פרק ראשון: מכונת הנשיכה שלא הייתה

"הוא לא נשך אותך?"

ב-25 שנה שלי בשטח, השאלה הראשונה ששואלים אותי כשאני אומר שאני עובד עם רוטוויילרים היא תמיד אותה שאלה, תמיד בחיוך חששני. וזו בדיוק הבעיה.

המיתוס של הרוטוויילר כמכונת נשיכה מסוכנת הרג יותר רוטוויילרים מהכל. כלב שאמור להיות שותף עבודה מאוזן הפך לסמל של "כלב מסוכן", כי אנשים שכחו מה זה רוטוויילר אמיתי.

כי רוטוויילר הוא לא "כלב תקיפה". הוא כלב קצבים. כלב שהלך ליד עגלות בשר בגרמניה, שמר על הכסף של הבוס, וליטף ילדים בדרך. מי שטוען שרוטוויילר הוא מסוכן מטבעו לא מכיר לא את ההיסטוריה ולא את התקן.

פרק שני: סיפור מהשטח : ברוטוס

זוכר רוטוויילר אחד, ברוטוס, שהגיע אליי אחרי שבעה בתים. הבעלים הקודמים לא טיפלו, לא הבינו. בעלים חדשים, זוג צעיר, הגיעו בתחושה שקיבלו פצצה מתקתקת.

ביומיים הראשונים ברוטוס ישב בפינה ולא זז. לא תוקפני, לא נובח. עיניים עצובות של כלב שאיבד אמון.

עבדתי איתו חודש. שלושה דברים למדתי:

הרצועה לא שלטה בו. הביטחון שלי שלט בו.

הוא לא רצה לתקוף. הוא רצה משימה.

כל הפחד שהיה סביבו בא מהאנשים, לא ממנו.

בסוף התהליך, הזוג הצעיר הוציא אותו לקפה בשרונה. רוטוויילר במשקל 50 קילו שוכב ליד השולחן, ילדים מלטפים. ילדה בת חמש ניגשה ושאלה: "אפשר ללטף?" והוא רק כישכש בזנב.

זה הרוטוויילר האמיתי.

פרק שלישי: מרומא לרוטווייל

הסיפור של הרוטוויילר מתחיל בצבאות רומא. הלגיונות הרומאים חצו את האלפים עם כלבי דריסה גדולים שהובילו בקר והגנו על המחנות. כשרומא נפלה, הכלבים האלה נשארו בעיר רוטווייל שבדרום-מערב גרמניה.

ובמאה ה-19, רוטווייל הפכה למרכז מסחר בבשר. הקצבים השתמשו בכלבים כדי להוביל עגלות בשר לשוק, לשמור על הכסף, להגן על הסחורה מפני שודדים, ולרעות את הבקר בדרך.

ואת הארנק קשרו לקולר של הכלב. איש לא העז לגנוב.

זו אחת הסיבות שהרוטוויילר כל כך שומר על חפצים. הגנטיקה הזאת מוטמעת בו יותר מ-200 שנה. הוא לא סתם מגן על הצעצוע שלו. הוא מגן על הארנק של הבוס. זו לא תכונה גרועה. זאת התכונה שהצילה את המשפחה שלו, והפכה אותו לשותף הכי יקר ערך בשוק הבשר.

פרק רביעי: הכמעט-מוות והלידה מחדש

ב-1900, מסילות הברזל החליפו את כלבי הבקר. כמעט ולא היה צורך ברוטוויילר. הגזע כמעט נעלם.

ב-1907 הוקם מועדון הרוטוויילר הדרום-גרמני, וב-1921 הוקם הגוף הגרמני שעד היום הוא הסמכות העליונה לגזע. בגרמניה, רוטוויילר לא נחשב לגזע שלם בלי מבחן התאמה לגידול, שבודק אופי, עצבים ויציבות. לא מספיק להיראות יפה. צריך להוכיח שהכלב יציב, רגוע, ובעל שליטה עצמית.

ואז הגיע שנות השמונים, והגל האמריקאי. הרוטוויילר הפך לכלב האופנתי בארצות הברית. מגדלי רווח הפיצו גורים בלי בדיקות אופי. התוצאה: דור שלם של רוטוויילרים חסרי יציבות. וזה מה שהוליד את תדמית הרוטוויילר המסוכן.

ב-25 שנה שלי, אני מזהה רוטוויילר מגנטיקה גרמנית אמיתית תוך שניות. ההבדל הוא לא במראה. זה בעיניים. יציבות מול חרדה.

פרק חמישי: איך התפקיד מעצב את האופי

התקן הגרמני מתאר את אופי הרוטוויילר במשפט אחד: אופי מאוזן, נינוח, נאמן, צייתן, בעל נכונות לעבודה, אומץ, קשיחות טבעית. ידידותי ואוהב ילדים. רגוע, בטוח בעצמו, מגיב בצורה מחושבת.

המילה המרכזית כאן: מחושב.

רוטוויילר לא מגיב מהבטן. הוא שוקל, בודק, ואז מחליט. זה ההבדל בינו לבין המלינואה. המלינואה רצה למלחמה, כי היא אוהבת את זה. הרוטוויילר נכנס לקרב כשצריך, לא כי הוא אוהב את זה. הוא שוקל את הסיטואציה, בודק אם זה אמיתי, ורק אז פועל.

וגם הנשיכה שלו מספרת את הסיפור. רוטוויילר הוא כלב תופס ומחזיק, לא כלב תופס והורג. הוא לא נועד להרוג. הוא נועד לשתק. נשיכה מלאה, עמוקה, עם החזקה. הוא נכנס, נועל, ומחכה לפקודה.

וזה מתחבר להיסטוריה: שומר הארנק לא צריך להרוג את הגנב. הוא צריך לעצור אותו עד שהבעלים מגיע.

פרק שישי: שלושה פנים לתוקפנות

אחרי 25 שנה, למדתי שלתוקפנות של רוטוויילר יש שלושה פנים, וכל אחד דורש טיפול אחר.

הראשון, תוקפנות טריטוריאלית. שמירה על בית, חצר, רכב, משפחה. נראית כמו נביחה, עמידה קשיחה, מבט מקובע. הנשיכה מגיעה רק אם מאיימים ישירות. הפתרון הוא ללמד את הרוטוויילר שאתם קובעים מי נכנס. הדוור הוא לא הבעיה. חוסר הביטחון שלכם מול הדוור הוא הבעיה.

השני, תוקפנות רכושנית. שמירה על אוכל, צעצועים, מקום. נראית כמו נהמה מעל הקערה, גוף נוקשה מעל הכדור. וזאת הגנטיקה של 200 שנות שמירת ארנק. הפתרון הוא החלפה: תן משהו טוב יותר בתמורה למה שהוא שומר. לעולם אל תיקח בכוח. אל תגרור קרב על קערה עם רוטוויילר. אתה תפסיד.

השלישי, תוקפנות חברתית מול אותו מין. רוטוויילר במיטבו עם כלב מהמין השני. זכר מול זכר, נקבה מול נקבה, יש פוטנציאל חיכוך גבוה. אם יש לכם רוטוויילר, חשבו פעמיים לפני שאתם מביאים רוטוויילר שני מאותו מין. אפילו אחים מאותה המלטה עלולים להתנגש בגיל שנתיים-שלוש, כשהם מגיעים לבגרות חברתית.

פרק שביעי: שותף, לא משרת

הרוטוויילר ירצה לעבוד איתך, לא בשבילך.

זה ההבדל הכי גדול בינו לבין רועה גרמני או מלינואה. רועה גרמני יעשה הכל בשביל כדור או מילה טובה. מלינואה תקפוץ לאש בשביל צעצוע. רוטוויילר יחשוב קודם, יבדוק אם זה משתלם לו, ואז יחליט.

זה לא עקשנות. זאת עצמאות מחשבתית. הרוטוויילר גודל להיות שומר בשר, מחליט עצמאי מול גנבים. הוא לא יעשה מה שאומרים לו בלי להבין למה.

וכאן הסוד: הרוויתם כבוד, הרוויתם ציות. לקחתם בכוח, תקבלו התנגדות. הרוטוויילר צריך להאמין בכם, לא לפחד מכם.

הוא גם קורא ביטחון. בעלים עם קו, שיודע מה הוא רוצה, יקבל שותף נאמן לכל החיים. בעלים שמשדר חוסר החלטיות, יקבל כלב שלוקח פיקוד. לא כי הרוטוויילר רע. כי מישהו צריך להיות האחראי, ואם אתם לא, הוא יהיה.

פרק שמיני: המיתוסים שמרסקים

"לרוטוויילר יש לסת שננעלת." לא קיים. לאף כלב אין מנעול לסת. הרוטוויילר פשוט מחזיק חזק. ב-25 שנה מעולם לא ראיתי לסת נעולה. ראיתי הרבה לסתות עיקשות. אבל זה שריר ואופי, לא מכניקה.

"רוטוויילר מסוכן יותר מפיטבול." הפיטבול נמצא במקום הראשון בהתקפות קטלניות, הרוטוויילר במקום השני. אבל הנתונים לא מספרים את הסיפור האמיתי. רוטוויילר גורם יותר נזק כי הוא גדול פי שניים. הפה רחב יותר, הלסת חזקה יותר. ההתקפה שלו, כשהיא קורית, הרסנית יותר. אבל השאלה האמיתית היא למה היא קורית. ברוב המקרים: חוסר חיברות, בעלים לא אחראי, התעללות.

"אסור להכניס רוטוויילר למשפחה עם ילדים." ההיפך הגמור. התקן הגרמני מגדיר אותו במפורש כאוהב ילדים. ראיתי רוטוויילרים שילדים תפסו להם באוזניים, והם לא זזו. הבעיה היא חוסר פיקוח, לא הגזע.

"רוטוויילר צריך יד קשה." טעות מסוכנת. רוטוויילר לא צריך לשבור אותו. הוא צריך כבוד הדדי. יד קשה תיצור כלב פחדן שינשוך מפחד. הוא צריך גבולות ברורים, עקביות, והרבה יחס חם באותה מידה.

פרק תשיעי: איך לחיות עם רוטוויילר

חיברות מהיום הראשון. לא לחכות לגיל חצי שנה. רוטוויילר צריך לפגוש את העולם כבר בגיל שמונה שבועות.

רצועה רפויה. רצועה מתוחה היא כלב מתוח. ללכת עם רצועה רפויה זה לא לוקסוס. זה יסוד.

אוכל מהיד. בחודשים הראשונים, להאכיל מהיד. זה בונה אמון.

פעילות. שעתיים ביום מינימום. רוטוויילר שלא מוציא אנרגיה הוא רוטוויילר בעייתי. וגירוי מנטלי: רבע שעה ביום של עבודת אף, טריקים, חשיבה. לא רק ריצה.

שינה. רוטוויילר ישן 14 עד 16 שעות ביום. אל תפריעו לו. כלב עייף הוא כלב מאוזן.

ואם יש לכם אפשרות, לכו על גורים מגנטיקה גרמנית מוכחת. ההבדל בשטח הוא משמעותי. מבחני אופי לפני רבייה, יציבות, שליטה עצמית. זה מה שהציל את הגזע לפני מאה שנה, וזה מה שמציל אותו היום.

הסוף: מי הרוטוויילר באמת

הרוטוויילר הוא לא כלב למתחילים. הוא לא כלב סיכון אוטומטי. והוא גם לא פודל בגוף של דוב.

הוא שותף לכל החיים. נאמן, חכם, חזק, עדין עם מי שצריך, ומפחיד עם מי שצריך. הוא שומר הארנק שישא את הכסף שלכם בלי לחשוב פעמיים, ילטף את הילדים שלכם, וינמנם על הרצפה כמו ענק עדין.

הבעיה היחידה שלו היא התדמית. והתדמית הזאת נבנתה על דור אחד של כלבים חסרי יציבות, שגודלו על ידי מגדלי רווח בשנות השמונים.

אל תפחדו ממנו. תלמדו אותו. ובעיקר, תזכרו מה הוא באמת: לא מכונת נשיכה. שומר ארנק עם לב גדול, שחיכה כל החיים שמישהו ייתן לו אמון.

נכתב על ידי אייל קליין, מאמן ומאלף כלבים מקצועי - בית הספר לאילוף כלבים