שלושת המילים הראשונות שאתם צריכים לדעת על הבאסה בל דה גסקון: כחול, גסקוניה, נדיר. לא כחול כמו שמים, אלא כחול כמו מראה של פרווה מנוקדת בצפיפות שמרחוק נראית אפורה-כחלחלה. גסקוניה, החבל הדרום-מערבי של צרפת, ארץ היין, האויר הצח והמורשת של ציידים עתיקים. נדיר, כי מחוץ לצרפת כמעט ואי אפשר למצוא אותו. מי שנתקל בבאסה בל דה גסקון בפארק בארץ יכול להיות בטוח שהוא ראה משהו שיראה עוד פעמים בודדות בחיים.
הבאסה בל דה גסקון, או בשמו האנגלי Blue Gascony Basset, הוא אחד מששת גזעי הבאסה המוכרים על ידי ה-FCI. אבל יש הבדל אחד גדול בינו לבין שאר בני משפחתו: ההיסטוריה שלו נמשכת אחורה, הרבה אחורה. לא למאה ה-19, אלא לימי הביניים. מקורו בגראן בל דה גסקון, כלב ציד ריח גדול שגודל בחצרות האצילים של דרום צרפת. השם בל, כחול, מתייחס לדוגמת הפרווה המנוקדת בצפיפות של שחור על רקע לבן, שיוצרת מראה כחלחל מרחוק. הגראן בל דה גסקון היה כלב ציד למרחקים ארוכים, שימש לציד חזיר בר, איילים וזאבים. הגרסה הנמוכה, הבאסה, פותחה מאוחר יותר כדי לאפשר לצייד ההולך ברגל להישאר בקצב.
הקשר ההיסטורי המרתק ביותר של הגזע הוא עם גסטון השלישי, רוזן פואה-בן, הידוע גם כגסטון פבוס, שחי בין 1331 ל-1391. גסטון היה אציל, לוחם, סופר צייד. הוא כתב את Livre de chasse, ספר הציד, שנחשב לאחד החיבורים החשובים ביותר על ציד בימי הביניים. הוא החזיק להקות של כלבי גראן בל דה גסקון ששימשו אותו לציד חזירי בר וזאבים. הקשר הזה, בין אציל מימי הביניים לכלב ציד, הוא נדיר ביותר בעולם הכלבים. מעט גזעים יכולים להתהדר בהיסטוריה מתועדת כל כך עמוקה.
הספר Livre de chasse, שנכתב בין 1387 ל-1389, מתאר בפירוט את שיטות הציד, סוגי הכלבים, היחס אליהם, האימונים. גסטון כותב על כלבי הציד שלו באהבה ובהערכה, מתאר את אופיים, את אומץ לבם, את נאמנותם. הקריאה בספר הזה נותנת הצצה לעולם שבו כלב ציד היה לא רק כלי עבודה, אלא בן לוויה מוערך. כשמסתכלים על הבאסה בל דה גסקון היום, אפשר לראות את ההמשכיות: אותם אינסטינקטים, אותה נחישות, אותה יכולת לעקוב אחר ריח למרחקים גדולים, גם אחרי יותר מ-600 שנה.
במאה ה-19, עם ירידה בפופולריות של הציד המסורתי בצרפת, הגראן בל דה גסקון והבאסה בל דה גסקון כמעט ונכחדו. הציידים עברו לשיטות מודרניות יותר, והביקוש לכלבי הריח הגדולים ירד. ההצלה הגיעה דווקא מאלן בורבון, איש מקצוע צרפתי שאסף את הפרטים האחרונים והקים תוכנית שיקום לגזע. בזכותו, הגזע לא רק שרד, אלא גם חזר לעבוד.
מבחינה פיזית, הבאסה בל דה גסקון הוא בגובה 34 עד 38 סנטימטרים ומשקלו 16 עד 18 קילוגרמים. פרוותו קצרה וצפופה, בצבע לבן מנוקד בצפיפות באפור-כחול עם כתמים חומים. מה שמייחד אותו מבחינה ויזואלית זה המראה המנוקד, שנותן תחושה של כלב אפור-כחול ממבט ראשון. הראש עדין יחסית לגוף, האוזניים ארוכות ונמוכות, והעיניים חומות כהות עם הבעה רצינית ומרוכזת.
האופי של הבאסה בל דה גסקון שונה מחברו הארטזיאן נורמנדי. הוא אינטנסיבי יותר. האף שלו נמצא במצב קבוע של עבודה, גם כשהוא בבית. הוא לא יושב בשקט באותה קלות, לא מתנתק באותה מהירות. יש בו רמה מסוימת של דחף פנימי שדוחפת אותו לחקור כל הזמן. לא היפראקטיביות, אלא ערנות מתמדת.
כשהבאסה בל דה גסקון מריח משהו, העולם מפסיק להתקיים בשבילו. לא משנה איפה הוא נמצא, מה הוא עשה לפני רגע, מי קורא לו. הריח הוא המפקד. זאת לא בעיית משמעת, זאת תכונה מהותית של גזעי ציד ריח מהסוג הזה. הבאסה בל דה גסקון קרוב יותר באופיו לכלב ציד גדול מאשר לבאסה ביתי רגוע. הוא שמר על יותר מהאינטנסיביות של אבותיו הגראן בל.
מבחינת אילוף, הבאסה בל דה גסקון דורש גישה שונה. הוא חכם, אבל הוא עצמאי. הוא לא מחפש אישור מתמיד כמו כלבי שירות. הוא יעשה מה שהוא חושב שנכון. לכן, הדרך הכי טובה לעבוד איתו היא ליצור מוטיבציה: להפוך את מה שאתם רוצים שיעשה למה שהוא רוצה לעשות. משחקי ריח, חיפוש חטיפים, מעקב אחר מסלולים, הם הדרך לליבו. עבודה עם חיזוקים חיוביים היא הדרך היחידה. עימות ישיר יגרום לו לסגת לתוך עצמו.
העקביות באילוף היא קריטית. כלב ציד עצמאי כמו הבאסה בל דה גסקון יזהה חוסר עקביות תוך שניות וינצל אותו. אם היום אתם מרשים לו לעלות על הספה ומחר אתם צועקים עליו על אותה פעולה, הוא ילמד לא לסמוך על הכללים. הוא צריך לדעת שהגבולות ברורים, יציבים, וקבועים. כשהכללים מוגדרים, הוא משתף פעולה. כשלא, הוא עושה מה שבא לו.
גם נושא ההתנהגות מול חיות מחמד אחרות צריך להילקח בחשבון. הבאסה בל דה גסקון הוא כלב ציד, והאינסטינקט לרדוף אחרי חתולים, ארנבים, וחיות קטנות אחרות נמצא עמוק בדנ"א שלו. סוציאליזציה מוקדמת עם חתולי בית יכולה להפחית את התגובה, אבל לעולם לא תבטיח ביטחון מוחלט. מי שמחזיק חתול בבית צריך להיות מוכן להשגחה מתמדת, במיוחד בשנה הראשונה.
הבאסה בל דה גסקון זקוק לסוציאליזציה מוקדמת ומשמעותית. כמו כלבי ציד אחרים, יש לו יכולת להסתדר בלהקה, אבל החשיפה לגורים מגזעים אחרים, לאנשים חדשים, למקומות שונים, היא קריטית כדי לפתח כלב מאוזן. בלי זה, האינסטינקט הטבעי של חשדנות כלפי זרים עלול להתפתח, במיוחד אצל פרטים שלא עברו סוציאליזציה מספקת.
מבחינת בריאות, הגזע נחשב לחזק יחסית. תוחלת החיים הממוצעת היא 11 עד 13 שנים. כמו כלבי באסה אחרים, הוא רגיש לבעיות גב בגלל המבנה הארוך, ומשקל עודף מזרז את הופעתן. האוזניים הארוכות מצריכות ניקוי קבוע ואוורור. בנוסף, בגלל החזה העמוק יחסית, יש לשים לב לסימני נפיחות (הרחבת קיבה) ולחלק את הארוחות למנות קטנות.
הבאסה בל דה גסקון הוא לא כלב שמתאים למתחילים. הוא לא יסלח על חוסר עקביות באילוף באותה קלות שבה כלב מבית יצלח. בעלים שמחפש חברות נינוחה על הספה כדאי שיחפשו גזע אחר. לעומת זאת, בעלים שמחפש כלב עם היסטוריה, אופי חזק, אישיות ברורה, ונכונות לעבוד יחד, ימצאו בבאסה בל דה גסקון שותף נדיר.
הקול של הבאסה בל דה גסקון הוא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו. כמו כלבי ריח רבים, יש לו נביחה עמוקה, רועשת, שמהדהדת למרחקים. קול ציד אופייני, שנועד לאפשר לצייד לשמוע את הכלב גם כשהוא רחוק ביער. בבית, המשמעות היא שהוא יכול להיות רועש. נביחה על דלת הכניסה, על פעמון, על קולות לא מוכרים. לא כלב שקט. לא כלב שמתאים לבניין דירות עם שכנים רגישים. הטרייד אוף ברור: מקבלים כלב עם נוכחות קולית, והנוכחות הזאת לא נכבית כשהוא חוצה את סף הבית.
הבאסה בל דה גסקון מוכר על ידי מועדון המלונה הבריטי (The Kennel Club) ברישום מיובא, על ידי UKC בארצות הברית, ועל ידי FCI באירופה. אבל הוא לא מוכר על ידי מועדון המלונה האמריקאי (AKC), מה שמגביל את הפופולריות שלו באמריקה. ההכרה המוגבלת הזאת היא גם יתרון: היא שומרת על הגזע אותנטי, רחוק מהשפעות של תעשיית הכלבים המסחרית. בצרפת, לעומת זאת, הוא עדיין מוכר ומוערך בחוגי ציידים מסורתיים, ויש להקות פעילות של באסה בל דה גסקון שעובדות בדיוק כמו שעשו לפני מאות שנים.
המראה של הבאסה בל דה גסקון מטעה. המבנה הקטן, הרגליים הקצרות, העיניים הרכות, גורמים לאנשים לחשוב שמדובר בכלב ברכיים נינוח. אבל מי שרואה אותו בעבודה, רוצה לראות אותו אחרת. תנועה זורמת, מהירה יחסית למבנהו, אף קרוב לאדמה, זנב נישא בתשומת לב. הוא רץ בריכוז של טורף, לא של חיית מחמד. הפער בין המראה שלו כשהוא על הספה למי שהוא כשהוא בעבודה הוא גדול.
בהשוואה לאחרים במשפחה, הבאסה בל דה גסקון קרוב יותר באינטנסיביות לבאסה פוב דה ברטאן מאשר לארטזיאן נורמנדי. שניהם שמרו על רמה גבוהה של אינסטינקט ציד, אבל הבאסה בל דה גסקון נוטה להיות יותר מתמיד ופחות מהיר. הסיבולת שלו גבוהה, והוא יכול לעבוד שעות בלי עייפות. באסס פוב דה ברטאן זריזים יותר, פראיים יותר, אבל הבאסה בל דה גסקון עקבי יותר.
ההשוואה לגראן בל דה גסקון, אביו הגדול, מעניינת במיוחד. הגראן בל הוא גרסה מוגדלת של אותו כלב, בגובה 60-70 סנטימטרים, חזק יותר, מהיר יותר, אבל גם אינטנסיבי יותר. הבאסה הוא גרסה מרוכזת: אותם אינסטינקטים באריזה קטנה יותר. הציידים בצרפת השתמשו בשניהם לעיתים יחד: הגראן בל לריצות ארוכות והבאסה לעבודה קרובה ומדויקת. השילוב הזה נתן להם כיסוי מלא של השטח.
מבחינת מגורים, הבאסה בל דה גסקון יכול לגור בבית עם גינה, אבל הוא לא יסתפק בגינה בלבד. הוא זקוק ליציאות קבועות לשטחים פתוחים שבהם הוא יכול להפעיל את האף. דירה יכולה לעבוד אם הבעלים מחויב לטיולים ארוכים ומשמעותיים, לא סתם סיבוב של חצי שעה. השגרה צריכה לכלול זמן ייעודי לגירוי ריח, לא רק הליכה פיזית.
הטיפוח של הבאסה בל דה גסקון פשוט יחסית. הפרווה הקצרה אינה דורשת הברשה תכופה, אבל כדאי להבריש פעם בשבוע כדי להסיר שיער מת. האוזניים הארוכות דורשות תשומת לב שבועית: ניקוי עדין, בדיקה לאדמומיות או ריח לא נעים, ואוורור. כמו אצל כלבי באסה אחרים, האוזניים השמוטות יוצרות סביבה לחה וחמה שמתאימה להתפתחות דלקות. כדאי לייבש אותן היטב אחרי טיול בגשם או אחרי רחצה. גם הציפורניים גדלות מהר וצריך לקצץ באופן קבוע, במיוחד אם הכלב לא רץ מספיק על משטחים קשים ששוחקים אותן טבעית.
הגזע נדיר בארץ, אבל יש כמה מגדלים באירופה שעובדים איתו. מי שמעוניין לייבא גור צריך להתכונן לעלויות גבוהות, זמן המתנה, ולעיתים גם קשיים ביורוקרטיים. אבל מי שמגיע עד הסוף ומביא גור הביתה, זוכה בכלב עם סיפור. סיפור שמתחיל בימי הביניים בצרפת של גסטון פבוס, ממשיך דרך ההכחדה הכמעט מוחלטת וההצלה על ידי אלן בורבון, ומסתיים בבית בישראל, עם כלב שיושב על הספה אבל הלב שלו עדיין נמצא בערבות גסקוניה.
הבאסה בל דה גסקון הוא תזכורת חיה לכך שהריח הוא חלון לעולם. לא דרך העיניים, לא דרך האוזניים, אלא דרך האף. כלב ציד ריח לא רואה את העולם באותה דרך שאנחנו רואים. הוא מריח אותו, טועם אותו, זוכר אותו דרך רסיסי ריח באוויר. והבאסה בל דה גסקון, עם הכחול בפרווה וההיסטוריה בדם, הוא אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לכלב שחי דרך הריח.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של כלבי ציד ריח:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368