מיתוס נפוץ לגבי כלב אוסטרי שחום-שחור הוא שהוא פשוט עוד כלב ציד אירופאי, עוד אחד מהרבים שאי אפשר להבחין בינו לבין כלבי ריח אחרים. האמת היא שהגזע הזה הוא אחד המובהקים והעתיקים באוסטריה, עם היסטוריה מרתקת שמתחילה בכלבים קלטיים מלפני אלפיים שנה. הוא גם הגזע הראשון שנרשם אי פעם במועדון הכלבים האוסטרי, בשנת 1884. במילים אחרות, כשאוסטריה החליטה להתחיל לרשום כלבים באופן מסודר, הראשון שעמד בתור היה כלב אוסטרי שחום-שחור.
השם שלו מספר סיפור. באוסטריה קוראים לו ברנדל-ברקה, שפירושו כלב צבעוני ממורקם, או פיראוגל, כלב עם ארבע עיניים. הכינוי הזה מתייחס לסימנים הבהירים מעל העיניים, שנותנים רושם של ארבע עיניים. אלה לא סתם כתמים. בתקן הגזע, שני סימנים בצבע חום בהיר מעל העיניים הם חובה. בלי הסימנים האלה, הכלב לא עומד בתקן. המראה הייחודי הזה הוא לא רק אסתטי. הכתמים הבהירים מעל העיניים מקלים על הצייד לראות את הכלב בצמחייה סבוכה, בדיוק כמו שהפרווה הכהה מגנה עליו בתנאי מזג אוויר קשים.
ההיסטוריה של הגזע מתחילה הרבה לפני אוסטריה המודרנית. האבות הקדמונים של הכלב הזה היו כלבי ציד קלטיים, שעברו ערבוב עם כלבי יורה משווייץ. האוכלוסייה הקלטית שהתיישבה באזור האלפים הביאה איתה כלבי ציד מפותחים, ואלה השתלבו עם הכלבים המקומיים ליצירת סוג ייחודי של כלב עבודה הררי. במשך מאות שנים, תושבי אוסטריה גידלו כלבים מותאמים לשטח ההררי, בלי הרבה תיעוד מסודר. רק במאה ה-19, כשהחלה המודעות לגזעים טהורים, התחילו לאסוף מידע ולגדל באופן מובנה.
בשנת 1884 נוסד באוסטריה מועדון גידול הכלבים האוסטרי, והכלב הראשון שנרשם בו היה כלב אוסטרי שחום-שחור בשם ברגמן. זו עובדה היסטורית שלא הרבה גזעים יכולים להתפאר בה. הפדרציה הבין-לאומית לכלבים הכירה בגזע בשנת 1954, ומועדון הכלבים המאוחד בארצות הברית הכיר בו רק בשנת 2006.
הדרך שבה התפקיד עיצב את האופי של הכלב הזה היא דוגמה מצוינת לחשיבות ההקשר הגיאוגרפי. בניגוד לכלבי ריח צרפתיים שעובדים במישורים וביערות נמוכים, הכלב האוסטרי שחום-שחור עובד בגובה רב, באלפים. השטח ההררי דורש סוג שונה של עבודה. במקום ריצה מהירה במישור, הוא צריך לטפס במעלות תלולות, לחצות נחלים, ולעקוב אחרי עקבות בסלעים. זו הסיבה שהוא כל כך זריז ובעל סיבולת יוצאת דופן. הוא גם רגיל לעבוד לבד, לא בלהקה גדולה. באלפים, להקה גדולה היתה רעש מיותר. כלב בודד או שניים יכולים לעקוב אחרי עקבות בצורה יעילה הרבה יותר.
השימוש המרכזי של הכלב הזה הוא איתור פצועים, לא ציד פעיל. הוא עוקב אחרי עקבות דם של חיה פצועה, בעיקר ארנבת, ומאתר אותה. זה שונה מציד רגיל, שבו הלהקה רודפת אחרי חיה בריאה. המעקב אחרי פצוע דורש ריכוז מוחלט, אף רגיש במיוחד, וסבלנות אין קץ. הכלב לא יכול להתרגש יותר מדי, כי הוא חייב להישאר ממוקד בעקבות. הוא גם חייב להיות שקט, כי רעש מבריח את החיה הפצועה. התכונות האלה, ריכוז, סבלנות, שקט, הן בדיוק מה שמאפיין את הגזע הזה בבית.
בשנים האחרונות, הכלב האוסטרי שחום-שחור מצא שימוש מפתיע ומרתק מחוץ לעולם הציד. חוקרים באוסטריה השתמשו בגזע לאיתור חיפושית האפר המזרחית, מזיק שפוגע בעצי אפר ברחבי אירופה. יכולת הריח המדהימה של הגזע, בשילוב עם הריכוז והשקט שאיפיינו את עבודת הציד המסורתית, הפכו אותו לכלי איתור ביולוגי יעיל. זה מראה כמה כישרון ריח יכול לעבור מתחום לתחום, כשהאילוף מותאם.
אחד האתגרים הגדולים באילוף גזע זה הוא עבודת הריח. בניגוד לכלבים שרודפים אחרי כדור או צעצוע, הכלב האוסטרי שחום-שחור רודף אחרי ריח. כשהאף שלו פוגש עקבות מעניינות, שום חטיף בעולם לא ישווה לזה. לכן חשוב לשלב תרגילי ריח באילוף היומיומי. פיזור חטיפים בשטח, חיפוש חפצים לפי ריח, משחקי עקבות. ככל שתיתן לו יותר עבודת ריח, כך הוא יהיה מרוצה ומאוזן יותר בבית. התפיסה שצריך לחסוך בעבודת ריח כדי לא לעורר יתר על המידה יצר ציד היא מוטעית. להפך. דווקא מתן פורקן מבוקר ליצר הריח מוריד את המתח ומונע התפרצויות לא רצויות.
מבחינה פיזית, מדובר בכלב בינוני בגודלו. הזכרים בגובה 50 עד 56 סנטימטרים, הנקבות 48 עד 54. המשקל נע בין 15 ל-22 קילוגרמים. הפרווה קצרה, צפופה, חלקה, שחורה לגמרי עם סימנים בצבע חום בהיר על הרגליים, החזה והפנים. המבנה הקומפקטי והשרירי מותאם לטיפוס בהרים. האוזניים בינוניות באורכן, שמוטות עם קצוות מעוגלים. הזנב ארוך, מעט כפוף.
בהיבט הבריאותי, זהו אחד הגזעים הבריאים ביותר בכלבי הריח. אין מחלות גנטיות ידועות שמאפיינות אותו במיוחד. תוחלת החיים היא 12 עד 14 שנים. העובדה שהגזע גדל בעיקר ככלב עבודה באוסטריה, ולא ככלב ראווה, שמרה עליו מפני הכנסת מחלות תורשתיות דרך ברירה סלקטיבית למראה חיצוני. זו תופעה שחוזרת על עצמה אצל הרבה גזעי ציד עבודה, בניגוד לגזעי ראווה פופולריים.
באופי, הכלב האוסטרי שחום-שחור הוא חברותי, חביב, וטוב מזג. הוא לא כלב אגרסיבי, והוא לא מחפש עימותים. אבל הוא גם לא כלב סתגלן לעיר. המבנה הפיזי והמנטלי שלו בנוי לשטח פתוח, להרים, למרחבים. הוא צריך לרוץ, לטפס, לעבוד עם האף. כלב שלא מקבל את זה יהפוך לאומלל, ואז גם לבעייתי. נביחות מוגזמות, חפירות, הרס.
האילוף של הגזע הזה הוא חוויה מיוחדת. בגלל שהוא עובד לבד בהרים, הוא פיתח עצמאות חשיבתית גבוהה. הוא לא מחכה לפקודות בכל צעד. הוא מקבל החלטות בעצמו. זה יתרון בציד הררי, שבו אין לצייד קשר עין ישיר עם הכלב. אבל זה אתגר באילוף ביתי, כי הוא עלול להתעלם מפקודות שהוא חושב שהן מיותרות. הדרך לעבוד עם זה היא לא לשבור את העצמאות שלו, אלא ללמד אותו מתי לקבל החלטות בעצמו ומתי לחכות להכוונה. הכלב הזה לא צריך מנהיג ששולט בו, אלא שותף שמנחה אותו.
עם ילדים, הכלב האוסטרי שחום-שחור יכול להיות מצוין, אבל בתנאי שהוא מקבל את הכבוד שמגיע לו. הוא סבלני, אבל לא אינסופי. הוא לא ינשך ילד שמציק לו, אבל הוא יתרחק, ינהם, או יראה סימני אי נוחות ברורים. ילדים צריכים ללמוד לקרוא את הסימנים האלה. עם כלבים אחרים, הוא בדרך כלל בסדר. הוא לא אגרסיבי, אבל הוא לא מחפש חברותא אינסופית. הוא יעדיף להתבודד מאשר להיות חלק מלהקה רועשת. חתולים יכולים להיות בעיה, במיוחד אם הכלב לא גדל איתם. יצר המעקב אחרי עקבות מתבטא גם במרדף אחרי חתולים, אם כי פחות חזק מאשר אצל כלבי להקה צרפתיים.
הטבע העצמאי של הגזע הזה אומר שהוא לא כלב שמתאים לכולם. הוא לא יבוא לחפש ליטופים כל חמש דקות. הוא לא ילך אחריך מחדר לחדר. הוא יעדיף לשכב בפינה שלו, לרחרח את האוויר, להיות בשלו. אבל כשהוא יבוא אליך, זה יהיה אות אמיתי לחיבור. הוא לא כלב שמחבק. הוא כלב שמשתף פעולה.
הקשר בין הכלב האוסטרי שחום-שחור לבין בעליו דומה לקשר בין שותפים לעבודה. בהרים, הכלב והצייד עובדים כצוות, כל אחד עם התפקיד שלו, וההשלמה ההדדית הזו יוצרת קשר עמוק שאין כמוהו בכלבי לוויה פשוטים.
התזונה של הגזע הזה צריכה להיות עשירה בחלבון, מותאמת לרמת הפעילות. כלב שעובד בהרים זקוק להרבה אנרגיה. כלב שלא עובד זקוק להרבה פחות. השמנה היא בעיה נפוצה אצל כלבי ציד שלא עובדים, והיא מסוכנת במיוחד לגזע הזה בגלל המבנה הקומפקטי והמפרקים.
הטיפוח פשוט להפליא. הפרווה הקצרה, הצפופה והחלקה לא דורשת הברשה יומית. פעם בשבוע עם כפפת גומי או מברשת רכה מספיקה כדי להסיר שיער מת. רחצה רק כשהכלב באמת מלוכלך. יותר מדי רחצה תפגע בשמנים הטבעיים של העור והפרווה. האוזניים השמוטות, למרות שהן קצרות יותר מאוזני כלבי ריח צרפתיים, עדיין דורשות בדיקה שבועית. גם הציפורניים דורשות תשומת לב, במיוחד אצל כלב שלא רץ על קרקע קשה.
הקול של הכלב האוסטרי שחום-שחור הוא אחד המאפיינים הבולטים שלו. הוא לא נובח סתם. הקול שלו עמוק, מלודי, ומגיע ממקום של עבודה. כשהוא מאתר עקבות מעניינות, הוא משמיע קול שאי אפשר לטעות בו. בבית, הוא נובח בעיקר כשצריך להתריע. הוא לא נובח על כל רשרוש, אבל כשהוא נובח, כדאי להקשיב. הנביחה שלו היא אחד הכלים הכי יעילים שיש למי שגר בבית עם חצר.
השוואה בין הכלב האוסטרי שחום-שחור לבין כלב הריח השטירי קשה-שיער, בן ארצו, מעניינת במיוחד. שניהם מאוסטריה, שניהם משמשים לאיתור פצועים. אבל ההבדל העיקרי הוא בפרווה ובסביבת העבודה. הכלב השטירי גדל בשטחים קשים יותר, עם צמחייה סבוכה שדרשה פרווה קשה ומגינה. הכלב השחום-שחור, לעומתו, עובד בשטחים פתוחים יותר, במקומות שבהם האקלים נוח יותר. ההבדל הזה משפיע גם על האופי. הכלב השטירי נוטה להיות עקשן וחזק יותר, ואילו האוסטרי שחום-שחור חברותי ונוח יותר להתנהלות יומיומית.
החיים עם כלב אוסטרי שחום-שחור הם לא מתאימים לכולם. מי שגר בדירה בעיר, לוקח את הכלב לשני טיולים קצרים ביום, ומצפה לרוגע מוחלט, טועה בגדול. הגזע הזה זקוק לשטח, לטבע, להרים. טיול של שעה ביום לא מספיק. הוא צריך ריצה חופשית, עבודת ריח, אתגרים פיזיים. הוא זקוק לגירוי מנטלי לא פחות מפיזי. חידות, משחקי ריח, מסלולי מעקב, כל אלה ישאירו אותו מאוזן ומרוצה. מי שיש לו בית עם חצר גדולה באזור כפרי, או מי שגר ליד שטחים פתוחים ויכול לתת לכלב עבודה יומיומית, ימצא חבר נאמן, אינטליגנטי, עם קול מלודי ויכולות ריח מרשימות.
בגלל שהגזע נדיר מחוץ לאוסטריה, קשה מאוד למצוא אותו בישראל. לא ראיתי כלבים מגזע זה בארץ בקליניקה שלי, ואני לא מכיר מגדל ישראלי שמתעסק איתו. מי שרוצה כלב כזה יצטרך לחפש באוסטריה או בגרמניה, לייבא אותו, ולהשקיע משאבים לא מבוטלים בתהליך. אבל מי שעושה את זה מקבל גזע עם היסטוריה של אלפיים שנה, בריאות מצוינת, ואופי שהוא שילוב נדיר של עצמאות וחברותיות. חשוב לזכור שאין להכניס כלב כזה הביתה בלי להבין את הצרכים שלו מראש. הוא לא יסתגל לדירה קטנה בעיר. הוא לא יהפוך לכלב ברכיים. אבל מי שמכיר את גזעי הריח ומבין את הצורך בעבודה, ימצא אחד השותפים הנאמנים והמרתקים שיש.
לסיכום, הכלב האוסטרי שחום-שחור הוא יותר מעוד כלב ציד. הוא גזע עתיק, עם קשר ישיר לכלבים הקלטיים של האלפים, עם יכולות איתור פצועים יוצאות דופן, ועם אופי עצמאי שדורש בעלים שמבין כלבי עבודה. הוא לא כלב למתחילים. וגם לא כלב לעיר. אבל למי שיש את השטח והניסיון, הוא אחד הכלבים המרתקים ביותר מכלבי הריח האירופאים.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של כלבי ציד ריח:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368