אורייזיה (Eurasier) : הכלב שחונך להיות חבר

רוב הגזעים בעולם נוצרו כדי לעבוד: לרעות, לשמור, לצוד, לשלוף. האורייזיה נוצר למטרה אחת בלבד: להיות חבר טוב.

זה נשמע פשוט, אבל זה לא. לקח לי שנים בשטח להבין עד כמה המשימה הזאת מורכבת. לגדל כלב שהוא לא כלב עבודה, לא כלב שמירה, לא כלב ציד : אלא פשוט בן לוויה. בלי אינסטינקטים מוגזמים, בלי דחפים שמשתלטים, בלי צורך בלתי נגמר לרוץ ולעבוד.

האורייזיה הוא אחד הגזעים המעניינים שיצא לי לפגוש. מצד אחד, יש לו מראה של שפיץ קלאסי: אוזניים זקופות, פרווה עבה, זנב מלופף על הגב. מצד שני, האופי שלו שונה לגמרי משפיצים אחרים. הוא לא עצמאי כמו קיסהאונד, לא שמור כמו צ'או צ'או, ולא תוסס כמו סמויד. הוא איזון עדין בין שלושתם.

המיתוס שמפרקים : "אורייזיה זה מיקס של צ'או צ'או וקיסהאונד"

נכון. אבל לא נכון.

האורייזיה נוצר מהכלאה בין צ'או צ'או לוולפשפיץ (קיסהאונד). אחרי 12 שנה, נוסף גם סמויד. אבל הוא לא "מיקס" : הוא גזע מוכר לחלוטין עם תקן FCI משלו, קבוצה 2, סעיף 2.2, משנת 1973.

ההבדל בין "מיקס" ל"גזע חדש" הוא כמה דורות של סלקציה מבוקרת. יוליוס ויפפל, שיצר את הגזע ב-1960, לא רק הכלאיב שלושה גזעים : הוא בחר בקפידה אילו כלבים עוברים לדור הבא, ואילו לא. המטרה: לקחת את התכונות הטובות ביותר מכל גזע.

מהצ'או צ'או הוא לקח את הרוגע, הכבוד העצמי, והנאמנות השקטה. מהקיסהאונד הוא לקח את החברותיות, הערנות, והאופי המשפחתי. מהסמויד הוא לקח את העדינות, החיוך, והיחס החם לילדים.

התוצאה: כלב שבאמת נוצר כדי להיות חבר. לא כדי לעבוד, לא כדי לשמור, לא כדי לצוד. פשוט להיות.

סיפור מהשטח : פרס נובל וכלבה אחת

אחד הסיפורים היפים ביותר על האורייזיה קשור לחתן פרס נובל. קונראד לורנץ, חוקר התנהגות בעלי חיים שזכה בנובל על מחקריו על התנהגות בעלי חיים, קיבל גורת אורייזיה ממגדלת הגזע שרלוטה בלדמוס. שמה היה ננט פון יגרהוף, אבל לורנץ קרא לה "באבט".

הוא כתב עליה שהיא "האופי הטוב ביותר שהכרתי אי פעם בכלב."

לורנץ, שחקר לעומק את התנהגות הכלבים, ידע על מה הוא מדבר. הוא ראה מאות כלבים בחייו. העובדה שהוא בחר דווקא באורייזיה בתור הכלב ששינה את התפיסה שלו על אופי כלבי היא עדות מטורפת למה שהגזע הזה מסוגל להיות.

שורשים : גרמניה, 1960

האורייזיה נולד בגרמניה של שנות ה-60. יוליוס ויפפל, יחד עם שרלוטה בלדמוס וקבוצה קטנה של חובבי כלבים, החליטו ליצור גזע חדש. המטרה: כלב משפחה מושלם.

הבחירה בצ'או צ'או, קיסהאונד וסמויד לא הייתה מקרית. שלושתם גזעי שפיץ, שלושתם ידועים באינטליגנציה ובנאמנות, אבל לכל אחד יש חולשות. הצ'או צ'או יכול להיות מרוחק ועצמאי מדי. הקיסהאונד יכול להיות רועש מדי. הסמויד יכול להיות תובעני מדי מבחינה חברתית.

האורייזיה נועד להיות האיזון: מספיק עצמאי כדי לא להיות נצמד, מספיק חברותי כדי לאהוב את המשפחה, מספיק שקט כדי לא להפריע.

השם "אורייזיה" (Eurasier) נבחר ב-1972, שנה לפני ההכרה של ה-FCI. הוא משקף את המוצא האירופאי-אסייתי של הגזע: אירופה (מהקיסהאונד והסמויד) ואסיה (מהצ'או צ'או).

אופי : השקט הנדיר

האורייזיה הוא אחד הגזעים השקטים ביותר שאני מכיר. לא שקט במובן של ביישן או מפוחד : שקט במובן של לא צריך להוכיח כלום לאף אחד.

הוא ערני, אבל לא נובח סתם. הוא צופה בזרים, בוחן אותם, מחליט אם הם בסדר : ואז ממשיך הלאה. הוא לא תוקפני, לא חשדן בצורה קיצונית, אבל גם לא מתרוצץ לחבק כל זר שנכנס הביתה.

החיבור שלו למשפחה הוא עמוק. הוא לא סתם גר בבית : הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה. הוא צריך להיות קרוב, להיות מעורב, להיות נוכח. אם תשאירו אותו בחצר לבד, הוא יסבול בשקט. לא יהרוס, לא ינבח, פשוט יתגעגע.

הרגישות שלו היא הנכס הכי גדול שלו והאתגר הכי גדול. הוא רגיש מאוד למילים קשות, לצעקות, לעונשים. אם תצעקו עליו, הוא לא יבין למה : הוא ייפגע. שיטות אילוף קשות לא עובדות איתו. הוא צריך חיזוק חיובי, סבלנות, והמון חום.

ההבדל בינו לבין שפיצים אחרים

הרבה אנשים שואלים אותי: "מה ההבדל בין אורייזיה לקיסהאונד? או לסמויד?"

התשובה: ההבדל הוא בדיוק מה שהמגדלים התכוונו אליו.

קיסהאונד הוא כלב עליז ותוסס, נובח כשמתחק לו, אוהב להיות מרכז תשומת הלב. סמויד הוא חברותי עד קיצוניות, צריך אנשים סביבו כל הזמן, יכול להיות דרמטי. צ'או צ'או הוא עצמאי, מרוחק, לפעמים קריר.

האורייזיה נמצא בדיוק באמצע: לא תוסס מדי, לא דרמטי מדי, לא קריר מדי. איזון עדין שמתאים בדיוק למשפחה שרוצה כלב שקט, נאמן, חכם, אבל לא תובעני.

אילוף : בעדינות, לא בכוח

האורייזיה הוא כלב חכם. הוא לומד מהר, משתף פעולה, ורוצה לרצות. אבל הוא לא יעבוד בשביל אוכל כמו לברדור, ולא יחכה לפקודות כמו רועה גרמני.

המוטיבציה הכי גדולה שלו: קרבה אליכם. אם אתם מאושרים, הוא מאושר. אם אתם גאים בו, הוא מרגיש את זה. אם אתם כועסים עליו : הוא סובל.

המלצה שלי: אילוף בחיזוק חיובי, עם חטיפים, עם שבחים, בלי עונשים. אם אתם צריכים לתקן התנהגות, תעשו את זה בעדינות. הפנייה, לא עימות. הפנייה תמיד עובדת טוב יותר.

סוציאליזציה מוקדמת היא חשובה, במיוחד בגלל הרזרבה הטבעית שלו לזרים. גור שפוגש מגוון אנשים, כלבים וסיטואציות יגדל להיות בוגר בטוח ורגוע.

בריאות

האורייזיה הוא גזע בריא יחסית, אבל המאגר הגנטי המצומצם (כתוצאה מההיסטוריה הקצרה יחסית שלו) יוצר כמה בעיות שצריך להכיר: דיספלסיה של הירך, פריקת פיקה (luxating patella), תת-פעילות בלוטת התריס, ובעיות עפעפיים כמו דיסטיכיאזיס, אנטרופיון ואקטרופיון.

תוחלת חיים: 12-14 שנים, גבוהה יחסית לכלב בגודלו.

מגדלים אחראיים בודקים את ההורים לדיספלסיה, בעיות עיניים, ותפקוד בלוטת התריס לפני רבייה.

הכרה גלובלית ומעמד

האורייזיה הוכר על ידי ה-FCI ב-1973, ומאז התפשט לאט אך בעקביות ברחבי העולם. קנדה הכירה בו ב-1995, ובריטניה העבירה אותו מרישום מיובאים לרישום מלא ב-2013.

הוא לא גזע פופולרי במובן של כמויות. לא תמצאו אותו בכל פינה. זו דווקא ברכה: גזעים פופולריים סובלים מהתרבות מוגזמת, מגדלים לא אחראים, ובעיות בריאות. האורייזיה נשאר גזע נישה, והמגדלים הרציניים שומרים על סטנדרטים גבוהים.

החיסרון היחיד: קשה למצוא גור. יש רשימות המתנה, ומחיר גבוה. אבל מי שמבין מה הוא מקבל לא מתחרט. אבל מי שמחפש כלב באמת מיוחד : מוכן לחכות. שווה כל רגע.

איך לחיות עם אורייזיה

האורייזיה הוא כלב נקי, שקט, ומסודר. הוא לא נושר כמו שפיצים אחרים (אבל כן נושר, אל תטעו : פרווה עבה זה פרווה עבה). הברשה של 2-3 פעמים בשבוע, ויומית בעונות הנשירה.

הוא אוכל פחות ממה שאתם חושבים. כלב במשקל 25-30 קילו אוכל בערך 2-3 כוסות מזון יבש ביום. לא יקר במיוחד.

האנרגיה שלו בינונית. שעת טיול ביום, פלוס קצת משחק בחצר, וזה מספיק. הוא לא יהרוס את הבית משעמום אם תתנו לו צעצוע טוב. אבל הוא גם לא ירוץ 10 קילומטר ליד האופניים.

הדבר הכי חשוב: הוא חייב להיות איתכם בבית. לא בחצר. לא במרפסת. בבית. האורייזיה הוא בן משפחה, לא כלב שמירה. תנו לו את המקום שלו בתוך המשפחה, ותקבלו חבר שילווה אתכם באהבה ובנאמנות במשך 12-14 שנים. הוא לא יגן עליכם בגופו כמו רועה קווקזי, אבל הוא יהיה שם בשבילכם ברגעים הכי חשובים : בלי רעש, בלי דרמה, בלי תנאים. פשוט נוכחות שקטה ומרגיעה של חבר אמיתי.

האורייזיה מתאים כמעט לכל בית, בתנאי אחד: שהוא חלק מהמשפחה. לא בחצר, לא בכלוב, לא לבד שעות. בבית, קרוב, מעורב.

הוא מצוין למשפחות עם ילדים, לזוגות, לאנשים מבוגרים. הוא לא דורש שטח עצום, לא דורש ריצות של 20 קילומטר ביום. טיול יומי סביר, משחק בחצר, זמן איכות בבית : זה מספיק.

הוא מתאים גם לבעלים מתחילים, בתנאי שהם מבינים את הרגישות שלו ומתחייבים לאילוף עדין. הוא לא כלב שצריך "יד חזקה" : הוא צריך לב חם.

כי לפעמים, מה שהכי חסר לנו זה לא כלב עובד, אלא סתם חבר טוב.

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים