German Spitz Mittel

שפיץ גרמני בינוני

השפיץ הגרמני הבינוני סובל מבעיית זהות. מי שרואה אותו ברחוב חושב שזה פומרניאן גדול או שפיץ קטן. בפועל, מדובר בגזע נפרד לחלוטין עם היסטוריה שונה, תפקיד שונה ואופי שונה. הנזק הכי גדול שנעשה לגזע הזה הוא הבלבול עם הפומרניאן. בעלים רבים מגיעים עם ציפיות של פומרניאן קטן ושברירי, ומגלים שהם קיבלו כלב יציב, אינטליגנטי ועצמאי. אחרים חושבים שזה גרסה מוקטנת של כלב רועים או ציד, ומגלים שזה כלב לוויה מובהק עם מעט יצר ציד.

השפיץ הגרמני הבינוני הוא גזע שמספריו הולכים ופוחתים. בגרמניה, מולדתו, נולדים פחות ממאה גורים בשנה. הוא נמצא ברשימה האדומה של גזעי בעלי חיים בסכנת הכחדה. זה לא גזע מסחרי. זה לא גזע אופנתי. זה גזע ותיק, אותנטי, שנשאר קרוב למה שהיה לפני מאות שנים. מי שמחפש כלב ייחודי, שמחובר לשורשים היסטוריים עמוקים, ולא לעכשוויות של טרנדים ויראליים, מוצא בשפיץ הבינוני משהו שקשה למצוא אצל גזעים פופולריים יותר.

שורשים בגרמניה של ימי הביניים

השפיץ הגרמני בכלל, והבינוני בפרט, הוא אחד מגזעי הכלבים העתיקים ביותר בגרמניה. האזכור הראשון בספרות הגרמנית מגיע משנת 1450. בשנת 1750, הרוזן אברהרד צו זיירה בופון כתב בהיסטוריה הלאומית של יונקים שהשפיץ הגרמני הוא האב הקדמון של כל הגזעים הגרמניים דאז. זוהי עדות מרשימה לגיל ולמעמד של הגזע. גם בתמונות עתיקות ובציורים מימי הביניים ניתן למצוא כלבי שפיץ קטנים ובינוניים לצד איכרים, סוחרים ובעלי מלאכה. נוכחותו של השפיץ בתרבות החזותית של אירופה לאורך מאות שנים מעידה על הקשר ההדוק בין הגזע לחיי היום-יום של פשוטי העם.

השפיץ הגרמני שימש כלב משק. לא כלב ציד לאצולה, לא כלב רועים מומחה. כלב משק פשוט. תפקידו היה לשמור על הנכס, להזהיר מפני זרים, ולהיות בן לוויה לאיכרים ולבעלי המלאכה. בגלל זה הוא פיתח ערנות גבוהה, קשר טריטוריאלי חזק, אבל כמעט ללא יצר ציד.

הסיבה שדווקא הגזע הזה כמעט ולא פיתח יצר ציד קשורה לחוקי ימי הביניים באירופה. פשוטי העם לא הורשו לצוד. האיכרים השתמשו בכלביהם כדי לשמור על המשק, לא כדי לרדוף אחרי טרף. כלב שניסה לצוד נענש או הורחק. במשך דורות, הכלבים עם יצר הציד החזק ביותר לא שרדו באוכלוסיית כלבי המשק. מה שנשאר היה כלב ערני, נאמן, אך חסר דחף לרדוף.

השפיץ הבינוני, במרכז הסקאלה, שיחק תפקיד מעניין. הוא לא היה גדול מדי כמו השפיץ הענק, מה שהפך אותו לחסכוני בתחזוקה. הוא לא היה קטן מדי כמו השפיץ הקטן, מה שהפך אותו לשימושי גם ככלב שמירה. היחס הזה של גודל אידיאלי הוא שהפך אותו לפופולרי כל כך בקרב מעמד הביניים העולה בגרמניה של המאה ה-18 וה-19.

איך התפקיד עיצב את האופי

השפיץ הגרמני הבינוני נועד להיות כלב לוויה ושמירה. הוא לא היה צריך לצוד, לא לרעות, לא למשוך מזחלות. התפקיד שלו היה להיות נוכח, להקשיב, להזהיר. בגלל שהתפקיד דרש נוכחות בבית ובחצר, הגזע פיתח רגישות גבוהה לגירויים סביבתיים. בגלל שהוא היה כלב משק ולא כלב עבודה אינטנסיבי, הוא פיתח יכולת הסתגלות טובה לחיים לצד אדם. בגלל שהחקלאים לא יכלו להרשות לעצמם כלב שינשך, התוקפנות דוללה מהגזע. ובגלל שהתפקיד לא דרש עצמאות בשטח, הוא פיתח נטייה לחפש קרבה לאדם.

התוצאה היא כלב ערני, נאמן, חברותי, אך לא תלותי. השפיץ הבינוני לא יישב בפינה ויבכה כשהבעלים יוצא לעבודה. הוא יסתדר. הוא יחכה. הוא לא יהרוס את הבית. אבל כשהוא איתכם, הוא יהיה נוכח לגמרי.

מבנה גוף ופרווה

השפיץ הגרמני הבינוני מגיע לגובה 30 עד 40 סנטימטרים בכתף. המשקל נע בין 10.5 ל-11.5 קילוגרמים. מבנה הגוף קומפקטי, עם זנב מתעקלת על הגב במלוא העיגול, האופיינית לגזעי שפיץ.

הפרווה היא המאפיין הבולט ביותר. היא פרווה כפולה אופיינית, עם פרווה תחתית עבה כמו צמר גפן ושערות חיצוניות ארוכות וישרות. הפרווה מתנפחת סביב הצוואר והחזה ויוצרת רעמה מרשימה. הצבעים מגוונים. לבן, שחור, חום, כתום, אפור מנומר ועוד. אחת התכונות היפות של הגזע היא שהפרווה כמעט אינה מסבכת, מה שהופך את הטיפול בה לפשוט יחסית למרות המראה המרשים. הברשה שבועית מספיקה בדרך כלל, בתקופות הנשירה פעמיים בשנה יש להבריש לעיתים תכופות יותר.

אופי והתנהגות

השפיץ הגרמני הבינוני הוא כלב ערני באופיו. הוא ישים לב לדברים שאנשים לא שמים לב אליהם. שינוי במראה החדר, אדם שעובר ברחוב, רעש חריג. הוא ינבח כדי להתריע. אבל הנביחות שלו קצרה ועניינית, לא אינסופית כמו של אחיו הפיני. הוא נובח, מוודא ששמתם לב, ואז נרגע.

הוא מתקשר מצוין עם ילדים. הוא לא כלב אגרסיבי ולא עצבני. הוא סובלני למדי לטיפול פחות עדין של ילדים קטנים, אבל כמו בכל גזע, השגחה תמיד נדרשת. עם זרים הוא שמור, לא חששן. הוא לוקח את הזמן להכיר, לא מתרפק על כל אחד.

עם כלבים אחרים, השפיץ הבינוני הוא ניטרלי עד ידידותי. הוא לא יוזם עימותים אבל גם לא בררן במיוחד בחברת כלבים. בגלל שיצר הציד דולל ממנו, הוא בדרך כלל מסתדר עם חתולים וחיות קטנות אחרות אם גדל איתם מגיל צעיר.

הגזע הזה מחובר למשפחה שלו. הוא רוצה להיות איפה שאתם. הוא לא כלב שכדאי להשאיר בחצר לבד. הוא ישמח לשבת בסלון, ללכת בנסיעות, להשתתף בחיי המשפחה.

אילוף הגזע

אילוף של שפיץ גרמני בינוני הוא חוויה אחרת מאילוף של כלב שפיץ פיני או האסקי. הגזע הזה נבחר להיות שיתופי יותר. הוא רוצה לשתף פעולה עם האדם. הוא לא עצמאי באותה מידה כמו כלבי שפיץ צפוניים.

עם זאת, האינטליגנציה שלו גבוהה. הוא מבין מהר מה רוצים ממנו. אבל הוא משתעמם באותה מהירות. חזרות ארוכות מדי על אותו תרגיל יגרמו לו לאבד עניין. האילוף צריך להיות מגוון, קצר, מפרגן. חיזוקים חיוביים עובדים מצוין עם הגזע הזה, במיוחד חטיפים קטנים וחיזוקים מילוליים.

הוא רגיש לטון הדיבור. צעקות, עונשים קשים או יחס מזלזל עלולים לשבור את הקשר האמוני. מצד שני, הוא לא עדין כמו פומרניאן. הוא יכול לקבל תיקונים מתונים בלי להישבר. היחס הזה, הגבול בין רגישות לחוסן, הוא מה שעושה אותו למאוזן כל כך.

בתרגול יומיומי, השפיץ הבינוני צריך פעילות מגוונת. לא רק טיולים. גם משחקי חשיבה, גם תרגילי גירוי קוגניטיבי. הוא נהנה ללמוד טריקים חדשים, והיכולת שלו לקשר בין סימן לפעולה גבוהה. אל תתפלאו אם הוא ירוץ להביא צעצוע מסוים רק בגלל שאמרתם את שמו. האינטליגנציה הזו היא מתנה, אבל היא גם דורשת תעסוקה. שפיץ בינוני משועמם יכול להפוך לעקשן ומתנגד.

בתור גזע שנמצא בסכנת הכחדה בגרמניה, יש אחריות מיוחדת על מי שבוחר להביא שפיץ בינוני הביתה. כל גור שנולד הוא תורם לשימור הגזע. ההחלטה לאמץ שפיץ בינוני היא לא רק החלטה אישית, היא גם הצהרה על תמיכה בגזעים אותנטיים ועתיקים על פני טרנדים מסחריים. מי שבוחר בשפיץ בינוני אומר: אני מעדיף אופי על פני אופנה. אני מעדיף בריאות על פני מראה קיצוני. אני מעדיף כלב שחי 16 שנה על פני כלב שחי 10. והבחירה הזאת, בסופו של דבר, משתלמת.

בריאות

לשפיץ הגרמני הבינוני אין רשימה ארוכה של בעיות תורשתיות. הוא גזע חזק ובריא יחסית. תוחלת החיים הממוצעת היא 14 עד 16 שנים, ואף יותר. יש תיעוד של שפיצים בינוניים שהגיעו לגיל 18 ו-19 בבריאות טובה. האריכות ימים הזאת היא תוצאה של מאות שנות ברירה טבעית כמעט ללא התערבות אנושית מוגזמת. בניגוד לגזעים שעברו ברירה מלאכותית אינטנסיבית, השפיץ הבינוני שמר על מגוון גנטי רחב יותר ועמידות גבוהה יותר. זה יתרון משמעותי עבור מי שמחפש כלב שילווה אותו שנים רבות.

הפרווה הכפולה דורשת טיפול, אבל לא אינטנסיבי כמו של גזעים אחרים באותו גודל.

חשוב להקפיד על טיפוח נכון של הפרווה. הברשה שבועית היא חובה, אבל בתקופות הנשירה, שמתרחשות פעמיים בשנה, יש להבריש מדי יום. בשפיץ בינוני, תהליך הנשירה יכול להיות אינטנסיבי, עם כמויות פרווה גדולות שנושרות תוך שבועות ספורים. הפרווה התחתונה הצפופה דמוית הצמר יוצאת בגושים, ואם לא מברישים בזמן, היא עלולה להסתבך וליצור גבשושיות כואבות. טיפול נכון בפרווה תורם לא רק למראה החיצוני, אלא גם לבריאות העור ומניעת דלקות.

הבעיות השכיחות ביותר כוללות פריקת פיקת הברך, במיוחד אצל פרטים שנרכשו מגידול לא אחראי. הדיספלזיה של מפרק הירך מופיעה לעיתים נדירות. בעיות שיניים ושיעול של מלונה נפוצים פחות מאשר בגזעים זעירים. ההמלצה החשובה ביותר למי שרוצה שפיץ בינוני היא לחפש מגדל אחראי שמקפיד על סטנדרטים גנטיים. בגלל שמדובר בגזע נדיר יחסית, יש מעט מגדלים, אבל האיכות בדרך כלל טובה.

בהשוואה לפומרניאן, השפיץ הבינוני יציב יותר מבחינה בריאותית, רגשית ופיזית. בעיות שיניים, פיקת ברך וטרכאה דחוסה, הנפוצות כל כך אצל הפומרניאן, כמעט שאינן קיימות אצל השפיץ הבינוני. הגודל שלו מעניק לו יתרון. המבנה הפיזי שלו פרופורציונלי. כל איבר בגוף שלו נמצא במקום שבו הוא צריך להיות.

השפיץ הגרמני הבינוני בישראל

בישראל השפיץ הגרמני הבינוני הוא גזע נדיר ביותר. כמעט שאין מגדלים מקומיים. מי שרוצה להביא שפיץ בינוני מייבא אותו בדרך כלל מגרמניה. העלות גבוהה, התהליך ארוך. זו לא בחירה קלה.

הוא מתאים לדיור בדירה, בתנאי שמקבל את הפעילות הגופנית הדרושה. הוא לא זקוק לחצר גדולה. הוא מתאים למשפחה עם ילדים, לזוגות וליחידים, כל עוד מקבל מספיק זמן ותשומת לב. הוא מתאים לבעלים מתחילים במידה מסוימת, כי הוא לא דורש אילוף מורכב, אבל העצמאות המתונה שלו והערנות הגבוהה עלולות להיות אתגר למי שלא מכיר את הגזע.

ההשוואה בין השפיץ הגרמני הבינוני לקיסהאונד (Keeshond) היא טבעית, אבל מדויקת רק חלקית. הקיסהאונד, שפיץ הולנדי גדול יותר, פותח ככלב דוברה ששמר על סירות בתעלות הולנד. האופי שלו חברותי יותר, פתוח יותר, ופחות שמור. השפיץ הבינוני, לעומתו, נשאר קרוב יותר לאופי השפיץ המקורי. הוא שמור יותר עם זרים, מחובר יותר לטריטוריה, ופחות להוט לחבק כל אדם חדש. זה ההבדל בין כלב שליווה ספינות מסחר שנפגשו עם אנשים חדשים כל יום, לבין כלב ששמר על חווה קבועה באותה טריטוריה במשך שנים. התפקיד עיצב לא רק את האופי אלא גם את היחס לעולם.

למי שכן מוכן להשקיע, השפיץ הגרמני הבינוני מציע חבילה כמעט מושלמת: גודל נוח, אורך חיים ארוך, בריאות טובה, אופי יציב וכמות מינימלית של בעיות התנהגות. הוא לא הכי פוטוגני, לא הכי אופנתי, אבל הוא אחד הגזעים המאוזנים ביותר שאפשר למצוא בגזעי השפיץ.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים