Shikoku

שיקוקו

כשבעלי כלבים שומעים על השיקוקו, התגובה הראשונה כמעט תמיד זהה: "אז זה כמו שיבא, רק יותר גדול?". זה נכון חלקית : השיקוקו והשיבא אכן חולקים שורשים יפניים משותפים, שניהם שייכים למשפחת הספיץ, ובמבט ראשון קל לבלבל ביניהם. אבל מי שעובד עם הגזע הזה לעומק יודע שמדובר בכלב שונה לחלוטין באופי, בצורכי עבודה, ובדרישות האילוף. השיקוקו הוא כלב ציד רציני מהאי שיקוקו שביפן, שפותח במשך מאות שנים לציד חזירי בר וצבאים בהרים התלולים של דרום יפן. התפקיד הזה מעצב כל פרט באופי שלו.

ההיסטוריה של השיקוקו מתחילה באזור קוצ'י שבאי שיקוקו, אחד מהאיים הגדולים של יפן. האזור הררי, מיוער וקשה לגישה. במשך דורות גידלו הציידים המקומיים : אנשי המטגי : כלבי ציד שעבדו בלהקות ורדפו אחרי חזירי בר וצבאים בשטח תלול. הציידים פיתחו שתי טכניקות ציד עיקריות. האחת נקראת הורו-דומה : הכלב נובח ומעכב את החיה במקומה עד שהצייד מגיע. השנייה קמי-דומה : הכלב נושך ומעכב את החיה בכוח. שתי הטכניקות דורשות שילוב נדיר של אומץ, שיקול דעת, ונאמנות מוחלטת לצייד. כלב שמקבל החלטה עצמאית לסגת ברגע קריטי עלול לסכן את כל הלהקה ואת הצייד עצמו.

השרשרת הסיבתית ברורה. ההרים הקשים של שיקוקו יצרו צורך בכלב קשוח וזריז עם כושר סיבולת יוצא דופן. העבודה מול חזיר בר בר-משקל של למעלה ממאה קילוגרם דרשה אומץ לב שלא ייסוג מול איום. העבודה בלהקה טיפחה נאמנות עמוקה לקבוצה האנושית והכלבית גם יחד. והמרחק הגדול בין הכפרים המבודדים, יחד עם חוסר החשיפה לזרים, פיתחו אצל השיקוקו ערנות וחשדנות מולדת כלפי מי שאינו חלק מהחבורה שלו.

בשנות השלושים של המאה העשרים חקר הצינולוג היפני הרואו איסוגאי את כלבי הציד היפניים וסיווג אותם לשלוש קבוצות לפי גודל. השיקוקו נכנס לקבוצת השיקה-אינוס : כלבי הציד הבינוניים, לצד הקאי קן, האינו קן והקישו קן. סיווג זה היה חלק מתגובה לאומית לאימוץ הגזעים האירופיים ביפן באותה תקופה, ובמידה רבה הציל את הגזעים המקומיים מהכחדה. לאחר מלחמת העולם השנייה נותרו רק חמישה קווים מובהקים של שיקוקו: אייה המזרחי, קוצ'י-אקי, האטה, הונגאווה ואאווה המערבי. הקשר בין האזורים המבודדים היה כה מוגבל עד שכל קו התפתח במידת מה בנפרד. אזור הונגאווה, שהגישה אליו הייתה הקשה ביותר, נחשב למקום שבו השתמר השיקוקו הטהור ביותר. הקו של אאווה כמעט ונעלם לחלוטין כתוצאה מהרס המלחמה ומהכלאות חוזרות עם כלבים מבחוץ.

כיום השיקוקו מוכר על ידי הפדרציה הבינלאומית לכלבים (FCI) בקבוצה 5 : ספיץ וכלבים פרימיטיביים. הוא מוגדר ככלב ציד גדול-בינוני, אבל בארץ הוא כמעט לא קיים. מדובר בגזע נדיר אפילו ביפן עצמה. מספרי השיקוקו נמצאים בירידה הדרגתית, בדומה לקרוב משפחתו הקישו קן.

אופיו של השיקוקו הוא תערובת מרתקת של נחישות ורגישות. מצד אחד, הוא כלב עצמאי בטירוף, שיודע בדיוק מה הוא רוצה. הוא לא יחפש ריצוי עיוור : הוא יחשוב קודם, יחליט אם הפקודה הגיונית בעיניו, ורק אז ישקול להיענות. זה לא מרמור או עקשנות לשמה. זה כלב שכל הדורות הקודמים שלו שרדו בזכות היכולת לקבל החלטות בשטח. היכולת הזאת לא נעלמת כשאתם עוברים לדירה בתל אביב.

מצד שני, השיקוקו מפתח קשר עמוק עם האדם שמולו. הוא מתואר לא פעם כ"כלב של אדם אחד" : לא במובן התוקפני, אלא במובן שהוא בוחר את האנשים שלו ומתמסר להם במלוא הנאמנות. מול הזרים הוא שקט, אדיש, לא תוקפני אבל גם לא ידידותי במיוחד. פשוט לא אכפת לו. ההסתייגות מזרים אינה תוקפנות. זהו ביטוי ישיר של תפקיד הציד שבו פעל השיקוקו במשך דורות. בלהקת ציד, כלב שמתיידד עם כל זר מסכן את הלהקה כולה. החשדנות המובנית הזאת היא תכונה הישרדותית שהצילה אותו ואת הציידים בהרים במשך מאות שנים.

במגע עם כלבים אחרים, השיקוקו יכול להסתדר היטב אם גדל איתם מגיל צעיר. האינסטינקט החברתי שלו כלפי כלבים אחרים אינו גבוה כמו של כלבי להקה אירופיים, אבל הוא פונקציונלי. הבעיה האמיתית מתחילה כשהוא נתקל בכלב זר בשטח. האינסטינקט שלו מכוון לזהות מי זר ומי חבר, והוא לא מהסס להגן על הטריטוריה שלו. סוציאליזציה מוקדמת ואינטנסיבית היא חובה מוחלטת.

באילוף, השיקוקו מחייב יצירתיות וסבלנות ברמה גבוהה. שיטות אילוף קלאסיות שמבוססות על חזרתיות אינסופית לא עובדות כאן. הכלב משתעמם מהר מאוד, ואז מפסיק לשתף פעולה. הוא זקוק לגירוי מגוון, אתגרים חדשים, עבודה שמחברת בין האינסטינקטים הטבעיים שלו לפקודות. אילוף שמבוסס על משחק ומרדף עובד טוב בהרבה מאילוף מבוסס תגמול מזון בלבד.

השיקוקו זקוק למרחב. דירה קטנה ללא גישה לחצר היא אפשרות תאורטית בלבד. הכלב צריך לרוץ, לטפס, לחקור. טיול של חצי שעה פעמיים ביום לא מספיק. מדובר בכלב שמוגדר בתקן כבעל סיבולת ראויה לציון, לא במקרה. ציידים יפניים לקחו את השיקוקו למסעות ציד של שעות ארוכות. גם היום, בלי התנאים האלה, הכלב לא יהיה מאושר.

מבחינת בריאות, מעבר לאפילפסיה, חשוב לדעת שהשיקוקו רגיש להרגעה ולחומרים רפואיים מסוימים. בדומה לגזעים יפניים אחרים, יש לנהוג בזהירות עם חומרי הרדמה ותרופות. בדיקות סקר גנטיות מומלצות לפני רבייה. בעיית הצמצום הגנטי היא אמיתית הקווים המבודדים של שיקוקו שרדו בזכות בידוד, אבל אותו בידוד יוצר סיכון מוגבר למחלות תורשתיות.

הפרווה של השיקוקו כפולה ועבה. החיצונית קשה וישרה, הפנימית רכה ודחוסה. זה השריון שלו הגנה מפני הקור והלחות של ההרים היפניים. הנשירה מתרחשת פעמיים בשנה בעוצמה, ובין לבין מתונה. תחזוקה קלה הברשה שבועית מספיקה, אבל בתקופות הנשירה יש להבריש בתדירות גבוהה.

מבחינת התאמה למשפחה, השיקוקו יכול להיות כלב משפחתי מצוין בתנאי שגדל עם הילדים מגיל גור ומקבל חינוך עקבי. אבל הוא לא יסבול חוסר כבוד. ילדים צועקים או רצים בהתרגשות עלולים להיתקל בתגובה. החינוך של הילדים חשוב לא פחות משל הכלב.

השיקוקו בהשוואה לקרוביו היפניים מול השיבא הוא גדול ורגוע יותר, פחות היפראקטיבי, אבל הרבה יותר נחוש ואיתן. מול האקיטה הוא קטן יותר, זריז יותר, וחד פחות דומיננטי, אבל חולק איתו את אותה עצמאות. מול הקאי קן השיקוקו דומה בגודל אבל בעל אופי עצמאי יותר ונטייה חזקה יותר לקשר עם אדם אחד.

מי שרוצה לאמץ שיקוקו חייב להבין משהו בסיסי. אתם לא מכניסים הביתה כלב אתם מכניסים שותף. שותף שיכול להגיד לא, שותף שיחשוב בעצמו, שותף שלא יסכים לכל תנאי. בתמורה, אתם מקבלים נאמנות שאין שנייה לה, חיבור עמוק שלא תלוי ברצון לרצות אלא בכבוד הדדי אמיתי, והכרה בכך שהכלב שלכם הוא יצור שלם ומורכב.

הגזעים היפניים מזכירים לנו משהו שקל לשכוח בעולם המודרני של אילוף תעשייתי. שלא כל כלב רוצה להיות טוב בהגדרה שלנו. יש כלבים שצריכים כבוד, מרחב, ומשימה. השיקוקו הוא אחד מהם. כמה מילים למתעניינים רציניים. אם אתם שוקלים להביא שיקוקו הביתה, קחו בחשבון שהכלב הזה זקוק למסגרת ברורה. גבולות עקביים, שגרה יומית, חוקים שלא משתנים מיום ליום. השיקוקו פורח בסביבה שבה הוא יודע בדיוק מה מצופה ממנו. חוסר עקביות מצד הבעלים יוצר אצלו בלבול שעלול להתבטא בחרדה או בהתנהגויות לא רצויות.

חשוב להבין גם שכלבי שיקוקו אינם כלבי עבודה במובן הקלאסי ישראלי. בארץ אנחנו רגילים לרועים גרמניים, לברדורים, בורדרים קולי שיעשו הכל בשביל כדור או חטיף. השיקוקו לא נבנה לריצוי. הוא נבנה לקבל החלטות. ההבדל הזה מהותי והוא שורש הבעיות של בעלים שלא מבינים את הגזע. הפתרון הוא לא לנסות לשנות את השיקוקו, אלא להבין את ההיגיון הפנימי שלו ולבנות מערכת אילוף שעובדת איתו, לא נגדו. שיטה מוכחת לגזעים עצמאיים היא שילוב של אילוף בסיסי בחצר מגודרת עם עבודת משחק וחיזוקים מגוונים. אל תצפו לשגרת אילוף קבועה כל יום אחר יכול להיות שונה, וזה בסדר כל עוד המטרה משותפת לשניכם.

המלצה נוספת: חפשו בעלי שיקוקו מנוסים לפני הרכישה. בישראל הגזע נדיר מאוד, אבל קיימות קבוצות ברשתות החברתיות של מגדלים ובעלים מרחבי העולם. היכנסו, קראו, שאלו. נסיון של אנשים שכבר עברו את הדרך הזאת יכול לחסוך שנים של תסכול.

בסופו של דבר, השיקוקו הוא לא כלב לכולם. הוא דורש יותר ממה שרוב האנשים מוכנים לתת. אבל מי שעומד באתגר מגלה שאחד הגזעים העתיקים והמרתקים ביותר בעולם לא בנוי לרצות אתכם. הוא בנוי להיות שותף אמיתי. זה לא כלב שיזנק על כל אורח בכניסה בשמחה. הוא יתבונן, ינתח, ויחליט אם מתחשק לו להתקרב או לא.

מבחינת התנהגות יומיומית, השיקוקו הוא כלב אנרגטי שצריך הוצאת אנרגיה משמעותית. ההרים של שיקוקו לא סלחו לכלב חלש. יש לו כושר גופני יוצא דופן, והוא זקוק לטיולים ארוכים, טיפוס, ריצה וגירוי מנטלי. גזעים יפניים רבים נוטים לאפילפסיה, ובשיקוקו זהו החשש הבריאותי העיקרי. תועדו גם מקרים נדירים של פיסטולציה מטטרסלית (בעיה בעור כפות הרגליים) ושל נוירונלית סרואיד ליפופוסצינוזיס : מחלה ניוונית נדירה של מערכת העצבים. תוחלת החיים הממוצעת נעה סביב עשר עד שתים-עשרה שנים.

באילוף, השיקוקו דורש גישה שונה לחלוטין ממה שרוב המאלפים מיישמים על רועה גרמני או לברדור. שיטות אילוף מבוססות ריצוי עיוור : "תעשה מה שאני אומר ותקבל חטיף" : לא עובדות כאן. השיקוקו צריך סיבה. הוא צריך להבין למה כדאי לו לשתף פעולה. זה לא עניין של פינוק או משחק : זה עניין של כבוד הדדי. מאלף שלא יזכה בכבוד של השיקוקו לא ירוויח ציות. מאלף שכן, יגלה כלב נאמן, חד וחד-פעמי.

השיקוקו אינו מתאים לכל בית. זהו כלב למשפחה או לאדם שמבינים כלבים מסוגו. לא למתחילים. לא למי שמחפש כלב שירצה אותו בלי מאמץ. לא למי שגר בדירה קטנה בלי יכולת לתת לו ריצה יומיומית משמעותית. אבל למי שכן : מי שמוכן להשקיע, להבין, לכבד את העצמאות של הכלב : השיקוקו יכול להיות החוויה המספקת ביותר בעולם הכלבים. יש בו משהו אמיתי, לא מזויף, כמו הרים שלא התבלו.

השיקוקו במספרים : גובה חמישים ושניים סנטימטרים לזכר וארבעים ותשעה לנקבה, פרווה כפולה בצבע שומשום, שומשום אדום או שומשום שחור, זנב מסולסל או בצורת חרמש, אוזניים זקופות. אבל מספרים לא מספרים את הסיפור האמיתי. הסיפור האמיתי הוא של כלב שהשתנה פחות מרוב הגזעים בעידן המודרני, שנשאר קרוב למה שהטבע ייעד לו, שמזכיר לנו שהכלב הוא לא רק חיית בית : אלא יצור שעוצב בזכות ההישרדות בתנאים קשים. השיקוקו הוא תזכורת חיה לכך.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים