German Spitz Giant

המיתוס הנפוץ ביותר על השפיץ הגרמני הענק הוא שהוא פשוט פומרניאן בממדים גדולים יותר. האמת מורכבת הרבה יותר. השפיץ הגרמני הוא אחד הגזעים העתיקים באירופה, עם שושלת שעוברת מהחוות של גרמניה של ימי הביניים ועד לבתים מודרניים. הגזע מגיע בחמישה גדלים שונים, מהפומרניאן הזעיר ועד לוולפספיץ הגדול, והשפיץ הגרמני הענק נמצא איפשהו באמצע הטווח הזה. לא מדובר בגרסה מוגדלת של כלב קטן, אלא בגזע עם מטרה אחרת לגמרי, היסטוריה אחרת, ואישיות אחרת לגמרי.

בניגוד לקרובים הקטנים יותר שלו שגדלו להיות כלבי לוויה על ספות בארמונות אירופאיים, השפיץ הגרמני הענק גדל לעבודה. הגזע מוכר על ידי ה-FCI כחלק מקבוצת השפיץ האירופאי, קבוצה 5. במסגרת הסיווג של FCI, השפיץ הגרמני מחולק לחמישה תתי-גזעים: וולפספיץ, שפיץ ענק, שפיץ בינוני, שפיץ מיניאטורי, ופומרניאן. מדובר בכלב בגובה 40 עד 50 סנטימטרים במשקל 17 עד 18 קילוגרם, עם פרווה כפולה עבה בצבעים לבן, שחור וחום, לעתים עם כתמים לבנים על החזה, הכפות וקצה הזנב.

ההיסטוריה של השפיץ הגרמני מתחילה הרבה לפני שהפך לכלב בית אירופאי אופייני. האזכורים הראשונים של כלבי שפיץ בגרמניה מתוארכים לשנת 1450, אבל סביר להניח שהגזע קיים עוד מאות שנים לפני כן. בשנת 1750 כתב הרוזן אבהרד צו זאייר-בופון בספרו על תולדות הטבע של בעלי ארבע רגליים שהשפיץ הוא האב הקדמון של כל הגזעים הגרמניים באותה תקופה. מדובר בטענה שאפתנית שאי אפשר לאמת במלואה, אבל היא בהחלט מעידה על ההערכה הרבה שרחשו לכלבים האלה באירופה של המאה ה-18.

השפיץ הגרמני הענק שימש בחוות גרמניות ככלב שמירה ורעייה. זאת נקודת המפתח להבנת האופי שלו. התפקיד הכפול הזה עיצב אישיות ייחודית. מצד אחד, כלב שמירה חייב להיות ערני, חשדן כלפי זרים, ונכון להתריע בקול רם על כל אירוע חריג. מצד שני, כלב רעייה חייב להיות מחובר לאדם שלו, קל לאילוף, ועדין מספיק כדי לעבוד עם בעלי חיים בלי לפגוע בהם. השילוב הזה של תפקידים סותרים לכאורה יצר כלב שנאמן מאוד לבעליו אבל שמור מאוד כלפי זרים, אינטליגנטי אבל עקשן, רעשן אבל לא אגרסיבי.

איך התפקיד הזה עיצב במדויק את האופי? כלבי השפיץ הגרמניים חיו בחוות לצד בני אדם במשך דורות. בלילה הם היו צריכים להיות ערניים ולהתריע על כל פולש, בין אם אדם זר, חית בר, או אפילו כלב אחר. ביום הם עבדו לצד המשפחה, ליוו את הכבשים למרעה, והתריעו על סכנות. הסלקציה הטבעית העדיפה כלבים שהיו קשובים לסביבתם, מביעים קול כשצריך, אבל גם רגועים מספיק כדי לחיות בשלום עם ילדים וחיות משק אחרות תרנגולות, עזים, סוסים. כלב שהיה אגרסיבי מדי לא יכול היה לעבוד עם הצאן. כלב שהיה מפוחד מדי לא היה יכול לשמור על הבית. הדרישה הזו יצרה גזע מאוזן באופן יוצא דופן: ערני אבל לא היסטרי, מגן אבל לא מסוכן, קשוב לאדם אבל לא תלותי.

השפיץ הגרמני הענק הוא כלב תוסס, ערני ואינטליגנטי. הפרצוף השועלי והאוזניים הזקופות שלו מעניקים לו מראה ערני תמידי, כאילו הוא תמיד ממתין להוראה הבאה. הקרין הגבוה והמסולסל הוא אחד הסימנים המזהים של הגזע, והוא נישא בגאווה על הגב כשהכלב בטוח בעצמו. העיניים הכהות בצורת שקד מביעות אינטליגנציה וערנות והן מתכהות כשהכלב מתרכז. המבט של שפיץ גרמני ענק הוא מבט חד וממוקד, לא המבט הרך של גזעי לוויה.

הפרווה הכפולה של השפיץ הגרמני הענק היא פרווה מרשימה. השכבה הפנימית רכה ועבה כמו צמר גפן, ומספקת בידוד מעולה בקור ובחום. השכבה החיצונית ארוכה וישרה, דוחה מים ושומרת על הכלב יבש. בשיא המראה שלו, השפיץ הענק נראה כמו כדור צמר מפואר עם פרצוף שועל קטן במרכז. הטיפול בפרווה דורש השקעה. הברשה שבועית סדירה ומינימום חצי שעה שבועית, ובתקופות הנשירה העונתית פעמיים בשנה, הפרווה הפנימית נושרת כמעט כולה בבת אחת וההברשה הופכת ליומית.

מבחינת אילוף, השפיץ הגרמני הענק לומד מהר אבל יכול להשתעמם באותה מהירות. הוא אינטליגנטי מספיק כדי להבין מה רוצים ממנו אחרי שתי חזרות, אבל גם אינטליגנטי מספיק כדי להחליט שהוא לא מעוניין לשתף פעולה אם הוא לא רואה סיבה טובה. התפיסה הרווחת שאי אפשר לחנך את השפיץ היא שגויה. מה שנכון הוא שאי אפשר לחנך אותו בשיטות של גזעים שמחויבים יותר לאדם. בשיטות אילוף שמבוססות על חיזוקים שליליים בלבד ואילוף מאולץ, השפיץ עלול להסגר, להיכנס למצב של הימנעות, ולסרב לשתף פעולה. שיטות המבוססות על גיוון, חיזוקים חיוביים, והצבת גבולות ברורים נותנות תוצאות מצוינות.

השפיץ יודע בדיוק מתי כדאי לו לשתף פעולה ומתי לא. זוהי אינטליגנציה עצמאית שאופיינית לגזעי שפיץ בכל הגדלים. הוא לא רץ לעשות פקודה סתם כי ביקשו ממנו. הוא צריך להבין את ההקשר. באילוף נכון, ההבנה הזאת הופכת אותו לשותף נהדר כי ברגע שהוא מקבל את הפקודה כרעיון שלו, הוא מבצע אותה במסירות שאין לה אח ורע.

היחסים עם כלבים אחרים בדרך כלל טובים אם החיברות נעשה מוקדם ובצורה נכונה. השפיץ הגרמני הענק יכול לחיות עם כלבים אחרים באותו בית, במיוחד אם גדל איתם. בפארק כלבים, ההתנהגות תלויה באילוף ובסוציאליזציה. שפיץ שלא חונך כראוי עלול להיות רועם כלפי כלבים לא מוכרים, בעיקר כי הוא רואה בהם פולשים לטריטוריה. עם חתולים זה סיפור מורכב יותר. יצר הרדיפה קיים ולא לכל שפיץ אפשר לסמוך עם חתול שלא גדל איתו מהגיל הרך.

גורמים לנתק במערכת יחסים מול הכלב וליצירת תסכול משני הצדדים.

בסופו של דבר, השפיץ הגרמני הענק מצטיין באילוף זריזות ובספורט כלבים כמו תחרויות צייתנות מתקדמת. היכולת שלו לחשוב באופן עצמאי אבל גם לעבוד בצוות הופכת אותו למתחרה מצוין בזירות ספורט. לא מדובר בכלב שישרוץ במסלול ויבצע פקודות כמו רובוט, אלא בכלב שיתפעל, יגיב לגירויים, ויתאים את הביצוע שלו לתנאים המשתנים. התכונה הזאת, שמקורה בימי הרעייה, היא מה שהופכת אותו לכלב כל כך מעניין לאילוף. הוא אף פעם לא משעמם. השפיץ הגרמני הענק נובח הרבה. לא מתוך פחד או תוקפנות, אלא מתוך תחושת אחריות. הוא מרגיש שהוא חייב להתריע על כל דבר חריג בסביבה. הבעיה היא שבערים מודרניות, כמעט כל דבר הוא חריג: דוור, שליח, שכן חדש, רכב לא מוכר, חתול ברחוב, רוח חזקה. כשבעלים מנסים להפסיק לגמרי את ההתרעה, הם בעצם דורשים מהכלב להפסיק לעשות את מה שהגנטיקה שלו אומרת לו לעשות. הגישה הנכונה היא לא לבטל את ההתרעה אלא ללמד מתי להפסיק אחרי ההתרעה. פקודת די בסדר, הרגעה, והפניה לפעילות אחרת.

הבית האידיאלי לשפיץ גרמני ענק הוא בית עם חצר מגודרת וסביבה שקטה יחסית. הוא לא כלב שניתן להשאיר בחצר לבדו שעות ארוכות. הוא זקוק לקשר יומיומי עם בני אדם, לשיחות, למשחקים, לאילוף. שפיץ שמבלה יום שלם בגפו בחצר עלול לפתח התנהגויות בעייתיות כמו חפירה, נביחות בלתי פוסקות, והרס. הגזע מתאים בעיקר לאנשים שעובדים מהבית, זוגות פנסיונרים, או משפחות עם ילדים גדולים שיכולות לשלב אותו בחיי היום יום.

למי הגזע לא מתאים? לאנשים שגרים בדירה קטנה בלי מרפסת או גישה לחצר. לאנשים שכל יום מחוץ לבית 10 שעות והכלב נשאר לבד. לאנשים שרגילים לגזעים נוחים ורגועים כמו לברדור או גולדן רטריבר, שלא נובחים על כל רעש קטן. לאנשים שמחפשים כלב שקט שלא דורש תשומת לב. לאנשים עם ילדים קטנים שרצים וצורחים ועלולים לגרום לכלב חשש. השפיץ הגרמני הענק לא מתאים למתחילים באילוף כלבים. הוא דורש בעלים עם ניסיון, עם סבלנות, ועם יכולת להיות עקביים.

מבחינת בריאות, מדובר בגזע בריא יחסית עם תוחלת חיים של 13 עד 15 שנים. בעיות בריאותיות נפוצות כוללות דיספלסיה של מפרק הירך, בעיה שכיחה בגזעים בגודל בינוני. פריקת פיקת הברך מופיעה גם היא, בעיקר אצל כלבים עם מבנה רגליים לא תקין. בעיות עיניים תורשתיות כמו ניוון רשתית פרוגרסיבי דורשות בדיקות סקר לפני רבייה. השמנה היא בעיה נפוצה במיוחד בגזעים אירופאיים. הפרווה העבה מסתירה עלייה במשקל, ולעתים קרובות בעלים מבחינים בבעיה רק כשכבר מאוחר מדי. יש להקפיד על תזונה מאוזנת, מדידת מזון מדויקת, ופעילות גופנית סדירה.

גורמים לבריאות תקינה לאורך שנים.

השפיץ הגרמני הענק רגיש לטמפרטורות קיצוניות. הפרווה הכפולה שלו מתאימה לאקלים קר, והוא עלול לסבול בחום הישראלי. יש לספק לו צל, מים זמינים תמיד, ולהימנע מטיולים בשעות החום הכבד. קיצור הפרווה בקיץ אינו מומלץ הפרווה החיצונית מגנה עליו מהשמש, והסרתה עלולה להזיק יותר מאשר להועיל. הברשה טובה והסרת הפרווה הפנימית העודפת זה הפתרון הנכון.

בגלל הנדירות היחסית של הגזע בישראל, קשה למצוא גורים. מומלץ לפנות למועדוני שפיץ באירופה ולהכיר את התקן לעומק. מגדל ישראלי שמשווה גורים מגרמניה חייב להקפיד על בדיקות בריאותיות מלאות. חשוב לבדוק שההורים עברו בדיקות ירך, בדיקות עיניים, ובדיקות DNA למחלות תורשתיות נפוצות בגזע. עלות הגור גבוהה יותר מגזעים נפוצים, בעיקר בגלל העלויות הכרוכות בהבאה מחו"ל.

השפיץ הגרמני הענק הוא בין גזעי השפיץ הגדולים ביותר מבין חמשת הגדלים הגרמניים. לצידו קיים הוולפספיץ, הגדול מכולם, אבל השפיץ הענק הוא הנפוץ יותר מבין השניים הגדולים. הוא שונה מהוולפספיץ לא רק בגודל אלא גם בצבעי הפרווה המותרים. גורים מגיעים בעיקר ממגדלים בגרמניה ובארצות הסקנדינביות. המחיר נע בין 5,000 ל-8,000 ש"ח לגור מחוסן ומחוסן. החשיבות של בחירת מגדל אחראי קריטית בגזע הזה, במיוחד בגלל הסיכון לדיספלסיה. מגדל טוב יבצע בדיקות סקר לירכיים ולעיניים, וייתן אחריות בריאותית על הגור.

בעבר, השפיץ הגרמני שימש גם ככלב שמירה על ספינות נהר לאורך הריין. המלחים העריכו את הערנות שלו ואת היכולת שלו להתריע על סכנות בנהר כמו סלעים נסתרים או שינויי עומק. השימוש בספינות הוסיף עוד נדבך לאופי השפיץ: היכולת לעבוד בסביבה משתנה ורועשת מבלי לאבד ריכוז. גם היום, שפיץ גרמני ענק מאולף היטב יכול להתלוות לבעליו למקומות שונים בלי להילחץ.

בשנת 1899 הוקם במינכן המועדון הראשון לשפיץ גרמני. המועדון קבע את תקני הגזע והחל בתהליך של סטנדרטיזציה. מאז, הגזע עבר מספר שינויים, בעיקר בהפרדה בין חמשת הגדלים השונים. בזמן מלחמות העולם, מספרי השפיץ הגרמני הענק ירדו משמעותית. מגדלים נאלצו לבחור בין האכלת הכלבים לבין האכלת המשפחה. אחרי המלחמה, הגזע שוקם לאט, בעיקר הודות למועדונים בגרמניה המערבית.

השפיץ הגרמני הענק הוא כלב משפחתי נהדר למי שמבין אותו. הילדים במשפחה צריכים ללמוד איך לגשת לכלב, איך ללטף, מתי להשאיר אותו בשקט. כשהדינמיקה הזאת עובדת, השפיץ הענק הופך לחבר המשחקים הטוב ביותר. הוא אוהב לרוץ, לשחק משיכה, לחפש חפצים. הוא רץ במהירות מפתיעה לגודלו ומגלה זריזות מרשימה. בקיצור, השפיץ הגרמני הענק הוא הרבה יותר מפומרניאן מוגדל. הוא כלב עבודה לשעבר עם אינסטינקטים שמירה ורעייה חזקים, נאמן למשפחתו, חשדן כלפי זרים, ושותף נהדר למי שיודע לתת לו את הגירוי הפיזי והמנטלי שהוא צריך.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים