בוסרון (Beauceron) : השוטר השקט של צרפת

ידוע גם כ: ברג'ה דה בוס (Berger de Beauce), באס רוז' (Bas Rouge : גרביים אדומים), כלב הרועים הצרפתי הגדול ביותר

הפתיחה : "איזה דוברמן יפה, רק עם זנב"

אני שומע את זה כל הזמן. מישהו רואה בוסרון שחור-שזוף, גבוה, חטוב, אוזניים זקופות : ואומר: "וואו, דוברמן". ואז הוא מסתכל שוב: "רגע, למה יש לו זנב? ולמה הוא ענק ככה?"

המיתוס שהבוסרון הוא "דוברמן צרפתי" הוא המיתוס הכי נפוץ על הגזע. הוא גם הכי מזיק. כי מי שמקבל בוסרון מתוך מחשבה שהוא קונה דוברמן : מקבל הפתעה גדולה. שני גזעים שונים לגמרי. צד אחד של הגבול, היסטוריה אחרת, יצרים אחרים, עבודה אחרת.

הדוברמן נולד ככלב ליווי והגנה. הבוסרון נולד כרועה כבשים. זה לא אותו כלב בצבע שונה. זה כלב אחר עם מנוע אחר.

ומי שחושב שבוסרון הוא "דוברמן אגרסיבי יותר" : טועה בשני הכיוונים. הבוסרון הוא אחד הכלבים הכי מאוזנים שעבדתי איתם. רגוע, סטואי, שקט. אבל אל תטעו : השקט הזה לא אומר חולשה.

סיפור שטח : אורי, הרקולס, והדוברמן שלא היה

אורי התקשר אליי ממושב קטן בשרון. הוא קנה "דוברמן" ממודעה : זכר בן שנה, גדול מהצפוי, בשם הרקולס. "הוא נושך אורחים", אמר אורי. "הוא רץ אחרי מכוניות. הוא לא נותן לילדים להיכנס הביתה. אני חושב שהוא מסוכן".

הגעתי למושב. הרקולס עמד בחצר, גבוה, שחור-שזוף, עם זנב ארוך ומכבד. מבט רגוע. הוא לא נבח עליי. הוא עמד והתבונן. נכנסתי לחצר : הוא נעמד בינינו, בלי רעש. עדין, אבל ברור.

שאלתי את אורי שאלה אחת: "מי אמר לך שזה דוברמן?" "המודעה". "ואיפה המודעה הייתה?" "בכפר".

הבנתי. הרקולס לא היה דוברמן. הוא היה בוסרון : ואף אחד לא טרח לספר לאורי. הבעיה האמיתית לא הייתה תוקפנות. הבעיה הייתה שלושה יצרים חזקים בלי עבודה: יצר הרעייה שראה בילדים ובאורחים "עדר שצריך לאסוף", יצר ההגנה שראה בחצר "שטח שצריך לשמור", ויצר הציד שראה במכונית חולפת "כבשה שבורחת".

האבחנה: הרקולס לא היה כלב מסוכן. הוא היה כלב עבודה כפרי, שהוכנס לחצר עירונית, וקיבל החלטות לבד. אף אחד לא אמר לו מה התפקיד שלו. אז הוא המציא לעצמו שלושה תפקידים : וכולם בעייתיים.

ההתערבות: התחלנו בעבודה אמיתית. טריבול (Treibball) : כדורי ענק שהוא צריך "לרעות" למטרה. עבודת ריח. סוציאליזציה מובנית עם זרים, עם טקס קבוע: "אתה רואה מישהו נכנס? אתה נשאר מאחוריי. אני מחליט. אתה צופה". שליטה בדחפים : כל יום, רבע שעה, לפני האוכל.

התוצאה: תוך חודשיים הרקולס הפסיק לנשוך. תוך חצי שנה הוא היה הכלב הכי רגוע במושב. הילדים נכנסו הביתה, האורחים ישבו בחצר, והוא שכב בצד : ערני, רגוע, צופה. הוא עדיין שומר. אבל הוא כבר לא מחליט לבד.

הלקח שלי מהמקרה הזה: הבוסרון לא צריך בעלים קשוח. הוא צריך בעלים ברור. כלב עם שלושה יצרים חזקים בלי מבנה : הוא פצצה מתקתקת. אותו כלב עם מבנה : הוא השותף הכי אמין שתכירו.

FCI : קבוצה 1, סקציה 1

ה-FCI מסווג את הבוסרון בקבוצה 1 (כלבי רועים ובקר), סקציה 1 (כלבי רועים), עם מבחן עבודה. מספר תקן FCI: 44.

הנתונים הפיזיים של הבוסרון: משקל נע בין 30 ל-50 ק"ג, כאשר זכרים שוקלים 40-50 ק"ג ונקבות 30-40 ק"ג. גובהו 61-70 ס"מ, כשזכרים מגיעים ל-65-70 ס"מ ונקבות ל-61-68 ס"מ. תוחלת החיים הממוצעת היא 10-12 שנים. הצבעים המקובלים הם שחור-שזוף (Bas Rouge) וארלקין (Harlequin) בצבע אפור-כחלחל מנומר בשחור. סימן ההיכר הבולט ביותר הוא טפרי הטל הכפולים ברגליים האחוריות, שהם חובה בתקן.

היסטוריה : מהמישורים של בוס אל שדות הקרב

### האסם של צרפת

הבוסרון נולד באזור בוס (Beauce) : המישורים הפתוחים מדרום לפריז. אזור חקלאי עצום, שטוח, ללא גדרות. "האסם של צרפת", קראו לו. שם, במשך מאות שנים, רועים הובילו עדרי כבשים ענקיים : והכלבים היו חייבים לעבוד במרחק גדול, להחליט לבד, ולהגן על העדר מפני זאבים ושודדים.

### 1587 : האזכור הראשון

בכתב יד משנת 1587 יש תיאור של כלב התואם את תיאור הבוסרון. זה האזכור הכתוב הראשון של הגזע. כלומר : הבוסרון קיים לפחות 400 שנה, כמעט ללא שינוי.

### באס רוז' : הגרביים האדומים

הכינוי הצרפתי "Bas Rouge" : גרביים אדומים : מגיע מהסימונים החום-אדמדמים על רגליו. הכינוי הזה נדבק לכלב הרועים של בוס. השם הרשמי השני שלו, "Berger de Beauce" : כלב הרועים של בוס.

### מהחווה אל הצבא

ב-1888 השתמש פייר מגנין (Pierre Mégnin), וטרינר צבאי צרפתי, בשם "Beauceron" בספרו על כלבי מלחמה. ב-1893 נרשם הבוסרון הראשון במועדון הכלבים המרכזי של צרפת (Société Centrale Canine).

במלחמת העולם הראשונה שירתו בוסרונים בצבא הצרפתי ככלבי שליחות, שמירה וגרירת תחמושת. במלחמת העולם השנייה הם שירתו שוב : ככלבי קישור, גישוש וחיפוש. הצבא הצרפתי השתמש בהם גם אחרי המלחמה, וכך גם המשטרה הצרפתית.

אחרי מלחמת העולם השנייה, עם המיכון של החקלאות, הבוסרון כמעט נכחד. הרועים כבר לא היו צריכים כלבים. רק בזכות חובבים שהמשיכו לגדל ולשמר : הגזע שרד. ה-FCI הכיר בו רשמית, וה-AKC הכיר בו ב-2007.

הקשר המשפחתי: הבוסרון קרוב משפחה של הבריאר (Berger de Brie) : כלב הרועים הארוך-פרווה מהאזור השכן. שני הגזעים התפתחו מאותו שורש.

### איך ההיסטוריה והתפקיד עיצבו את האופי

ארבע מאות שנים של רעייה ושמירה בערבות הצרפתיות חישלו את הבוסרון לכלב שהוא היום. העבודה כרועה כבשים בשטחים פתוחים ללא גדרות דרשה ממנו עצמאות מחשבתית, אינטליגנציה גבוהה ויכולת קבלת החלטות במרחק רב מהרועה. הוא לא יכול היה לחכות לפקודה כשכבשה סטתה מהעדר מול זאב. הוא היה צריך לחשוב מהר ולפעול לבד.

העבודה מול עדר כבשים פיתחה אצלו סבלנות אין-קפואית. בניגוד לכלבי ציד שצריכים התפרצות מהירה, הרועה נדרש להתמדה, לתכנון מראש, וליכולת להפעיל לחץ עדין מבלי לשבור את העדר. הכבשים לא מגיבות לצעקות או לאלימות. הן מגיבות לנוכחות, למבט, לגוף שחוסם את הדרך. הבוסרון למד זאת לעומק, והתכונות האלה עברו בגנים מדור לדור.

הצורך בהגנה על העדר מפני זאבים ושודדים פיתח בו אומץ לב אמיתי ושקט. הבוסרון לא נובח כדי להרתיע. הוא עומד, מסתכל, וברגע האמת פועל בנחישות שאין לה מתחרים. זה לא אומץ של כלב קרב שנהנה מהעימות. זה אומץ של שומר שמבין שהעדר תלוי בו, ופועל רק כשצריך.

העבודה עם הרועה, הן במרחק והן בקרבה, פיתחה צייתנות יוצאת דופן, אבל צייתנות כזו שדורשת היגיון. בוסרון לא מבצע פקודות בעיוורון. הוא צריך להבין את התמונה השלמה. זה מה שהופך אותו למהנדס בין הכלבים. הוא יעבוד איתך, לא בשבילך, אלא אם כן הוא מבין למה.

לסיכום, כל תכונה שאנחנו אוהבים בבוסרון השקט, הרגוע, האינטליגנטי והאמיץ אופיינה בדיוק מאות שנים של רעייה במישורי צרפת. הוא לא נולד ככה סתם. 400 שנה של ברירה טבעית ורבייה סלקטיבית חצבו את האופי הזה באבן.

רצף טריפה מותאם : כלב רועים שעצר באמצע

הבוסרון הוא כלב רועים קלאסי שעובד מול העדר, מוביל אותו ומתמרן אותו. רצף הטריפה שלו נעצר בשלב המרדף. הוא רץ, מקיף, חוסם, אך אינו הורג.

בוחנים את שלבי הרצף אחד לאחד. חוש הריח שלו טוב אבל אינו הנשק הראשי שלו, ולכן הוא מקבל עוצמה בינונית. שלב ה"עין" שבו הוא מסתכל ולוחץ בגוף חזק מאוד אצלו, אם כי פחות אינטנסיבי מבורדר קולי ויותר מרשים. שלב ההתגנבות, שבו הוא מתקדם נמוך, איטי ומתבונן, גם הוא חזק מאוד. הגוף כולו "מדבר" בתנועה הזאת.

שלב המרדף הוא השלב הקריטי, שבו הרצף נעצר. כאן העוצמה מקסימלית. הבוסרון רץ, מקיף, חוסם ומתמרן. הוא אינו רודף כדי להרוג, אלא רודף כדי לאסוף. זה ההבדל המהותי בינו לבין כלבי ציד. נשיכת האחיזה שלו עדינה יחסית. הוא נושך בעדינות בעקב, בצלע או באוזן. זוהי נשיכת רעייה, לא נשיכת טריפה. נשיכת ההרג ושלב הפירוק אינם קיימים כלל ברצף הרעייה. נשיכת הרג מופיעה רק בהגנה, וזה ערוץ אחר לגמרי.

הבידול המרכזי: הבוסרון עובד בגוף, במבט ובנוכחות. הוא לא זוחל כמו בורדר קולי, לא נושך עקב כמו קאטל דוג. הוא פשוט עומד מול הכבשה, גדול, רגוע, בלתי ניתן להזזה, והכבשה הולכת לאן שהוא רוצה.

יצרים : פרופיל יצרי

לבוסרון פרופיל יצרי עשיר ומורכב. כשמנתחים אותו עוצמה אחר עוצמה, רואים תמונה ברורה של כלב עבודה רב-תכליתי.

יצר האחיזה שלו גבוה מאוד. זה הבסיס לריצה אחרי כל דבר שנע. בלי עבודה מספקת, זה הופך למרדף מכוניות מסוכן. יצר החברה כלפי בני אדם חזק מאוד. הוא נאמן למשפחתו בעומק, אך כלפי זרים הוא שמור, קר ומתבונן. הוא לא מתחבב מהר, וזה בסדר. כלפי כלבים אחרים, לעומת זאת, הסובלנות שלו בינונית. הוא בוגר, וזכרים בוגרים יכולים להיות דומיננטיים כלפי זכרים אחרים.

יצר הלחימה שלו גבוה. יש בו אומץ אמיתי וקשיחות אמיתית. אבל הוא לא מחפש קרב. הוא נלחם רק כשצריך, וההבדל בינו לבין כלבי קרב הוא מהותי. יצר הציד שלו בינוני. יצר הרעייה גובר עליו, ולכן יעדיף "לאסוף" את הארנבת מאשר להרוג אותה.

הטריטוריאליות שלו גבוהה. הבית, החצר, הרכב, הכל "שלו". הוא שומר בשקט, לא בהיסטריה. יצר ההגנה שלו גבוה במיוחד. זה אחד המאפיינים הבולטים של הגזע. הוא מגן על המשפחה בלי פשרות ובלי רעש מיותר.

יצר הרעייה הוא המהות של הגזע. הוא עמוק, סבלני ומתמשך. זה המנוע שכל השאר נבנה סביבו. ולבסוף, הערנות שלו גבוהה מאוד. דריכות קבועה, שקטה. הוא רואה הכל, שומע הכל, ומחליט לבד מה חשוב.

שלושת סוגי התוקפנות

לבוסרון שלושה סוגי תוקפנות עיקריים, שחשוב להכיר ולהבדיל ביניהם.

סוג ראשון: יצר לחימה בעוצמה גבוהה. הבוסרון לא מחפש קרב. אבל אם צריך, הוא נלחם. ההבדל בינו לבין כלבי קרב: הוא נכנס לקרב כי צריך, לא כי הוא נהנה. הוא יעדיף להרתיע בנוכחות. יצר הלחימה שלו משרת את יצר ההגנה, לא את עצמו.

סוג שני: דומיננטיות חברתית בעוצמה בינונית-גבוהה. יש לו ביטחון עצמי גבוה, בלי צורך להשתלט. הבוסרון יבחן גבולות בגיל ההתבגרות (8-18 חודשים), בשקט, בסבלנות, בלי היסטריה. הוא לא ינסה להפיל אותך. הוא פשוט יבדוק אם ההחלטות שלך ברורות. אם כן, הוא הולך אחריך בשמחה. אם לא, הוא מחליט לבד.

סוג שלישי: הגנה טריטוריאלית בעוצמה גבוהה מאוד. הבית והמשפחה הם קודש. אבל שימו לב לאיך שהוא שומר: הוא לא נובח היסטרית, לא קופץ קדימה. הוא עומד, מסתכל, חוסם. הנביחה שלו נמוכה, עמוקה, פעם אחת. אם זה לא עבד, הוא כבר במצב עבודה. ההגנה שלו רגועה, וזה מה שהופך אותה למסוכנת למי שלא מבין.

הערה חשובה: רוב ה"תוקפנות" שרואים בבוסרון היא לא תוקפנות. זה יצר רעייה לא ממוקד, ניסיון לרעות ילדים, אורחים וכלבים. נשיכות רעייה (עקב, שרוול) הן הדרך שלו להגיד "אתה הולך לא נכון". אבחון נכון חוסך הרבה צרות.

המונחים שמסבירים את הגזע

יצר הרעייה: המונח לכלב רועה שעובד מול העדר ומוביל אותו. אצל הבוסרון זה היצר העמוק ביותר. בלי עבודה, הוא ירעה ילדים, אורחים ומכוניות.

ערנות: ערנות, דריכות. אצל הבוסרון זה לא עצבנות. זה נוכחות שקטה. הוא יודע מה קורה סביבו תמיד. הוא לא נבהל, לא מופתע, לא מתרגש. הוא פשוט יודע.

טפרי טל כפולים (Doppelte Afterkrallen): שני טפרים בכל רגל אחורית, במקום אחד. זה סימן ההיכר של הבוסרון, וזה חובה בתקן ה-FCI. כלב בלי טפרים כפולים נפסל בתערוכה. בימי הרעייה, הטפרים הכפולים נתנו אחיזה נוספת בסיבובים חדים אחרי הכבשים.

השוואה ניגודית : בוסרון מול דוברמן

הם נראים דומים. הם לא אותו דבר. ההשוואה הבאה חוסכת טעויות יקרות.

במוצא, הבוסרון מגיע מצרפת, ממישור בוס, ואילו הדוברמן מגיע מגרמניה, מאפולדה. ב-FCI, הבוסרון נמצא בקבוצה 1, סקציה 1 ככלב רועים, בעוד הדוברמן נמצא בקבוצה 2, סקציה 1 כפינשר.

בייעוד המקורי, הבוסרון שימש כרועה כבשים ומגן על העדר. הדוברמן נועד לליווי אישי ולהגנה. טפרי טל כפולים הם חובה בתקן של הבוסרון, ואינם קיימים בדוברמן. זנבו של הבוסרון ארוך, טבעי ונישא נמוך, ואילו זנב הדוברמן מעוגן היסטורית בתקן האמריקאי.

באופי, הבוסרון רגוע, סטואי וסבלני, בעוד הדוברמן חם, נמרץ ודביק. הערנות של הבוסרון שקטה, מתבוננת וחוסמת, לעומת הדוברמן שפעיל, מגיב ומדווח בנביחה. עם זרים, הבוסרון שמור, קר וממתין. הדוברמן ערני אבל מתחמם מהר יותר.

מבחינת אנרגיה, הבוסרון מתפרץ בעבודה ונשאר רגוע בבית. הדוברמן שומר על אנרגיה גבוהה גם בבית. שניהם בעלי רספונס גבוה לאילוף, אבל הבוסרון צריך סיבה ועבודה, ואילו הדוברמן צריך קשר אישי.

בממדים, הבוסרון בגובה 61-70 ס"מ לעומת הדוברמן 63-72 ס"מ. במשקל, הבוסרון 30-50 ק"ג לעומת הדוברמן 32-45 ק"ג. תוחלת החיים זהה, 10-12 שנים, אבל הדוברמן בסיכון גבוה ל-DCM (קרדיומיופתיה). בשירות צבאי, הבוסרון שירת בצבא צרפת בשתי מלחמות עולם, והדוברמן שירת בחיל הנחתים האמריקאי במלחמת העולם השנייה. הבעיה הבריאותית המרכזית של הבוסרון היא דיספלזיה בירך והיפוך קיבה, בעוד הדוברמן סובל בעיקר מ-DCM.

השורה התחתונה: הדוברמן הוא אתלט חם שמחפש קשר. הבוסרון הוא סטואי קר-רוח שמחפש עבודה. שניהם מגינים. אבל הבוסרון מגן כמו רועה, בסבלנות, במבט, בנוכחות. הדוברמן מגן כמו שומר ראש, בתגובה, בתנועה, בקצב.

רספונס (Biddability) : רספונסיביות לאילוף

הרספונסיביות של הבוסרון לאילוף גבוהה מאוד, אבל בתנאי אחד: שזה הגיוני. הוא לא יבצע פקודה לפני שהבין למה.

הבוסרון חכם. הוא לא ברמה של בורדר קולי ברשימות האינטליגנציה, אבל הוא חושב אחרת. הוא חושב כמו מהנדס, לאט, שיטתי, עד הסוף. הוא לא יקפוץ לבצע פקודה לפני שהבין למה.

מה שעובד: עבודה אמיתית (טריבול, עבודת ריח, רעייה, משמעת בסיסית ברמה גבוהה), חזרתיות סבלנית (הוא לומד לאט אבל לומד לרבד עמוק), שקט (צעקות עוצמות לו את הראש, הוא נועל נעליים ונכנס לעצמו), ועקביות. אותו כלל, אותה תוצאה, כל פעם. הוא מודד אותך בדיוק.

מה לא עובד: צעקות ולחץ (הוא ייסגר ויפסיק לשתף פעולה), אילוף "כיף-כיף" בלי ערך (הוא יבין מהר שזה משחק ריק), חוסר עקביות (כלל שפעם אכף ופעם לא הורס אצלו את האמון), ומשימות בלי סיום (הוא צריך לראות את התמונה השלמה).

הבוסרון לא עובד בשביל פינוק. הוא עובד בשביל המשמעות.

איך לחיות איתם

מה שעובד: - עבודה יומיומית : שעה של עבודה אמיתית (טריבול, ריח, רעייה, אובידיינס) + טיול. טיול לבד לא מספיק - מבנה וטקסים : שעות קבועות, כללים קבועים. הוא משגשג על סדר - סוציאליזציה מוקדמת : מגיל גור, חשיפה לאנשים, מקומות, רעשים. בוסרון שלא נחשף הופך לשמור יתר על המידה - מקום בבית : הוא כלב בית, לא כלב חצר. הוא רוצה להיות איתכם, בתוך החיים - עבודה עם הפה : משיכה, אחיזה, הבאה. נותן ליצרים שלו מוצא חיובי - משפחה פעילה : הוא מצוין עם ילדים שמכבדים אותו. הוא רואה בהם עדר שצריך לשמור עליו

מה לא עובד: - השארה בחצר לבד: הוא ימציא לעצמו עבודה, ולא תאהבו אותה - בעלים רכים מדי: הוא יקבל את ההחלטות. הן לא תמיד יהיו שלכם - בעלים קשוחים מדי: הוא ייסגר. הבוסרון לא מגיב ללחץ, הוא מגיב לבהירות - חוסר גירוי: בוסרון משועמם הוא בוסרון הרסני, נובחן, ורודף מכוניות - בית "שקט מדי": בלי גירוי חברתי, יצר ההגנה שלו יתפח ללא פרופורציה

שאלות נפוצות (FAQ)

1. זה דוברמן עם זנב? לא. זה גזע אחר לגמרי. הבוסרון הוא כלב רועים צרפתי בן 400 שנה. הדוברמן הוא פינשר גרמני בן 130 שנה. הם נראים דומים בצבע, ונבדלים באופי, ביצרים, בעבודה ובהיסטוריה. מי שקונה בוסרון כי הוא אוהב דוברמן יקבל הפתעה.

2. הבוסרון מתאים למשפחה עם ילדים? כן, בתנאים. הוא סבלני, עדין ומגן על ילדי הבית באמת. אבל הוא ינסה לרעות אותם, לעקוב, לחסום, "לאסוף". וכלב של 45 ק"ג שחוסם ילד זה כוח. צריך הדרכה, פיקוח, ובעיקר עבודה יומיומית כדי שהיצרים לא יתפרצו על הילדים.

3. כמה פעילות הוא צריך? שעה וחצי עד שעתיים ביום, כשחלק משמעותי הוא עבודה אמיתית, לא רק הליכה. בוסרון שעובד שעה ביום הוא כלב רגוע. בוסרון שמטייל שעה ביום הוא כלב מתוסכל. ההבדל הוא עצום.

4. למה יש לו שני טפרים ברגליים האחוריות? אלה טפרי טל כפולים (doppelte Afterkralle), סימן ההיכר של הגזע, חובה בתקן ה-FCI. בימי הרעייה הם נתנו אחיזה נוספת בסיבובים חדים אחרי כבשים. אצל בוסרון, בניגוד לגזעים אחרים, אסור להסיר אותם.

5. הוא כלב שמירה טוב? הוא אגרסיבי? הוא אחד השומרים הטובים שיש, בלי היסטריה, בלי רעש מיותר. הוא ערני, אמיץ, ומגן על הבית והמשפחה. אבל הוא לא אגרסיבי מטבעו. הוא רגוע, מאוזן, ורק במצב אמת הוא נכנס לפעולה. מי שמחפש כלב "תוקפני" לא צריך בוסרון.

6. מה הבעיות הבריאותיות שצריך לבדוק? דיספלזיה בירך ובמרפק: בדיקות חובה אצל ההורים לפני קנייה. היפוך קיבה (GDV): כלב עמוק חזה, צריך לחלק את האוכל ולמנוע ריצה אחרי ארוחה. בדיקות עיניים מומלצות. מגדל אחראי ירוץ לבדיקות לפני ההזדווגות.

7. הוא מתאים לדירה? קשה. לא בלתי אפשרי, אבל בוסרון בדירה חייב שעות של עבודה יומית מחוץ לבית. הוא כלב גדול, פעיל, שצריך מרחב תנועה. בית עם חצר זה הרבה יותר מתאים. וגם אז, הוא רוצה להיות בתוך הבית, לא בחצר.

מקורות

1. FCI Breed Standard No. 44 : Beauceron (Berger de Beauce). Federation Cynologique Internationale. https://www.fci.be/Nomenclature/Standards/044g01-en.pdf 2. Wikipedia EN : Beauceron. https://en.wikipedia.org/wiki/Beauceron 3. Wikipedia FR : Berger de Beauce. https://fr.wikipedia.org/wiki/Berger_de_Beauce 4. Wikipedia DE : Beauceron. https://de.wikipedia.org/wiki/Beauceron 5. American Kennel Club : Beauceron. https://www.akc.org/dog-breeds/beauceron/ 6. American Kennel Club : Beauceron vs. Doberman: How to Tell the Difference. https://www.akc.org/expert-advice/dog-breeds/beauceron-vs-doberman/ 7. edogs.de : Beauceron: Steckbrief, אופי, אופי und Haltung. https://www.edogs.de/magazin/hunderassen/beauceron/ 8. zooplus Magazin : Beauceron: Selbstbewusster Hund für erfahrene Halter. https://www.zooplus.de/magazin/hund/hunderassen/beauceron 9. Zooroyal Magazin : Beauceron: אופי, Größe & Erziehung. https://www.zooroyal.de/magazin/hunde/hunderassen/beauceron/ 10. American Beauceron Club : History of the Beauceron. https://beauce.org/2014/01/history-of-the-beauceron/ 11. Club Français du Beauceron (CFB) : standard officiel. https://www.club-beauceron.org/ 12. Beauceron Club of America : Breed History and Information. https://beaucerons.org/

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים