קישו. רוב האנשים בארץ בכלל לא שמעו את השם הזה, ואם כן, הם נוטים לחשוב שמדובר בעוד אחד הגזעים היפניים הקטנים והחמודים. שום דבר רחוק יותר מהמציאות. הקישו הוא כלב ציד חזק ואמיץ, כזה שמתמודד מול חזירי בר בהרים היפאים, לא כלב ברכיים. כשאני פוגש מישהו שמחזיק קישו בארץ, אני יודע שמדובר באדם שהשקיע המון זמן בללמוד את הגזע לפני שהכניס אותו הביתה. כי את הקישו אי אפשר לאלף כמו לברדור, ואי אפשר להחזיק אותו כמו שפיץ גרמני. הוא דורש הבנה עמוקה של מי שהוא ומה הוא נועד לעשות.
ההיסטוריה של הקישו מתחילה לפני אלפי שנים, בהרי מחוז קיאי, מה שכיום מחוז ואקאיאמה ומיאה שביפן. גזע זה הוא צאצא ישיר של כלבים יפנים עתיקים מהסוג הבינוני, כאלה שליוו את הציידים היפנים עוד מהתקופה הפרהיסטורית. בשנת 1934 הכריזה ממשלת יפן על הקישו כמונומנט טבע חי, הכרה שמורה לבעלי חיים בעלי ערך תרבותי והיסטורי יוצא דופן. אבל מעבר למעמד הרשמי, הסיפור האמיתי של הקישו הוא סיפור של הישרדות, התמחות, ונאמנות שאין לה גבולות.
חזירי בר ביפן הם לא בדיחה. הם גדולים, אגרסיביים, חמושים בחטים חדים, ומסוכנים לאדם ולכלב כאחד. הציידים היפנים פיתחו שיטת ציד ייחודית שנקראת רובה אחד, כלב אחד. צייד יחיד וכלב יחיד שעוקבים אחר החזיר בשטח הררי וקשה במשך שעות, לפעמים ימים. בשביל תפקיד כזה, לא מספיק כלב שנשמע טוב. צריך כלב שקט, סבלני, חכם, ואמיץ מספיק כדי להתעמת עם חזיר בר פנים אל פנים ולהחזיק אותו בנקודה אחת עד שהצייד מגיע עם הרובה. הקישו פותח בדיוק בשביל זה, והברירה הטבעית והמלאכותית יחד עיצבו כלב עם אומץ לב יוצא דופן, יצר ציד מפותח בצורה קיצונית, ונאמנות מוחלטת לבן אדם אחד.
כאן בדיוק נכנס הלב של העניין. התפקיד של הקישו עיצב את האופי שלו בצורה כל כך עמוקה, שאי אפשר להבין את הכלב בלי להבין את הציד. כי ציד חזירי בר בהרים הוא לא עבודה קבוצתית. זה לא ציד עם להקה כמו זאבים. זה ציד של יחיד. הצייד מסתמך על הכלב שיעקוב בשקט, ימצא את החזיר, ויחזיק אותו במקום עד שהצייד מגיע. בשביל זה צריך כלב שיחכה בסבלנות, שישמור על שתיקה מוחלטת, ושלא יירתע ממפגש אלים. מאות ואלפי דורות של ברירה על פי תכונות אלה יצרו כלב שהוא שקט, עצמאי, אמיץ, ומחובר לאדם אחד באופן כמעט טוטאלי.
והיום? הקישו הוא עדיין אותו כלב, אבל בלי החזירים. המשמעות היא שיש לך כלב עם דרייב ציד חזק במיוחד, כזה שלא סתם ירדוף אחרי חתול, אלא יתמקד בטרף שלו בתשומת לב מוחלטת וישכח מהעולם סביבו. יש לך כלב חכם, עקשן, כזה שמחליט בעצמו אם הפקודה שלך שווה ביצוע. יש לך כלב נאמן עד כדי כך שהוא עלול להתקשות לקבל אנשים חדשים למשפחה. ויש לך כלב שקט, כזה שלא מנבח סתם בלי סיבה, אבל כשהוא מרגיש איום אמיתי, הוא יגיב בנחישות ובלי היסוס.
רוב הקישואים בימיים הם בעיקר לבנים. אבל זה לא היה תמיד ככה. כשהגזע הוכר לראשונה בשנת 1934, כ-70 אחוז מהכלבים היו בצבעים שאינם לבן: שחור-שחום, אדום, או שומשום. הפופולריות של הקו הלבן, בעיקר בגלל שהצבע הלבן הקל על הציידים להבחין בכלב מהחזיר ביער בחשיכה, הפיצה את הגן הלבן באוכלוסייה והפכה אותו לצבע הדומיננטי. אבל הלבן הזה הוא לא סתם צבע. מתחת לפרווה הלבנה והעבה, עם הפרווה התחתית הצפופה, מסתתר כלב קשוח ועמיד שגדל בתנאים הקשים של הרי יפן, עם גשמים, קור, ושטח בלתי אפשרי.
מבחינה התנהגותית, הקישו נוטה להיקשר בעיקר לאדם אחד במשפחה. הוא יכול להסתדר עם יתר בני הבית, אבל הקשר העמוק ביותר יהיה בדרך כלל עם אדם יחיד. הוא יכול לחיות בהרמוניה עם ילדים שגדלו איתו מגיל גור, אבל הוא לא כלב סובלני במיוחד להתנהגויות גסות מצד זרים, כולל חברים של הילדים שלא מבינים איך לגשת לכלב. עם כלבים אחרים, סוציאליזציה מוקדמת היא קריטית. קישו שלא חונך כראוי מגיל צעיר עלול להיות אגרסיבי כלפי כלבים אחרים, במיוחד כלבים גדולים שלא מכבדים את הגבולות שלו. חתולים ובעלי חיים קטנים אחרים? יש סיכוי אם גדל איתם מגיל גור, אבל אין שום ערובה. יצר הציד חזק מדי, וחלק מהקישואים לעולם לא יתקבלו לבעלי חיים קטנים.
מבחינת אילוף, אי אפשר לעבוד עם קישו כמו שעובדים עם רועה גרמני או לברדור. אלו כלבים שדורשים גישה עדינה אך נחושה, כזו שמכבדת את העצמאות שלהם ולא מנסה לשבור אותה. שיטות אילוף קשות או מאלצות יגרמו לקישו להיסגר, להתנגד, או פשוט להתרחק ממך. מצד שני, יחס רך מדי או חוסר גבולות ברורים יוביל לכך שהכלב פשוט יתעלם ממך ויעשה מה שבא לו. האיזון הוא קריטי. המטרה היא להראות לכלב למה משתלם לשתף איתך פעולה, בלי לנסות להשתלט עליו באופן גורף ובלי לוותר על המנהיגות הנדרשת. קישו שסומך על הבעלים שלו יעבוד איתו בשיתוף פעולה מלא. קישו שלא סומך, פשוט יסתדר לבד.
אחד הדברים המרתקים בקישו הוא היכולת שלו לרכז תשומת לב. כשהכלב מזהה מטרה, הוא נכנס למצב של ריכוז מוחלט. העיניים שלו מתמקדות, הגוף נמתח, והוא עוקב בשקט מוחלט. זה מרשים לצפייה, וזה גם מסוכן בסביבה עירונית. בלי אילוף נכון, קישו יכול לקפוץ לכביש אחרי סנאי בלי לחשוב פעמיים, או לרוץ אחרי ריצת אופניים ולהגיע למרחק של קילומטר לפני שהוא עוצר. חייבים לעבוד על שליטה בדחפים כבר מהיום הראשון, בעזרת תרגילים שמלמדים את הכלב להתמקד בבעלים במקום בגירוי.
הבריאות של הקישו בדרך כלל טובה יחסית לגזעים אחרים, אבל זה נובע בעיקר מחוסר במידע מספק וממספר מצומצם של פרטים במחקרים. המחקרים המועטים שקיימים מצביעים על נטייה לאלרגיות ולמחלות אוטואימוניות. דלקת עור, רגישות לאבקנים ולקרדית האבק, תת-תפעול של בלוטת התריס ומחלת אדיסון דווחו בגזע בשכיחות גבוהה יחסית. גם בעיות עיניים כמו אנטרופיון, התהפכות העפעף פנימה, וקטרקט נעורים נמצאות בשכיחות מסוימת. דיספלזיה במרפקים פחות שכיחה מאשר בגזעים פופולריים יותר, אבל היא קיימת ורצוי לבדוק אותה. מבחני OFA מומלצים לכל מי שמתכנן להרביע, עם בדיקות עיניים, תפקוד בלוטת התריס, ומפרקים. תוחלת החיים נעה בין 11 ל-14 שנים, תלוי באיכות הטיפול והתזונה.
תחזוקת הפרווה של הקישו פשוטה יחסית. הפרווה הקצרה והגסה לא מסתבכת ולא נוטה להתלכלך בקלות. אפילו כשהיא רטובה ומלוכלכת, לכלוך נופל ממנה בטבעיות, בזכות המרקם הגס של השערות החיצוניות. נשירה מתרחשת פעם או פעמיים בשנה בעונות המעבר, ואז נדרשת הברשה תכופה יותר כדי להיפטר מהפרווה התחתית שמשתחררת. בתקופות רגילות, הברשה שבועית מספיקה. אין צורך בגזיזות או בטיפוח מקצועי.
הטיפוח פשוט, אבל הצורך בתנועה הוא לא פשוט בכלל. קישו זקוק להמון תנועה ומרחב. בית עם חצר מגודרת היטב הוא תנאי כמעט הכרחי לגזע הזה. הגדר חייבת להיות גבוהה, לפחות שני מטרים, ובטוחה, כי הקישו הוא קופץ מצוין ומטפס לא רע. הוא לא כלב דירה במצב רגיל, אלא אם הבעלים מוכן לצאת לריצות ארוכות מדי יום, לפחות שעה של פעילות אינטנסיבית. גירוי מנטלי חשוב לא פחות מפיזי. משחקי חשיבה, עבודת אף, מסלולי זריזות ומשימות שדורשות ריכוז שומרות עליו מאושר ומונעות בעיות התנהגות. קישו משועמם ימצא לעצמו תעסוקה, ולא תמיד תאהבו את הבחירות שלו.
גזע זה כמעט נעלם. אם תסתכלו על נתוני הרישום של NIPPO, אגודת שימור הכלבים היפנית, תראו ירידה תלולה מתמדת בעשורים האחרונים. החקלאות המסורתית והציד כפרנסה כמעט נעלמו ביפן המודרנית, ואיתם גם הביקוש לכלבי עבודה כמו הקישו. המגדלים המסורים שנותרו עושים עבודת קודש בשימור הגזע. כיום, הקישו הוא גזע נדיר אפילו ביפן עצמה, ומחוץ ליפן הוא כמעט בלתי קיים. מעט מאוד פרטים נמצאים בארצות הברית, בריטניה, ומערב אירופה. בארץ, קרוב לוודאי שיש בודדים, אם בכלל. מי שמחזיק קישו היום, עושה זאת מתוך אהבה עמוקה לגזע ומחויבות לשימור שלו.
יש גם מורשת תרבותית עשירה סביב הקישו. אגדה מהאי קיאי מספרת שכלב הציד הראשון, האב הקדמון של הקישו, היה גור זאב הונשו שניתן כשי לצייד שגילה חמלה כלפי זאבה פצועה. גם היום, קישואים רבים נושאים את המילה זאב בשמם, כמחווה לאותה אגדה עתיקה. הקישו הופיע גם בספרות המנגה היפנית, בסדרות כמו גינגה כלבן הדג, כיאה לגזע בעל מעמד תרבותי כל כך משמעותי. היכולת של הקישו לעבוד גם בתחומי ספורט מודרניים כמו זריזות, מעקב ומשיכה, מוכיחה שהאינטליגנציה והמוטיבציה שלו לא אבדו בדורות האחרונים, רק צריכים כיוון נכון. הקישו מצטיין במיוחד בתחומים שמפעילים את יצר המעקב והציד הטבעי שלו. משיכה פיתיונית, חיפוש ומציאה, ומסלולי זריזות הם תחומים שבהם הוא יכול להשתמש בכישורים שעברו בירושה מאבותיו הציידים. בשבילו, כל תרגיל כזה הוא תחליף מודרני לציד האמיתי.
מבחינת תזונה, הקישו הוא כלב שאינו בררן במיוחד, אבל יש להקפיד על איכות המזון בגלל הנטייה לאלרגיות ולמחלות אוטואימוניות בגזע. הימנעות מדגנים וחומרים משמרים מלאכותיים יכולה לעשות הבדל משמעותי לאיכות החיים שלו. כמות המזון תלויה ברמת הפעילות, ובשל הדרייב הגבוה מומלץ לחלק את הארוחות לשתיים ביום כדי למנוע התפתלות בבטן. מים זמינים תמיד הם חובה, במיוחד אחרי פעילות גופנית מאומצת. עם כלב פעיל כל כך, החשיבות של תזונה מאוזנת היא לא פחות חשובה מהאילוף עצמו.
הקישו הוא כלב שזקוק לגור דבוק ומסור בשלב הגורות כדי לבנות את הבסיס הנכון. החודשים הראשונים הם קריטיים לחשיפה לגירויים, אנשים, כלבים, מקומות וקולות. בלי סוציאליזציה יסודית, הקישו עלול לפתח חשדנות יתרה כלפי זרים ופחדנות. שלב הסוציאליזציה בגור הוא החלון הצר שבו אפשר להשפיע על האופי העתידי של הכלב, ואסור להחמיץ אותו. עקביות באילוף ובשגרה היומית היא הכלי החשוב ביותר בעבודה עם קישו, כי אם הוא מזהה חולשה או אי-בהירות, הוא ינצל זאת מיד לטובתו.
לסיכום, הקישו אינו כלב למתחילים, לא כלב לאנשים שאין להם זמן, ולא כלב לאנשים שמחפשים כלב חיבוקים שקט שמסתדר עם כולם. הוא כלב לעבודה, כלב לציד, כלב עם מורשת של לוחמים שהתמודדו עם חזירי בר בהרים הקשים של יפן במשך מאות שנים. מי שיבין אותו, מי שישקיע בו את הזמן והסבלנות, יזכה בנאמנות שאין כמוה, בקשר עמוק עם אחד הכלבים המרתקים שיפן נתנה לעולם. לא הרבה אנשים יזכו לחוות את זה, אבל למי שכן, אין חוויה דומה לזה.
נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
עוד במשפחה של ספיצים:
התוכן נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368