Volpino Italiano

וולפינו איטלקי : הנביחה הקטנה של הרנסנס

מי אמר שכלב קטן לא יכול לשמור? מי אמר שכלב נלווה הוא לא כלב עבודה? הוולפינו האיטלקי סותר תפיסות שגויות האלה מקצה לקצה. מדובר באחד מגזעי השפיץ העתיקים באירופה, כלב קטן עם אומץ של דני ענק, נביחה של כלב שמירה מסור ושורשים שנמתחים אחורה עד הרנסנס האיטלקי. מי שמסתכל על הוולפינו ורואה רק פומרניאן קטן ונחמד מפספס את מה שהגזע הזה באמת: כלב שמירה מובהק בגוף מיניאטורי.

השורשים של הוולפינו האיטלקי נטועים עמוק בהיסטוריה האיטלקית. השם עצמו מגיע מ"וולפה", שפירושו שועל באיטלקית : התייחסות לפנים החדות, לאוזניים הזקופות ולזנב המתולתל שמזכירים את השועל. אבל אל תטעו, זה לא שועל ולא פומרניאן. הוולפינו הוא גזע עתיק שניתן לזהות בציורים מהמאה ה-15, בפרט בציורו של ויטורה קרפצ'ו משנת 1502, "אוגוסטינוס הקדוש במחקריו", שבו נראה כלב שפיץ קטן ולבן לצד הקדוש. אותו כלב לבן קטן לא היה שם לקישוט : הוא היה כלב שמירה שגם שימש כחיית מחמד אהובה.

וכאן בדיוק טמון המפתח להבנת האופי של הוולפינו. במאות ה-18 וה-19, כלבים מסוג זה היו נפוצים בטוסקנה, שם כונו "קאנה די פירנצה" : כלב פירנצה. הם שימשו ככלבי שמירה על עגלות ועדרי צאן, וגם בלאציו, שם נקראו "קאנה דל קווירינאלה". תחשבו על זה: כלב קטן, במשקל של 5-6 קילו, שתפקידו היה לשמור על עגלה ועל הסוחר שישן בה. לא היה נשק, לא היה גדר, לא היה שום דבר אחר מלבד הכלב הזה. מי שהיה צריך להתריע על גנב בלילה, מי שהיה צריך להרתיע עם נביחה חזקה במיוחד, זה היה הוולפינו. הגודל לא היה חיסרון : להיפך. כלב קטן יכול להתחבא בעגלה, לא תופס מקום, אוכל מעט, אבל הנביחה שלו גדולה ממנו.

המשמעות של ההיסטוריה הזו לחיים המודרניים היא ברורה: הוולפינו האיטלקי הוא כלב ערני במיוחד. הוא נובח. הרבה. וזה לא נביחת סתם : זו נביחת התרעה שנועדה להזהיר אתכם שיש מישהו בדלת. הוולפינו רואה את עצמו כחלק מצוות האבטחה של הבית, ואם מישהו חולף על פני חלון, הוא יודיע לכם. זה אינסטינקט שקוע עמוק, לא הרגל רע שאפשר לאלף אותו לצאת ממנו. אפשר ללמד אותו להפסיק אחרי ההתרעה הראשונה, אבל אתם לא תצליחו להפוך אותו לכלב שלא נובח.

מבחינה חיצונית, הוולפינו הוא כלב קומפקטי, גובהו עד 30 ס"מ בזכרים, והגוף כמעט מרובע : אורך שווה בקירוב לגובה. הפרווה ארוכה, זקופה ועומדת בריחוק מהגוף, מה שמקנה מראה רך ומפואר. הצבעים הנפוצים הם לבן טהור, אדום עמוק ושחור, אבל התקן החדש מקבל גם צבעים נוספים. הראש בצורת טריז, האוזניים זקופות, והזנב מתקפל על הגב. המראה הכללי הוא של כלב שפיץ במיטבו : עירני, גאה, זריז.

וכאן ההפתעה האמיתית: מתחת לפרווה הרכה והחמודה מסתתר כלב עם אופי חזק. הוולפינו אינטליגנטי מאוד, אבל הגישה שלו לחיים היא "תוכיח לי שאתה שווה את תשומת הלב שלי". זה לא כלב שיעשה דברים סתם כדי לרצות אתכם. הוא צריך להבין למה. הוא צריך לראות ערך. הוא שיתף פעולה עם בני אדם במשך מאות שנים לא מתוך כניעה : אלא מתוך שותפות.

בקליניקה שלי פגשתי לא מעט בעלי וולפינו שמתלוננים על נביחות, אבל כשבודקים לעומק מגלים שבעיה אמיתית היא לא הנביחה עצמה : זה דווקא השעמום. הוולפינו צריך גירוי מנטלי יומיומי. משחקי חשיבה, טריקים, חיפוש חפצים. הוא לא כלב שיסתפק בלשכב על הספה כל היום. הפעילות האינטלקטואלית חשובה לו לא פחות מהפעילות הפיזית.

מבחינת הליכה ופעילות, הוולפינו לא דורש ריצות של עשרה קילומטר : הוא קטן מדי בשביל זה. אבל הוא כן צריך טיולים יומיומיים שבהם הוא יכול לרחרח, לסמן, להרגיש שהוא עושה עבודה. חוסר בגירוי יוביל לנביחות מוגברות, חפירה בגינה, ולעיתים התנהגויות כפייתיות כמו סיבובים או ליקוקים חוזרים.

הוולפינו מתאים לאנשים שגרים בדירה ורוצים כלב שמירה קטן, אבל מבינים שהנביחות הן חלק מהחבילה. הוא נהדר למבוגרים, ליחידים ולזוגות, פחות מומלץ למשפחות עם ילדים קטנים : הוא יכול להיות רגיש לטיפול גס ויתעצבן בקלות. עם חתולים וכלבים אחרים הוא מסתדר בדרך כלל, במיוחד אם גדל איתם מגיל צעיר.

החוכמה באילוף וולפינו היא שילוב של עקביות עם חיזוקים חיוביים. המדובר בכלב שרגיש מאוד לטון דיבור, לא בהכרח למילים. אם אתם מתוסכלים ומרימים קול, הוולפינו יראה בזה אישור לכך שמישהו כעס : והוא ישיב במרץ. להפך, חיזוקים שליליים לא עובדים איתו. תגמלו על רצוי, התעלמו או הפנו מהלא רצוי. שיטת "לשבור רצון" לא מתאימה לגזע הזה בכלל.

בנושא בריאות, הוולפינו נחשב לגזע חזק ועמיד יחסית עם תוחלת חיים של 12 עד 15 שנה, ולעיתים אפילו יותר. עם זאת, כמו הרבה גזעי שפיץ קטנים, הוא נוטה לבעיית עיניים שנקראת פריקת עדשה ראשונית (Primary Lens Luxation), מחלה תורשתית שיכולה לגרום לכאב ועיוורון. בדיקה גנטית של ההורים חיונית לפני רכישת גור. בעיה נוספת היא לוקסציית פיקה (פיקת ברך ניידת), שמשותפת לגזעים קטנים רבים. מעבר לכך, הוולפינו אינו סובל מבעיות ייחודיות רבות : הודות למאגר הגנטי המגוון יחסית שלו.

באמצע המאה ה-20, הוולפינו כמעט נעלם לחלוטין. המודרניזציה באיטליה, הירידה בשימוש בכלבי שמירה על עגלות, והתחרות עם גזעי נוי חדשים : כל אלה כמעט הכריתו את הגזע. בשנות ה-60 הוא היה על סף הכחדה. אבל בשנות ה-70 חובבי גזע החלו לאסוף פרטים ששרדו, ובהדרגה שיקמו את האוכלוסייה. כיום נרשמות באיטליה כ-160 השלכות בשנה בממוצע. סיפור ההחייאה הזה הוא אחד המופלאים בעולם הכלבים : גזע שהיה במרחק נשימה מהעלמות ועם הגנה מאורגנת חזר לחיים.

למי מיועד הוולפינו האיטלקי? לאנשים שרוצים כלב עם אישיות על גודלו. לאנשים שמבינים שנביחה של כלב קטן אינה פגם : היא תכונת עבודה שצריך לנהל, לא לבטל. לאנשים שיש להם סבלנות לכלב אינטליגנטי, עקשן, אבל מלא אהבה ומסירות. אם אתם רוצים כלב שקט שלא נשמע ולא מרגישים : הוולפינו הוא לא הגזע בשבילכם. אם אתם רוצים כלב קטן, חכם, אמיץ, שיהיה החבר הכי טוב שלכם וגם יגן על הבית : הגעתם למקום הנכון.

הרצף ההתנהגותי של הוולפינו הוא סיפור מרתק בפני עצמו. כמו כל גזעי השפיץ, יש לו אינסטינקט ציד מפותח, אבל בגלל שהוא גודל כשמירה ולא כצייד, האינסטינקט הזה מקבל ביטוי אחר. הוא לא רודף אחרי טרף במשך קילומטרים כמו כלב ציד אמיתי, אבל הוא ינבוח על סנאי בחצר עד שיתייאש. המעקב אחרי תנועה, ההתרעה בקול, ההמתנה לראות אם התנועה מתקרבת : כל אלה הם ביטויים של אותו אינסטינקט שהפך אותו לכלב שמירה כה טוב.

בהקשר חברתי, הוולפינו מתפקד יפה ככלב יחיד בבית, אבל יכול להסתדר עם כלבים אחרים בתנאי שההיכרות נעשית נכון. הוא לא כלב להקה קלאסי : הוא עובד לבד, כמו ששמר על עגלה לבד. לכן הוא לא בהכרח ישמח לחלוק את הבית עם עוד כלב דומיננטי. עם כלבים קטנים יותר או כלבות, בדרך כלל ההסתדרות טובה. עם חתולים, אם גדל איתם, הוא יקבל אותם; חתולים זרים ייחשבו איום.

הנביחה של הוולפינו היא לא רעש רקע שאפשר להתעלם ממנו. היא חדה, חודרת, ומיועדת לשמוע אותה ממרחק. אם אתם גרים בבניין דירות, השכנים ישמעו. זה לא כלב דירה שקט. יש בעלים שמצליחים ללמד אותו "די" באמצעות חיזוקים וניהול סביבתי : למשל, סגירת וילונות בדלת הכניסה, או הרגעתו בפקודה קבועה : אבל זה דורש עבודה יומיומית.

בנושא האילוף, הוולפינו מתאים לאנשים עם ניסיון קודם עם כלבים. מתחילים עלולים להתקשות עם האופי העצמאי שלו. הכלל הפשוט ביותר לאילוף וולפינו הוא: הפכו כל תרגיל למשחק. אם אתם נותנים לו פקודה והוא לא מבצע, זה לא בגלל שהוא לא מבין : זה בגלל שהוא לא רואה סיבה. תנו לו סיבה, הפכו את הביצוע לחוויה מתגמלת, ותראו איך הגישה משתנה.

מבחינת תזונה, הוולפינו אינו בררן במיוחד, אבל חשוב לשים לב לכמויות. כלב קטן עם חילוף חומרים מהיר, במיוחד אם הוא פעיל, צריך אוכל איכותי במינון מדויק. השמנה היא בעיה נפוצה בגזעים קטנים, במיוחד אם הוולפינו מקבל פינוקים רבים. תפריט מאוזן, שתי ארוחות ביום, ולהימנע משאריות שולחן : זה כל מה שצריך.

מעבר לבעיות העיניים וללוקסציית הפיקה, כדאי לשים לב גם לבריאות השיניים. גזעים קטנים נוטים לבעיות שיניים בגלל מבנה הלסת הצפוף, והוולפינו אינו יוצא דופן. צחצוח שיניים קבוע, לעיסת עצמות מותאמות וביקורים אצל וטרינר השיניים יאריכו את חיי הכלב שלכם בצורה משמעותית. בעיה נפוצה נוספת היא קריסת קנה הנשימה, שמשותפת לגזעים זעירים : הרצועה התומכת בקנה הנשימה נחלשת עם הגיל והכלב משתעל, במיוחד במאמץ או בהתרגשות.

יש משהו מיוחד באישיות של הוולפינו שמזכיר את היחסים בין האדם לכלב בתקופות קדומות יותר : לפני שהפכנו כלבים לחיות מחמד סתם. הוא עדיין שותף, לא משרת. הוא נמצא איתכם כי הוא בוחר בכך. וגם ברגעים שבהם אתם מתוסכלים מהנביחה הבלתי פוסקת, זכרו את הסיפור של הכלב שישב על עגלה באיטליה של המאה ה-18 ושמר על הסוחר הישן. האמיצים הקטנים האלה עשו עבודה חשובה, והם עדיין עושים אותה גם היום.

אם אתם שוקלים להביא וולפינו הביתה, שאלו את עצמכם: יש לי סבלנות לכלב שמדבר הרבה? יש לי זמן לתת לו גירויים? יש לי הבנה שהגודל הקטן לא אומר אופל קטן? אם התשובות חיוביות, וולפינו יכול להיות החבר הטוב ביותר שתכירו.

אחד הדברים המתסכלים ביותר שבעלי וולפינו חווים הוא ההתרגשות הרבה בכל פעם שמישהו מגיע הביתה. הוולפינו לא נבח כדי להתריע ואז נרגע: הוא נבח, רץ לדלת, קפץ, הסתובב במעגלים, ולקח לו דקות להרגיע. מי שלא מבין את השורשים שלו חושב שמדובר בחוסר שליטה, אבל האמת היא שהוולפינו נמצא במצב של "יש אירוע, אני בתפקיד". ההבנה הזו עוזרת לפתח טכניקות הרגעה: להתעלם מרגע הכניסה, לתת פקודת "לך למקום" לפני פתיחת הדלת, לתגמל התנהגות רגועה. תוך מספר שבועות של תרגול יומיומי, רוב הוולפינים לומדים שהדלת נפתחת לא אומר שהם חייבים לצאת מדעתם.

חשוב גם להבין שהוולפינו רגיש מאוד להרמוניה בבית. מריבות בין בני אדם, צעקות, מתח : כל אלה משפיעים עליו יותר מאשר על גזעים פלגמטיים יותר. הוא ישיב במתח משלו, ינבח יותר, יסתובב חסר מנוחה. הסביבה הביתית צריכה להיות רגועה וצפויה עבורו. זה לא כלב להתחיל איתו חיים כשהבית שלכם בלחץ תמידי.

בסופו של דבר, הוולפינו האיטלקי הוא תזכורת חיה לעידן שבו כלבים היו שותפים לעבודה לפני שהיו חיות מחמד. הוא קטן, אבל לא נוח. הוא חמוד, אבל לא פאסיבי. הוא דורש, אבל גם נותן המון. מי שלומד להעריך את האישיות הייחודית שלו מגלה כלב עם נאמנות אין קץ, אינטליגנציה חדה, והרבה מאוד כבוד עצמי.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים