קאו דה גאדו טרנסמונטנו (Cão de Gado Transmontano) : הלוחם הלבן מההרים

תארו לעצמכם כלב שמקבל החלטות עצמאיות מול זאב במרחק 50 מטר, בלי אף בן אדם בסביבה. לא כי הוא עקשן. כי זה התפקיד שלו.

קאו דה גאדו טרנסמונטנו. תגידו את השם הזה חמש פעמים ברצף וסביר להניח שעדיין לא תזכרו אותו. אבל תסתכלו על הכלב הזה פעם אחת ותשכחו את השם אבל לא את המראה. כלב ענק, לבן, עם כתמים כהים, שנראה כמו דוב קוטב שפגש מסטיף.

זהו אחד מגזעי השמירה הגדולים והעתיקים ביותר בחצי האי האיברי. הוא נולד באזור טראז-אוש-מונטס ("מעבר להרים") בצפון פורטוגל : אזור נידח, הררי, קשה לגישה, שבו זאבים איבריים מסתובבים חופשי. ובאזור כזה, רועה צאן לא יכול להיות עם העדר 24 שעות ביממה. הוא צריך מישהו שיהיה שם במקומו.

המישהו הזה הוא הכלב הזה.

המיתוס שמפרקים : "הוא לבן וגדול, כמו כל כלבי השמירה"

נכון. הוא לבן. הוא גדול. הוא שומר. אבל להגיד "זה כמו פירנאי או כמו מרמה" זה כמו להגיד "כל המכוניות האדומות זהות."

קאו דה גאדו טרנסמונטנו שונה מכלבי שמירה אחרים בכמה דרכים קריטיות:

הוא הגדול שבכולם. בגובה 85 ס"מ ומשקל 75 קילו, הוא מתנשא מעל רוב כלבי השמירה האחרים. כשהוא עומד, הוא בגובה של שולחן אוכל.

הוא קשוח יותר. הגזע פותח באזור שבו טורפים כמו זאב איברי וחזיר בר הם איום יומיומי. לא שועלים, לא תנים : זאבים אמיתיים במשקל 40 קילו. כלב שנועד להתעמת עם זאב חייב להיות לא רק גדול, אלא גם אמיץ, חכם, וחסר פחד.

הוא עובד בחבורות מעורבות. אחד הדברים המרתקים בגזע הזה הוא היכולת שלו לעבוד בלהקות שכוללות זכרים ונקבות בוגרים יחד. רוב כלבי השמירה מתקשים עם זה : זכרים בוגרים רבים על דומיננטיות. הקאו דה גאדו פותח בדיוק ליכולת הזו, ויש לו מנגנונים חברתיים שמאפשרים שיתוף פעולה בין זכרים בוגרים.

הצבע הלבן אינו מקרי. כמו כלבי שמירה רבים באירופה, הצבע הלבן נבחר בכוונה: הוא מאפשר לרועה להבחין בקלות בין הכלב לזאב גם בשעת בין-ערביים. גם הפרווה הכפולה והעבה : התאמה לאקלים היבש והקר של ההרים הפורטוגזים.

סיפור מהשטח : הניסוי האמריקאי

ב-2014, מחלקת הדגה וחיות הבר של אורגון (Oregon Department of Fish and Wildlife) תיעדה 86 התקפות קטלניות של זאבים על בעלי חיים. החקלאים בצפון-מזרח אורגון היו מיואשים. כלבי השמירה המסורתיים שלהם : פירנאי ענק, אקבש, מרמה : שקלו 30-35 קילו ולא הספיקו מול זאבים רעבים.

הם פנו לגזעים אירופיים גדולים יותר. אחד מהם: קאו דה גאדו טרנסמונטנו.

הניסוי, שנוהל על ידי שירות חיות הבר של ארצות הברית (USDA) במונטנה ובאורגון, בחן את היעילות של כלבים "גדולים ונועזים יותר" מול טריפה. התוצאות היו מבטיחות. הכלבים האלה, ששוקלים 50-70 קילו, לא רק שהרתיעו זאבים : הם יצרו מרחב בטוח שהעיזים והכבשים יכלו לרעות בו בשלווה.

זה לא סיפור תיאורטי. זה קרה בחיים האמיתיים. כלב מהכפרים הנידחים של פורטוגל הגיע להרי אורגון כדי לעשות את מה שעשה במשך מאות שנים: להגן על העדר.

שורשים : שומר העדרים של טראז-אוש-מונטס

הקאו דה גאדו טרנסמונטנו הוא גזע עתיק, אך הוכר רשמית על ידי ה-FCI רק ב-2020 : ובאופן זמני (Provisional Recognition). ההכרה המאוחרת הזו מעידה על כך שמדובר בגזע עבודה טהור, כמעט ללא התערבות תערוכות.

האזור שממנו הגיע : טראז-אוש-מונטס ("מעבר להרים") בצפון-מזרח פורטוגל : הוא אחד האזורים המבודדים והנידחים באירופה. גבעות תלולות, עמקים עמוקים, חורפים קשים. באזור הזה, חקלאות ורעיית צאן הן דרך חיים. הזאב האיברי, מין מוגן שנמצא בסכנת הכחדה, חי באזור הזה במקביל לבני אדם כבר אלפי שנים.

הכלב הזה נוצר כדי לאפשר דו-קיום בין בני אדם לזאבים.

איך? במקום להרוג את הזאבים (שהם מין מוגן), החקלאים השתמשו בכלבים כדי להרחיק אותם. הקאו דה גאדו לא רודף זאבים כדי להרוג אותם : הוא נוכח. הוא מסמן טריטוריה. הוא נובח. הוא עומד מולם בגודלו המאיים. הזאב, שהוא חכם וזהיר, מעדיף לחפש טרף קל יותר במקום אחר.

גורם מפתח נוסף הוא ה-Grupo Lobo : ארגון פורטוגזי לשימור הזאבים, שמקדם באופן פעיל שימוש בכלבי שמירה מסורתיים להגנה על עדרים. מאז 1996, הארגון מסייע לחקלאים לשלב כלבי קאו דה גאדו בעדרים שלהם כמנגנון להפחתת קונפליקטים עם זאבים. התוצאה: הזאבים נשמרים, העדרים מוגנים, והחקלאים מרוויחים. שיטה זו הוכיחה עצמה כפתרון בר-קיימא שמאפשר דו-קיום בין האדם לטבע.

זוהי דוגמה נדירה שבה גזע כלבים הפך לכלי לשימור טבע, לא רק לכלי עבודה חקלאי.

אופי : העצמאי הנאמן

האופי של קאו דה גאדו טרנסמונטנו מובן רק בהקשר של העבודה שלו. הוא לא נוצר כדי לרצות בני אדם. הוא נוצר כדי לקבל החלטות עצמאיות.

הוא חושב לבד. כשכלב רועים כמו בורדר קולי מסתכל על הרועה ומחכה לפקודה, הקאו דה גאדו מסתכל על העדר ומחליט מה לעשות. הוא לא צריך שתגידו לו להיזהר מהזאב : הוא כבר ראה אותו לפני שהבחנתם בו.

הוא רגוע, אבל לא רך. התקן מתאר אותו כ"רגוע ומאופק" בתגובה לאיומים. הוא לא נובח היסטרי, לא תוקף בלי סיבה. הוא מתבונן, מעריך, ומגיב בפרופורציה. זוהי תכונה שנבחרה במשך דורות: כלב שנובח ללא הפסקה מפחיד את הצאן ומתריע בפני זאבים על מיקומו. כלב שקט וערני הוא כלב יעיל.

הוא דומיננטי. האגודה הגזעית מגדירה אותו כ"כלב דומיננטי וכלב של בעלים יחיד." הוא קנאי, רכושני, ויש לו זיכרון ארוך. הוא לא סולח בקלות על עוול. אם תפגעו באמון שלו, הוא יזכור.

הוא חכם וסקרן. יש לו נטייה טבעית לחפור מתחת לגדרות ולהרחיב את הטריטוריה שלו. זה לא חוסר משמעת : זה אינסטינקט של שומר עדרים להרחיב את מרחב ההגנה שלו. אתם צריכים לשלוט בזה, לא לנסות לבטל את זה.

הוא זקוק למרחב. זה לא כלב לדירה. הוא לא מתאים לחצר עירונית. הוא צריך מרחבים פתוחים, אדמות מרעה, שטח שבו הוא יכול לסייר ולשמור. אם תכניסו אותו לחצר קטנה, הוא יחפור, יקפוץ, וינסה לברוח : לא כי הוא רע, אלא כי התפקיד שלו מחייב אותו לנוע.

הנהיגות : מי המנהיג האמיתי?

קאו דה גאדו הוא כלב חכם ורגיש. הוא מגיב מצוין לחיזוק חיובי : אבל לא תמיד כמו שציפיתם.

האתגר הגדול ביותר באילוף: הוא לא מחפש לרצות אתכם. הוא מחפש שיתוף פעולה. אתם צריכים להוכיח לו שאתם שותפים ראויים, לא בוסים. אם תנסו לכפות עליו משהו בכוח, הוא יזכור. ואם הוא יחליט שההחלטה שלכם לא נכונה? הוא יתעלם.

המפתח הוא עקביות וכבוד הדדי. להסביר לו למה, לא רק לפקוד. לתת לו להבין ששמירה על הגבולות שאתם מציבים היא חלק מהתפקיד שלו. כשהוא מבין את זה : הוא ישתף פעולה ברצון.

נקבות בדרך כלל נוחות יותר לאילוף והן בנות לוויה טובות יותר. זכרים דורשים יד מנוסה.

בריאות

כמו רוב כלבי העבודה הגדולים, הקאו דה גאדו הוא גזע בריא יחסית : פשוט כי לא התערבו בו יותר מדי. הוא לא עבר דרך תערוכות שעיוותו את מבנה הגוף שלו. הוא עדיין כלב עבודה טהור.

הבעיות העיקריות: דיספלסיה של הירך והמרפק (צפוי בגזע גדול), נפיחות קיבה, בעיות עיניים. תוחלת חיים : 10-12 שנים בממוצע. הוא חי הרבה יותר מרוב הכלבים בגודלו, וזו עדות לבריאות הגנטית שלו. ממשלת פורטוגל עצמה מנהלת מרשם גזעים רשמי ומסייעת בהשמה של כלבי קאו דה גאדו להגנה על עדרים, באמצעות הפארק הטבעי של מונטשיניו (Parque Natural de Montesinho) : הכרה ממסדית נדירה שמעידה על החשיבות הלאומית של הגזע.

למי זה מתאים?

הקאו דה גאדו טרנסמונטנו הוא לא כלב למתחילים. הוא לא כלב עיר. הוא לא כלב למי שרוצה כלב צמוד על הספה.

הוא מתאים למי שיש לו שטח, שיש לו עדר (גם אם העדר הוא סתם משפחה עם חצר גדולה), ומי שמבין שכלב שמירה עצמאי הוא שותף, לא עובד. זה כלב שיגן עליכם עד טיפת הדם האחרונה : אבל לא כי אמרתם לו. כי הוא החליט שאתם שייכים לעדר שלו.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים