לונדהאונד נורבגי, או בשמו הידוע יותר כלב הפאפין הנורבגי, הוא אחד הגזעים יוצאי הדופן בעולם הכלבים. רוב האנשים שמגיעים אליי בקליניקה עם לונדהאונד מספרים את אותו הסיפור: "לא ידענו שזה ככה, חשבנו שמשהו לא בסדר איתו". האמת היא שאין שום דבר לא בסדר בלונדהאונד. הוא פשוט תוכנן על ידי האבולוציה והברירה האנושית לעשות עבודה שאף כלב אחר לא יכול לעשות, והתוצאה היא יצור מופלא עם שש אצבעות, יכולת לקפל את האוזניים כמו אניה בתוך בקבוק, וגוף שמתגמש במקומות שבהם חתול היה מסתבך.
מי ששומע את השם לונדהאונד נורבגי בפעם הראשונה חושב שזו מתיחה. כלב עם שש אצבעות? אוזניים שנסגרות הרמטית? יכולת להטות את הראש אחורה עד לעמוד השדרה? אבל זה אמיתי לגמרי, וכל תכונה יוצאת הדופן הזו נולדה מצורך אמיתי בשטח.
הלונדהאונד הנורבגי הוא כלב קטן מהסוג הספיצי, שמקורו באיי לופוטן שבנורבגיה. משקלו נע בין חמישה לשמונה קילוגרמים וגובהו עד כארבעים סנטימטרים. הוא נושא פרווה צפופה בצבע חום-אדמדם עד חום-צהבהב עם סימנים לבנים, וזנבו מתכרבל מעל גבו כמו טבעת. אבל המראה החיצוני שלו, כמה שהוא חמוד, הוא הצד הפחות מעניין בסיפור.
הסיפור האמיתי מתחיל ארבע מאות שנה אחורה, כשהאיכרים באיי לופוטן גילו שהדרך היעילה ביותר לצוד פאפינים היא באמצעות כלב קטן וגמיש שיכול להיכנס לתוך המחילות הצרות של הציפורים על המצוקים התלולים. הפאפין, ציפור ים צבעונית המקננת במחילות בסלע, היה מקור מזון חיוני לתושבי האיים. אבל אי אפשר היה פשוט לשלוח יד לתוך המחילה ולשלוף אותו. הסלעים היו תלולים, המחילות עמוקות ומתפתלות, ורק כלב קטן במיוחד עם גמישות יוצאת דופן יכול היה להיכנס פנימה ולחלץ את הציפור מבלי להיפגע.
הברירה הטבעית והברירה המלאכותית עשו את שלהן. במשך דורות, הכלבים שעמדו במשימה הזו הורישו את תכונותיהם המיוחדות לצאצאיהם. התוצאה היא אחת החיות יוצאות הדופן ביותר בעולם הכלבים.
כדי להבין איך התפקיד הזה עיצב את אופיו של הלונדהאונד, צריך להסתכל על האנטומיה הייחודית שלו. לכל לונדהאונד יש לפחות שש אצבעות בכל כפה. לא סתם אצבע שישית קטנה, אלא אצבע מלאה, מפרקית ושרירית. חמש מהאצבעות בכף הקדמית וארבע בכף האחורית נועדו לשאת משקל בפועל, והשאר משמשים לאחיזה נוספת. התאמה זו, שנראית לנו חריגה, היא בדיוק מה שצריך כדי לאחוז בסלעים חלקלקים על צוק תלול בגובה עשרות מטרים מעל הים הסוער.
מעבר לשש האצבעות, הלונדהאונד יכול להטות את רגליו הקדמיות לצדדים בזווית של תשעים מעלות לגופו, בדיוק כמו זרועות אדם. חגורת הכתפיים המיוחדת שלו מאפשרת טווח תנועה חופשי באופן יוצא דופן. הוא יכול לכופף את ראשו לאחור עד שהוא נוגע כמעט בעמוד השדרה שלו. האוזניים הזקופות שלו יכולות להיסגר לגמרי על ידי קיפול קדימה או אחורה, כמו דלת אטומה שנועלת את תעלת האוזן מפני לכלוך, מים וטפילים. יש לו פחות שיניים טוחנות מכל כלב אחר, עד שמונה פחות, כי הוא לא היה צריך לרסק עצמות אלא פשוט לתפוס פאפין בלי לפצוע אותו יותר מדי.
כל התכונות האלה נועדו למטרה אחת: להכניס את הכלב לתוך סדק צר במצוק סלעי, לאפשר לו להתפתל בתוך מחילה אפלה וצרה, לתפוס ציפור חיה בלי לפגוע בה יותר מדי, ולצאת החוצה בשלום. ארבע מאות שנים של ברירה על פי הקריטריון הזה יצרו כלב שנע בין צוקים תלולים בקלילות שווה לזו של טורף בר.
האופי של הלונדהאונד משקף ישירות את התפקיד הזה. מדובר בכלב ערני ביותר, אנרגטי ומלא חיים. הערנות הזו, שהייתה הכרחית כדי לצוד ציפורים חמקמקות על צוקים מסוכנים, מתורגמת היום להתנהגות ערנית בבית. הלונדהאונד מבחין בכל דבר שקורה סביבו, בכל צליל חריג, בכל תנועה מחוץ לחלון. הוא לא ינבח סתם, אבל הוא ישיבת לב לבית באופן טבעי.
בניגוד להרבה גזעי ציד אחרים, הלונדהאונד נחשב לידידותי מאוד לילדים. הסיבה קשורה ישירות לתפקידו ההיסטורי: ככלב ציד עצמאי שעובד לבדו על צוקים, הוא פיתח אינטיליגנציה חברתית מפותחת ויכולת לעבוד בשיתוף פעולה עם בני אדם. הוא לא נבחר להיות כלב תקיף או אגרסיבי, אלא כלב זריז, מהיר מחשבה ומשתף פעולה. הידידותיות הזו, יחד עם הגודל הקטן שלו, הופכת אותו לכלב משפחה מצוין, בתנאי שמבינים את הצרכים המיוחדים שלו.
אבל יש צד נוסף לאישיותו של הלונדהאונד. הוא רגיש מאוד ועלול להיות ביישן. התכונה הזו, שנראית במבט ראשון כחיסרון, נובעת מהעובדה שהכלב הזה עבד במשך דורות בתנאים קיצוניים שבהם כל טעות הייתה עלולה להיות קטלנית. הלונדהאונד פיתח ערנות יתר, שפירושה גם רגישות גבוהה לגירויים חיצוניים. הוא שם לב לדברים שאחרים מפספסים, אבל הוא גם עלול להיבהל מדברים שאחרים לא שמים לב אליהם. גישה חינוכית נכונה, שמתחשבת ברגישות הזו במקום להציף אותו בגירויים, מייצרת כלב מאוזן ובטוח בעצמו.
מבחינת גישת אילוף, הלונדהאונד מגיב בצורה הטובה ביותר לגישה עדינה אך עקבית. חיזוקים חיוביים עובדים נפלא, אבל חשוב לא פחות להציב גבולות ברורים בלי להפעיל לחץ רגשי חזק מדי. האינטיליגנציה הגבוהה שלו משמעה שהוא מזהה מהר מאוד חוסר עקביות, ואם הוא מרגיש שחוקי המשחק משתנים כל הזמן, הוא עלול לסגת לתוך עצמו. בדיוק כמו במחילה צרה על הצוק, הלונדהאונד צריך לדעת שיש מוצא בטוח. כשהמסגרת ברורה, הוא פורח.
הלונדהאונד מסתדר בדרך כלל טוב עם כלבים אחרים. הוא לא פיתח אגרסיה טריטוריאלית מובהקת, כי הוא לא היה צריך להגן על קן או שטח קבוע. הוא עבד, תפס את הציפור, וחזר הביתה. החברותיות הזו משתלבת היטב בחיי משפחה, אבל חשוב לזכור שהגודל הקטן והרגישות הגבוהה הופכים אותו לפגיע אם הוא חי עם כלבים גדולים או תקיפים מדי.
הדבר שהכי חשוב להבין על הלונדהאונד, ושבו הרבה בעלים טועים, הוא שהוא לא כלב ליטופים פסיבי. הוא פעיל, זריז וסקרן. הוא זקוק לפעילות גופנית קבועה ולא רק לטיולים קצרים סביב הבלוק. המבנה האנטומי הייחודי שלו נועד לתנועה, לגמישות, לאתגרים פיזיים. כלב לונדהאונד שמשועמם בבית ימצא לעצמו אתגרים, לא תמיד כאלה שנעים לראות.
הלונדהאונד נחשב לגזע נדיר ומרתק, ומסיבה טובה. הוא כמעט נכחד פעמיים בהיסטוריה, ורק בזכות מאמצי שימור מאוחרים הוא עדיין איתנו. הפעם הראשונה הייתה במאה ה-19, כששיטות חדשות לציד פאפינים באמצעות רשתות איפשרו לתושבי האיים לצוד בלי כלבים. האוכלוסייה הצטמצמה עד שנותרו כלבים רק בכפר מבודד אחד בשם מוסטאד על האי וֶראיי. בעקבות החלטה עירונית להטיל מס על כלבים, כמעט כל הכלבים באי נעלמו. רק תושבי מוסטאד, שעדיין נזדקקו לכלבים לציד, הצליחו לשכנע את הרשויות להפחית את המס, וכך ניצל הגרעין האחרון של הגזע.
בשנת 1938 שמעה אישה בשם אליאונורה קריסטי על הגזע הנדיר הזה ועל סף הכחדתו. היא רכשה שלוש נקבות וזכר אחד במטרה להציל את הגזע. שלוש שנים מאוחר יותר, בדיוק כשנדמה היה שהמאמץ שלה נושא פרי, פגעה מגפת מחלת הכלבים בכפר מוסטאד והרגה את כל הכלבים שם בתוך זמן קצר. קריסטי החזירה ארבעה כלבים מגזעיה לתושבי הכפר, ואלה שימשו בסיס לגרעין רבייה חדש.
הפעם השנייה שבה הגזע כמעט נכחד הייתה בשנת 1963, כשמחלת הכלבים פגעה שוב. הפעם שרדו שישה כלבים בלבד, אחד באי וראיי וחמישה במזרח נורבגיה. חמשת הכלבים האחרונים היו מאותה אם. צוואר בקבוק גנטי חמור כל כך הותיר את חותמו על הגזע, וגם היום האוכלוסייה העולמית מוערכת בכ-1,500 כלבים בלבד, מתוכם כ-900 בנורבגיה.
הצוואר הבקבוק הגנטי הזה יצר בעיה בריאותית חמורה הידועה בשם תסמונת לונדהאונד. מדובר במחלת מעיים דלקתית הגורמת לאובדן חלבונים, שלשולים לסירוגין, הקאות, ירידה במשקל, ובמקרים חמורים תת-תזונה חמורה אף שהכלב אוכל כרגיל. אין תרופה למחלה, אבל אפשר לנהל אותה באמצעות תזונה דלת שומן ועתירת חלבון. כשלושים אחוזים מהתמותה בלונדהאונדים לפני גיל אחת-עשרה קשורה ישירות לתסמונת הזו.
מגדלים אחראיים ומועדוני הגזע ברחבי העולם יצאו למבצע הצלה גנטי נרחב. בשיתוף גנטיקאים, החל תוכנית הרבעה החוצה עם גזעים נורדיים קרובים כמו בוהונד נורבגי, כלב רועים איסלנדי ונורבוטנספטס, במטרה להקטין את הנטל של מחלות תורשתיות. זהו אחד ממבצעי ההצלה הגנטית המעניינים בעולם הכלבים, והוא מהווה דוגמה לשיתוף פעולה בין מגדלים, מדענים ורשויות.
בשנים האחרונות נצפו סימנים מעודדים. תוכנית ההרבעה החוצה הצליחה להכניס גיוון גנטי לתוך האוכלוסייה המצומצמת, ומדדים של פוריות ובריאות השתפרו. המטרה אינה לייצר הכלאות, אלא להגדיל את המאגר הגנטי של הלונדהאונד הטהור תוך שמירה על אופיו הייחודי. מדובר בעבודה ארוכת טווח שתימשך עוד שנים, אבל היא נותנת תקווה שהגזע הנדיר הזה לא ייעלם מהעולם.
חיים עם לונדהאונד בבית דורשים הבנה של הצרכים הייחודיים שלו. הוא מתאים לדירה מצוין מבחינת גודל, אבל לא מבחינת אנרגיה. הוא זקוק לטיולים, למשחקי חשיבה, ולגירוי פיזי שגם מנצל את היכולות המיוחדות שלו. גשרי כלבים, מסלולי זריזות, משחקי חיפוש ומחבואים כל אלה הם בדיוק מה שהלונדהאונד צריך. הוא מצטיין במשחקי חיפוש בגלל שכל מוחו מתוכנן לאתר ציפורים במחילות חשוכות.
חשוב לחשוף אותו מגיל צעיר למגוון רחב של גירויים, במקום להגן עליו מהם. הרגישות שלו עלולה להפוך לביישנות אם לא מטפלים בה נכון, אבל היא לא צריכה להפוך לסיבה לבודד אותו מהעולם. גישה מאוזנת, שמספקת ביטחון תוך עידוד סקרנות, עושה פלאים עם הגזע הזה. האימון צריך להיות מגוון ומשתנה, בדיוק כמו השטח שבו עבדו אבותיו.
הלונדהאונד משמש גם ביישומים מודרניים מפתיעים. בשדה התעופה בטרומסו, נורבגיה, משתמשים בלונדהאונדים לאיתור ביצי ציפורים באזור השדה. היכולת הטבעית למצוא קנים וציפורים במחילות הפכה אותם לאיתוריים טבעיים של ביצים שעלולות למשוך להקות ציפורים גדולות ולסכן טיסות. מי שחשב שהגזע הזה מיועד רק להיסטוריה, טועה. הוא מוכיח שהכישורים שעיצבו אותו במשך דורות יכולים לתת מענה גם לבעיות של המאה העשרים ואחת.
השורה התחתונה עם הלונדהאונד היא פשוטה. הוא לא כלב רגיל, והוא לא מתאים לכל אחד. הוא כלב נדיר, מיוחד, רגיש וחכם, שנושא על גבו היסטוריה של ארבע מאות שנים של ציד בצוקים. הגמישות המופלאה שלו, הרגישות הגבוהה לעולם הסובב אותו, והיכולת להבחין בדקויות שבעלי כלבים אחרים מפספסים כל אלה נובעים מאותם דורות של עבודה בתנאים קיצוניים. מי שמסוגל להבין אותו, להתאים את אורח חייו לצרכים שלו, ולכבד את מי שהוא, יקבל כלב נאמן, מצחיק, זריז ומלא חיים שאין שני לו בעולם. מי שמחפש כלב רגוע ופסיבי שיסתדר מעצמו, כדאי שיחפש גזע אחר.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של ספיצים:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368