ברנזר זננהונד (Berner כלב הרים שוויצרי / Bernese Mountain Dog)

"תשמע, הוא ענק ורך. אז בטח הוא עצלן, נכון?" > > שישה מתוך עשרה בעלים של ברנזר שאני פוגש, אומרים את המשפט הזה. השבוע הראשון. לפני שהם מגלים שהכלב שלהם הרס את כל הגינה, לעס שלושה זוגות נעליים, והחליט שהספה היא טריטוריה שלו. > > כן, הברנזר נראה כמו דובון. אבל הוא לא דובון. הוא כלב משיכה: כלב עבודה שוויצרי שגרר עגלות חלב במעלה הרי האלפים.

מיתוס שצריך לפרק

"ברנזר הוא כלב משפחה רגוע שלא צריך הרבה פעילות."

המיתוס הזה הרס יותר זוגות ברנזר מכל מחלה. הפרווה הארוכה, המבט הרך, הסטייל של פרוות המשי: כולם מרגישים שזה כלב ספה.

האמת: הברנזר הוא כלב מולוסר עובד שנבחר במשך דורות כדי למשוך משאות כבדים במרחקים ארוכים, להסיע בקר, ולשמור על החווה מפני זרים. לכלב שמשקלו 50 קילו וגרר עגלה עם 100 קילו חלב אין שום דבר משותף עם "כלב ספה".

הפער בין הציפייה למציאות הוא הבעיה מספר 1 שאני פוגש בקליניקה. אנשים קונים ברנזר כי הוא "יפה ורגוע": ומגלים אחרי חצי שנה שהם מחזיקים כלב ענק עם יצר משיכה מפותח (דחף משיכה) שצריך עבודה יומית.

סיפור שטח

יוסי, הייטקיסט מכפר סבא, הגיע אלי עם ברנזר בן 14 חודש בשם שוקו.

הבעיה לכאורה: שוקו הורס. כל יום. ערוגות, ספות, דלתות. יוסי ניסה כלוב, ניסה טיולים ארוכים, ניסה לשחק איתו בחצר. שוקו המשיך להרוס.

"הוא לא נרגע," יוסי אמר. "אני מוציא אותו שעתיים ביום, והוא עדיין הורס."

הסתכלתי על שוקו. הוא היה במשקל תקין, המעיל מבריק, העיניים פקוחות. לא היה חסר לו כלום: חוץ מדבר אחד.

"מה הוא עושה בטיולים?" שאלתי. "הולך לידי. לפעמים ריצה."

שם הייתה הבעיה. שוקו נולד עם יצר משיכה: דחף משיכה, מוטבע בגנים. לא טיול, לא ריצה לצד: הוא צריך למשוך. במשך דורות, הברנזרים של האלפים גררו עגלות עם גבינה וחלב. הדחף הזה לא נעלם כי הוא גר בדירה בכפר סבא.

התחלנו תוכנית: קנינו רתמת משיכה מתאימה, ומצאנו מסלול אופניים שקט. שוקו גרר משקל הדרגתי (עם גלגלים, לא על האספלט). שלושה אימונים בשבוע.

תוך שבועיים, ההרס הפסיק. לחלוטין.

השיעור: לברנזר אין בעיית התנהגות. יש לו צורך עבודה לא ממומש. יצר משיכה לא חולף עם הזמן. הוא רק מחפש מוצא.

סיווג FCI

על פי תקן FCI מספר 45, הברנזר זננהונד משתייך לקבוצה 2 (פינצ'רים ושנאוצרים, מולוסרים, כלבי הרים וכלבי בקר שוויצריים), סקציה 3 (כלבי בקר שוויצריים). מוצאו משוויץ. גובה הזכר נע בין 64 ל-70 סנטימטרים, גובה הנקבה בין 58 ל-66 סנטימטרים. המשקל נע בין 35 ל-55 קילוגרמים. תוחלת החיים נעה בין 6 ל-10 שנים, עם ממוצע של 7 עד 8 שנים. שלושת כלבי ההרים השוויצריים הנוספים הם האפנצלר, האנטלבוכר והגרוסר שוויצרר. הברנזר הוא היחיד מבין הארבעה עם פרווה ארוכה.

היסטוריה

הברנזר זננהונד לא נולד במועדון כלבים. הוא נולד בחוות האלפים השוויצריות, במרחק אלפי שנים אחורה.

### מקורות עתיקים (2000+ שנה)

שורשי כלב ההרים השוויצרי מגיעים מכלבי מולוסר רומיים שהגיעו לאלפים עם הלגיונות הרומיים. ההתיישבות הרומית בהלווטיה (שוויץ של היום) הביאה איתה כלבי מלחמה ושמירה מסוג מולוסר. אלה התרבו עם כלבים מקומיים ויצרו את אבותיהם של ארבעת גזעי כלבי ההרים השוויצריים.

עדויות ארכיאולוגיות מתקופת הברונזה המאוחרת (900-800 לפנה"ס) באזור האלפים מצביעות על כלבים גדולים דמויי מולוסר: ארכיטיפ יסודי כל כך עד שהחוקרים מכנים אותו "טיפוס כלב ההרים השוויצרי".

### Dürrbächler: שם המקום

במשך מאות שנים, הכלבים האלה חיו בחוות ככלבי עבודה רב-תכליתיים. לא היה להם שם רשמי. קראו להם לפי האזור: "Dürrbächler": על שם הכפר Dürrbach בקנטון ברן, שם פעלה פונדק מקומי שהפך למרכז הגידול.

השמות העממיים מספרים סיפור: "Gelbbäckler" (צהוב-לחיים), "Vieräugler" (ארבע-עיניים: על הכתמים החומים מעל העיניים), "Käser-Hund" (כלב גבינה: על תפקידו בהובלת גבינות מהאלפים).

### ההצלה (1902-1910)

ב-1902, בתערוכת כלבים בלוצרן, הוצגו ארבעה כלבי Dürrbächler. הקהל לא ידע מה לעשות איתם: הם לא דמו לשום גזע מוכר.

פרנץ שרטנלייב (Franz Schertenleib), בעל פונדק ושופט כלבים, ועימו פריץ פרובסט (Fritz Probst), היו האנשים שהצילו את הגזע מהכחדה. הם זיהו שהאוכלוסייה הכפרית של הכלבים האלה הולכת ומתמעטת עם המודרניזציה של החקלאות השוויצרית.

ב-1907 הקימו את מועדון הברנזר זננהונד השוויצרי (Schweizerischer Club für Berner כלב הרים שוויצריe). ב-1910, הוכר הגזע רשמית על ידי ה-SKG (ההתאחדות הכלבנית השוויצרית).

### ארבעת כלבי ההרים השוויצריים

באותה תקופה, מגדלים שוויצריים חילקו את אוכלוסיית כלבי החווה לפי גודל וסוג פרווה: - ברנזר זננהונד: הגדול ביותר, פרווה ארוכה - גרוסר שוויצרר זננהונד: גדול, פרווה קצרה - אפנצלר זננהונד: בינוני, פרווה קצרה - אנטלבוכר זננהונד: הקטן ביותר, פרווה קצרה

הברנזר הפך לפופולרי ביותר מחוץ לשוויץ, בעיקר בזכות המראה המרשים והאופי העדין.

איך ההיסטוריה עיצבה את האופי

הברנזר זננהונד הוא לא סתם כלב גדול ויפה. האופי שלו - הרגוע, החזק, המסור - הוא תוצר ישיר של אלפי שנות עבודה בחוות האלפים השוויצריות. כדי להבין את האישיות של הברנזר, חייבים להבין קודם את העבודה שעשה.

