סן ברנרד: כלב ההצלה שהפך לסמל

אנשים רואים 80 קילו של כלב שרובץ וחושבים שהוא עצל. זו טעות. הסן ברנרד לא עצל. הוא חוסך אנרגיה. כלב שנוצר לעבוד בקור, בשלג, בגובה, לא מבזבז אנרגיה על שטויות. הוא נרדם כשאין עבודה ומתעורר כשיש. מי שמביא סן ברנרד ומצפה ממנו לרוץ ולקפוץ כמו לברדור מקבל אכזבה. אבל מי שמבין שהכלב הזה נבנה לפעול ברגעים קריטיים, בחירום, בשקט ובנחישלות, מקבל כלב מדהים.

סיפור מהשטח: "הרקולס" של יעקב

יעקב התקשר אליי לפני שלוש שנים. סן ברנרד בן שנתיים בשם הרקולס. 75 קילו. "הוא לא נותן לאף אחד להיכנס הביתה," יעקב אמר. "הוא חוסם את הדלת ונובח על כל אורח." באתי לבית בכפר סבא. הרקולס עמד ליד הדלת ולא זז. לא תקף, לא הראה שיניים, לא נהם. פשוט עמד. 75 קילו של כלב שחוסמים מעבר. העיניים שלו היו רגועות אבל נעוצות בי. האבחנה: לא אגרסיביות. התנהגות שמירה. הסן ברנרד לא נוצר ככלב תקיפה. הוא נוצר ככלב שעוצר וממתין. הוא לא תוקף פולש. הוא חוסם אותו. הנזירים במעבר ההררי לא הזדקקו לכלב שתוקף. הם הזדקקו לכלב שעוצר נוסע אבוד, שמתחמם איתו, שממתין לעזרה. הפתרון: לימדתי את יעקב לתת להרקולס פקודת "מקום" ליד הדלת. כשאורח נכנס, הרקולס הולך למקום שלו ונשאר שם עד שמקבל אישור. לקח שלושה שבועות. הרקולס לא אהב את זה בהתחלה. הוא רצה לעמוד בדלת. אבל הוא סלחני. הוא למד מהר. והוא קיבל את הגבול החדש בלי לטפול טינה. הלקח: סן ברנרד לא צריך ללמוד לא לשמור. הוא צריך ללמוד איפה לשמור. תנו לו תפקיד ברור והוא יעשה אותו באהבה.

שורשים: מהמעבר ההררי לסלון המודרני

הסיפור של הסן ברנרד מתחיל במעבר סן ברנרד הגדול, נקודת חצייה באלפים המערביים בין שוויץ ואיטליה. המעבר הזה היה מסוכן. שלג, קור, מפולות. נוסעים אבדו בו באופן קבוע.

במאה האחת עשרה, הנזיר האיטלקי ברנרד ממנטון הקים במקום אכסניה לנוסעים. הנזירים החזיקו כלבים גדולים לעזרה. הרישומים הראשונים של הכלבים במנזר הם משנת 1707, אבל ציורים ורישומים של הכלבים קיימים מוקדם יותר. שני ציורים משנת 1690 של האמן האיטלקי סלבטור רוזה מראים את הכלבים בעבודה. תיאורים בריטיים מוקדמים של הגזע קראו לו "ספניאל אלפיני".

הכלב המפורסם ביותר היה בארי, שחי במנזר בתחילת המאה התשע עשרה והציל לפי הדיווחים בין 40 ל-100 חיים. בארי יצא לחפש נוסעים אבודים בשלג. הוא רץ ונבח עד שאיבד את הנשימה. כשמצא מטייל קפוא ולא יכול היה למשות אותו לבד, הוא רץ חזרה למנזר להביא את הנזירים. גופו של בארי נשמר במוזיאון להיסטוריה של הטבע בברן, שוויץ. יש לו אנדרטה בבית הקברות Cimetière des Chiens בפריז.

הנזירים מעולם לא אילפו את הכלבים לעבודת הצלה. גורים למדו מכלבים מבוגרים. זו העברת ידע מדור לדור. הכלבים המקוריים היו קטנים יותר מהסן ברנרד של היום, בערך בגודל של רועה גרמני. הם גדלו לגודל הנוכחי כשמועדוני כלבים ותערוכות התחילו להדגיש מראה על פני יכולת עבודה, יחד עם סגירת ספר הייחוס.

חורפים קשים בשנים 1816 עד 1818 גרמו למפולות שלגים שהרגו רבים מהכלבים ששימשו לרבייה בזמן שביצעו הצלות. כדי לשמר את הגזע, הכלבים שנותרו הורבעו עם ניופאונדלנדים שהובאו מקולוניית ניופאונדלנד בשנות החמישים של המאה התשע עשרה, ועם גזעים נוספים. התוצאה היתה שינוי משמעותי במראה וביכולת. הפרווה הארוכה שירשו מהניופאונדלנד היתה קופאת בשלג של האלפים, שוקלת אותם ומפחיתה את יעילותם ככלבי הצלה. הנזירים העדיפו את הטיפוס קצר השיער.

במלחמת העולם הראשונה, סן ברנרד שירתו בצלב האדום ונשאו אספקה לחיילים בהרים האיטלקיים, במקומות שבהם פרדים וסוסים לא יכלו להגיע.

הסן ברנרד הפסיק לשמש להצלות באלפים בשנת 1955. נכון לשנת 2004, המנזר עדיין החזיק 18 כלבים מסיבות של מסורת ורגש. מועדון הסן ברנרד השוויצרי נוסד בבזל ב-15 במרץ 1884. הסן ברנרד היה הגזע הראשון שנרשם בספר הייחוס השוויצרי. שוויץ מוכרת כארץ המוצא של הגזע על ידי ה-FCI.

איך ההיסטוריה עיצבה את האופי

הסן ברנרד נוצר לעבודה אחת: לחפש ולהציל נוסעים אבודים בשלג האלפים. העבודה הזאת דרשה שילוב ייחודי של תכונות שנבררו במשך מאות שנים.

יכולת חיפוש. הכלב היה צריך למצוא אנשים מתחת לשלג. חוש הריח שלו היה חייב להיות מעולה. הסן ברנרד המודרני שומר על היכולת הזאת. הוא מסוגל לעבוד במעקב ובחיפוש והצלה גם היום, תלוי במיומנות המאלף ובכישרון הכלב.

רכות עם חלשים. הכלב היה צריך לגשת לאדם פצוע, קפוא, מבועת. כלב שניגש באגרסיביות לאדם שמת הוא כלב לא שמיש. הסן ברנרד נברר להיות רך. הוא מתחמם עם אנשים. הוא יושב לידם. הוא מחכה איתם. זה מסביר את הרכות האינסופית של הגזע עם ילדים. הוא נוצר להיות רך עם מי שחלש ממנו.

עבודה ללא הנחיה. הנזירים לא אילפו את הכלבים. גורים למדו מכלבים מבוגרים. הכלבים יצאו לבד לחפש. הם היו צריכים לקבל החלטות בעצמם. הסן ברנרד המודרני שומר על העצמאות הזאת. הוא לא כלב שמחכה לפקודה לכל פעולה. הוא קורא את המצב ופועל. זה יתרון בחירום ואתגר באילוף יומיומי.

סבלנות. הכלב היה צריך לחכות ליד נוסע פצוע שעות, לפעמים ימים, עד שהגיעה עזרה. הוא לא יכול היה לאבד סבלנות. הסן ברנרד המודרני סבלני עם ילדים, עם אורחים, עם כלבים אחרים. הסבלנות הזאת נבררה כי כלב שעוזב את הנוסע הפצוע הוא כלב שלא מציל.

נאמנות לאדם. הכלב עבד עם הנזירים. הוא חי איתם. הוא ראה בהם את המשפחה שלו. הסן ברנרד המודרני נאמן למשפחה שלו באופן מוחלט. הוא חי כדי לרצות את הבעלים שלו. הוא כלב עבודה נעים וחרוץ.

רוגע. כלב שנכנס לפאניקה בחירום הוא כלב מסוכן. הסן ברנרד נברר להיות רגוע במצבי לחץ. הוא לא נסחף. הוא נשאר יציב. זה מסביר למה הוא כלב רגוע גם בבית. הוא לא נבח הרבה. הוא לא קופץ. הוא נשאר שקט ויציב.

גודל. הכלב היה צריך להיות גדול מספיק כדי לחפור בשלג, למשות אדם, ולהתמודד עם תנאי הרים. הגודל של הסן ברנרד המודרני, 64 עד 82 קילו לזכר, הוא תוצאה של ברירה לכוח פיזי. אבל הגודל הזה הוא גם החיסרון הגדול שלו: תוחלת חיים קצרה, בעיות מפרקים, עלות אחזקה גבוהה.

אילוף והנהיגות: מה עובד ומה לא

הסן ברנרד הוא כלב שרוצה לרצות. הוא נולד לעבוד עם אדם. זה מקל. אבל יש כמה דברים שצריך לדעת.

מה שלא עובד: ענישה כוחנית. הסן ברנרד רגיש מאוד לטון קול. צעקה וכוח גורמים לו להיסגר. הוא לא יתקוף, אבל יפסיק לשתף פעולה. וכלב בגודל שלו שלא משתף פעולה הוא בעיה לוגיסטית.

מה שלא עובד: אימונים ארוכים וחזרתיים. הסן ברנרד נעשה אדיש כשמשעמם אותו. אימון צריך להיות קצר, ממוקד, עם סיום ברור. חמש דקות, שלוש חזרות, וסיום.

מה שכן עובד: חיזוק חיובי, עקביות, וסבלנות. הסן ברנרד מבין מהר. הוא לא תמיד מבצע מהר. יש לו קצב משלו. אל תלחצו עליו. תנו לו זמן.

סוציאליזציה חיוצית מגיל חודשיים. הסן ברנרד גדל מהר. גור בן ארבעה חודשים כבר 25 קילו. אם הוא לא מורגל באנשים ובכלבים, תקבלו כלב ענק שמפחד או שמרתיע בלי לרצות. וכלב מפחד בגודל כזה הוא מסוכן.

עבודת חיפוש: אם יש לכם זמן ומקום, זה הכי טבעי שאפשר. הסן ברנרד שומר על יכולת הריח שלו. הוא יכול לעבוד במעקב, בחיפוש, בהצלה. זה לא סתם פעילות. זה מילוי אינסטינקט. כלב שעובד בחיפוש הוא כלב שמאושר.

הנהיגות עם סן ברנרד היא עניין של אמון. הוא לא דומיננטי. הוא לא מאתגר סמכות. הוא צריך לסמוך עליכם. אם הכללים ברורים ועקביים, הוא יציית בלי התנגדות. הוא חי כדי לרצות את הבעלים שלו.

בריאות ותוחלת חיים

מחקר בריטי משנת 2024 מצא תוחלת חיים של 9.3 שנים לסן ברנרד, לעומת ממוצע של 12.7 לגזעים טהורים. מחקר שבדי משנת 2005 מצא ש-74% מהסן ברנרד מתו עד גיל 10, לעומת 35% מהכלבים באופן כללי. המספרים האלה קשים. מי שמביא סן ברנרד צריך לדעת: תקבלו פחות שנים עם כלב מדהים.

אוסטאוסרקומה. סרטן עצמות. הוכח כתורשתי אצל הגזע. שכיח יותר אצל גזעים גדולים. הסן ברנרד נמצא בסיכון גבוה.

דיספלסיה של מפרק הירך. הסן ברנרד הוא הגזע השני הכי מועד לזה, עם 14.7% מהכלבים שסובלים מהמצב, לעומת 3.52% באופן כללי. מחקר אמריקאי שסקר מעל מיליון מקרים ב-27 בתי חולים וטרינריים מצא את הנתון הזה.

קרע רצועה צולבת. 3.57% מהכלבים, לעומת 2.55% באופן כללי. הסן ברנרד במקום השלישי בשכיחות של שילוב דיספלסיה וקרע רצועה.

פיתול קיבה. הסן ברנרד מועד מאוד. מחקר שסקר 1,934 מקרים מצא יחס סיכוי של 4.2. סקר בריאות בבריטניה מצא ש-4.6% מהכלבים סובלים מהמצב ו-15.1% מתו ממנו. האכלה בשתיים או שלוש ארוחות ביום, לא אחת גדולה. לא אוכלים מיד אחרי פעילות.

קרדיומיופתיה מורחבת. מחקר אמריקאי מצא 2.6% מהסן ברנרד עם המצב, לעומת 0.2% אצל כלבים מעורבים. מחקר אנגלי מצא ש-20 מתוך 369 מקרים היו סן ברנרד, עם 72% מהם עם פרפור עליות.

פולינורופתיה תורשתית נעורים. מוטציה בגן ARHGEF10, דומה למחלת שרקוט מארי טות' אצל בני אדם.

בעיות עור: דלקת עור מליקה, אינטרטריגו, דלקת עורקים, היגרומה, דלקת עור פיוטראומטית. הקמטים בעור והגודל יוצרים בעיות. משטח שינה רך חיוני.

למי זה מתאים ולמי לא

מתאים ל: משפחות עם ילדים. הסן ברנרד הוא אחד הגזעים הטובים בעולם עם ילדים. רך, סבלני, סלחני. בתים עם חצר ומקום. אנשים שנמצאים הרבה בבית. אנשים שמבינים שכלב ענק עולה כסף: אוכל, וטרינר, תרופות, ציוד. אנשים שמוכנים להשקיע בסוציאליזציה מגיל חודשיים. אנשים שמחפשים כלב רגוע, נאמן, ומרגיע.

לא מתאים ל: דירות קטנות. אנשים שעובדים שעות ארוכות מחוץ לבית. מי שמחפש כלב ריצה. הסן ברנרד לא רץ עשרה קילומטר. מי שלא יכול להרים 80 קילו או לשלוט בהם פיזית כשצריך. מי שגר באזור חם ולח. הסן ברנרד סובל בקיץ ישראלי. צריך מזגן, צל, ומים. מי שלא מוכן להתמודד עם רוק. הסן ברנרד מרויח המון. מי שלא יכול להתמודד עם תוחלת חיים קצרה. תשע שנים בממוצע. זה קשה.

השוואה טבעית: סן ברנרד מול ניופאונדלנד

שניהם ענקים. שניהם מתוקים. שניהם כבדים. שניהם נולדו להציל אנשים. אבל ביבשה ובמים.

הסן ברנרד נוצר להציל בשלג. הוא נברר לחפש, למצוא, לחפור, ולהוביל. הניופאונדלנד נוצר להציל במים. הוא נברר לשחות, למשות, ולהביא לחוף.

הסן ברנרד יותר אקטיבי בחיפוש. הוא יוצא ומחפש. הניופאונדלנד יותר רגוע. הוא ממתין לאות ואז פועל. בבית, הסן ברנרד יותר נוטה לסרוק את הסביבה. הניופאונדלנד יותר נוטה לרבוץ ולמתין.

באקלים ישראלי, שניהם סובלים בקיץ. הניופאונדלנד סובל יותר בגלל הפרווה הכפולה העמידה למים. הסן ברנרד לפחות יכול לרבוץ על רצפה קרירה. שניהם צריכים מזגן וצל בקיץ.

למשפחה, שניהם מעולים עם ילדים. הסן ברנרד יותר סבלני ורך. הניופאונדלנד יותר מגונן. שניהם דורשים משקל כלכלי ונפשי. אבל מי שרוצה כלב שיוצא לטיולים ומחפש בשטח, הסן ברנרד מתאים יותר. מי שרוצה כלב ששוכב בסלון ומגן על המשפחה בנוכחות שלו, שניהם עובדים.

לסיום

הסן ברנרד הוא כלב של ייעוד. הוא לא נוצד להיות חמוד. הוא נולד להציל חיים באלפים. הרכות שלו, הסבלנות שלו, הנאמנות שלו: הכל נובע מהעבודה שעשה במשך מאות שנים במעבר ההררי. הוא יצא לחפש אנשים אבודים בשלג. הוא ישב לידם וחימם אותם עד שהגיעה עזרה. הוא רץ חזרה למנזר להביא את הנזירים. זה הדנ"א שלו.

מי שמביא סן ברנרד הביתה צריך לדעת מה הוא מקבל. כלב שישמור על הילדים שלכם ברכות שאין שנייה לה. כלב שישן בסלון ויקום רק כשמשהו קורה. כלב שלא ינשוך אף פעם, אבל יחסום את הדלת בגוף שלו וירתיע כל אחד בלי לזוז. כלב שיחיה איתכם פחות שנים מכלבים אחרים, אבל ישאיר חותם שלא יימחה. כלב שצריך מזגן בקיץ, משטח שינה רך, ואוכל בכמויות. ובכל זאת, אחד הכלבים הכי משתלם שיש.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים