אקיטה זה כלב מסוכן ואגרסיבי. שמעת את זה בווטרינר, בגינה, בכל מקום. האקיטה הוא אכן אחד הגזעים המאתגרים שיש. אבל תוקפנות היא לא התכונה שמגדירה אותו. היא סימפטום של משהו עמוק יותר: עצמאות שהיא תוצר של אלפי שנות ברירה.

הוא לא אגרסיבי. הוא מקבל החלטות בעצמו. וההחלטות האלה לא תמיד עולות בקנה אחד עם מה שאתה רוצה. ההבדל הזה הוא ההבדל בין גזע שאתה שולט בו לבין גזע שאתה מתמודד איתו.

פרק ראשון: מכלב דובים לאוצר לאומי

אלפי שנים לפני שהיה סמל לקרבות או אוצר לאומי, האקיטה היה מטוגי אינואי, כלב הציד של שבטי המטאגי בצפון יפן. ציידים מסורתיים באזור טוהוקו, הרים מכוסי שלג שבהם חיו דובים יפניים שחורים, חזירי בר וצבאים.

המטוגי אינואי היה כלב בגודל בינוני, לא דומה לאקיטה המסיבי של היום. הוא היה אמיץ מול טרף גדול, חסר פחד במעקב ובעצירת דובים, עם פרווה כפולה לשלג. והכי חשוב: הוא היה עצמאי. כלב שצד דובים לא יכול לחכות לפקודות. הוא קובע בעצמו מתי לרדוף, מתי לסגת, מתי להקיף. הישרדות מול דוב לא מאפשרת לבקש אישור.

מהמאה ה-17, בתקופת אדו, הסמוראים של שבט סטאקה באזור אקיטה השתמשו בכלבים האלה לקרבות טקסיים. קרב יפני היה כמו סומו, שני כלבים בזירה, לא עד המוות. מי שנכנע ראשון הפסיד. רוח הלחימה של הסמוראים דרך כלביהם.

בסוף תקופת מייג'י, אופנת הקרבות גברה. היפנים התחילו לערבב אקיטות עם טוסות ומסטיפים כדי להגדיל אותם. האקיטה הטהור כמעט נכחד מהכלאות. ב-1931 הוא הפך לגזע הכלבים הראשון ביפן שהוכרז כמונומנט טבעי, מעמד שהגן עליו מבחינה ממשלתית.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ממשלת יפן הורתה על השמדת כל הכלבים הלא-קרביים. הצבא שילם פרמיה על אקיטות, רצו את פרוותם לריפוד מדים. בעלים נואשים שחררו את כלביהם לטבע או עירבו אותם עם רועים גרמניים, הגזע היחיד שהותר לשימוש צבאי. אומרים שרק 18 אקיטות טהורות שרדו. הגיבור, מורי סווטאישי, מהנדס מיצובישי, החביא שניים במחסן בהרים והאכיל אותם במנות האוכל שלו.

אחרי המלחמה, האקיטה שהגיע לארצות הברית דרך חיילים אמריקאים היה ברובו מקו כבד ודמוי דוב. ביפן, המגדלים חתרו לטיפוס השועלי המקורי. ב-1999, ה-FCI הכריז על שני גזעים נפרדים: האקיטה היפני, קל יותר, פנים דמויות שועל, אוזניים משולשות קטנות. והאקיטה האמריקאי, כבד וגדול יותר, ראש דמוי דוב, מסכה שחורה מותרת. שניהם חולקים את אותו טמפרמנט בסיסי.

פרק שני: האצ'יקו

אי אפשר בלי הסיפור הזה. 1923, גור אקיטה בבעלות פרופסור אואנו בטוקיו. כל יום, האצ'יקו ליווה את אדונו לתחנת שיבויה וחיכה לשובו. ב-1925, אואנו מת מדימום מוחי בעבודה. האצ'יקו, בן 18 חודשים, המשיך לחכות בתחנה מדי יום במשך 9 שנים. עד שמת.

זה לא מספר על כלב טוב. זה מספר על כלב שהנאמנות שלו לבעלים אחד היתה כל כך חזקה שהוא לא יכול היה להשתחרר ממנה. אותה תכונה שהופכת את האקיטה למאתגר: הוא לא עובר הלאה בקלות.

פרק שלישי: סיפור מהשטח : אורן והאקיטה שהחליט לבד

אורן התקשר אלי אחרי שכמעט נפרד מהאקיטה שלו, קנגו, בן שלוש. קנגו היה כלב מדהים בבית, אבל ברגע שכלב אחר התקרב, הוא הפך למפלצת. אורן ניסה הכול: חיזוקים, תיקונים, הימנעות. שום דבר לא עבד.

שאלתי אותו: מה קורה כשאתה רואה כלב אחר לפני קנגו?

הוא הסתכל עלי מוזר. אני רגוע, הוא אמר.

בוא נבדוק. יצאנו לשטח. קנגו הלך לפניו, זנב זקוף, סורק את האופק. כשראינו כלב במרחק, אורן משך ברצועה. קנגו לא זז. הוא נעמד, ננעל על הכלב השני, והחל לנבוח.

עצרתי אותו. אמרתי: קנגו לא תוקף כי הוא מפחד או כי הוא יצרי. הוא תוקף כי הוא חושב שהתפקיד שלו הוא להחליט מי מתקרב אליך. הוא לא סומך עליך שתעשה את זה. אתה מושך ברצועה, אתה לחוץ, והוא קורא: הוא לא מסוגל, אני אטפל בזה.

התחלנו לעבוד על ההיפך: אורן לוקח שליטה לפני שהכלב השני מתקרב. בלי רצועה רפויה, בלי לחכות לתגובה. הוא מסמן לקנגו, אני רואה, אני מטפל. קנגו למד להסתכל על אורן, לא על הכלב השני. לא כי הוא פחד, כי הוא סמך.

לקח שלושה חודשים. בסוף, קנגו יכול היה לעבור ליד כלב אחר בלי תגובה. לא כי הוא הפסיק להיות אקיטה. כי הוא האמין שאורן ינהל את המצב.

פרק רביעי: היצרים שמניעים את הסמוראי

יצר הציד הוא הגבוה ביותר באקיטה. הוא נבחר לציד דובים במשך אלפי שנים. המרדף, המעקב, ההקפה, אלה האינסטינקטים הטבעיים שלו. הוא יכול לרדוף למרחקים, וקשה להפסיק אותו.

יצר הטרף בינוני, לא הדומיננטי. הוא נועד לעקוב, לעצור ולהקיף טרף גדול, לא להחזיק באחיזה כמו פיטבול. מול אנשים, הוא נאמן לעמו, לא לאנושות. כלפי המשפחה, נאמן, מגונן, קשור. כלפי זרים, רזרבי, חשדן, מרוחק. התקן הרשמי מגדיר אותו כשמור לזרים. לא אגרסיבי, אבל גם לא חברותי. הוא לא ילקק את הפורץ, יבהיר לו שנכנס בלי הזמנה.

מול כלבים אחרים, רמת הסובלנות נמוכה. מחקר פולני מצא ש-59% מהאקיטות מפגינות תוקפנות כלפי כלבים אחרים, רוב המקרים כלפי אותו מין. אבל שימו לב: זה מגיע מדומיננטיות, לא מיצר קרב. האקיטה רגיש להיררכיה. הוא לא רוצה להילחם, הוא רוצה לדעת מי הבוס.

הטריטוריאליות שלו גבוהה מאוד, מהגבוהות בגזעים. 70% ממקרי התוקפנות כלפי אדם בסקרים מתרחשים בבית, מול מבקר, לא ברחוב.

פרק חמישי: ההבחנה הכי חשובה

אקיטה לעומת פיטבול. האגרסיביות של האקיטה מגיעה מדומיננטיות, מנגנון של מעמד חברתי והיררכיה. הסגנון: קובע מי הבוס. היעד: כלב מאותו מין. הטיפול: מבנה, גבולות, מנהיגות.

האגרסיביות של הפיטבול מגיעה מיצר פנימי של התמדה. הסגנון: לא מרפה. היעד: כלב אחר. הטיפול: ניהול ערוץ ליצר.

אקיטה שאגרסיבי כלפי כלב אחר לא נכנס לזון כמו פיטבול. הוא קורא מצב חברתי: הכלב הזה מאיים עליי. הנסיגה שלו מהירה יותר, אבל גם הסף נמוך יותר. הוא לא צריך להיות מגורה. הוא צריך שההיררכיה תהיה ברורה.

פרק שישי: הנהיגות של העצמאי

הנהיגות של האקיטה נמוכה. לא לא נהיג, אלא מה יש לי מזה. הוא לא נוצר לעבוד איתך. הוא נוצר לעבוד בשביל עצמו, מול דוב, בלי לחכות להוראות. הרצון לרצות של הפיטבול לא קיים. במקום, יש הראה לי למה שווה לי לשתף פעולה.

זו לא עקשנות. זו גנטיקה.

פרק שביעי: איך לחיות איתו

האקיטה צריך לדעת מה המקום שלו. לא מתוך פחד, מבהירות. אתה לא מתחרה על דומיננטיות, אתה יוצר מבנה שהאקיטה יכול לסמוך עליו.

מה עובד: גבולות ברורים ועקביים. מנהיגות רגועה ובטוחה. סוציאליזציה אינטנסיבית מגיל שמונה שבועות. חיזוק חיובי, תראה לו למה שווה. שגרה קבועה.

מה לא עובד: פארק כלבים חופשי, 59% מפגינים תוקפנות. חינוך רך בלי גבולות, הוא ייקח פיקוד. כפייה פיזית, הוא יזכור. לצפות ממנו להיות ידידותי לזרים.

הוא יהיה נאמן לך בצורה יוצאת דופן. האצ'יקו חיכה 9 שנים. הוא לא חבר של כולם. יש אנשים שהוא יאהב, יש שיסבול, יש שלא ירצה לראות. תכבד את זה.

אם אתה רוצה אקיטה עם עוד כלב, היזהר. אקיטה עם כלב מאותו מין זה מתכון לצרות. עם המין השני יכול לעבוד, אבל דורש ניהול.

הוא ישמור על הבית. לא כי לימדת, כי זה בגנים. 70% מאירועי התוקפנות מתרחשים בבית, מול מבקר. דע את זה לפני שאתה מזמין חברים.

פרק שמיני: האם אני ממליץ?

לרוב האנשים, לא. האקיטה הוא אחד הגזעים היפים והמרשימים. גם אחד הקשים. אם זו הפעם הראשונה שלך עם כלב, אל תתחיל באקיטה. אם יש לך ילדים קטנים, תחשוב פעמיים.

אבל אם יש לך ניסיון, אם אתה מנהיג רגוע ובטוח, אם אתה מבין שלפעמים הוא יחליט אחרת, תקבל נאמנות שאין שנייה לה, נוכחות בלתי רגילה, ויופי שלווים. כלב שרדוף דובים, לחם לצד סמוראים, שרד מלחמת עולם, וחיכה 9 שנים בתחנת רכבת. לא צריך להוכיח כלום לאף אחד.

מקורות

- FCI Standard No. 255, Akita (Japanese Akita Inu) - FCI Standard No. 344, American Akita - Wikipedia, Akita (dog breed) - JACA, Japanese Akitainu Club of America - Newsweek, The Man Who Saved The Breed - Psychology Today, Helen Keller and the First Akitas

נכתב על ידי אייל קליין, מאמן ומאלף כלבים מקצועי - בית הספר לאילוף כלבים