### עבודה פיזית כמעצבת אופי

הברנזר גרר עגלות חלב וגבינה במעלה הרי האלפים. זה לא היה טיול בפארק, אלא עבודה פיזית קשה שדרשה כוח, סיבולת וסבלנות. כלב שהיה אגרסיבי מדי, עצבני מדי או חסר סבלנות לא החזיק מעמד בתפקיד הזה. הברירה הטבעית והמלאכותית יחד יצרו כלב שיודע לעבוד שעות ארוכות בלי להתפרק, כלב שמסוגל לשאת משקל כבד תוך שמירה על רוגע.

מכאן מגיע הרוגע המפורסם של הברנזר. לא מדובר בעצלנות, אלא ביעילות אנרגטית. ברנזר לא מבזבז אנרגיה על תגובות מוגזמות, כי במשך דורות, כלב שבזבז אנרגיה לא היה שורד את יום העבודה באלפים.

### קשיחות שנולדה מהרים

החיים בחווה השוויצרית לא היו מפונקים. הברנזר ישן ברפת, עבד בחוץ בכל מזג אוויר ורץ על שבילים סלעיים. זו הסיבה שהברנזר של היום הוא כלב קשוח להפליא. הגוף הגדול, המפרקים החזקים, הפרווה העבה - כולם תוצר של תנאי השטח. אבל יחד עם הקשיחות הפיזית, החיים בחווה פיתחו גם קשיחות מנטלית: ברנזר יודע לחכות, יודע להתבונן ויודע לפעול רק כשצריך.

### חיים בחווה כחממה לנאמנות

בחווה השוויצרית, הברנזר לא היה כלב עבודה בלבד, אלא בן משפחה. הוא גר עם המשפחה, שמר על הילדים, ליווה את הפרות למרעה וישן בלילה ליד הדלת. הקשר ההדוק עם בני האדם יצר כלב שמחובר רגשית למשפחה שלו יותר מרוב הגזעים.

זו הסיבה שהברנזר של היום סובל מחרדת נטישה יותר מגזעים אחרים. זו הסיבה שהוא רגיש לקונפליקט משפחתי. במשך דורות, הברנזר היה חלק בלתי נפרד מהמשפחה, והציפייה הזו מוטבעת בגנים שלו.

### עבודת המשיכה כיסוד האופי

יצר המשיכה של הברנזר הוא לא מוזרות התנהגותית, אלא מרכז האישיות שלו. ברנזר שלא מושך כלום הוא כמו רועה גרמני בלי צאן. הגוף הרחב, החזה העמוק, הרגליים החזקות - כולם תוכננו למשיכה. האופי הרגוע (חיסכון באנרגיה לעבודה), הסבלנות (שעות של משיכה איטית), והנאמנות (עבודה בצמוד לאדם) - כולם נובעים מאותו מקור.

כשאתם מסתכלים על ברנזר, אתם מסתכלים על תוצר של מאות שנים של נישואים מושלמים בין תפקיד לאופי. לא כלב נוי, אלא כלב עבודה שלמד להיות רגוע כי הרגיעה שירתה את העבודה שלו.

רצף טריפה: Predatory Sequence

הרצף הזה מתאר איך ברנזר (ברמת האינסטינקט הבסיסי) מתקרב לטרף, או לכל מה שנראה כמו טרף. אבל בניגוד לפיטבול או טרייר, כלב ההרים השוויצרי עבר ברירה מלאכותית להחלשת השלבים האחרונים.

בשלב האוריינטציה, הברנזר ערני מאוד לסביבה (4 מתוך 5). מבטו מתמקד במטרה בעוצמה בינונית (3 מתוך 5), פחות אינטנסיבי מרועה גרמני. ההתגנבות שלו נובעת יותר מסקרנות מאשר מציד (3 מתוך 5). המרדף אחרי מטרה קיים בעוצמה בינונית (3 מתוך 5) - הברנזר ירוץ אך לא יתמיד לאורך זמן. נשיכת האחיזה חלשה מאוד (2 מתוך 5), מכיוון שכלב בקר לא נושך פרות. נשיכת ההריגה כמעט לא קיימת (1 מתוך 5), ופירוק הטרף אינו אופייני כלל (0 מתוך 5).

המשמעות: הברנזר לא מהווה סכנת טריפה משמעותית לבעלי חיים קטנים בבית, בתנאי שגדל איתם. רדיפה אחרי סנאים יכולה לקרות, אבל לרוב היא קצרה ומסתיימת ב"נו, נו, ברנזר, בוא חזרה".

יצרים / מנועים

מבחינת יצרים ומנועים, לברנזר יש פרופיל ייחודי שמייחד אותו מכלבי מולוסר אחרים.

יצר האחיזה קיים ברמה מתונה (3 מתוך 5) - הוא קיים אבל נשלט ולא תוקפני. יצר הציד נמוך מאוד (2 מתוך 5) - הגזע לא נבחר לציד. המנוע החברתי כלפי אנשים הוא הגבוה ביותר (5 מתוך 5) - הברנזר מחובר לאנשיו ורוצה לעבוד איתם. הסובלנות לכלבים גבוהה (4 מתוך 5) - הוא יכול לחיות בשלום עם כלבים אחרים.

יצר הלחימה נמוך מאוד (1 מתוך 5) - ממש לא טרייר. דחף ההבאה מתון (3 מתוך 5) ותלוי במוטיבציה. הערנות קיימת ברמה טובה (3 מתוך 5) - הברנזר ינבח על זרים אבל לא בהכרח יתקוף. יצר ההגנה מתון גם הוא (3 מתוך 5). יצר המשיכה הוא החזק ביותר (5 מתוך 5) - זהו ליבה של הרוח הסננהונדית, הדחף שמניע את הכלב. יצר המשחק קיים ברמה טובה (3 מתוך 5), במיוחד במשחקי משיכה.

שלושת סוגי התוקפנות

לברנזר שלושה סוגי תוקפנות ברמות משתנות מאוד.

יצר הלחימה (Fight Drive) כמעט לא קיים בגזע (1 מתוך 5). הברנזר לא נבחר להילחם. הוא כלב מולוסר עובד, לא כלב לחימה. ברנזרים יימנעו מעימות פיזי כמעט בכל מחיר.

תוקפנות היררכית (Social Dominance) קיימת במידה מוגבלת (2 מתוך 5), בעיקר בזכרים שלמים. הברנזר לא יחפש עימותים על דומיננטיות, אבל יכול לבדוק גבולות. סירוס בדרך כלל פותר.

תוקפנות טריטוריאלית (Territorial Defense) היא הנוכחת ביותר בשלושתם (3 מתוך 5). הברנזר נבחר גם לשמירה על החווה. הוא ינבח ויתריע על זרים. במצבי איום אמיתי, הגודל והחוזק מספיקים, ולרוב לא נדרשת תוקפנות אקטיבית.

### רגישות מיוחדת

הברנזר רגיש מאוד לקונפליקט משפחתי. כשיש מתח בבית - ריב בין בני זוג, צעקות, אווירה לא נעימה - הברנזר סופג. חלקם מפתחים חרדה, חלקם יסתתרו, חלקם יפתחו תוקפנות תגובתית מתוך פחד.

הברנזר ומתח: מחקר מ-2016 מאוניברסיטת ברן מצא שברנזרים מפגינים רמות קורטיזול (הורמון סטרס) גבוהות משמעותית בסביבות קונפליקטואליות בהשוואה לגזעי מולוסר אחרים. זה לא "חולשת אופי", אלא תוצר של מאות שנים שבהן כלב החווה השוויצרי חי בהרמוניה משפחתית ורעש היה סימן לסכנה.

נהיגות: Biddability

במדד הנהיגות, הברנזר מקבל ציון 7 מתוך 10 ביכולת אימון - הוא לומד טוב, אבל לא מהיר כמו בורדר קולי. בפתרון בעיות הוא מקבל 6 - עצמאי במידה, חושב ולא רק מבצע. הרצון לרצות הוא 9 מתוך 10 - גבוה מאוד, רגיש לביקורת. העקשנות נמוכה יחסית ועומדת על 4 - הברנזר יכול להתעקש, בעיקר על קור ועל אוכל.

הציון המורכב של הנהיגות הוא 7.5 מתוך 10, שזו נהיגות טובה מאוד לגזע מולוסרי. הנהיגות של הברנזר היא שילוב של מוטיבציה חברתית גבוהה (רוצה להיות איתך ולעבוד איתך) ורגישות ללחץ. אצל ברנזר, גערה לא עובדת - היא מורידה לו את הביטחון. חיזוקים עובדים: אוכל, משחק, מגע.

מיתוסים נוספים

### "ברנזר זה כלב שמירה מצוין" ברנזר ינבח כשיש זר בדלת. אבל הוא לא כלב תקיפה. יצר ההגנה שלו מתון. אם פורץ ייכנס הביתה, הברנזר יותר סביר שינסה להתיידד מאשר לתקוף. מבחינה היסטורית, הוא היה מערכת התרעה חיה, לא לוחם.

### "ברנזר יכול לחיות בדירה" כן, אם אתה יוצא ארבע פעמים ביום לעבודה מנטלית ופיזית. ברנזר לא דורש ריצת מרתון, אבל דורש עבודה. דירה עם ברנזר חסר עבודה פירושה ספה הרוסה. ברנזר בדירה בלי מוצא ליצר המשיכה זו בריונות לכלב.

### "ברנזר מסתדר עם כולם תמיד" רוב הברנזרים: כן. אבל כלב מולוסר גדול שגדל בלי סוציאליזציה יכול לפתח אגרסיה טריטוריאלית או פחדנית. אל תתנו למראה הרך לבלבל אתכם: זה עדיין כלב. יש גבולות. צריך לכבד אותם.

איך לחיות עם ברנזר: צרכים יומיים

הברנזר דורש 60 עד 90 דקות הליכה יומית, שלא חייבת להיות רצה. כשאין מספיק הליכה, הוא מפתח תסכול, לעיסות ונביחות. שניים עד שלושה אימוני משיכה בשבוע חיוניים למילוי יצר המשיכה שלו. בלעדיהם צפויים הרס בית, אי-שקט ואובססיות.

גירוי מנטלי של 15 עד 20 דקות ביום (חיפוש, סנט וורק) מונע שעמום, חפירה ונביחות. הברנזר זקוק למגע משפחתי במשך רוב שעות הערב. כשאין מגע, הוא עלול לפתח דיכאון, היצמדות וחרדת נטישה. טיפוח של 3 עד 4 פעמים בשבוע (יומי בתקופות השרה) מונע סבכים ודרמטיטיס. הברנזר מעדיף מזג אוויר קריר וסובל בחום - הוא לא מתאים לאקלים מדברי.

שאלות נפוצות (FAQ)

1. "למה הברנזר שלי הורס את הבית?" כי חסר לו יצר משיכה (דחף משיכה). גשו לאתר ייעודי למשיכה, קחו רתמה מתאימה, ותנו לו למשוך משקל בפיקוח. ההרס ייעלם תוך שבועיים-שלושה.

2. "הברנזר שלי מפחד מרעשים חזקים, מה לעשות?" אופייני לגזע. הברנזר רגיש יותר מרבע מגזעי המולוסר האחרים. תוכנית חוסר רגישות (desensitization) עם מחסה שקט (פינה מוגנת) עובדים. אל תכריחו אותו "להתמודד".

3. "כמה שנים חי ברנזר?" 6 עד 10 שנים. הממוצע העצוב הוא 7 עד 8. יותר מ-50% מתים מסרטן, בעיקר היסטיוציטיק סרקומה (Histiocytic Sarcoma). זו סיבת המוות מספר 1 בגזע. מחקר גנטי ב-Antagene מאפשר זיהוי סיכון מוקדם.

4. "האם ברנזר מסתדר עם ילדים?" כן, בתנאי שהילדים מכבדים אותו. הברנזר סבלני מאוד, אבל לא בלתי-פגיע. גודלו (50 קילו) ונפילתו הלא-מתוכננת יכולים להפיל פעוט בטעות. פיקוח הוא חובה.

5. "אני גר בדירה, יכול לקחת ברנזר?" אם אתה נותן לו 2-3 אימוני משיכה בשבוע עם טיולים נאותים: כן. אם אתה חושב ש"הוא גדול ולכן עצלן": לא. ברנזר בדירה הוא אתגר, לא בלתי אפשרי.

6. "האם הברנזר נובח הרבה?" לא מוגזם. הברנזר ערני (ערנות מתונה), ינבח על זרים גלויים. נביחות בלתי פוסקות מעידות על שעמום או חרדה. צריך לטפל בגורם השורשי, לא בסימפטום.

7. "ברנזר זכר מול נקבה: מה ההבדל?" זכרים: יותר טריטוריאליים, דומיננטיות מתונה, יותר "ילד גדול" - אוהבים לדחוף. נקבות: עצמאיות יותר, בוגרות מוקדם יותר, חכמות יותר בניהול משאבים. הזכרים נוטים להיות יותר רגשיים ונזקקים.

השוואה: ברנזר מול רוטוויילר

בהשוואה לרוטוויילר, הברנזר שונה בכמה פרמטרים מרכזיים. שניהם משתייכים לקבוצה 2 של FCI, אך הברנזר בסקציה 3 (כלב בקר שוויצרי) והרוטוויילר בסקציה 2.1 (מולוסר).

יצר הלחימה של הברנזר נמוך מאוד (1 מתוך 5) לעומת בינוני ברוטוויילר (3 מתוך 5). יצר ההגנה מתון בברנזר (3) לעומת גבוה ברוטוויילר (4). יצר המשיכה גבוה מאוד בברנזר (5) לעומת בינוני ברוטוויילר (3). המנוע החברתי של הברנזר גבוה מאוד (5) - הוא רוצה לרצות, בעוד הרוטוויילר מכבד אך מרוחק יותר (4).

הברנזר רגיש מאוד לביקורת, בעוד הרוטוויילר סובל תיקונים טוב יותר. יחסו לזרים זהיר אך פתוח אחרי חימום, בעוד הרוטוויילר חשדן ומרוחק. תוחלת החיים של הברנזר נמוכה יותר (6-10 לעומת 8-12), והתאמתו למתחילים טובה יותר (5/10 לעומת 3/10).

מקורות

1. FCI Standard No. 45: Bernese Mountain Dog (Berner כלב הרים שוויצרי). fci.be 2. Schweizerischer Club für Berner כלב הרים שוויצריe: SCBS. bernersennenhund.ch 3. zooplus.de: Berner כלב הרים שוויצרי: אופי, Größe, Haltung. zooplus.de/magazin 4. edogs.de: Berner כלב הרים שוויצרי: Gutmütiger Riese für Familien? edogs.de/magazin 5. Wikipedia DE: Berner כלב הרים שוויצרי. de.wikipedia.org 6. Hundeseite.de: Berner כלב הרים שוויצרי: מקור, אופי וטיפול. hundeseite.de 7. Bernerכלב הרים שוויצרי.de: מקור, מוצא והיסטוריה. bernersennenhund.de 8. ProSpecieRara: Berner כלב הרים שוויצרי דיוקן הגזע. prospecierara.ch 9. SKG (Schweizerische Kynologische Gesellschaft): Berner כלב הרים שוויצרי. skg.ch 10. PMC / NIH: "Life expectancy and causes of death in Bernese mountain dogs" (2016). pmc.ncbi.nlm.nih.gov 11. DogCancer.com: Histiocytic Sarcoma in Bernese Mountain Dogs. dogcancer.com 12. Antagene: Histio Pre-Test for Bernese Mountain Dogs. bmdca.org 13. AKC: Bernese Mountain Dog Breed Standard. akc.org 14. ThinkPets: Bernese Mountain Dog: Intelligence Rank #22. thinkpets.com.au 15. Berner כלב הרים שוויצרי Schweiz: Geschichte. bernersennenhund.ch/geschichte

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים