פינצ'ר גרמני : אבי הפינצ'רים, כמעט נכחד, ובכל זאת כאן

תארו לעצמכם כלב שיש בתוכו DNA של דוברמן, שנאוצר ענק, ופינצ'ר זוטא. האבא של כולם. לא בגלל שהוא הכי גדול. דווקא בגלל שהוא הכי מקורי. הפינצ'ר הגרמני הוא אחד מגזעי הכלבים העתיקים ביותר בגרמניה, הבסיס שממנו צמחו כל יתר הפינצ'רים והשנאוצרים שאנחנו מכירים היום. וכמעט שהוא לא שרד.

במבט ראשון הוא נראה כמו כלב חלק שיער בגודל בינוני, מהוקצע, בלי שום דבר מיותר. פרווה קצרה ומבריקה, בגוון אדום-צבי עמוק או שחור מבריק עם סימנים אדומים. אוזניים מקופלות בצורת V, עיניים כהות ונוקבות. הוא לא מתנצל על הקיום שלו. הוא פשוט נמצא. וזה מספיק.

25 שנה אני מאלף כלבים. מתוכן, פגשתי פינצ'רים גרמניים אולי חמש פעמים. כל פעם מחדש גיליתי כלב שעובד אחרת, חושב אחרת, דורש ממך להיות במיטבך. הם לא נסלחים לטעויות כמו לברדור, והם לא מתחנפים כמו ספנייל. הם מסתכלים עליך בעיניים ושואלים: "מה יש לך להציע?"

FCI : קלאסיפיקציה רשמית

הפינצ'ר הגרמני מוכר על ידי הפדרציה העולמית לכלבים (FCI) תחת תקן מספר 184. הוא שייך לקבוצה 2: פינצ'רים ושנאוצרים, מולוסים וכלבי הרים שוויצריים. בתוך קבוצה זו, סקציה 1.1: פינצ'רים. ארץ המוצא: גרמניה. הגובה נע בין 45 ל-50 ס"מ בשכם. המשקל: 14 עד 20 ק"ג. פרווה צפופה, קצרה וחלקה. שני צבעים מוכרים: שחור-שזוף (black-and-tan) או אדום אחיד בגוון שנע בין אדום-צבי בהיר לחום-אדמדם כהה.

המדובר בגזע בסכנת הכחדה. הוא רשום בקטגוריה III של הרשימה האדומה של החברה הגרמנית לשימור גזעי חיות משק עתיקים ונדירים. בשנת 2003 הוא הוכרז כ"גזע בסכנת הכחדה של השנה" לצד השפיץ. באותה תקופה נותרו רק כ-40 כלבות רבייה. בכל שנה בין 2008 ל-2017 נולדו בין 350 ל-450 גורים בלבד. זה לא הרבה. לשם השוואה, אצל לברדור רטריבר לבדו נרשמים בארה"ב יותר מ-100,000 גורים בשנה.

היסטוריה: הסיפור האמיתי

המקורות של הפינצ'ר הגרמני אינם ידועים בוודאות. מה שידוע הוא שמדובר באחד הגזעים העתיקים ביותר בגרמניה. כלבים מסוג זה, גם חלקי שיער וגם גס שיער, שימשו במשך מאות שנים ככלבי אורווה וככלבי כרכרה. הם כונו לעתים "כלבי אורווה". שניהם, חלקי וגס השיער, הגיעו מאותו שושלת. באותה המלטה יכלו להיוולד גם גורים חלקים וגם גורים גסי שיער.

הפינצ'ר גס השיער, שהפך בהמשך לשנאוצר הסטנדרטי, נקרא גם "לוכד חולדות". הפינצ'ר חלק השיער מוזכר לראשונה בכתבים משנת 1836 על ידי היינריך גוטליב לודוויג רייכנבאך, שתיאר אותו כ"גזע כלבים נחמד" שלדבריו החל לדחוק את רגלי הפאג מגרמניה.

בשנת 1880 נרשם הפינצ'ר לראשונה בספר הכלבים הגרמני. בשנת 1895 תיאר לודוויג בקמן חמישה זני פינצ'ר: הפינצ'ר חלק השיער, הפינצ'ר גס השיער, הפינצ'ר הזוטא (מיניאטורי) חלק השיער, הפינצ'ר הזוטא גס השיער, והאפנפינצ'ר.

באותה שנה, 1895, הוקם מועדון הגזע המשותף לפינצ'רים ולשנאוצרים, שפעיל עד היום. הוא מאגד תחת קורת גג אחת את כל הפינצ'רים והשנאוצרים.

הכמעט הכחדה והתחייה מחדש

אחרי מלחמת העולם השנייה, הפינצ'ר הגרמני כמעט נעלם לחלוטין. לא נותרו מספיק כלבים כדי להמשיך את הגזע. ואז נכנס לתמונה אדם אחד: ורנר יונג (Werner Jung). בשנות החמישים המוקדמות הוא לקח על עצמו משימה שנראתה בלתי אפשרית: לשקם את הגזע מאפס.

הוא הצליח לאתר פינצ'ר גרמני אחד בגודל סטנדרטי. אליו צירף ארבעה פינצ'רים זוטאים (מיניאטוריים) שחרגו בגודלם מהסטנדרט. מחמשת הכלבים האלה הוא בנה מחדש את כל הגזע. אחרי שמונה שנים שבהן לא נרשמה אף המלטה אחת, המלטה ראשונה נולדה ב-1958. משם, לאט לאט, חזר הפינצ'ר הגרמני לחיים.

זה סיפור שמראה משהו עמוק על הגזע: הפינצ'ר הגרמני לא שרד בזכות פופולריות או אופנה. הוא שרד בזכות אנשים שהבינו את הערך שלו. גם היום הוא נדיר. לא תראו אותו בכל פארק כלבים. לא תמצאו אותו בכל חוות גידול. ומי שמחזיק אחד יודע שיש לו אוצר נדיר.

איך התפקיד עיצב את האופי

כאן אנחנו מגיעים לנקודה החשובה ביותר: הפינצ'ר הגרמני לא נולד להיות כלב ברכיים. הוא נולד להיות כלב עבודה מהשורה הראשונה. כל תכונה באופי שלו היא תוצאה ישירה של ההיסטוריה שלו.

ככלב כרכרה, הוא נדרש לשמור על עגלת הסוחר כשהנהג לא היה בסביבה. לפתח ערנות שאין שניה לה. להתריע על כל גישה של זר. להיות אמיץ מספיק כדי להרתיע, לא רק לנבוח. הפינצ'רים גסי השיער הגדולים יותר היו כל כך יעילים בתפקיד זה, שנהגי כרכרות יכלו להשאיר את העגלה ללא השגחה. אף אחד לא העז לגעת ברכוש כשהפינצ'ר ישב על העגלה.

ככלב אורווה, הוא שימש כלוכד עכברושים ומזיקים. הגרמנים לא פינקו אותו באוכל יקר. הפינצ'ר נדרש להאכיל את עצמו במידה רבה מהצייד שלו. לפתח אינסטינקט צייד מפותח, זריזות יוצאת דופן, ויכולת לפעול באופן עצמאי. במקביל, הוא לא הורשה לשוטט. הרכוש היה צריך להישאר מוגן, והפינצ'ר נדרש לשמור על נאמנות טריטוריאלית מוחלטת. העצמאות שלו, הערנות שלו, המסירות שלו לטריטוריה. כל אלה נבחרו במשך דורות בקפידה.

מה יצא מזה? כלב שהוא: ערני באופן טבעי. לא נובח סתם, אבל שום דבר לא חומק מתשומת לבו. עצמאי. לא יושב ומחכה לפקודות כמו רובוט. חכם בצורה יוצאת דופן. לומד מהר, אבל בוחר אם לשתף פעולה. בטוח בעצמו. רמת ביטחון עצמי גבוהה היא תכונה מבוקשת בגזע, וזה ניכר. בעל דחף צייד משתנה. אצל חלק הוא חזק, אצל אחרים מתון. אבל הפוטנציאל תמיד קיים. נאמן לטריטוריה שלו. הבית והמשפחה הם קודש.

סיפור שטח

אסף פנה אליי עם לוק, פינצ'ר גרמני בן שלוש. הוא קנה אותו ממגדל בגרמניה אחרי חיפוש של כמעט שנה. לוק היה כלבם השני. הראשון היה גולדן רטריבר. "הוא שונה לגמרי," אמר אסף.

לוק לא היה תוקפני. הוא פשוט היה עצמאי מדי. בפארק, הוא לא חזר לקריאה ראשונה. או שניה. או שלישית. הבייתיות של הגולדן, הרצון לרצות, פשוט לא היו שם. לוק היה מרוכז בעסקים שלו: לחקור, להריח, לרדוף אחרי סנאי. אסף הרגיש שהוא מאבד שליטה.

הטעות לא היתה של לוק. היא היתה של אסף. הוא אימן את לוק כמו גולדן. רך, חוזר על הפקודה שוב ושוב, בלי גבולות ברורים. פינצ'ר גרמני לא עובד ככה. הוא צריך סיבה. הוא צריך כבוד. כשהוא מבין שאתה לא סתם מבקש אלא שאתה יודע מה אתה עושה, הוא משנה גישה.

התחלנו לעבוד על בסיס: חיזוק הקשר דרך עבודה שיתופית, לא דרך פינוקים אינסופיים. שינינו את שיטת הקריאה. במקום לקרוא לו שוב ושוב, לימדתי את אסף לעצור, לשנות כיוון בפתאומיות, ולהפוך את עצמו למעניין יותר ממה שהיה בקצה השדה. תוך שלושה שבועות לוק חזר בקריאה ראשונה בתשע מתוך עשר פעמים. לא בגלל שהוא הפסיק להיות פינצ'ר. בגלל שאסף הפסיק לפנק והתחיל להנהיג.

אילוף וחינוך

פינצ'ר גרמני הוא לא גזע למתחילים. הוא לא יסלח לך על חוסר עקביות. הוא ינצל כל פרצה, יבדוק כל גבול, ילמד את ההרגלים שלך ויפעל לפיהם. מי שאומר "הפינצ'ר שלי בבית לא עושה בעיות" ומשאיר אותו לבד כל היום בלי גירוי מנטלי, כנראה פשוט עוד לא ראה מה קורה כשהוא חוזר הביתה.

הגזע הזה זקוק לעבודה אינטלקטואלית. לא מספיק להוציא אותו להליכה של שעה. הוא צריך להפעיל את המוח. עבודת אף, חיפוש, טריקים מורכבים, זריזות (Agility), מעקב. כל דבר שגורם לו לחשוב ולפתור בעיות.

בבית הוא שקט. לא נובח סתם. אבל בחוץ (במיוחד בלי מספיק גירוי) הוא מתפרץ. ההבדל הוא דרמטי. פינצ'ר גרמני שרץ שעה ביום ועובד עם המוח עוד חצי שעה זה כלב אחר לגמרי מאותו פינצ'ר שיוצא לטיול של 20 דקות.

הכלל החשוב ביותר: ביטחון עצמי מול ביטחון עצמי. הפינצ'ר בטוח בעצמו, ואתה חייב להיות בטוח בעצמך יותר. לא קשוח. לא שתלטן. פשוט ברור. כשאתה נותן פקודה, אתה מתכוון אליה. כשאתה קובע גבול, אתה אוכף אותו. לא בצעקות. בעקביות.

טיפוח ובריאות

הפרווה הקצרה של הפינצ'ר הגרמני כמעט שאינה דורשת תחזוקה. הברשה קלה פעם בשבוע, וזהו. הוא משיר פרווה אבל לא בכמויות של גזעים אחרים. רחצה לעתים רחוקות.

מבחינה בריאותית, הפינצ'ר הגרמני נחשב לגזע בריא יחסית עם מעט מחלות תורשתיות. הסיבה לכך היא מאגר הגנים המצומצם יחסית, אבל גם העובדה שמגדלים אחראיים מקפידים על בדיקות בריאות יסודיות. בדיקת מפרקי הירך (HD) היא חובה בגזע. בנוסף קיימות בדיקות התנדבותיות לעיניים, למחלת פון וילברנד (Von Willebrand, הפרעת קרישת דם תורשתית), ולדילול צבע (Dilute).

בעיה ייחודית לגזע היא אוזניים רגישות. לאוזני הפינצ'ר יש כיסוי פרווה דק והקצוות דקיקים, מה שהופך אותן לפגיעות לפציעות. כדאי לבדוק אותן בקביעות.

אורך חיים ממוצע: 12-14 שנים. תוחלת חיים טובה לכלב בגודלו.

למי מתאים הפינצ'ר הגרמני?

לא לכל אחד. הפינצ'ר הגרמני מתאים לאדם פעיל, מנוסה, שמבין שכלב זה לא אביזר נוי. מי שיכול לתת לו לפחות שעה וחצי של עבודה יום-יומית, כולל גירוי מנטלי. מי שלא מפחד מכלב עם דעה עצמאית. מי שיודע להציב גבולות באהבה ובבהירות.

הוא מתאים למשפחה עם ילדים גדולים יותר, בתנאי שהילדים מבינים איך לגשת לכלב. הוא פחות מתאים למשפחה עם פעוטות, לא כי הוא תוקפני, אלא כי הוא רגיש ועצמאי וילדים קטנים עלולים להפריע לו.

הוא מצוין למי שגר בבית עם חצר, אבל יכול להסתדר גם בדירה אם הרמה הגופנית מספקת. העיקר לא להשאיר אותו לבד שעות ארוכות בלי מה לעשות. פינצ'ר גרמני משועמם ימצא לעצמו תעסוקה. והיא לא תמיד תהיה לטעמכם.

השורה התחתונה

הפינצ'ר הגרמני הוא אחד האוצרות הנדירים ביותר בעולם הכלבים. יש בו שילוב נדיר של אינטליגנציה, נאמנות ועוצמה בגוף קומפקטי שאינו עולה על 20 ק"ג. הוא שרד הכמעט הכחדה מוחלטת בזכות אנשים שהאמינו בו, והיום הוא חי אצל מעטים שיודעים להעריך את ייחודו.

הוא לא ילקק לכם את הפנים בכל בוקר בהתלהבות יתרה. הוא לא יקפוץ על אורחים בשמחה מוגזמת. אבל הוא יסתכל עליכם בעיניים חכמות, יבין בדיוק מה אתם מרגישים, ויהיה שם בשקט כשצריך. ובשנייה שיהיה צורך, כשיתקרב מישהו זר לבית, כשרעש חשוד יישמע בלילה, הפינצ'ר הגרמני יהפוך מהר מכונת שמירה משוכללת. ככה זה כשאתה חי עם כלב שנולד לשמור.

הם לא רבים, הפינצ'רים הגרמניים. אבל כל אחד מהם הוא סיפור בפני עצמו. כלב שבא מהעבר כדי להזכיר לנו איך נראים כלבים אמיתיים, כאלה שעובדים בשביל הפרנסה שלהם, לא מתחנפים לאיש, ויודעים בדיוק מי הם.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים