Basset Artesien Normand

כשאנשים שומעים "באסט האונד" הם חושבים על כלב ארוך, כבד, עם אוזניים עד הרצפה ועיניים עצובות. אבל הבאסה ארטזיאן נורמנדי הוא לא זה. הוא בן דוד צרפתי קל, זריז וחד יותר, שפותח לאותן מטרות אבל באורח אחר לגמרי. ההבדל בינו לבין הבאסט האונד האנגלי הוא ההבדל שבין שיט למשכא: שניים שנראים דומים, אבל עובדים אחרת, חושבים אחרת, חיים אחרת. מי שבא לבאסה ארטזיאן נורמנדי עם ציפיות של באסט האונד הולך להתאכזב. מי שבא אליו עם ראש פתוח מגלה אחד הכלבים הצרפתיים המקסימים והפחות מוכרים שיש.

הבאסה ארטזיאן נורמנדי הוא אחד מששת גזעי הבאסה המוכרים על ידי הפדרציה הבינלאומית לכלבים. השם מורכב מחיבור של שני זנים היסטוריים: הבאסה ד'ארטואה, עם רגליים קדמיות ישרות, והבאסה הנורמנדי, עם רגליים קדמיות מעקומות. השניים אוחדו לגזע אחד בשנת 1924, ומאז הם נושאים את השם הכפול הזה שמזכיר את שני המקורות.

המילה באסה בצרפתית פשוטה: כלב נמוך-רגליים. לא שם שמנסה להרשים, אלא תיאור מדויק. כשמסתכלים על ההיסטוריה של כלבי הבאסה בצרפת, מגלים סיפור מרתק: במאה ה-19, ציידים שהיו הולכים ברגל, לא רוכבים על סוסים, היו זקוקים לכלב שיעבוד איטי יחסית, כזה שלא יברח רחוק מדי קדימה. הרגליים הקצרות של הבאסה ארטזיאן נורמנדי נועדו בדיוק לזה: להבטיח שהצייד יוכל לעמוד בקצב של הכלב ברגל. כלב ריח ארוך-רגליים היה רץ רחוק מדי, מתנתק, מארגן לעצמו ציד משלו. הבאסה נשאר קרוב, עובד בשיטתיות, שלב אחר שלב.

המשמעות של הרגליים הקצרות האלה אינה רק פיזית, היא מהותית. לא במקרה הגזע מוגדר כאחד מגזעי הבאסה הקלים והזריזים ביותר. בניגוד לבאסט האונד הכבד שהוכלה בדם בלודהאונד והפך לכלב גדול משמעותית, הבאסה ארטזיאן נורמנדי נשאר קל, גמיש ומהיר. המשקל שלו נע בין 15 ל-20 קילוגרמים, והגובה 30 עד 36 סנטימטרים. יחס הגובה לאורך הגוף הוא 5:8, מה שנותן לו את הצורה המוארכת האופיינית לכלבי הבאסה, אבל בלי העומס.

הפרווה קצרה, צפופה ומבריקה, וקיימת בשני דגמי צבע עיקריים: טריקולור (חום-זהוב, שחור ולבן) ובי-קולור (חום-זהוב ולבן). האוזניים הארוכות, הנמוכות, הן סימן זיהוי בולט שלו, ותחושת המישוש שלהן רכה ומשיי. הראש רחב יחסית לגוף, והעיניים כהות, רגועות, מביעות סבלנות.

המסע ליצירת הגזע הזה לא היה פשוט. בשנת 1870 החלו לתעד את הבאסס הצרפתים כגזע טהור. משני זנים שהתפתחו במקביל, האחד עם רגליים ישרות והשני עם רגליים מעקומות, נוצר ב-1910 מועדון הגזע הראשון, שנועד לאחד אותם תחת תקן אחד. רק ב-1924, אחרי שנים של דיונים, התקבל השם הסופי באסה ארטזיאן נורמנדי, כאות כבוד לשני המחוזות מהם הגיעו הכלבים האלה: ארטואה בצפון צרפת ונורמנדי בצפון-מערב. המועדון הצרפתי לגזע עדיין קיים היום, תחת השם Club français du Basset Artésien Normand & du Chien d'Artois, והוא שומר על התקן המקורי.

האופי של הבאסה ארטזיאן נורמנדי הוא הדבר שבאמת מייחד אותו. התקן מתאר אותו כרגוע וטוב-מזג. וזה באמת מה שמקבלים: כלב שנוטה להיות רגוע בצורה יוצאת דופן יחסית לכלבי ציד. לא היפראקטיבי, לא חסר שקט, לא נובחן כפייתי. יש לו איזון פנימי טבעי, יכולת להתרווח על הספה בשלווה, אבל באותו רגע לעבור למצב עבודה ברגע שמריח משהו מעניין.

העניין הוא שהמעבר הזה בין מצב מנוחה למצב ציד הוא מיידי. אף באסה ארטזיאן נורמנדי לא ינצל את הרגליים הקצרות כתירוץ לא לעבוד. כשהוא מריח ארנב, או עכבר, או אפילו שאריות של אוכל מגן השכן, הוא הופך מכלב מנומנם למכונת חיפוש מהסוג הרציני ביותר. הרגליים הקצרות אומרות שהוא לא יברח רחוק מדי, אבל הן לא אומרות שהוא לא ינסה.

הנהירה אחרי הריח היא עניין שלוקח בחשבון. כלבי ריח לא צדים בעיניים כמו כלבי ציד עומדים (FCI 7), אלא עוקבים באף. הבאסה ארטזיאן נורמנדי, כמו כלבי ריח אחרים, יניח את האף קרוב לאדמה ויעקוב בשיטתיות, צעד אחר צעד. התנועה הזאת אינה מהירה במיוחד, אבל היא עקבית. הוא לא ירוץ קדימה כמו כלב רועים, אלא ילך בקצב שלו, יבדוק כל פינה, יחזור לבדוק שוב. זאת תנועה של מדען, לא של אתלט.

מבחינת חיים בבית, הגזע הזה הוא אחד הנוחים ביותר מבין כלבי הציד. הוא לא דורש שטח עצום כמו כלב רועים, אבל הוא דורש גירוי ריח קבוע. טיולים ארוכים שבהם הוא יכול להריח בסבלנות, לשחק משחקי חיפוש, לעקוב אחר מסלולי ריח. בלי זה, האינסטינקט לא נעלם: הוא פשוט יופנה לכיוונים שלא תאהבו. מטבח. פחי אשפה. רהיטים.

התאמה למשפחה עם ילדים היא גבוהה מאוד. האופי הסבלני והרגוע הופך אותו לבן לוויה מצוין לילדים. הוא לא קפצן או חסר מנוחה, הוא לא נוטה לנשיכות משחק חזקות מדי. אבל, וזה אבל חשוב, כמו אצל כל גזע: אין תחליף לחינוך נכון והשגחה. כלב ציד, גם הרגוע שבהם, הוא כלב שיודע מה הוא רוצה. חינוך לשליטה בדחפים והרגל לחזור כשקוראים לו הם קריטיים.

אילוף הבאסה ארטזיאן נורמנדי הוא חוויה. הוא אינטליגנטי, סקרן, אבל לא כנוע. הוא לא יבצע פקודות רק כי אמרתם אותן בקול רם או כי ציפיתם לצייתנות אוטומטית. הוא שואל שאלות לפני שהוא מבצע: למה? מה יוצא לי מזה? האם זה שווה את המאמץ? גישה חינוכית שמבוססת על חיזוקים טובים, על סבלנות, ועל הפיכת האילוף למשחק היא הדרך הנכונה. שיטות קשות יגרמו לו להתנגד, לסגת, לאבד עניין. הוא לא יפחד, אבל הוא יפסיק לשתף פעולה.

עבודה על קול רקע ועל היענות למרחקים היא אבן דרך חשובה. גזעי באסה נוטים להיות עצמאיים כשהם אחרי ריח, והחזרה לקריאה היא לא מובנת מאליה. כדאי לאמן את זה בשלבים: קודם בסביבה סגורה, אחר כך בגינה מגודרת, ורק אחר כך בשטח פתוח. בלי אימון השלמות, שחרור ברצועה ארוכה בשטח פתוח יכול להסתיים בחיפושים של שעות. גם שימוש ברצועה ארוכה (10-15 מטרים) בשלבי האילוף הראשונים מאפשר לכלב ללמוד לחזור מרחוק תוך כדי תחושת חופש.

גם נושא ההתנהגות עם כלבים אחרים חשוב. הבאסה ארטזיאן נורמנדי הוא כלב להקה במקורו. הוא עובד בציד בלהקות, ולכן ההתנהגות החברתית שלו מוטה לשיתוף פעולה. הוא נוטה להסתדר עם כלבים אחרים, גם כאלה שלא גדל איתם, בתנאי שהוצגו נכון. עם זאת, חשוב לדעת: כלב ריח עצמאי עלול להתעלם מרמזים של כלבים אחרים כשהוא במרדף, מה שיכול ליצור חיכוכים במרחבים ציבוריים כמו פארקים. הסוציאליזציה המוקדמת והחשיפה לגזעים שונים בגיל הגור הם קריטיים. יחד עם זאת, הוא לא נוטה לאגרסיה טריטוריאלית גבוהה או לרעשי בית קשים, מה שהופך אותו למתאים גם למגורים עם ילדים קטנים

מבחינת בריאות, הבאסה ארטזיאן נורמנדי נחשב לגזע חזק. תוחלת החיים הממוצעת שלו היא 12 עד 14 שנים. עם זאת, כמו כל כלב בעל מבנה גוף ארוך ורגליים קצרות, יש סיכון מוגבר לבעיות גב ודיסקוס. משקל עודף הוא הגורם מספר אחד להחמרת בעיות כאלו, ולכן חשוב לשמור על משקל תקין. גם האוזניים הארוכות דורשות תשומת מיוחדת: ניקוי קבוע, אוורור, ומניעת דלקות אוזניים שנפוצות בגזעים עם אוזניים שמוטות. מעבר לזה מדובר בגזע בריא בדרך כלל.

תזונה מותאמת חשובה גם היא: כלבי באסה נוטים לעודף משקל אם מאכילים אותם בלי מגבלה. האטת קצב האכילה, שימוש בקערות איטיות, ומדידה מדויקת של המנות הם הרגלים כדאי לפתח מהיום הראשון. פעילות גופנית סדירה, בעיקר הליכות ארוכות בשטחים מגוונים, שומרת על טונוס שרירים ומונעת השמנה. גם טיפוח שוטף, למרות שהפרווה קצרה, צריך לכלול ניקוי של קפלי עור ובדיקת האוזניים אחרי כל טיול בשטח.

מי שפוגש לראשונה את הבאסה ארטזיאן נורמנדי עלול לחשוב שמדובר בכלב נוי, כלב ברכיים. המראה החביב, הרגליים הקצרות, העיניים הרכות, מזמינים חיבוק. אבל אל תטעו: מתחת למראה הסוכרי הזה פועם לב של צייד צרפתי אמיתי. אחד שיכול ללכת אחרי ריח במשך שעות, לחפור מתחת לגדר, להיעלם לתוך השיחים, ולחזור עם חיוך של מי שעשה בדיוק מה שהוא אוהב.

בהשוואה לחבריו למשפחת הבאסה, הבאסה ארטזיאן נורמנדי נחשב לקל ביותר מבחינת האופי. הבאסה בל דה גסקון, למשל, נוטה להיות אינטנסיבי יותר בעבודת הריח שלו, עם דחף חזק יותר לרדוף למרחקים. הבאסה פוב דה ברטאן הוא נמרץ ופראי יותר באופיו, עם יותר דחף לחקור. דווקא הארטזיאן נורמנדי הוא המאוזן ביותר, שקט יותר, מבית יותר. למי שמחפש כלב ציד במארז של כלב משפחה, זה הגזע.

הנסיגה של הפופולריות של הבאסה ארטזיאן נורמנדי בצרפת עצמה קשורה לשינויים בציד המודרני. פחות ציידים הולכים ברגל, יותר צדים מכלי רכב או מטוסים, והביקוש לכלבי ציד איטיים ירד. יחד עם זאת, הגזע לא נעלם. מעריצים שלו, בצרפת ומחוצה לה, ממשיכים לטפח אותו ולשמר אותו, הן כחיית עבודה והן כחיית לוויה. במולדתו יש עדיין להקות ציד פעילות שעובדות עם הבאסה ארטזיאן נורמנדי כמו לפני מאה שנה.

מעבר לנדירותו בארץ, אוהבי הגזע בצרפת מתארים אותו ככלב הליכה אידיאלי: לא זקוק למרחבי ענק, אבל מסוגל לצעוד קילומטרים לצד בעליו מבלי להתעייף. יש לו סיבולת גבוהה ממה שנראה מהמבנה הנמוך שלו. היכולת הזאת להפתיע, לעשות יותר ממה שמצפים, היא חלק מהסוד של הגזע. זה נכון לגבי ההליכה, נכון לגבי האינטליגנציה, ונכון לגבי הקשר עם בני אדם.

גורי באסה ארטזיאן נורמנדי הם חמודים בצורה יוצאת דופן, עם אוזניים גדולות מכפי גודלם ורגליים קצרצרות. אבל הגור הזה יגדל ויהפוך לכלב בוגר עם דעה משלו, רצונות משלו, ואף משלו. מי שמחליט לגדל אותו בבית חייב לזכור שהוא לא פוחלץ. הוא כלב ציד לכל דבר, והאף שלו לעולם לא יכבה. התפקיד שלנו הוא לתת לו ערוצים לגיטימיים להפעיל את האף הזה, כדי שהוא לא ימצא אותם בעצמו.

מגורים בעיר עם באסה ארטזיאן נורמנדי אפשריים בהחלט, אבל דורשים התאמות. הוא לא כלב שיסתפק בשלוש הליכות קצרות מסביב לבלוק. גם בדירה, הוא זקוק לטיולים ארוכים שבהם הוא יכול להריח, לגלות, לחקור. הליכה קצרה של 20 דקות לא תספק לו את הגירוי המנטלי שהוא צריך. טיול של שעה שבה הוא יכול להריח כל פינה, לעצור בכל עניין, לעקוב אחרי ריחות, היא הרבה יותר משמעותית עבורו.

לסיכום, הבאסה ארטזיאן נורמנדי הוא אחד הגזעים המעניינים ביותר במשפחת כלבי הריח. הוא מציע איזון נדיר בין יכולת עבודה גבוהה לבין אופי ביתי רגוע. הוא לא מתאים לכל אחד: הוא זקוק לבעלים שמבין את צרכי הריח שלו, שמספק לו גירוי מנטלי ופיזי. אבל למי שמתאים, הוא נותן חברות נפלאה, אופי יציב, והיכולת להזכיר לך, בכל טיול, שהעולם מלא בריחות שמחכים להתגלות.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים