רועה אוסטרלי (Australian Shepherd) : לא אוסטרלי, לא רועה רגיל

המיתוס: "הוא מאוסטרליה, וכל מה שהוא צריך זה לרוץ"

שני מיתוסים בכותרת אחת, ושניהם הורסים את הגזע הזה יותר מכל מחלה תורשתית.

הרועה האוסטרלי לא מאוסטרליה. הוא פותח בקליפורניה, ארצות הברית, במאה ה-19. רועים באסקים הביאו איתם כלבי רועים מהרי הפירנאים למערב ארצות הברית. הכלבים האלה הראו יכולות מדהימות בעבודה עם כבשים ובקר, והאמריקאים קראו להם "אוסטרליים" כי הם הגיעו עם כבשים שיובאו מאוסטרליה. לא מהארץ. מהספינה.

והמיתוס השני: "הוא צריך לרוץ". כן, הוא צריך תנועה. אבל מה שהוא באמת צריך זה עבודה. לא ריצה ליד אופניים. לא שעה בפארק. עבודה: קבלת החלטות, חשיבה, שיתוף פעולה עם בן אדם. ריצה לבד היא טיילת למוח. והמוח של אוסי (Aussie) לא נח לרגע.

סיפור שטח

נגה הגיעה אליי עם אוסי בן שמונה חודשים בשם ארז. ארז היה כלב מדהים למראה: עיניים תכלות, פרווה שחור-לבן בדוגמת מרל (Merle), זנב טבעי ארוך ומנופף כאילו הוא מפזר ברכות לכל עבר.

"הוא תוקפני", אמרה נגה. "הוא נושך אורחים שנכנסים לבית. הוא רץ לילדים בפארק ונושך להם את העקבים. אני מפחדת שהוא יהפוך לכלב מסוכן."

שאלתי אותה שאלה אחת: "מה קורה ברגע שהוא נושך?"

"הוא נוהם, נובח, ואז נושך. לפעמים הוא פשוט רץ ועושה סיבוב וחוזר לנשוך שוב."

הבנתי את הבעיה תוך שתי דקות. לרועה האוסטרלי יש שלושה יצרים עיקריים שלא קיימים אצל הבורדר קולי: יצר הרעייה, יצר השמירה, ויצר הטריפה. הבעיה של נגה הייתה שארז לא הבדיל בין המצבים. מבחינתו, אורח שנכנס לבית: צריך לשמור. ילד שרץ בפארק: צריך לרעות. שניהם מופעלים מאותו מנגנון: זיהוי תנועה, התרכזות, מרדף, נשיכה.

התחלנו בתרגיל פשוט: שליטה בעיניים. לימדתי את נגה לשבור את רצף ההתבוננות לפני שהוא נכנס למצב עבודה. כל פעם שארז נעמד והסתכל על אורח בכניסה: "ארז, אליי". לא נזיפה. לא משיכה. פקודה רגילה, והכי חשוב: חטיף על הבחירה לחזור.

תוך שלושה שבועות ארז הפסיק לנשוך אורחים. לא כי אימנתי אותו לא לנשוך: אלא כי לימדתי אותו מתי לעבוד ומתי לנוח. זה כל הסיפור עם אוסי. הוא לא צריך להיות דרוך 24/7. הוא כן צריך לדעת שיש מצב עבודה ומצב בית.

הלקח: הרועה האוסטרלי לא "תוקפני סתם". הוא לא יודע לכבות את מנוע הרעייה. התפקיד שלך הוא לתת לו את מתג הכיבוי.

סיווג רשמי (FCI)

כדי להבין עם מי יש לנו עסק, כדאי לדעת איפה הגזע יושב בסיווג הרשמי. הרועה האוסטרלי שייך לקבוצה 1 של ה-FCI: כלבי רועים (Sheepdogs), בסקציית כלבי הצאן, לפי תקן מספר 342. ארץ המוצא הרשומה בתקן היא ארצות הברית של אמריקה, והשימוש הרשמי שלו מוגדר ככלב חווה רב-תכליתי (Farm Dog). שימו לב לפרט מעניין: מבחן עבודה לא נדרש לפי תקן FCI. כלומר, אפשר להרבות את הגזע בלי להוכיח שהוא יודע לרעות. וזה, כמו שתראו בהמשך, חלק מהבעיה.

היסטוריה חיה

אמצע המאה ה-19. הבהלה לזהב בקליפורניה. רבבות מהגרים, מיליוני ראשי בקר וכבשים, וצורך עצום בכלבי רועים שידעו לעבוד בשטח פתוח, בתנאים קשים, עם טורפים מסביב.

רועים באסקים מהרי הפירנאים (גבול ספרד-צרפת) הביאו איתם כלבי רועים מסורתיים. כלבים קשוחים, עם פרווה באורך בינוני, שעבדו בשקט וביעילות. הם חצו את האוקיינוס לארצות הברית והגיעו למערב הפרוע.

שם קרה הקסם. הכלבים האלה הוכלאו עם קולי (Collie) ועם כלבי רועים מקומיים. התוצאה: כלב חכם יותר, מהיר יותר, וורסטילי יותר. לא סתם רועה צאן: כלב חווה (Farm Dog). הוא רועה, הוא שומר, הוא מביא את הפרה, הוא דואג לילדים. חוות אמריקאיות לא יכלו להרשות לעצמן כלב מומחה בדבר אחד. הן היו צריכות רב-אמן.

במלחמת העולם השנייה הגזע כמעט נעלם. אחרי המלחמה, רוכבי ווסטרן (Western riders) גילו את הכלב והוא הפך לסמל של תרבות הקאובויים. בשנות ה-50 הוא כבר הופיע ברודיאו ובמופעים, ובשנת 1993 הוכר סופית ב-FCI.

היום הרועה האוסטרלי הוא אחד הגזעים הפופולריים בעולם. וזה בדיוק הבעיה: פופולריות מביאה גידול לא אחראי, גורים בלי בדיקות גנטיות, ומשפחות שלא מבינות שהן קונות חבילה של אנרגיה ושכל שדורשת עבודה יומיומית.

איך ההיסטוריה עיצבה את האופי

ועכשיו לחלק החשוב ביותר: הקשר הישיר בין התפקיד שהגזע מילא בחווה האמריקאית לבין האופי שלו היום. אין כמעט תכונת אופי אצל האוסי שאי אפשר להסביר דרך ההיסטוריה שלו, ומי שלא מבין את זה, מתקשה מאוד לחיות איתו.

ראשית, העצמאות. רועה אמריקאי עבד לבד, בשטחים עצומים, עם עדרים גדולים. לא היה מי שיגיד לכלב בכל רגע מה לעשות. הכלב נדרש לקבל החלטות בכוחות עצמו: אם כבשה נפרדה מהעדר והולכת לעבר הצוק, אין זמן לחכות לפקודה. האוסי שהיסס איבד כבשים. לכן הגזע פיתח מוח עצמאי שמסוגל לתכנן, לבחור ולבצע. זו אותה עצמאות שהופכת אותו לשותף נהדר בשטח, ולאותו עקשן שמחליט שהספה עדיפה על "שב" בסלון.

שנית, הרבגוניות. חווה אמריקאית לא יכלה להחזיק חמישה כלבים, כל אחד למומחיות אחרת. היה צורך בכלב אחד שעושה הכל: רועה בבוקר, שומר בלילה, מלווה את הילדים אחר הצהריים, ויודע גם לאסוף את התרנגולות. כל בחירה גנטית לאורך הדורות העדיפה את הכלב שיודע לעבור בין משימות. התוצאה: ג'נרליסט. כלב שהמוח שלו בנוי לגיוון, ומשתעמם מהר ממשימה אחת חוזרת. כלב שחייב גירוי משתנה, אחרת הוא ממציא לעצמו משימות, ולפעמים אלה משימות שלא תאהבו, למשל לרעות את הילדים בגן השעשועים.

שלישית, יצר השמירה. רועה שעבד בשטח פתוח עם טורפים מסביב היה חייב כלב שיעיר אותו בלילה, שינבח כשזר מתקרב לעדר, שיגן על הרכוש. לכן, בניגוד לבורדר קולי שפותח כרועה טהור, האוסי נושא גם יצר שמירה וערנות חזק. זה הופך אותו לכלב בית מצוין, אבל גם לכלב שצריך ללמוד מתי לנבוח ומתי לשתוק, ואיך להבחין בין אורח רצוי לבין פורץ.

רביעית, הקשר לאדם. בחווה הכלב עבד צמוד לרועה שלו ימים ולילות. הוא היה חלק מהצוות, לא כלב שמוחזק בכלבייה. מאות שנים של ברירה גנטית בחרו בכלבים שנקשרים עמוק לאדם שלהם, כאלה שלא מסוגלים להיות לבד. זה היתרון הגדול: קשר עמוק, נאמנות, רצון עז לשתף פעולה. וזה גם המחיר: אוסי שמושאר לבד שמונה שעות ביום הוא כלב אומלל, שבדרך כלל מוצא דרך הרסנית להעסיק את עצמו, מנביחות בלתי פוסקות ועד חפירות, ועד חרדת נטישה של ממש.

וחמישית, היצר עצמו. כל הדורות של כלבי הרועים נבחרו על פי יכולת הרעייה: היכולת לרכז, לכוון, ללחוץ ולבלום. היצר הזה לא נעלם כשהכלב עבר מהחווה לסלון. הוא רק מחפש למי לכוון אותו. בלי עדר, הוא ימצא תחליף: ילדים רצים, מכוניות, אופניים, חתולים, ואפילו שואב אבק. ההבנה הזו, שכל "בעיית התנהגות" של אוסי היא למעשה יצר עבודה ללא עבודה, היא המפתח לאילוף מוצלח של הגזע.

אם תזכרו דבר אחד מהמאמר הזה, שיהיה זה: האוסי לא השתנה. התפקיד שלו בחווה נגמר, אבל הגנים שלו עדיין מכוונים לעבודה. המשימה שלנו היא לא לשנות אותו, אלא לתת לו עבודה ראויה. ואז הוא הופך לכלב הנפלא ביותר שתכירו.

רצף טריפה

הרועה האוסטרלי, כמו כל כלב רועים, לוקח את רצף הטריפה ומשנה אותו. האינסטינקט להרוג מוחלף באינסטינקט לרכז ולכוון. במקום להרוג, הוא מביא את הצאן אליך.

הרצף מתחיל בהתמצאות: סריקת הסביבה בתנועה. האוסי מזהה תנועה ממרחק גדול, כולל תנועה עדינה של ילד או חתול. מכאן הוא עובר למבט: קיבוע עיניים על המטרה. כאן יש הבדל מעניין מול הבורדר קולי: האוסי מקובע מבט פחות אינטנסיבי, כי הוא עובד יותר בגוף ובקול. השלב הבא הוא התגנבות: התקרבות שקטה עם ראש נמוך, אבל אצל האוסי השלב הזה פחות קריטי, כי הוא מעדיף גישה ישירה.

ואז מגיע השלב החזק ביותר אצלו: המרדף. זה השלב שצריך להכיר הכי טוב. רכיבה על אופניים? הוא ירוץ אחריך. ילד רץ? הוא ישיג אותו. אחרי המרדף מגיעה נשיכת האחיזה: נגיסה בעקב או בצד. זה הנושך-עקבים (Heeler) שבתוכו: נשיכת עקבים כדי לכוון בקר. זו לא תוקפנות, זו עבודה. נשיכת ההריגה, לעומת זאת, כמעט לא קיימת אצל האוסי. הוא נושך כדי לעצור, לא כדי להרוג, והוא מרפה מהר. גם שלב האכילה הוסר ממנו כמעט לחלוטין.

אבל יש כאן ניואנס קריטי: הוא יחזור לנשוך שוב ושוב עד שהמטרה תפסיק לזוז. זו הסיבה שילדים רצים מפחידים אותו כל כך: הריצה מפעילה את המרדף, והוא לא מפסיק עד שהם עומדים. אם תבינו את הרצף הזה, תבינו את כל ההתנהגויות המוזרות של האוסי שלכם.

יצרים: פרופיל אינסטינקטיבי

בואו נעבור על פרופיל היצרים של הגזע, כי זה הלב של הבנת האוסי. אין כאן טבלה יבשה, אלא תמונה חיה של מה שמניע אותו.

יצר הרעייה הוא עיקר הגזע, והוא נמצא ברמה הגבוהה ביותר שניתן להעלות על הדעת. הוא רועה עם הגוף, עם הקול, ולפעמים עם הנשיכה, וזה לא חייב להיות צאן: ילדים, מבוגרים, מכוניות וחתולים מתאימים לו באותה מידה. יצר השמירה והערנות נמצא ברמה גבוהה מאוד, וזה ההבדל הכי גדול מול הבורדר קולי, כי האוסי נוצר גם כדי לשמור על החווה. יצר הטריפה קיים ובינוני-גבוה, אבל הוא מופנה לרעייה: אוסי ירדוף אחרי סנאי, אבל בדרך כלל לא יהרוג אותו.

יצר הציד בינוני-גבוה וצריך לשלוט בו: מבחינתו, רכיבה על אופניים היא ציד, וריצה היא ציד. היצר החברתי כלפי אנשים גבוה מאוד, והוא קשור מאוד לאדם שלו, עד כדי תלות: הוא לא אוהב להישאר לבד. כלפי כלבים הוא כבר יותר בררן: בינוני, יכול לבחור את החברים שלו, לא אגרסיבי אבל גם לא חייב חברותא.

יצר הלחימה נמוך: האוסי לא נועד להילחם. אבל שימו לב לסכנה: חוסר שליטה ביצר הרעייה יכול להיראות כמו לחימה. יצר ההבאה והאחזור גבוה מאוד: אוסי אוהב להביא, פריסבי, כדור או מקל, הוא רץ, מביא ורוצה עוד. יצר המשחק גבוה לא פחות, כי משחק עבורו הוא עבודה, ולעולם לא תראו אותו מתעייף מלשחק. ולבסוף, יצר החיפוש מצוין: משחקי ריח, זיהוי ריחות ועבודת חיפוש הם תחום שבו הוא מצטיין.

השוואה: רועה אוסטרלי מול בורדר קולי

זו ההשוואה הכי נפוצה שאני מקבל. "מה ההבדל?" ההבדל הוא בין יום ללילה.

קודם כל, סגנון הרעייה. הבורדר קולי הוא רועה עיניים: הוא מסתכל, לוחץ, ומרכז את העדר מולו, בשקט כמעט מוחלט. האוסי הוא רועה דוחף: הוא עובד מאחור, בגוף ובקול, ולכן הוא גם נובח הרבה יותר. הנביחה אצלו היא כלי עבודה, לא רעש.

שנית, השמירה. בורדר קולי לא מגן: הוא רק רועה. אוסי ישמור על הבית, על הרכב ועל המשפחה, וזה הבדל מהותי שמפתיע הרבה משפחות שעוברות מבורדר קולי לאוסי.

שלישית, סגנון העבודה מול האדם. הבורדר קולי מצפה לפקודה ומתמקד בעיניים שלך, והוא יעבוד בעיניים עצומות אם רק תגיד לו. האוסי הוא שותף שמחליט: הוא משתף פעולה, אבל כשהוא חושב שהפתרון שלו טוב יותר, הוא יבחר בשלו. הוא גם מתאושש מטעויות הרבה יותר מהר, ולא נוטר נזיפות כמו הבורדר קולי הרגיש.

השורה התחתונה: הבורדר קולי הוא מומחה, רעייה טהורה. הרועה האוסטרלי הוא ג'נרליסט, עושה הכל. אם אתם רוצים כלב שילווה אתכם לכל מקום, יעבוד איתכם וגם ישמור על הבית, אוסי. אם אתם רוצים מכונת רעייה מושלמת, בורדר קולי.

תוקפנות: שלושה סוגים

בואו נדבר על תוקפנות, כי זה מה שמפחיד הכי הרבה בעלי אוסים. אני מחלק את התוקפנות שאני רואה בשטח לשלושה סוגים.

הראשון הוא תוקפנות לחימה, והיא כמעט לא קיימת אצל האוסי. הוא לא נבחר ללחימה. אבל יש אזהרה: תסכול מרעייה שלא ממומשת יכול להפוך לתוקפנות מוסטת (Redirected Aggression) כלפי כלב אחר בבית. הפתרון הוא לתת פורקן לרעייה: טריקבול, עבודת ריח, אימוני שמירה מבוקרים.

השני הוא תוקפנות היררכית, והיא קיימת בעיקר מול כלבים מאותו מין. אוסי יכול להיות שתלטן: "אני מחליט מי מתקרב לקערה." זו לא תוקפנות רצחנית, אבל כן מריבה על מקום. הפתרון: חוקים ברורים, אוכל בנפרד, ואימון "חכה לתורי".

השלישי, והגבוה מבין השלושה, הוא תוקפנות טריטוריאלית. אוסי מגן על בית, רכב וחצר. אורח שנכנס בלי טקס כניסה מקבל נביחה, ולפעמים נשיכה. הפתרון הוא טקס כניסה: האורח נכנס רק אחרי שהאוסי רגוע, "בוא, שב, חכה", ורק אז מברכים.

והבהרה חשובה: רוב התוקפנות שאני רואה אצל אוסי היא תסכול רעייה, לא יצר לחימה. אוסי שנושך עקב של ילד רץ הוא לא תוקפני. הוא פשוט לא יודע לרעות ילדים. ההבדל הזה, בין תוקפנות אמיתית לבין יצר עבודה שלא קיבל כיוון, הוא ההבדל בין כלב שיוצאים איתו לאילוף לבין כלב שזורקים למקלט.

נהיגות (Biddability): 8/10

הרועה האוסטרלי הוא כלב חכם, רוצה לעבוד, וקל לאילוף. אבל יש לו מוח עצמאי. בניגוד לבורדר קולי שמחכה להוראה, האוסי מחליט. אם הוא חושב שהפתרון שלו טוב משלך, הוא יבחר בשלו.

זה טוב בשטח: רועה אוסטרלי יכול להחליט בעצמו איך להחזיר כבשה שנמלטה. זה פחות טוב בסלון: "לא, אני לא אשב. אני רוצה לרדוף אחרי החתול."

הסוד עם אוסי: לתת לו סיבה להקשיב לך. חטיפים, עבודה, משחק. האוסי הוא לא שפטן יעיל, הוא שותף. הציון שלו בנהיגות, 8 מתוך 10, גבוה אבל דורש ניהול. הוא לא ירוץ לעבודה בעיניים עצומות כמו בורדר קולי, הוא ירוץ אם תראה לו שזה שווה את זה.

מיתוסים נוספים

"הוא היפואלרגני" לא, לא ולא. הרועה האוסטרלי משיר פרווה כמו מטורף. פעמיים בשנה נשירה מלאה, ובין לבין נשירה קבועה. הוא לא היפואלרגני, ואל תקנו אוסי לאלרגיים.

"אוסי עם עיניים תכלות זה נדיר ויקר" לא נדיר ולא יקר. הגן merle (M-locus) שגורם לדוגמת הפרווה היפה ולעיניים התכלות קשור גם לבעיות ראייה ושמיעה. אוסי עם עיניים תכלות לא "נדיר", הוא נושא גן merle. זה יפה, אבל זה לא ערך מוסף.

"אוסי צריך חצר גדולה" טעות נפוצה. אוסי שנמצא בחצר לבד הורס את החצר. הוא לא "מתנועע בחצר". הוא הולך לאורך הגדר, נובח על כל מה שעובר, וחופר בורות משעמום. אוסי צריך אותך, לא חצר.

איך לחיות עם רועה אוסטרלי

### הצרכים היומיים

בואו נעבור על מה שהאוסי צריך בכל יום, כדי שלא תהיו מופתעים. ראשית, פעילות גופנית: בין 60 ל-90 דקות של ריצה, טיול אינטנסיבי או פריסבי, לא טיול לפח. שנית, גירוי מנטלי: 30 עד 45 דקות של משחקי חשיבה, עבודת ריח, טריקבול, פאזלים ואימון משמעת. זה קריטי בדיוק כמו הריצה. שלישית, אילוף ועבודה: 15 עד 20 דקות של אימון יומי, לא "שב וארצה" אלא תרגילים מורכבים: גלגולים, חיפוש, שליטה. רביעית, חברה: הוא צריך אתכם רוב שעות היום. אוסי בלי בני אדם הוא אוסי אומלל, עם חרדת נטישה קשה. חמישית, טיפוח: סירוק פעמיים-שלוש בשבוע, ובתקופות נשירה כל יום, כי הפרווה שלו עבה כמו ג'ונגל. ולגבי מרחב: הוא לא חייב חצר, אבל הוא חייב מרחב תנועה. דירה אפשרית בתנאי שאתם יוצאים הרבה, אבל הוא לא מתאים לישיבה ממושכת.

### ספורט מומלץ

אוסי הוא אס ספורט. Agility היא כמעט חובה, כי הוא טס במסלולים. Obedience ברמה תחרותית מתאים לו מאוד, ותזכרו את ה-8 מתוך 10 בנהיגות. טריקבול, שבו הוא "רועה" כדורי ענק לתוך שער, הוא המשחק האידיאלי בשבילו. גם Rally Obedience, Canicross, Hoopers ו-Herding Trials, אם יש לכם גישה, מצוינים עבורו.

### מה לא עובד

ולבסוף, מה שבטוח לא עובד: להשאיר אותו לבד שמונה שעות ביום, פשוט לא. טיול של 20 דקות "כי מתחשק לו" לא מתחשק לו, הוא משתגע. גישה רכה מדי לא עובדת: אוסי צריך חוקים, לא אלימות, לא פחד, חוקים. וגישה קשה מדי גם לא עובדת: אוסי רגיש, וצעקות יהרסו לו את הביטחון.

שאלות נפוצות

האם רועה אוסטרלי מתאים למתחילים? לא. אבל יש יוצאים מהכלל. אם אתם מתחילים אבל מוכנים ללכת לאילוף, לקרוא ולעבוד, אולי. אם אתם חושבים ש"הוא חכם, יבין לבד", תתרחקו. מתחילים מתחילים עם גזע רגוע יותר.

הוא יכול לחיות בדירה? כן, אבל בתנאי. אני מכיר אוסים מצוינים בדירות. התנאי: הוצאה אינטנסיבית בבוקר, אימון בצהריים, טיול בערב. דירה היא לא תירוץ לא להתאמן.

למה הוא נושך ילדים קטנים? כי ילדים רצים. אוסי רואה תנועה, נכנס לרצף רעייה, ונושך עקב. זה לא תוקפנות, זה אינסטינקט. הפתרון: ללמד את הילד לעמוד כשהוא מתקרב, וללמד את האוסי "מספיק".

הוא מסתדר עם חתולים? יכול להיות, תלוי בחתול. אוסי עם יצר רעייה גבוה יראה בחתול "צאן לביית", והחתול לא ישתף פעולה. חתול שרץ מפעיל את יצר הציד ומתחיל מרדף. התאמות איטיות מגיל גור עובדות הכי טוב.

מה ההבדל בינו לבין שלטי (שיטלנד)? השלטי קטן יותר, רגיש יותר, נובח יותר ופחות אנרגטי. שלטי הוא "מיני קולי": קטן, עדין, נהדר למתחילים. אוסי הוא גרסת העבודה: גדול, חזק, תובעני.

הוא צריך תספורת? הפרווה שלו לא מפסיקה לגדול, אבל היא גם לא כמו של פודל. היא דו-שכבתית: שערה חיצונית ופרווה תחתונה. תספורת יכולה להרוס את מנגנון ויסות החום, וסירוק קבוע עושה את העבודה.

מה זה MDR1 ואיך זה קשור לאוסי? זו מוטציה גנטית שנפוצה אצל כלבי רועים, וכ-30 עד 50 אחוז מהאוסים הם נשאים שלה. היא גורמת לרגישות לתרופות כמו איברמקטין ולופרמיד. בדיקת דם פשוטה תגלה אם הכלב שלך נשא, ותעשו אותה לפני כל טיפול תרופתי, כי לא כל וטרינר זוכר לבדוק.

מקורות

1. FCI Standard #342: Australian Shepherd (fci.be/en/nomenclature/AUSTRALIAN-SHEPHERD-342.html) 2. FCI Group 1: Sheepdogs and Cattle Dogs (fci.be) 3. zooroyal.at: האופי, הגודל והחינוך של הרועה האוסטרלי 4. zooplus.de: האופי וההחזקה של הרועה האוסטרלי (zooplus.de/magazin/hund/hunderassen/australian-shepherd) 5. fressnapf.de: איך לשלוט בהתנהגות הרעייה אצל כלבים (fressnapf.de/magazin/hund/welpen/hueteveralten-kontrollieren/) 6. hundeseite.de: Australian Shepherd (hundeseite.de/hunderassen/hunderasse-a/australian-shepherd.html) 7. Wikipedia: Australian Shepherd (en.wikipedia.org/wiki/Australian_Shepherd) 8. VCA Hospitals: MDR1 Gene Mutation (vcahospitals.com/know-your-pet/multidrug-resistance-mutation-mdr1) 9. Australian Shepherd Health & Genetics Institute: MDR1 prevalence (australianshepherd.org.au) 10. AKC: Australian Shepherd Breed Standard (akc.org/dog-breeds/australian-shepherd/) 11. showsightmagazine.com: Australian Shepherd Breed History (showsightmagazine.com/dog-breeds/australian-shepherd/) 12. Cornell University College of Veterinary Medicine: MDR1 Drug Sensitivity (vet.cornell.edu) 13. australianshepherds.at: רעייה (australianshepherds.at/hundesport-arbeit/hueten/) 14. bullysbehaven.com: Understanding Aggression in Australian Shepherds and Border Collies 15. The White Aussies Project: Double Merle (lethalwhites.com/doublemerle.html)

נכתב על ידי אייל קליין, מאלף כלבים