Australian Silky Terrier

כשאני אומר ללקוח שאני ממליץ על סילקי טרייר אוסטרלי, התגובה הראשונית כמעט תמיד זהה. "זה כמו יורקשייר טרייר, נכון? עוד כלב ברכיים קטן?" ואז אני מסביר שזה בדיוק ההפך. הסילקי טרייר הוא אחד הכלבים הכי לא מובנים בעולם הכלבים הקטנים. הוא נראה כמו צעצוע, אבל בתוכו חי טרייר אמיתי עם אופי של כלב גדול פי ארבעה. השגיאה הכי גדולה שמי שקונה סילקי עושה זה להתייחס אליו כאל כלב קטן שמספיק לשבת על הספה. זה נגמר כמעט תמיד באותו מקום: כלב שמתנהג רע, נובח בלי הפסקה, לוקח פיקוד על הבית, ובעלים מבולבלים שלא מבינים מה קרה.

גם השוואה ליורקשייר טרייר היא מטעה. כן, יש להם היסטוריה משותפת, ויש דמיון חיצוני מסוים. אבל איפה שהיורקשייר פונה פנימה אל עבר הקשר האנושי ומבקש חום, הסילקי פונה החוצה. הוא סקרן, בטוח בעצמו, עצמאי, וחד כמו סכין. מי שלא מבין את ההבדל הזה יקנה סילקי ויקבל הפתעה לא נעימה.

הסיפור של הסילקי טרייר מתחיל רחוק מאירופה. הוא אחד הבודדים במשפחת הטריירים שלא נולד באי הבריטי. הוא נולד באוסטרליה, בתוך השילוב הייחודי של ההתיישבות הבריטית ביבשת הדרומית. בסוף המאה התשע עשרה, המתיישבים באוסטרליה הביאו איתם טריירים מהמולדת: טריירים סקוטיים, סקיי טריירים, דנדי דינמונט טריירים, וטריירים מחוספסי שיער. התנאים באוסטרליה היו קשים. חום, מדבר, נחשים, מכרסמים שפגעו במזון. הטריירים האלה היו צריכים לעמוד במשימה: לצוד מכרסמים, להזהיר מפני סכנות, ולהיות קשוחים מספיק כדי לשרוד. בתנאים האלה נולד הטרייר האוסטרלי.

אבל הייתה נישה אחרת. בערים הגדולות, בסידני במיוחד, אנשים חיפשו כלב קטן יותר, עם פרווה משיי יפה, שיכול לחיות בבית עירוני ועדיין לשמור על אופי טרייר ערני וקשוח. שם נכנס היורקשייר טרייר לתמונה. הכלאות בין טרייר אוסטרלי ליורקשייר טרייר הניבו כלבים עם פרווה ארוכה ומשיי, גוף קומפקטי, ואופי טריירי נחוש. בהתחלה קראו להם "סידני סילקי" על שם העיר שבה התפתח הגזע. מי שחושב שהסילקי הוא סתם וריאציה של יורקשייר טועה. הסילקי התפתח למטרה אחרת. הוא נועד להיות גם כלב מחמד אורבני וגם כלב שמירה קטן וקשוח, מסוגל להרוג נחש אם צריך.

התפקיד הזה, השילוב בין יופי לקשיחות, הוא המפתח להבנת האופי של הסילקי. הוא נבחר בכוונה להיות גם אסתטי וגם פונקציונלי. לא סתם התקן הרשמי של הגזע מדבר על "קומפקטי, נמוך יחסית, באורך בינוני, עם מבנה עדין אבל עם מספיק חומר כדי לזהות יכולת לצוד מכרסמים לא רצויים בבית". זו ההגדרה המדויקת. לא כלב ברכיים. כלב עבודה קטן.

עד 1929, הגבולות בין טרייר אוסטרלי, סילקי טרייר ויורקשייר טרייר היו מטושטשים. באותה המלטה יכלו להיוולד גורים משלושת הסוגים, והמגדלים הפרידו אותם לפי המראה שלהם כשגדלו. אחרי 1932, הכלאות נוספות נאסרו באוסטרליה, והגזע התחיל לקבל זהות עצמאית. ב-1955 השם הרשמי הפך לאוסטרליאן סילקי טרייר. ההכרה הבינלאומית של הפדרציה הצינולוגית העולמית (FCI) הגיעה ב-1962, והגזע שובץ בקבוצה 3: טריירים.

מלחמת העולם השנייה שינתה את גורל הגזע. חיילים אמריקאים שהוצבו באוסטרליה חזרו הביתה עם סילקי טריירים. תמונות של הגזע שהתפרסמו בעיתונים ב-1954 גרמו לעלייה מטאורית בפופולריות, ומאות סילקי יובאו לארצות הברית. ההכרה של המועדון האמריקאי לכלבים (AKC) הגיעה ב-1959, והגזע שובץ בקבוצת הצעצועים, לא בקבוצת הטריירים. שם נמצאת הטעות הקריטית בהבנת הסילקי. הוא שובץ בקבוצת הצעצועים בגלל הגודל שלו, לא בגלל האופי שלו.

האופי של הסילקי הוא טרייר מאה אחוז. הוא ערני, פעיל, אמיץ, סקרן, ויש לו נטייה לעצמאות שמפתיעה יחסית לגודלו. בניגוד לרוב הכלבים הקטנים, הסילקי לא מחפש חיזוקים מתמידים מהבעלים. הוא יכול להעסיק את עצמו, לחקור, להחליט מה לעשות. התכונה הזאת היא גם הברכה וגם הקללה של הגזע. כשהוא גדל נכון, הוא כלב מאוזן ונעים. כשהוא גדל בלי גבולות, הוא הופך לעריץ קטן.

מבחינת יצר הציד, הסילקי נמצא בקצה הגבוה של הסקאלה לטרייר קטן. הוא ראה במכרסמים אויב טבעי ונחש מטרה. מי שגר עם מכרסמים כחיות מחמד צריך לחשוף את הסילקי אליהם מוקדם ככל האפשר, מגיל גור, ולעולם לא לסמוך עליו לגמרי. זה לא עניין של אילוף. זה קשור לאלפי שנים של ברירה טבעית ומלאכותית. הטריירים שהצליחו לצוד היו אלה ששרדו. הסילקי יורש את האינסטינקט הזה במלואו.

מבחינת הגנה, הסילקי עירני בצורה יוצאת דופן. הוא נובח כשמישהו מתקרב לדלת, והוא עושה את זה בקול עמוק ומפתיע לגוף כל כך קטן. בעלים רבים אומרים שהוא נשמע כמו כלב גדול כשהוא מתחיל לנבוח. וזה נכון. הנביחה של סילקי היא כלי אזהרה רציני. הבעיה היא כשהוא לומד שנביחה מביאה תגובה. אם הבעלים נותן תשומת לב כל פעם שהסילקי נובח, הנביחה מתחזקת ומתמשכת. מניסיון עם הגזע בישראל, שמתי לב שבעלי סילקי שנכשלים מול עניין הנביחה הם אלה שמגיבים בקול רם או בתשומת לב. הפתרון הוא פשוט: לא להתייחס לנביחת האזהרה הראשונה. אחרי שתי שניות של שקט, לתת חיזוק חיובי. מהר מאוד הוא לומד ששקט מביא תגמול.

הסילקי טרייר הוא כלב אינטליגנטי. בסקר של גזעים קטנים שנערך בארצות הברית, הוא דורג בעשרים הראשונים מבחינת יכולת למידה מהירה. אבל יש הבדל בין אינטליגנציה לציות. הסילקי מבין מהר מה רוצים ממנו, אבל הוא גם מחליט מהר אם הוא רוצה לשתף פעולה. הוא עיקש. הוא יבדוק כל הזמן את הגבולות, ינסה לעקוף חוקים, יחפש פרצות. זה לא אומר שהוא לא ניתן לאילוף. זה אומר שצריך להיות עקביים, חדים, וברורים יותר ממנו.

מי שגדל על כלבים כמו לברדור או גולדן רטריבר, שרגילים לכלב שמחפש לרצות ורק מחכה לפקודה הבאה, ימצא בסילקי אתגר משמעותי. הסילקי חושב אחרת. הוא שואל קודם "מה יש לי מזה?" ורק אחר כך מבצע. גישה של "תגמול על כל דבר" עובדת איתו מצוין, כי היא מדברת אל ההיגיון הטריירי שלו. תן לו סיבה טובה לשתף פעולה, והוא יעשה דברים יפים. תנסה לכפות עליו בכוח, ותפגוש חומה של התנגדות.

הסילקי טרייר הוא אחד מבין גזעי הטריירים שלא נולדו בבריטניה, והוא אחד הגזעים האוסטרליים הבודדים שפותחו במפורש כחיית מחמד אורבנית ולא ככלב עבודה. העובדה הזאת הופכת אותו למתאים יותר לחיים בעיר מאשר רוב הטריירים האחרים. הוא מסתדר בדירה, לא דורש חצר ענקית, אבל חייב פעילות יומיומית. הליכה קצרה פעמיים ביום זה המינימום. מי שחושב שכלב קטן לא צריך פעילות עושה טעות.

מבחינת גודל, הסילקי מגיע לגובה של 23 עד 26 סנטימטרים בכתף, ומשקל של כ-7 קילוגרמים. יש לו גוף ארוך במקצת ביחס לגובהו, בערך חמישית יותר ארוך מגובהו. המבנה הקומפקטי והחזק הזה נועד לאפשר לו לנוע במהירות, להסתובב במקומות צרים, ולהיכנס למחילות של מכרסמים. הראש בצורת טריז, העיניים קטנות ושקדיות, והאוזניים זקופות וקטנות.

הפרווה המשיי הארוכה היא סימן ההיכר של הגזע. היא חלקה, מבריקה, נפרדת לאורך הגב, בצבע כחול עם סימני שזוף. גוון הכחול נע מאפור כסוף ועד כחול כהה. זאת פרווה שדורשת טיפול. הברשה קבועה לפחות פעמיים בשבוע היא חובה. בלי זה, הפרווה מתקלפת, נוצרים קשרים, וגזירת הפרווה הופכת למסובכת. בשונה מהיורקשייר טרייר, שהפרווה שלו יכולה להגיע עד הרצפה, הפרווה של הסילקי קצרה יותר. למעשה, ההברשה שלו קלה יותר מהיורקשייר, אבל עדיין דורשת משמעת מצד הבעלים.

היתרון הגדול של הפרווה המשיי הוא שהיא כמעט לא נושרת. אנשים עם אלרגיות קלות יכולים לחיות בשלום עם סילקי. אבל התחזוקה השוטפת דורשת זמן וכסף. יש בעלים שמוותרים על הטיפול והופכים את הסילקי לכלב עם פרווה מקוצרת ומגולחת, ואז היתרון הקוסמטי של הגזע הולך לאיבוד.

מבחינת בריאות, הסילקי הוא אחד הגזעים החזקים והבריאים בקבוצת הטריירים הקטנים. תוחלת החיים הממוצעת נעה בין 13 ל-15 שנים, ויש פרטים שמגיעים גם ל-16 ו-17. ההשוואה ליורקשייר טרייר מתבקשת גם כאן: הסילקי הרבה יותר בריא ופחות מפתח. היורקשייר, עם הפופולריות המטורפת שלו, עבר הרבה יותר רבייה מסחרית שמביאה לבעיות מולדות. הסילקי, בגלל הפופולריות הנמוכה שלו, נשאר יחסית מפותח, עם גנטיקה מגוונת יותר.

הבעיות הבריאותיות הנפוצות בסילקי כוללות בעיות שיניים (אופייני לגזעים קטנים), פריקת פיקה (לוקסציה של הפיקת הברך), ולעיתים נדירות ניוון רשתית מתקדם. גידול סרטני נפוץ בגזעים קטנים, מסטוציטומה, מופיע מדי פעם. בדיקות שוטפות אצל הווטרינר, כולל ניקוי שיניים קבוע ותזונה איכותית, מבטיחות חיים ארוכים ובריאים.

הסילקי טרייר האוסטרלי הוא כלב נדיר. לא רק בישראל, אלא גם באירופה. בגרמניה, למשל, נולדים בערך 30 גורים לשנה. בישראל המספרים קטנים עוד יותר. הנדירות הזאת היא גם יתרון וגם חיסרון. היתרון: כמעט אין רבייה מסחרית או "חקלאות גורים" בגזע הזה. מי שמגדל סילקי עושה את זה מאהבה, והגורים מגיעים עם אילן יוחסין מסודר. החיסרון: קשה למצוא גור, צריך לחכות בתור, והמחיר גבוה.

ההיסטוריה של הגזע בארצות הברית מעניינת. אחרי גל הפופולריות של שנות החמישים, הגזע התבסס בעיקר במדינות החוף המערבי, קליפורניה במיוחד. תערוכות כלבים אמריקאיות קבעו לזכותו של הסילקי כ"כלב הצעצוע הכי טריירי" ו"הטרייר הכי קטן". הסיווג שלו בקבוצת הצעצועים גרם להרבה מבוכה בקרב שופטים שמכירים טריירים, אבל במבחן התוצאה, העובדה שהוא נמצא בקבוצת הצעצועים הפכה אותו נגיש לאנשים שמחפשים כלב קטן עם אישיות גדולה, וזה בדיוק מה שהם מקבלים.

אחת התכונות המרתקות של הסילקי היא הדרך שבה הוא מתקשר. יש לו מגוון רחב של קולות, מנהימות עדינות ועד נביחות אזהרה חדות. בעלים מנוסים לומדים להבדיל בין "מישהו בדלת" לבין "משעמם לי" לבין "בא אורח מוכר". הסילקי משתמש בקול שלו ככלי תקשורת, לא סתם כרעש. תשומת לב להקשר ולגוון הקול נותנת לבעלים מידע עשיר על מצב הרוח של הכלב.

למי הסילקי טרייר מתאים? קודם כל, למי שמכיר טריירים. מי שהיה לו טרייר לפני זה מבין את השפה. מי שבא מרקע של כלבי ציד או כלבי רעייה עלול להתקשות עם העצמאות ועם העקשנות. הסילקי מתאים לאנשים פעילים שגם נהנים משקט בבית. הוא מתאים לדירות, בתנאי שמקבל יציאה יומיומית. הוא מתאים למשפחות עם ילדים גדולים יותר, בתנאי שהילדים לומדים לכבד את המרחב של הכלב. הוא לא מתאים למשפחות עם תינוקות, שם הרעש והמהירות של הסילקי יכולים להיות יותר מדי.

והוא בהחלט לא מתאים למי שחושב שכלב קטן זה פחות אחריות. הסילקי דורש נוכחות. דורש חינוך. דורש גבולות. בלעדיהם, האופי החזק שלו משתלט, והבית הופך לזירת התמודדות.

האילוף של הסילקי דורש גישה שונה. הוא לא מגיב טוב לגישה קשה או לחזרה משעממת על אותן פקודות. השיטה שעובדת איתו הכי טוב היא שילוב של חיזוקים חיוביים עם גבולות ברורים. אימון קצר ומגוון, המון שינויי גירויים, תגמול על יוזמה נכונה. הסילקי משתעמם מהר. מי שמצליח לעניין אותו מחזיק בידיו כלב צייתן ורגוע. מי שנכשל מקבל כלב שמחליט לבד מה לעשות.

יצר המרדף בסילקי חזק. הוא ירוץ אחרי חתול, אחרי אופניים, אחרי רוכב אופנוע. לא מתוך תוקפנות, אלא מתוך אינסטינקט טריירי טהור: רואה משהו זז, חייב לרדוף אחריו. משחקים כמו כדור, פריזבי, או גירוי עם צעצוע על חוט, נותנים פורקן ליצר הזה בלי להפוך את חיי השכונה לסיוט.

מבחינת קשר עם כלבים אחרים, הסילקי חברותי בדרך כלל. הוא מעדיף כלבים בגודל שלו או קצת יותר גדולים. כלבים גדולים מאוד, במיוחד כאלה שלא יודעים לכבד גבולות, יכולים ליצור אצלו תגובת הגנה. הוא לא יברח. הוא יעמוד על שלו, ינבח, ואולי ינסה לתקוף. הסילקי לא יודע שהוא קטן.

הסיכום שלי על הסילקי טרייר האוסטרלי הוא פשוט. זה גזע מיוחד לאנשים מיוחדים. הוא לא למתחילים, לא לבעלים שמחפשים כלב סטטי, ולא למי שרוצה כלב שמוכן לרצות בלי לשאול שאלות. הסילקי דורש בעלים שמבינים טריירים, בעלים שהם מנהיגים טבעיים, בעלים שיש להם גם סבלנות וגם הומור. בשביל הבעלים הנכון, הסילקי הוא אחד הכלבים הכי מספקים שיש. הוא חכם, נאמן, מצחיק, ויש לו אופי שאי אפשר לשכוח. הוא כלב קטן עם לב של אריה.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים