בוקסר : הליצן השרירי של עולם הכלבים

בוקסר זה כלב תוקפני ומסוכן. יש לו לסתות חזקות והוא גדל להילחם. לא מתאים למשפחה.

אני שומע את המשפט הזה כמעט כל שבוע. והוא לא סתם לא מדויק, הוא ההפך הגמור מהאמת.

הבוקסר הוא אחד הגזעים הכי פחות תוקפניים שאני מכיר. בשטח, פגשתי אולי שני בוקסרים שהיו מסוכנים באמת, ושניהם הגיעו ממקום של פחד וחוסר סוציאליזציה, לא מתוקפנות מולדת. הבוקסר נבחר במשך דורות להיות כלב עבודה שלא נרתע, אבל גם כלב משפחה שלא מהווה סכנה. סף הגירוי שלו לתוקפנות הוא מהגבוהים בעולם הכלבים.

אז למה המוניטין? בגלל הלסתות. בגלל השרירים. בגלל המראה של מולוסר. אבל מי שמכיר את הגזע מקרוב יודע: הבוקסר הוא הליצן של עולם הכלבים. הילד הנצחי. החבר הכי טוב של הילדים, פשוט עם גוף של מתאגרף.

פרק ראשון: מבירה למינכן

הסיפור של הבוקסר מתחיל לא באגרוף, אלא בבירה.

במאה ה-19, במינכן שבבוואריה, היו כלבים שנקראו נושכי שוורים. כלבי ציד שנועדו לתפוס ולהחזיק חזירי בר, דובים ואיילים. לסת אחורנית שנועדה לאחיזה בלי לשחרר.

עם המצאת כלי הירייה, הצורך בכלבי ציד גדולים ירד. נושכי השוורים מצאו עבודה חדשה: שמירה על מבלטות הבירה. כלבי הבירה, קראו להם. התפקיד היה לשמור על חביות הבירה במרתפים מפני שיכורים ושודדים. זו הסיבה שאפילו היום, הבוקסר נחשב לכלב שמירה מעולה לבית, לא כי הוא תוקפני, אלא כי הוא ערני ונאמן.

בסוף המאה ה-19, מגדלים גרמנים החלו לחצות את נושכי השוורים הגרמניים עם הבולדוג האנגלי. התוצאה: כלב קומפקטי יותר, עם נשיכה פחות הרסנית, נועד לאחיזה לא לקריעה, ואופי חברותי יותר.

ב-1895 נוסד מועדון הבוקסר הראשון במינכן, שמנהל את הגזע בגרמניה עד היום. ב-1904 נכתב התקן הרשמי הראשון. הכלבה הראשונה שנרשמה בספר ההרבעה נקראה פלוקי. ב-1924 הבוקסר הוכר רשמית ככלב שירות בגרמניה, אחד מעשרת הגזעים היחידים שקיבלו הכרה זו.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, הבוקסר שימש ככלב שליחים, נשיאת ציוד רפואי, ואפילו כלב שמירה בשבי. אחרי המלחמה, הוא הפך לאחד מגזעי המשפחה הפופולריים ביותר בגרמניה ובאמריקה.

פרק שני: סיפור מהשטח : גבי והבוקסר שלא הפסיק לקפוץ

גבי הגיע אליי לפני שלוש שנים עם בוקסר בן שנה בשם ברונו. גבי היה מיואש: הוא לא מפסיק לקפוץ. עליי, על האורחים, על הילדים. הוא כמעט הפיל את סבתא שלי. ניסיתי הכול, תיקונים, נזיפות, להתעלם. כלום לא עובד.

ברונו באמת קפץ. כל הזמן. כאילו הרצפה חומצה.

הסתכלתי על ברונו במשך חמש דקות. הוא לא קפץ מתוך דומיננטיות. הוא קפץ מתוך שמחה מטורפת. הבוקסר, בניגוד להרבה גזעים, מביע אהבה דרך תנועה: קפיצות, התפתלויות, אגרופים עם הרגליים הקדמיות. ומכאן השם בוקסר, אגב. הבעיה של גבי לא הייתה שברונו שלט בו. הבעיה הייתה שברונו לא ידע דרך אחרת לבטא את האהבה שלו.

התחלנו עם פרוטוקול פשוט: ארבע רגליים על הקרקע שוות תשומת לב. רגליים באוויר שוות אדישות טוטאלית. הפניתי גב. לא דיברתי. לא נגעתי. לא הסתכלתי. ברגע שארבע רגליים חזרו לקרקע, חיבוקים, אהבה, חטיף.

שלושה ימים. זה לקח שלושה ימים לברונו להבין. כי בוקסר רוצה לרצות. הוא פשוט לא תמיד יודע איך.

גבי אמר לי בסוף השבוע הראשון: לא ידעתי שזה כל כך פשוט. חשבתי שהוא מתמרד נגדי.

פרק שלישי: היצרים של הליצן

הבוקסר, כמולוסר, עוקב אחר רצף טריפה שבו האחיזה היא השיא, לא המרדף. נשיכת האחיזה חזקה ביותר, הלסת האחורנית נועדה לאחיזה בלתי ניתנת לשחרור. אבל ההבדל המהותי מהמולוסרים האחרים: הבוקסר עבר ברירה להפחתת נשיכת ההרג. שורות התצוגה והמשפחה הדגישו חברותיות על חשבון יצר הציד. לכן בוקסר יכול לחיות עם חתולים בסוציאליזציה נכונה, דבר שכמעט בלתי אפשרי עם דוגו ארגנטינאי.

יצר הטרף בינוני, קיים אבל מרוסן. יצר הציד נמוך עד בינוני, המרדף לא מעניין כמו האחיזה. יצר ההבאה והאחזור גבוה במיוחד, הוא אוהב להביא כדור, פריסבי, כל מה שזורקים, ימשיך שעות. ויצר המשחק הוא הגבוה ביותר בגזע. הבוקסר נשאר ילד עד גיל שלוש לפחות. משחק הוא השפה שלו.

אבל היצר החזק ביותר הוא החיבור לאדם. הבוקסר משתוקק לקשר עם בני אדם ברמה גבוהה במיוחד. הוא לא מיועד להישאר לבד שעות. זו לא המלצה, זו אזהרה.

פרק רביעי: שלושת סוגי התוקפנות

יצר קרב, בינוני עד גבוה. לא מחפש קרב, אבל לא נסוג. ההבדל מבולדוגים אמריקאיים: לבוקסר יש בלם, מעגל שיקול דעת שלפני התגובה. לא יקפוץ ראשון, אבל יסיים אחרון.

דומיננטיות חברתית, גבוהה. בוקסרים יכולים להיות דומיננטיים כלפי כלבים מאותו מין. כלפי בני אדם, הם לא דומיננטיים בהכרח, אבל כן עקשנים. אני אחשוב על זה, זו גישת הבוקסר. לא מורד, אבל גם לא עבד.

הגנה טריטוריאלית, גבוהה. הבוקסר מגן על הבית. אבל ההבדל המהותי מרוטוויילר: הבוקסר בדרך כלל נותן הזדמנות. נובח לפני שנושך. נותן התראה לפני פעולה.

התובנה הכי חשובה: הבוקסר הוא לא מסוכן. אבל הוא יכול להיות מפחיד. הוא נובח בקול עמוק, מפגין נוכחות פיזית, ונראה מאיים. מי שלא מכיר את הגזע עלול לפרש את הערנות שלו כתוקפנות. רוב התקריות עם בוקסרים הן לא נשיכות, הן הפחדות שהסתיימו בלי כלום.

פרק חמישי: הנהיגות של הילד הנצחי

הבוקסר הוא לא בורדר קולי. הוא לא יעשה מה שאומרים לו רק בשביל הכיף. הוא חכם, אבל בצורה סלקטיבית: הוא מבין מהר מה מעניין אותו, ומתעלם ממה שלא. התעלומה היא לא אם הבוקסר מבין את הפקודה, אלא אם הוא מחליט לבצע אותה.

מה עובד: חזרתיות וחיזוקים חיוביים, הוא לומד דרך משחק. גבולות ברורים, אתה יכול או אתה לא יכול. עבודה עם מטרה, צייתנות, זריזות, מעקב. סבלנות, הוא מבשיל לאט, עד גיל שלוש, אל תצפה לתוצאות מיידיות.

מה לא עובד: עונשים חזקים, הוא נסגר, לא נשבר, נסגר. אילוף רך מדי, הוא יפרש כחוסר מנהיגות ויתחיל לקבל החלטות עצמאיות. צעקות, הוא לא מבין צעקות, מבין שפה ברורה.

פרק שישי: מיתוסים שצריך לפרק

בוקסר הוא כלב מסוכן. הוא אחד הגזעים הבטוחים ביותר למשפחה. סף הגירוי לתוקפנות גבוה מאוד. פגשתי יותר כלבי תחש שנשכו מאשר בוקסרים.

לבוקסר אין בעיות בריאות אם מאכילים נכון. שקר מסוכן. יש לו נטייה גנטית למחלות לב, אפילפסיה, תסמונת וובלר, דיספלזית מפרק הירך וסרטן. תזונה נכונה עוזרת, אבל לא מונעת גנטיקה.

פרק שביעי: איך לחיות איתו

הבוקסר צריך שעתיים פעילות גופנית ביום. לא רק הליכה, ריצה, כדור, פריסבי, משחק. בוקסר שלא מתעייף הורס את הבית. וחצי שעה של גירוי מנטלי, עבודת אף, מעקב, צייתנות. בוקסר משועמם הוא בוקסר הרסני.

מגע אנושי מקסימלי. הוא לא מיועד להישאר לבד שעות. סוציאליזציה יומיומית מגיל גור, עם כלבים, אנשים, ילדים, מצבים חדשים. החלון נסגר בגיל ארבעה חודשים.

בית עם חצר עדיף, אבל דירה אפשרית בתנאי שהבעלים מתחייב להוצאה אנרגטית יומיומית. טיפוח נמוך, הברשה שבועית, נשירת שיער עונתית.

יש דבר אחד שצריך לדעת לפני שמתאהבים: תוחלת החיים. בוקסר משורת עבודה בריאה יכול לחיות 12 עד 15 שנים. בוקסר משורת תצוגה עם הרבעה קרובה, הרבה פחות. מחקר בריטי דיווח על ירידה בתוחלת החיים הממוצעת לכ-9 שנים. הלב הוא נקודת התורפה, וגם אפילפסיה, מפרקים וסרטן. תזונה נכונה ובדיקות שגרתיות מאריכות חיים, אבל אף אחד לא מבטיח אותן. מי שמקבל בוקסר מקבל גם את הנטיות האלה, בלי יוצא מן הכלל.

פרק שמיני: האם אני ממליץ?

הבוקסר הוא אחד הגזעים הטובים ביותר לילדים. סובלני, סבלני, ואוהב ילדים באמת. הוא כלב המתחילים עם רזרבה, סולח על טעויות, אבל לא סולח על חוסר פעילות.

אם אתה רוצה כלב חזק, אנרגטי, מצחיק, שנשאר ילד כל החיים, ומשתוקק להיות חלק מהמשפחה, הבוקסר הוא אחד הגזעים הכי מתגמלים שיש. הוא לא ינשך אותך, הוא יקפוץ עליך. הוא לא יאיים עליך, הוא ינבח על הדוור ואז ילקק לו את היד.

הלסתות החזקות והשרירים הם רק המעטפת. מתחת, יש ליצן שמחכה שתזרוק לו את הכדור.

מקורות

- FCI Standard Nr. 144, German Boxer, fci.be - מועדון הבוקסר של מינכן, boxerklub-muenchen.de - ZooRoyal Magazin, Boxer Hund - Lewis et al. (2018), Survival analysis of the Boxer breed, Canine Genetics and Epidemiology - AKC, Boxer Breed Standard and History

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים