Spanish Mastiff

רבים חושבים שמסטיף ספרדי הוא פשוט כלב ענק ששוכב על הספה ומזיל ריר. המיתוס הזה, שמלווה את הגזע גם בישראל, רחוק מהמציאות כמו שמדריד רחוקה מרמת גן. תכירו את אחד הכלבים המורכבים, המרתקים והפחות מובנים שיש לעולם הכלבים להציע, ותבינו מהר מאוד שמה שאתם חושבים שאתם יודעים עליו הוא רק ההתחלה.

כדי להבין את המסטיף הספרדי, צריך להבין מאיפה הוא בא. הוא נולד באקסטרמדורה (Extremadura), מחוז כפרי בדרום-מערב ספרד, אחד האזורים הקשים והצחיחים בחצי האי האיברי. שם, במשך מאות שנים, שימשו הכלבים הללו כלב שמירה על עדרי כבשים נודדים, במסורת שנקראת טרנסהומנסיה (transhumance). הרועים הספרדים היו לוקחים את העדרים למסעות עונתיים עצומים — מאות קילומטרים מצפון לדרום, מחיפוש מרעה טרי, דרך הרים, עמקים ומדבריות למחצה. לצידם הלכו המסטיפים, לא רק ככלבי שמירה, אלא כשותפים מלאים לקבלת החלטות.

תחשבו על זה רגע. רועה צאן בספרד של המאה ה-17 לא יכול היה להיות צמוד לכלב שלו 24 שעות ביממה. הוא היה צריך כלב שיקבל החלטות בעצמו. כלב שיבין מתי הזאב שבא מהצפון הוא איום אמיתי ומתי אפשר להתעלם. כלב שידע להגן על העדר גם כשהרועה ישן, גם כשהרועה רחוק, גם כשהכלב עצמו פצוע ועייף. זה לא כלב שמיועד לחכות לפקודה אנושית. זה כלב שמיועד לשפוט מצבים בעצמו ולפעול בהתאם.

מכאן נובעת תכונת האופי המרכזית של הגזע: עצמאות אינטלקטואלית. מי שמנסה לאמן מסטיף ספרדי כמו לברדור — פינוק על כל פעולה טובה, חיזוקים מהירים — יגלה מהר מאוד שגישה כזו לא מדברת אליו. הוא לא עובד בשביל אוכל. הוא עובד בשביל כבוד, בשביל מטרה, בשביל תחושה שהוא חלק מצוות שמכבד את האינטליגנציה שלו. תנו לו תפקיד, תנו לו משמעות — ותראו איך הכלב ה"עקשן" הופך לשותף נאמן שמקבל החלטות חכמות בעצמו.

זו אחת התכונות הכי ייחודיות של המסטיף הספרדי: הוא חסכוני באנרגיה שלו, בדיוק כמו שהטבע לימד אותו. במסע של 500 קילומטר עם עדר כבשים, אין מקום לבזבוז אנרגיה על נביחות סרק או התרגשות מיותרת. כל נביחה, כל תנועה, כל החלטה — חייבת להיות מחושבת. לכן מסטיף ספרדי בוגר, בסביבה ביתית, עשוי להיראות עצלן או אדיש. אבל זו לא עצלות. זו חכמה. הוא חוסך כוח לרגע שבו באמת צריך אותו.

יש הבדל עצום בין כלב שליו לכלב משועמם, וזו טעות נפוצה אצל בעלים של מסטיפים ספרדים בישראל. הם רואים כלב רגוע שחי בדירה בפתח תקווה וחושבים שהכול בסדר. אבל בפועל, כלב שאין לו תפקיד, שאין לו גירוי מנטלי, הופך להיות הרסני בדרכים שקטות. לא בגלל שהוא רע, אלא בגלל שהוא מתוסכל. המסטיף הספרדי צריך עבודה. הוא צריך לדעת מה התפקיד שלו בחבורה. בלי זה, הוא עלול לפתח חרדות, הרגלי שמירה אובססיביים על החצר, או אפילו תוקפנות כלפי זרים — לא מתוך רשעות, אלא מתוך בלבול. הוא לא מבין מה מצופה ממנו, אז הוא ממציא לעצמו תפקיד, ולעיתים קרובות זה תפקיד שלא מתאים לחיים בעיר.

המעבר הזה — מגור שובב לכלב בוגר עצמאי — מבלבל בעלים רבים שלא מכירים את הרקע ההיסטורי של הגזע. אבל זה בדיוק מה שקורה כשכלב שנועד לשמור על עדר נודד מגיע לגיל שבו האינסטינקטים מתעוררים. המסטיף הספרדי לא "נעשה תוקפני" כשהוא מתחיל להגיב לזרים או לעקוב אחרי רחשים בדלת — הוא פשוט מתבגר ונכנס לתפקיד שה-DNA שלו כתב. הפתרון הוא לא לאלף אותו מחדש, אלא לתת לגיטימציה לאינסטינקטים עם גבולות ברורים. לתת לו תפקיד, אבל להגדיר בדיוק איך הוא מתבצע. עם הכוונה נכונה, הוא לומד תוך דקות ספורות להבחין בין איום אמיתי לבין סתם רעש חולף.

מבחינת מבנה גוף, המסטיף הספרדי הוא באמת מרשים. הזכרים מגיעים ל-70 ואפילו 80 קילו, הנקבות קצת פחות, סביב 55 עד 65 קילו. הגובה שלהם בשכמל מגיע ל-77 ס"מ ומעלה. יש להם חזה רחב ועמוק, ראש גדול עם קפלי עור אופייניים, ואוזניים משולשות שנופלות בצידי הראש. הפרווה עבה, בינונית באורכה, ומגיעה במגוון צבעים — חום, אדמדם, שחור, אפור זאבי, ולפעמים לבן עם כתמים.

אבל מה שחשוב יותר מהנתונים היבשים זה להבין את המשמעות של כל המסה הזו. מסטיף ספרדי במשקל 75 קילו שיחליט שהוא לא זז, לא יזוז. ואם הוא מחליט שהוא רוצה להישאר במרפסת באמצע אוגוסט בישראל, אתם לא תצליחו להזיז אותו בכוח. לכן אילוף המסטיף הספרדי חייב להתבסס על שיתוף פעולה, לא על שליטה. אתם לא מנהלים מסטיף ספרדי. אתם מנהלים משא ומתן עם מסטיף ספרדי.

בחלק מהספרות העדכנית על הגזע כותבים שהם "מתאימים למשפחות עם ילדים". זה נכון, אבל עם סייג. מסטיף ספרדי שגודל לצד ילדים מגיל צעיר יהיה סובלני, עדין ומגונן כלפיהם בצורה יוצאת דופן. שמעתי סיפור על מסטיף ספרדי בקיבוץ בעמק יזרעאל שנהג לשכב ליד התינוקת של המשפחה בכל פעם שהיא ישנה, ולנעוץ מבט警告 (מתריע) בכל מבוגר שניגש לעריסה. אבל — וזה אבל גדול — מסטיף ספרדי שלא הורגל לילדים, או כזה שמוצא את עצמו בסביבה רועשת וכאוטית, עלול להגיב בחוסר נוחות. הוא לא תוקפני מיסודו, אבל הוא שוקל 70 קילו ויש לו לסתות חזקות. גם תגובה מתונה של הרחקה בגוף עלולה להיות מסוכנת לילד קטן.

עוד נקודה חשובה: המסטיף הספרדי לא מתאים לבעלים מתחילים. זה גזע שדורש ידע, ניסיון, ובטחון עצמי מצד המאלף או הבעלים. כלב בסדר גודל כזה, עם רמת עצמאות כזו, פשוט יאכל בעלים חסר ניסיון ברמה התנהגותית. לא תוקפנית — הוא פשוט יעשה מה שבא לו, כי אף אחד לא הוכיח לו למה כדאי לעשות אחרת. מי שאין לו ניסיון עם כלבי עבודה עצמאיים, כדאי שיתחיל עם גזע יותר סלחן.

מבחינה בריאותית, המסטיף הספרדי סובל מאותן בעיות שמלוות כמעט את כל הכלבים הגדולים: דיספלסיה של מפרק הירך, דיספלסיה של המרפק, התרחבות קיבה (שזה מצב חירום מסכן חיים), בעיות מפרקים כרוניות ודלקות עור בקפלים. תוחלת החיים הממוצעת היא 10 עד 12 שנים, שזה די טוב לכלב בגודל כזה. התזונה חייבת להיות מותאמת לקצב גדילה איטי — לא להאכיל יותר מדי כגור, לא לתת תוספי סידן בלי פיקוח וטרינרי, ולהימנע מפעילות מאומצת מדי בשלב הגדילה כדי לא לפגוע בשלד.

מה שמרתק במסטיף הספרדי זה הגמישות התפקודית שלו. מצד אחד, הוא כלב שמירה מדהים. מצד שני, הוא כמעט ולא נובח סתם. מצד אחד, הוא ענק ומאיים. מצד שני, בתוך הבית הוא יכול להיות רך ועדין, לפעמים אפילו עדין בצורה מפתיעה — הוא יודע בדיוק איפה המיטה שלכם מסתיימת ואיפה היא מתחילה, ולא יחרוג ממנה גם אם הוא חושב שמגיע לו מקום. יש לו חוש היררכיה מפותח מאוד. הוא יודע מי האחראי, ואם הוא מזהה שאתם באמת האחראים, הוא ייתן לכם כבוד מלא.

אבל אם הוא מזהה חולשה? אם הוא מרגיש שאין מנהיג אמיתי בלהקה? הוא ייקח פיקוד. לא מתוך רשעות, אלא מתוך אינסטינקט הישרדותי. בלהקה של זאבים, מישהו חייב לקבל החלטות. אם האלפא לא עושה את זה, מישהו אחר יעשה. בעיני המסטיף הספרדי, בית בלי גבולות ברורים הוא להקה בלי מנהיג, והוא ימלא את החלל כי מישהו חייב.

ישראלים רבים שנמשכים למסטיף הספרדי עושים את הטעות של לשפוט לפי המראה. הם רואים כלב ענק, מרשים, נוכח, וחושבים שזה הכול. אבל מאחורי המראה המרשים עומדת אישיות מורכבת שדורשת הבנה עמוקה. המסטיף הספרדי מכריח אותך להיות בעלים טוב יותר. הוא לא סולח על טעויות חינוכיות. הוא לא מתפשר על כבוד הדדי. הוא בוחן אותך כל הזמן, בודק אם אתה ראוי להנהיג אותו.

ברגע שמבינים את השורש ההיסטורי של ההתנהגויות האלה, האילוף הופך לפשוט: לא להילחם באינסטינקטים, אלא לתת להם ערוץ לגיטימי. מסטיף ספרדי יכול ללכת ברצועה בלי למשוך — לא כי הקפדתם על פינוקים, אלא כי הוא הבין שזה חלק מהתפקיד שלו בטיול. הוא יכול לקבל אורחים בלי נביחות — לא כי אמרתם לו "לא", אלא כי קיבל תפקיד חלופי. הוא יישאר תמיד חשדן וזהיר, כמו שכלב שמירה על עדר צריך להיות, אבל עם הכוונה נכונה החשדנות הזו מתעלת לכלב בוגר, מאוזן ובטוח בעצמו.

השורה התחתונה היא שהמסטיף הספרדי הוא לא כלב לכולם. הוא כלב לאנשים שמבינים שכלב הוא שותף, לא רכוש. לאנשים שמוכנים להשקיע זמן בלמידה של השפה הייחודית של הגזע, שמבינים שגבולות ברורים זה לא אכזריות אלא שפה משותפת, ושמקבלים את העובדה שהם לעולם לא ישלטו לגמרי בכלב כזה — הם רק יזכו בכבוד שלו. וברגע שהכבוד הזה ניתן, המסטיף הספרדי הוא אחד הכלבים הנאמנים, המגוננים והמרשימים שיש. הוא לא יכשכש בזנב בהיסטריה כשתיכנסו בדלת אחרי יום עבודה. אבל הוא יהיה שם, במרחק שני מטרים, בוחן אתכם בעיניים הרגועות והחכמות שלו, יודע בדיוק מה שלומכם, מוכן לכל תרחיש. ואין תחושה מבטיחה יותר מזאת.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים