מסטיף טיבטי: שומר ההימלאיה

אנשים רואים תמונות של מסטיף טיבטי עם פרווה מפוארת וחושבים שזה סוג של דוב צעצוע. הוא לא. המסטיף הטיבטי הוא כלב שמירת עדרים פרימיטיבי. פרימיטיבי משמע שהוא קרוב יותר לכלב המקורי מרוב הגזעים המודרניים. הוא עדיין מתנהג כמו כלב שעובד לבד בהרים. הוא לא כלב שמחפש אישור. הוא לא כלב שמתרגש מאנשים. הוא כלב ששומר, שחושב, שמחליט בעצמו.

הבעיה הכי גדולה שאני רואה אצל בעלים היא שהם מצפים ממנו להתנהג כמו כלב משפחה רגיל. הוא לא כלב משפחה רגיל. הוא כלב שנברר להיות ערני בלילה וישן ביום. הוא כלב שנברר לנבוח כל הלילה כשהוא שומע צלילים. הוא כלב שנברר להיות חשדן כלפי זרים. מי שלא מבין את זה מקבל כלב שנובח כל הלילה ומתעצבן על כל אורח.

סיפור מהשטח: "קונג" של אבי

אבי התקשר אליי לפני שנתיים. מסטיף טיבטי בן שנתיים בשם קונג. 65 קילו של פרווה ושריר. "השכנים מאיימים לתבוע," אבי אמר. "הוא נובח כל הלילה. מהערב עד הבוקר." באתי לבית בהרצליה. קונג ישן על המרפסת. לא זז. בקושי הרים את הראש כשנכנסתי. "הוא בסדר ביום," אבי אמר. "בלילה הוא משתגע." האבחנה: התנהגות שמירה לילית. זה לא משוגע. זה דנ"א. המסטיף הטיבטי נברר להיות ערני בלילה ולנבוח על צלילים. בטיבט, הוא שמר על עדרים ומנזרים מטורפים: זאבים, נמרי שלג, דובים. בלילה הוא עבד. ביום הוא ישן. אבי הכניס כלב שנועד לעבוד בלילה לשכונת מגורים. זה לא יכול לעבוד בלי ניהול. הפתרון: קונג הוכנס לבית בלילה. חדר שינה עם דלת סגורה. וילונות סגורים. רעש לבן ממכשיר רדיו. זה הפחית את הנביחות בשבעים אחוז. לא מאה אחוז. המסטיף הטיבטי לא יפסיק לגמרי. זה בדנ"א שלו. אבל שבעים אחוז זה ההבדל בין שכנים שמתבעים לשכנים שסולחים. הלקח: מסטיף טיבטי לא מתאים לבית עם שכנים קרובים. הוא כלב של בית עם שטח, עם מרחק מהשכן. והוא צריך ניהול סביבתי מהיום הראשון.

שורשים: מהמנזרים של טיבט לעולם המודרני

המסטיף הטיבטי נולד ברמה הטיבטית, בגובה של אלפי מטרים מעל פני הים. הוא שימש לשמירת מנזרים בודהיסטים, נזירים, עדרי נוודים, וכפרים. הוא שמר מפני דובים, זאבים, ונמרי שלג. זה לא עבודה של כלב סלון. זו עבודת הישרדות.

הכלב הזה הוא פרימיטיבי. פרימיטיבי משמע שהוא שמר על מאפיינים קדומים שנעלמו אצל רוב הגזעים המודרניים. לדוגמה, למסטיף הטיבטי יש מחזור ייחום אחד בשנה, בסתיו המאוחר, ולא שניים כמו רוב הכלבים. זה מאפיין של זאבים ובעלי חיים פראיים. רוב הגורים נולדים בין דצמבר לינואר.

מחקר גנטי משנת 2020 גילה משהו מדהים: המסטיף הטיבטי מכיל גן בשם EPAS1 שמאפשר לו לחיות בגבהים רמים. הגן הזה הגיע מהכלאה פרהיסטורית עם אוכלוסיית זאבים קדומה לא מזוהה, שנפרדה מהזאבים המודרניים. הגן מאפשר רמות המוגלובין גבוהות יותר שמונעות מחסור חמצן בגובה. הכלב הזה לא רק נוצר בטיבט. הוא התפתח שם עם גנטיקה שאין לאף גזע אחר.

Meer Izzut-oollah כתב בשנת 1872 על המסטיף הטיבטי: "הכלבים של טיבט פי שניים בגודלם מאלה שרואים בהודו, בעלי ראשים גדולים וגופים שעירים. הם בעלי חיים חזקים. במהלך היום הם קשורים, ובלילה משחררים אותם לשמור על בית הבעלים."

תיאור מושלם של התנהגות שמירה לילית. קשור ביום, חופשי בלילה.

בתחילת המאה העשרים, נסיך ויילס, לימים ג'ורג' החמישי, הכניס זוג מסטיפים טיבטיים לבריטניה. בשנת 1906 הגזע כבר הוצג בתערוכה בארמון הבדולח בלונדון. אבל בשנות המלחמה הגזע כמעט נעלם מאנגליה.

משנת 1980 הגזע התחיל לצבור פופולריות עולמית. בשנת 2008 התחרה לראשונה בתערוכת וסטמינסטר. אבל הפופולריות הביאה בעיות. רביית יתר, חוסר ברירה, והצפת שוק בכלבים לא איכותיים. בסין, המחירים הגיעו לשיא ואז קרסו. בשנת 2015, המחיר של הכלבים הטובים ביותר בסין ירד לכ-2,000 דולר, וכלבים מוכלאים ננטשו.

מחקר DNA משנת 2011 מצא קשר גנטי בין המסטיף הטיבטי לבין כלב הפירנאים הגדול, כלב הררי ברנזי, רוטווילר וסן ברנרד. הגזעים הגדולים האלה כנראה מכילים חלק מהמטען הגנטי של המסטיף הטיבטי.

איך ההיסטוריה עיצבה את האופי

המסטיף הטיבטי נוצר לעבודה אחת: שמירת עדרים ומנזרים בהרי ההימלאיה. העבודה הזאת עיצבה כל תכונה באופי שלו.

פעילות לילית. הטורפים באים בלילה. זאבים צדים בלילה. נמרי שלג פעילים בלילה. הכלב שישן בלילה הוא כלב שלא שומר. המסטיף הטיבטי נברר להיות ערני בלילה וישן ביום. התכונה הזאת נשארת גם היום. הוא ישן רוב היום ויתעורר בלילה. מי שמצפה ממנו להיות פעיל ביום מקבל כלב עצל ומתוסכל. מי שמבין שהוא כלב לילי מקבל כלב שעובד בלילה.

נביחה. המסטיף הטיבטי משתמש בנביחה כטקטיקת שמירה. הוא לא רץ לתקוף טורף. הוא נובח כדי להרתיע ולהרחיק. הוא מסמן את ההיקף בריח ונובח על כל צליל חשוד. זו הסיבה שהוא נובח כל הלילה. הוא לא נובח כי הוא משועמם. הוא נובח כי זה מה שהוא נוצר לעשות.

עצמאות. הכלב עבד לבד בהרים. הוא לא היה צריך הנחיה מבעלים. הוא קיבל החלטות בעצמו. המסטיף הטיבטי המודרני הוא כלב עם רצון חזק משלו. הוא עקשן. הוא חושב. הוא לא מציית סתם. הוא צריך סיבה. זה לא כלב למתחילים.

חשדנות כלפי זרים. הכלב שמר מנזרים ועדרים. הוא היה צריך להבחין בין מי ששייך לבין מי שלא. המסטיף הטיבטי המודרני שמור באופיו עם זרים. הוא לא יקפוץ על אורחים בשמחה. הוא יבחן אותם מרחוק. הוא יקבל אותם רק אחרי שיחליט שהם לא איום.

חוסר ריח. הפרווה של המסטיף הטיבטי לא מפיצה את הריח הכלבי הכבד שאופייני לגזעים גדולים. זו תכונה שנבררה בטיבט. כלב עם ריח חזק מושך טורפים. כלב בלי ריח שורד. התכונה הזאת נשארה גם בכלבים המודרניים. הפרווה שלו מנקה את עצמה ולא מפיצה ריח.

נאמנות לקבוצה. הכלב חי בלהקה. הוא שמר עם כלבים אחרים. המסטיף הטיבטי המודרני מסתדר עם כלבים אחרים בבית, אבל צריך חברה. הוא לא עושה טוב לבד. הוא כלב חברתי שצריך אינטראקציה.

שינוי עונתי. הפרווה משתנה לפי עונה. בסוף החורף או תחילת האביב יש השלה גדולה. לפעמים השלה נוספת קטנה בסוף הקיץ. הכלב מותאם לאקלים המקורי שלו, ובאקלים מתון יותר הפרווה עדיין משתנה. עיקור או סירוס יכולים להשפיע דרמטית על הפרווה.

אילוף והנהיגות: מה עובד ומה לא

המסטיף הטיבטי הוא אתגר אילוף רציני. הוא לא כלב שמרצה. הוא חושב. הוא מעריך. הוא מחליט אם הפקודה הגיונית.

מה שלא עובד: אילוף חזרתי משעמם. המסטיף הטיבטי משתעמם מהר. חזרות אינסופיות גורמות לו להתעלם. הוא לא רואה סיבה לחזור על משהו שכבר עשה.

מה שלא עובד: כוח פיזי. המסטיף הטיבטי הוא כלב חזק. 70 קילו של שריר ורצון. כוח פיזי לא עובד עליו. הוא יתנגד. והוא ינצח.

מה שכן עובד: חיזוק חיובי, עקביות, וסבלנות אינסופית. המסטיף הטיבטי צריך לסמוך עליך. הוא צריך להבין שאתה מנהיג אמין. זה לוקח זמן. אימונים קצרים, ממוקדים, עם סיום ברור.

סוציאליזציה היא קריטית מגיל חודשיים. המסטיף הטיבטי כבר חשדן מטבעו. בלי סוציאליזציה מתאימה, הוא יהפוך לכלב שלא מקבל אף אדם זר. וכלב בגודל שלו שלא מקבל זרים הוא בעיה.

הנהיגות עם מסטיף טיבטי היא עניין של כבוד, לא של דומיננטיות. הוא לא מאתגר אותך. הוא פשוט צריך לכבד אותך. כבוד נבנה בעקביות, בבהירות, באמינות. אם אתה אומר כן, זה כן. אם אתה אומר לא, זה לא. תמיד. בלי יוצא מן הכלל.

הגזע לא מומלץ לבעלים ראשונים. הוא דורש בעלים שמבין פסיכולוגיה כלבית, שיכול ורוצה להשקיע זמן ומסירות באילוף. חוסר עקביות יוצר כלב לא צפוי. וכלב לא צפוי בגודל של המסטיף הטיבטי הוא מסוכן.

בריאות ותוחלת חיים

מגדלים טוענים לתוחלת חיים של 10 עד 16 שנים, אבל הטענות האלה לא מבוססות. קווי דם מסוימים מייצרים כלבים ארוכי חיים. קווי דם מקרובי רבייה מייצרים כלבים קצרי חיים ולא בריאים. לגזע יש פחות בעיות גנטיות מרוב הגזעים, אבל יש מספיק.

תת-תירואידיזם. שכיח אצל הגזע, כמו אצל גזעים צפוניים גדולים. צריך לבדוק תקופתית עם פאנל תירואידי מלא. חשוב: הרמות התקינות נקבעו על גזעים מבויתים, והמסטיף הטיבטי יכול להראות ערכים נמוכים בלי תסמינים. צריך לטפל רק אם יש תסמינים, לא רק בגלל מספר בבדיקה.

אנטרופיון ואקטרופיון. הפרעות עיניים שכיחות אצל הגזע. אנטרופיון: הריסים מתקפלים פנימה. אקטרופיון: העפעפיים מתקפלים החוצה. שניהם דורשים ניתוח.

דיסטיכיאזיס. שערות נוספות שגדלות בצמוד לעין ומגרות אותה.

בעיות עור ואלרגיות. שכיחות אצל הגזע.

בעיות אוטואימוניות. מחלת אדיסון, מחלת קושינג, ודמודקוזיס.

נוירופתיה דמיאלינטיבית תורשתית. מחלה תורשתית שהופיעה באחד מקווי הדם המרכזיים בשנות השמונים. נשאים ידועים הורבעו בהרחבה ונמצאים מאחורי קווי דם רבים שעדיין מתרבים. המחלה עוברת בתורשה רצסיבית פשוטה, והרבעה מקרובי משפחה יכולה לייצר גורים חולים.

בעיות נוספות: מחלות לב, פרכוסים, אפילפסיה, ניוון רשתית מתקדם, קטרקט, תעלות אוזן צרות עם נטייה לזיהומים, שיניים חסרות, ולקאיות. כמו אצל רוב הגזעים הגדולים, יש מקרים של דיספלסיה של מפרק הירך והמרפק.

למי זה מתאים ולמי לא

מתאים ל: בעלים מנוסים מאוד. אנשים שכבר גידלו כלבים עצמאיים ומבינים את השפה שלהם. בתים עם שטח גדול ומרחק משכנים. המסטיף הטיבטי לא מתאים לדירה. הוא לא מתאים לבניין משותף. הוא צריך חצר גדולה, מגודרת, עם מרחב. אנשים שנמצאים בבית בלילה ויכולים לנהל את הנביחות. משפחות שמבינות שהכלב הזה שומר בלילה וזה לא משהו שאפשר לכבות.

לא מתאים ל: בעלים ראשונים. המסטיף הטיבטי הוא לא כלב למתחילים. דירות. בניינים משותפים. שכנים קרובים. מי שזקוק לשקט בלילה. מי שמחפש כלב שמרצה וצייתן. מי שלא יכול להתמודד עם נביחות ליליות. מי שלא יכול להקדיש זמן רב לסוציאליזציה ואילוף. מי שמצפה כלב חברותי שאוהב את כולם.

השוואה טבעית: מסטיף טיבטי מול מסטיף אנגלי

שניהם ענקים. שניהם שומרים. שניהם עצמאיים. אבל הם נוצרו בעולמות שונים לחלוטין.

המסטיף האנגלי נוצר באחוזות אנגליה. הוא שמר רכוש ועבד עם בעלים. הוא נברר להיות סלחני, רך, ויציב. המסטיף הטיבטי נוצר בהרי ההימלאיה. הוא שמר עדרים ומנזרים לבד. הוא נברר להיות עצמאי, חשדן, ופעיל בלילה.

המסטיף האנגלי ישן בלילה. המסטיף הטיבטי ער בלילה. המסטיף האנגלי מקבל אורחים ברכות. המסטיף הטיבטי בוחן אורחים מרחוק. המסטיף האנגלי מרצה את הבעלים. המסטיף הטיבטי מכבד את הבעלים אם הוא ראוי.

למשפחה שרוצה כלב שמירה ענק ורך, המסטיף האנגלי מתאים יותר. למי שרוצה כלב שמירה עצמאי שעובד בלילה ולא צריך אישור, המסטיף הטיבטי מתאים יותר. אבל המסטיף הטיבטי דורש בעלים שמבין את השפה שלו ומקום לחיות בו בלי להטריד שכנים.

לסיום

המסטיף הטיבטי הוא כלב של מקום וזמן. הוא נולד ברמה הטיבטית, בגובה, בקור, בבדידות. הוא שמר עדרים ומנזרים מטורפים שיכולים להרוג אותו. הוא עשה את זה בלילה, לבד, בלי הנחיה. העצמאות שלו, החשדנות שלו, הפעילות הלילית שלו, הנביחה שלו: הכל נובע מהעבודה הזאת. הוא לא נוצד להיות חמוד. הוא נולד לשרוד ולשמור.

מי שמביא מסטיף טיבטי הביתה צריך לדעת מה הוא מקבל. כלב שישמור על הבית שלכם בנאמנות אינסופית. כלב שינבוח כל הלילה על כל צליל. כלב שיבחן כל אורח בחשדנות. כלב שלא יציית סתם, רק כי אמרתם. כלב שישן כל היום ויתעורר בלילה. כלב שצריך חצר, מרחק משכנים, ובעלים שמבין אותו. ואם תעבדו איתו נכון, תקבלו שומר שאין שני לו.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים