא כלב עם יצר טרף מפותח ואומץ לב בלתי רגיל. אלה לא היו כלבים שהתפנקו על כריות.

כשהספינות עגנו בנמלי ברזיל, חלק מהכלבים האלה ירדו לחוף. חלק ברחו. חלק ניתנו לאיכרים מקומיים. הם התפזרו בחוות, במטעי קפה, בשדות סוכר. וברזיל של סוף המאה ה-19 לא הייתה סביבה סלחנית. החום טרופי, המחלות, הטורפים המקומיים, החיים הקשים בחווה. הכלבים שהיו טובים מספיק לשרוד הולידו את הדור הבא. אלה שהיו חלשים מדי, חולים מדי, או פחדנים מדי, פשוט נעלמו מהמאגר הגנטי. זו הייתה ברירה טבעית במיטבה, והיא יצרה טרייר עמיד, חזק, אינטליגנטי, עם יצר הישרדות מפותח.

אבל המהפך האמיתי הגיע מאוחר יותר. הטרייר הברזילאי לא נשאר רק כלב חווה. הוא התגלה כשחקן מוכשר. ברזיל של תחילת המאה ה-20 הכירה אותו ככוכב קרקס. הנה סיפור אמיתי שממחיש את האינטליגנציה יוצאת הדופן של הגזע. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, להקות קרקס נודדות בברזיל חיפשו כלבים שיכולים ללמוד טריקים במהירות, לעבוד מול קהל, ולא להיבהל מרעש, אורות והמולה. הטרייר הברזילאי הצטיין בתפקיד הזה. הוא למד פעלולים תוך ימים ספורים. הוא קפץ דרך חישוקים, הלך על חבל דק, עמד על רגליים אחוריות, חיקה בני אדם. היכולת שלו ללמוד מהר, לרצות את המאמן, וגם להפעיל שיקול דעת עצמאי, הפכה אותו לפרפורמר מבוקש. מכלב רודף חולדות באוניות, לכלב ליצן בזירת הקרקס. זו גמישות שאין להרבה גזעים.

הקרקס גם חשף תכונה מרכזית נוספת. הטרייר הברזילאי עובד עם בני אדם, לא תחתם. הוא לא כלב שפועל מתוך פחד או כניעה. הוא משתף פעולה כי הוא בוחר בכך, כי הוא נהנה מזה, כי הוא רואה בזה משחק. אם המאמן היה קשוח מדי, הכלב פשוט הפסיק לשתף פעולה. הוא לא נעשה תוקפני, הוא פשוט התרחק. זוהי תכונה שמלווה אותו עד היום: הוא לא יישבר תחת לחץ. הוא ינתק קשר. אז מי שרוצה לאמן טרייר ברזילאי חייב להבין את זה מהרגע הראשון. חינוך חיובי, עקבי, סבלני, עם גבולות ברורים אבל בלי אלימות. זה לא כלב שאתה צועק עליו. זה כלב שאתה משכנע.

בשנת 2007, ה-FCI הכיר בגזע סופית. מאוחר יחסית לגזעים אחרים. הסיבה לכך היא שהטרייר הברזילאי היה כל כך נפוץ בברזיל עצמה, ובמקביל כמעט לא ידוע מחוץ לגבולותיה, שלא היה לחץ להכיר בו בזירה הבינלאומית. רק כשהוא התחיל להתפשט באירופה ובארצות הברית, הורגש הצורך בתקן רשמי. בישראל הגזע כמעט לא קיים נכון לכתיבת שורות אלה. יחידי סגולה שמביאים אותו מחו"ל, בעיקר ממגדלים בברזיל או באירופה. זאת אומרת שמי שרוצה לאמץ טרייר ברזילאי בישראל צריך להתכונן מראש, לחפש מגדל, ולעיתים להמתין בתור.

האישיות של הטרייר הברזילאי היא שילוב נדיר של ערנות טריירית עם חום ברזילאי. מצד אחד, הוא חשדן כלפי זרים, ערני, נובח כשצריך, לפעמים יותר מדי. הוא כלב שמירה מצוין לא בגלל גודלו, אלא בגלל החדות שלו. הוא קולט שינויים בסביבה לפני שאתה מספיק להבחין בהם. ומצד שני, עם המשפחה שלו הוא רך, מלא חיבה, אוהב לשבת על הספה, לחפש חום אנושי, להתכרבל. השילוב הזה מטעה. אנשים רואים כלב קטן ומתכרבל וחושבים שהם מקבלים בישול ביתי. בפועל, מתחת לפרווה החמה הזאת יש מכונה של אנרגיה, חכמה ויצר ציד.

אחת התכונות המפתיעות של הגזע היא היכולת שלו להיות גם כלב משפחה וגם כלב ספורט באותו היום. הוא לא דורש טווח ארוך של ריצה, אבל הוא כן דורש גירוי מנטלי רציני. טיול של חצי שעה לא מספיק לו. הוא צריך לחשוב. הוא צריך לעבוד. משחקי חשיבה, חיפוש חפצים, אימוני צייתנות, עבודת אף. הוא מצטיין בענפי ספורט כמו אג'יליטי, ארת'דוג, ברן האנט, ואפילו חיפוש והצלה. המוח שלו חד, ואם לא נותנים לו מה לעשות איתו, הוא ימצא לעצמו מה לעשות. לפעמים בדרכים שלא תאהב.

למי הגזע הזה מתאים? זו שאלה מורכבת. הטרייר הברזילאי לא מתאים לאדם שמחפש כלב שקט, מנומנם, כזה שיסתדר עם חצי שעת הליכה ואחר כך ינוח על הספה. הוא מתאים לאדם פעיל, כזה שאוהב לעשות דברים עם הכלב שלו, לצאת לשטח, להתאמן, לשחק. הוא מתאים גם למשפחות עם ילדים, בתנאי שהילדים לא קטנים מדי ומבינים איך לגשת לכלב. הגזע סובלני לילדים, אבל הוא לא בובה. ואם הילד מציק לו, הוא לא יסבול בשקט.

מבחינת מגורים, הטרייר הברזילאי מסתדר גם בדירה, בגלל גודלו. אבל התנאי הוא שהוא מקבל מספיק גירוי מחוץ לדירה. כלוב אותו בדירה בלי מספיק הוצאות אנרגיה, ותקבל כלב הורס. לנביחה מוגזמת, ללעיסת רהיטים, לחפירות בסלון. אלה לא סימנים של כלב רע. אלה סימנים של כלב משועמם. הפתרון: תעסיק אותו. תן לו עבודה.

הטרייר הברזילאי הוא גם כלב שגדל להיות דומיננטי עם כלבים אחרים, בעיקר מאותו מין. זה לא אומר שהוא לא יכול לחיות עם כלבים אחרים, אבל זה דורש היכרות נכונה והשגחה. כמו טריירים רבים, הוא לא יוותר על עימות. הוא קטן אבל אמיץ, והוא לא יברח מקרב. לכן, גינת כלבים יכולה להיות אתגר אם לא משגיחים.

גם כלפי זרים הוא חשדן באופן טבעי. לא תוקפני, אבל שמור. הוא לא ינבח על כל אדם, אבל הוא גם לא ילקק כל אורח שנכנס הביתה. לוקח לו זמן להתחמם לאנשים חדשים, וזה בסדר. זה חלק מהאינסטינקט השמירתי שלו.

נושא חשוב נוסף הוא חיות מחמד אחרות בבית. הטרייר הברזילאי גודל כדי לצוד חולדות ומכרסמים. לכן, הוא לא תמיד מסתדר עם אוגרים, שפני ניסיונות, ארנבות, או אפילו חתולים, אלא אם כן גדל איתם מגיל גור. יצר הטרף שלו עמוק, והוא יכול להפעיל אותו על כל דבר קטן ונע. מי שמחזיק מכרסמים בבית חייב להיות מודע לכך. לא מדובר בתוקפנות. מדובר באינסטינקט. הכלב לא רע. הוא פשוט עושה את מה שהוא תוכנת לעשות במשך מאות שנים.

גם האימוץ מגיל בוגר מציב אתגרים. טרייר ברזילאי בוגר שעובר בית חדש צריך זמן להסתגל. הוא לא ייתן אמון מיידי. הוא יבחן אותך, ימדוד אותך, יחליט אם אתה ראוי להנהגה. מי שרוצה להביא טרייר בוגר חייב סבלנות וניסיון עם גזעי טרייר.

מבחינת טיפוח, אין הרבה עבודה. פרווה קצרה וחלקה שלא דורשת הרבה. הברשה פעם בשבוע מחזיקה אותו נקי ומסירה שיער מת. רחצה רק כשהוא באמת מלוכלך. הפרווה הקצרה גם מתאימה לאקלים הישראלי החם, אבל כמו כל כלב לבן, הוא רגיש לשמש. יש להקפיד על צל והגנה בשעות החום הכבדות. נושר פעמיים בשנה בעונות המעבר, ואז צריך להבריש יותר. האוזניים זקוקות לניקוי פעם בשבוע, והציפורניים צריכות קיצוץ קבוע.

בריאות. זה אחד הגזעים החזקים שיש. כי הוא עבר ברירה טבעית קשוחה בברזיל במשך שנים, הגזע נשאר עם מעט מאוד בעיות תורשתיות. בעיה אחת שכן קיימת היא פריקת פיקת הברך, בעיה נפוצה בגזעים קטנים. יש גם מחלה גנטית נדירה בשם MPS VII, אבל השכיחות שלה נמוכה מאוד. תוחלת החיים היא 12 עד 14 שנים. מגדלים אחראיים בברזיל ובאירופה בודקים את הכלבים לפני רבייה, וההמלצה היא לקנות רק ממגדל שעושה את הבדיקות האלה.

מבחינת מזון, הגזע לא בררן ולא סובל מאלרגיות רבות. מזון יבש איכותי, מחולק לשתי ארוחות ביום, מתאים לו מצוין. כמו אצל כלבים קטנים רבים, חשוב לשמור על משקל תקין. השמנה עלולה להחמיר בעיות מפרקים ולקצר את תוחלת החיים.

עתיד הגזע נראה מבטיח. האינטרנט והרשתות החברתיות חשפו את הטרייר הברזילאי לקהל רחב יותר, ומגדלים באירופה, בארצות הברית, ואפילו ביפן, מתחילים לגדל אותו. AKC קיבלה אותו לתוכנית ה-Foundation Stock Service שלה ב-2023, מה שאומר שהדרך להכרה מלאה בארצות הברית פתוחה. הגזע שהיה חבוי כמעט רק בברזיל מתחיל לצאת לעולם.

הטרייר הברזילאי הוא תזכורת חיה לכך שהכלבים הכי מעניינים הם לפעמים אלה שאף אחד לא שמע עליהם. הוא לא יומרני. לא גרנדיוזי. לא טרנדי. אבל מי שמכיר אותו, יודע שמדובר בכלב מיוחד ברמה אחרת. שילוב שכמעט לא קיים בעולם הכלבים: טרייר קשוח עם נשמה חמה, כלב עבודה עם חיוך של קרקס, חשדן כלפי זרים אבל נאמן עד המוות לשלו.

אם אתה מסוג האנשים שאוהבים אתגרים, שאוהבים כלבים עם אישיות, שמוכנים להשקיע זמן ומחשבה בגידול כלב, הטרייר הברזילאי יכול להיות הבחירה הכי טובה שעשית. הוא לא גדול, אבל הוא ענק בנשמה. הוא לא מפורסם, אבל מי שמכיר אותו לא שוכח.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים