מי שכבר נתקל בכלב באסה פוב דה ברטאן, לרוב מניח שהוא פשוט גרסה קטנה ושעירה יותר של הבאסט האונד הבריטי המוכר. אבל האמת רחוקה מכך. מדובר בגזע עתיק יומין שמקורו בחבל ברטאן שבצרפת, והוא שונה מבאסט האונד כמעט בכל פרמטר אפשרי. הבאסה פוב דה ברטאן הוא כלב ציד מסוג כלב ריח, לא כלב לוויה מהונדס לתערוכות. הוא נולד לעבוד בשטח, לעקוב אחר עקבות ריח במשך שעות, ולהתמודד עם שיחי הקוצים הצפופים של צפון-מערב צרפת. הפרווה הגסה והצפופה שלו, שצבעה חום-זהוב (ומכאן השם "פוב" שפירושו בצרפתית חום-צהבהב), נועדה להגן עליו מפני קוצים ושיחים נמוכים תוך כדי מרדף אחר ארנבות וארנבים. הבאסה פוב הוא אחד משלושת גזעי הציד שמקורם בחבל ברטאן, לצד הגראן פוב דה ברטאן שנכחד והגריפון פוב דה ברטאן שעדיין קיים.
כמי שמתעסק באילוף כלבים מזה כ-25 שנה, אני יכול לומר שהבאסה פוב דה ברטאן הוא אחד הגזעים המרתקים שיש, אבל גם אחד הפחות מובנים. רבים חושבים שכלב קטן הוא כלב קל, אבל האמת שונה לחלוטין. גזעי כלבי ריח, ובמיוחד כאלה שפותחו לעבוד באופן עצמאי בשטח, מגיעים עם סט אתגרים ייחודי שמצריך הבנה עמוקה של אופי הכלב.
ההיסטוריה של הבאסה פוב דה ברטאן מתחילה הרבה לפני שהמילה "באסט" הפכה לשם נרדף לכלב נמוך-רגליים. שורשיו מגיעים עד המאה ה-16, כאשר המלך פרנסואה הראשון צד עם להקות כלבי ציד ברטאניים. הכלבים המקוריים נקראו גראן פוב דה ברטאן, כלבים גדולים וחזקים ששימשו לציד של צבאים וחזירי בר. אבל עם הזמן, כאשר ציד הפרסות הגדולות פחת והציד עבר יותר לעבר ארנבות ושועלים, נוצר צורך בכלב קטן וזריז יותר, כזה שיכול לחדור לתוך סבך קוצים צפוף מבלי להיתקע. כך נולד הבאסה פוב דה ברטאן.
המילה "באסט" בצרפתית פירושה "נמוך", והכוונה לרגליים הקצרות של הכלב. אבל שלא כמו הבאסט האונד הבריטי, שלגביו יש הגזמה גדולה בקיצור הרגליים, הבאסה פוב שומר על פרופורציות טבעיות יותר. התקן הצרפתי מדגיש שזהו הגזע בעל הגב הקצר ביותר מבין כל גזעי הבאסט, והרגליים שלו ארוכות יותר יחסית. המשמעות היא שהוא פחות סובל מבעיות גב ועמוד שדרה לעומת בני דודיו הבריטים.
במאה ה-19, הבאסה פוב דה ברטאן היה פופולרי מאוד בברטאן עצמה. הוא שימש לציד ארנבות, שהתבצע בשטחים קשים ומלאי קוצים. היכולת שלו לחדור לתוך השיחים מבלי להיפצע, האף הרגיש שלו, וההתמדה הבלתי נגמרת שלו הפכו אותו לכלב מבוקש בקרב ציידים ברטאניים. מועדון הגזע הצרפתי הוקם בשנת 1949 על ידי קבוצה של חובבים ברטאניים נלהבים, ומאז צבר הגזע פופולריות לאומית. במפקדים האחרונים בצרפת נרשמו כ-12,000 כלבים בספר ההרשמה הצרפתי, מה שהופך את הבאסה פוב לגזע הבאסט הפופולרי ביותר בצרפת במונחים של רישומים שנתיים.
אחת השאלות המעניינות סביב הגזע נוגעת לתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. יש שמועות שהגזע כמעט נכחד, ושומרי הגזע נאלצו להציל אותו על ידי הכלאות עם תחשי שיער-קשה. אבל מועדון הגזע הצרפתי מכחיש זאת בתוקף. לטענתם, מספרי הבאסה פוב מעולם לא היו נמוכים כל כך עד כדי סכנת הכחדה. ככל שהדבר נכון או לא, מה שבטוח הוא שהגזע לא רק שרד אלא גם שגשג. בממלכה המאוחדת, הבאסה פוב היה ברשימת הגזעים הנדירים עד 2007, אז הוסר ממנה בעקבות עלייה במספרי ההרשמה. כיום רשומים בבריטניה כ-140 כלבים בשנה.
המבנה הגופני של הבאסה פוב דה ברטאן מספר את סיפורו טוב יותר מכל טקסט היסטורי. גובהו 32 עד 38 סנטימטרים בכתף, ומשקלו נע בין 10 ל-18 קילוגרמים. הפרווה שלו גסה, קשה למגע, יבשה וקצרה יחסית. צבעה נע בין חום-זהוב בהיר ועד אדום-לבנים. לעיתים אפשר לראות שערות שחורות בודדות בגב ובאוזניים, וכתם לבן קטן על החזה נסבל אך לא רצוי. האוזניים שלו תלויות, מגיעות בקושי לקצה האף, ומסתיימות בקצה מחודד. העיניים כהות, לא בולטות ולא שקועות מדי. הזנב באורך בינוני, עבה בבסיסו ומתחדד בקצה, והכלב נושא אותו כמו חרמש כשהוא בפעולה.
הפרווה הגסה היא אחד המאפיינים החשובים ביותר של הגזע. היא לא מתלכלכת בקלות, לא מסתבכת, ומגינה על הכלב מפני קוצים ושיחים. הטיפול בפרווה פשוט יחסית: סירוק שבועי עם מסרק בעל שיניים צפופות ומברשת קשה. יש להימנע משימוש במברשות מתכת. בתקופות הנשירה, הפרווה נושרת עונתית. יש כלבים בעלי פרווה ארוכה יותר מאחרים, ואלה ידרשו סטריפינג (סירוק ידני להסרת שיער מת). אבל בסך הכל, הבאסה פוב הוא כלב "לשטוף וללבוש", כפי שמגדירים זאת מגדלים אמריקאים. הפרווה שלו דוחה לכלוך בצורה טבעית.
האופי של הבאסה פוב דה ברטאן הוא המקום שבו נבחנת ההבנה שלי כמאלף. זוהי נקודת המפתח האמיתית. הגזע הזה נוצר כדי לעבוד באופן עצמאי. כלב ריח אמור לעקוב אחרי ריח במשך שעות, לעתים רחוקות מאוד מהצייד, ולקבל החלטות בעצמו. הוא לא אמור להסתכל על הבעלים שלו בכל צעד ולבקש אישור. התכונה הזאת, שהיא קריטית להצלחה בציד, מתורגמת בחיי היומיום לעיקשות מסוימת. הבאסה פוב הוא לא כלב שיילך לידך ברצועה בצייתנות מוחלטת. הוא יריח ריח מעניין, ויהיה לו קשה מאוד להתעלם ממנו. האף שלו משתלט על המוח, כמו שאומרים מגדלים אמריקאים.
התקן הרשמי של הפדרציה הצינולוגית הבינלאומית (FCI) מתאר את הבאסה פוב ככלב נלהב בציד, חברותי, חיבה ומאוזן. בשטח, הוא כלב אמיץ, בעל תושייה ועיקש. הוא אף פעם לא תוקפני, לא כלפי בני אדם ולא כלפי כלבים אחרים. הוא מצוין עם ילדים. הגישה החברותית הזאת הופכת אותו לכלב משפחה מצוין, אבל רק בתנאי שמבינים את הצרכים שלו. הבאסה פוב צריך גירוי מנטלי לא פחות מגירוי פיזי. טיולים רגילים חשובים, אבל לא מספיקים. המשחק של מעקב אחר ריחות, חיפוש חפצים, ומשחקי חשיבה הם הכרחיים.
הסוציאליזציה המוקדמת היא קריטית. כלב ריח שלא עבר סוציאליזציה נכונה עלול לפתח התנהגויות לא רצויות. הוא עלול לנבוח בכל פעם שהוא מריח משהו מעניין (וזה יהיה הרבה פעמים ביום). הוא עלול לרוץ אחרי ריחות בלי לשים לב לקריאות שלכם. הוא עלול להיות הרסני אם משתעמם. אבל כלב מחונך ומסוציאליזציה טובה הוא תענוג. הבאסה פוב הוא כלב חכם, ערני, מלא שמחת חיים, ונאמן למשפחתו.
אחד הדברים שהכי מפתיעים בבאסה פוב הוא היכולת שלו להסתגל. למרות שהוא כלב ציד מובהק, הוא יכול לחיות בדירה בעיר, בתנאי שמטיילים איתו לפחות שלוש פעמים ביום ונותנים לו להתפרץ בשטח פתוח. הגזע הזה גמיש ויודע להסתגל, אבל חשוב להתחיל את ההרגלים האלה מגיל צעיר. כלב שכבר התרגל לחיים בשקט בחצר אחורית יתקשה לעבור לחיים עירוניים.
בנושא הבריאות, הבאסה פוב דה ברטאן נחשב לגזע בריא יחסית. מחקר משנת 2006 בחן תשעה גזעים צרפתיים ומצא שלבאסה פוב יש את מקדם ההתרבות הנמוך ביותר מביניהם, 3.9 אחוזים בלבד. זהו נתון שמעיד על גיוון גנטי טוב. תוחלת החיים הממוצעת היא 13 עד 16 שנים, ורבים מהכלבים חיים אפילו יותר.
עם זאת, יש מספר בעיות בריאותיות שכדאי להכיר. הגזע נמצא בסיכון לפתח גלאוקומה ראשונית מזווית פתוחה, מצב עיניים שנגרם על ידי מוטציה רצסיבית אוטוזומלית בגן ADAMTS17. כיום קיימת בדיקה גנטית לזיהוי נשאים, ומגדלים אחראיים משתמשים בה כדי להימנע מהפקת גורים חולים. מומלץ גם לבצע בדיקות עיניים שגרתיות אצל וטרינר מומחה.
בנוסף, כמו כל כלב בעל גב ארוך, הבאסה פוב עלול לסבול מבעיות גב. קפיצות חוזרות ונשנות וירידות במדרגות עלולות להחליש את עמוד השדרה ולגרום לבקעים דיסקליים. מומלץ להימנע מפעילויות שמפעילות לחץ חוזר על הגב, במיוחד בגורים שהשלד שלהם עדיין מתפתח. מגדלים אחראיים גם בודקים את הכלבים שלהם לבעיות כמו ניוון רשתית פרוגרסיבי, אפילפסיה, קרדיומיופתיה, אלרגיות עור ובעיות תירואיד הקשורות לגיל.
התזונה של הבאסה פוב פשוטה יחסית. הוא לא בררן במיוחד, ומזון תעשייתי איכותי מתאים לו. חשוב להתאים את הכמות לגיל הכלב ולפעילות הגופנית שלו, במיוחד בתקופות ציד שבהן צריכת האנרגיה עולה משמעותית. יש לשים לב לא לעודף משקל, כי משקל עודף עלול להכביד על הגב והמפרקים.
באימונים, הבאסה פוב מגיב הכי טוב לגישה עקבית וחיובית. הוא חכם ורוצה לרצות, אבל העצמאות שלו דורשת סבלנות. אילוף מוקדם, רצוי לפני גיל שנה, הוא הכרחי. בצרפת, האימון בשטח מתחיל לפני גיל שנה, עם לימוד הדרגתי של מעקב אחר ריחות. חשוב להבין שהבאסה פוב לעולם לא יהיה כלב רובוטי שיבצע פקודות בלי לחשוב. הוא יחשוב, הוא יתלבט, ולפעמים הוא יחליט שהריח מעניין יותר ממה שאמרתם לו. זה לא עניין של חוסר צייתנות, זו הגנטיקה שלו.
הנביחה של הבאסה פוב היא משהו שצריך להכיר. הוא לא נובח סתם, אבל כשהוא מריח ארנב או עקבות מעניינות, הוא משמיע את קול הציד האופייני. זהו קול עמוק ומהדהד שכלבי ריח ידועים בו. לא מדובר בכלב שמתריע על כל דלת שנפתחת, אבל החצר האחורית תהיה אזור אזהרה אם ארנב עובר דרכה.
בשנת 2026, מועדון הכלבנות האמריקאי (AKC) הכיר רשמית בבאסה פוב דה ברטאן כגזע חדש, והציב אותו בקבוצת כלבי הציד (Hound Group). זוהי הכרה משמעותית שמגיעה אחרי שנים שבהם הגזע היה רשום במאגר ההקמה של המועדון (Foundation Stock Service) מאז פברואר 2015. ההכרה הזאת צפויה להגדיל את הפופולריות של הגזע גם מחוץ לאירופה.
הבאסה פוב דה ברטאן הוא לא גזע לכל אחד. הוא מתאים לאנשים שמבינים את טבעו של כלב ריח, שמקבלים את העצמאות שלו, ושמוכנים לתת לו את הגירויים שהוא צריך. הוא לא מתאים לאנשים שמחפשים כלב שיילך לרגליהם בצייתנות מוחלטת, או למי שאין לו סבלנות לעיקשות מדי פעם. אבל למי שמחפש כלב משפחה עליז, חכם, מלא חיים, עם היסטוריה עשירה ואופי ייחודי, הבאסה פוב דה ברטאן הוא בחירה נפלאה.
בישראל, הגזע עדיין נדיר יחסית. אין הרבה מגדלים מקומיים, ורוב הכלבים מגיעים מחו"ל. אבל מי שכבר רכש כלב כזה, לרוב מתאהב בו בפעם הראשונה שהוא רואה אותו רץ בשדה, עם האף על הקרקע והזנב מורם, עושה את מה שהוא נועד לעשות. זהו כלב שמזכיר לנו, בכל יום מחדש, שהאושר נמצא בדברים הפשוטים ביותר. ריח מעניין, שטח פתוח, וחברה טובה.
אם אתם שוקלים להכניס באסה פוב דה ברטאן לביתכם, עשו שיעורי בית. חפשו מגדל אחראי שבודק את כלבי הרבייה שלו בעיניים, בלב ובברכיים. דברו עם בעלי כלבים אחרים מהגזע. תשאלו על האופי, על האתגרים, על השמחות. ותזכרו תמיד: כלב הריח הזה לא נולד כדי לשבת על הספה. הוא נולד כדי לרוץ, לחפש, ולעקוב. התפקיד שלנו הוא לתת לו את ההזדמנות לעשות את מה שטבוע בדנ"א שלו, תוך כדי שמירה על בטיחותו ועל שפיותנו.
בשורה התחתונה, הבאסה פוב דה ברטאן הוא פנינה נדירה בעולם הכלבים. הוא לא גזע מסחרי, לא טרנד חולף, ולא כלב תצוגה מנופח. הוא כלב עבודה אמיתי, עם היסטוריה של מאות שנים, עם אופי חזק ועם לב ענק. מי שמצליח ליצור איתו קשר אמיתי, מגלה חבר נאמן שלא ינטוש אותו לעולם. אבל הדרך לשם עוברת בהבנה, קבלה, והרבה סבלנות.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של כלבי ציד ריח:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368