יש מיתוס אחד שנדבק לבריטני יותר מכל גזע אחר שאני מכיר: שזהו "ספרינגר ספניאל צרפתי קטן". האמת מורכבת הרבה יותר. הבריטני שייך לקבוצת כלבי הציד העומדים (FCI 7), לא לקבוצת הספניאלים. השם "Épagneul Breton" מטעה, כי בצרפתית "אפאניול" הוא מונח רחב לכלבי ציד, ואין לו קשר ישיר לספניאל הבריטי. מי שעובד עם בריטני אמיתי מגלה מהר מאוד שמדובר בכלב פוינטר בנשמה, לא רטריבר ולא ספניאל. ההבדל הזה הוא קריטי להבנת הגזע.
הבריטני הוא אחד מגזעי הציד העומדים הפופולריים ביותר באירופה. בצרפת הוא מככב ברשימות הפופולריות שנים ארוכות. גם בארץ רואים אותו יותר ויותר, לא רק בשדות ציד אלא גם בפארקים, בגני כלבים ובבתים פרטיים. הפופולריות הזו מביאה איתה לא מעט בעיות, כי אנשים רוכשים בריטני בגלל המראה היפה והגודל הקומפקטי, בלי להבין עם איזו מכונת אנרגיה הם הולכים להתמודד.
הסיפור של הבריטני מתחיל בחבל ברטאן שבצפון-מערב צרפת, אזור גשום, מיוער ומלא בציד. הציידים המקומיים חיפשו כלב שיוכל לעבוד בשטח קשה, עם קרצוף צפוף, ושיכסה שטחים נרחבים בלי להתעייף. הם רצו כלב קטן מספיק כדי להיכנס מתחת לענפים נמוכים, גדול מספיק כדי להתמודד עם שטח, אבל קודם כל כזה שיש לו יכולת עמידה מול ציד: ההתקפאות האופיינית לכלבי פוינטר, כשהכלב קופא במקומו ומסמן לצייד היכן העוף מסתתר.
מהמאה השבע-עשרה ועד המאה התשע-עשרה התפתח הגזע בתערובת של כלבים מקומיים מברטאן עם כלבי פוינטר שהובאו מאנגליה ומספרד. בשנת 1850 לערך תועדו כלבי "אפאניול" באזור ברטאן בעלי כישרון יוצא דופן בעמידה. אבל רגע המפתח הגיע ב-1907, כשתערוכת כלבים בפריז הציגה לראשונה את הבריטני כגזע נפרד. מאז, הגזע עבר תהליך שכלול ארוך וקפדני.
מעניין לדעת שהבריטני כמעט ונעלם במלחמת העולם הראשונה, כמו גזעים אירופיים רבים. המגדלים ששרדו את המלחמה בנו מחדש את הגזע מתוך מעט פרטים שנשארו. בשנות העשרים והשלושים הגזע התפשט בצרפת ומשם לאנגליה ולארצות הברית. האמריקאים, בסגנון האופייני להם, פיתחו קווי בריטני מעט שונים מהקווים הצרפתיים. הקו האמריקאי של הבריטני נטה לכלב עם רגליים ארוכות יותר וזוויות ישרות יותר, בעוד הצרפתים שמרו על המבנה הקומפקטי המקורי. ההבדל הזה מורגש עד היום. בריטני שמגיע מקו עבודה צרפתי הוא בדרך כלל חסון וקומפקטי יותר, שונה מעט מבריטני אמריקאי שנראה אוורירי וקל יותר.
בגלל שהבריטני פותח ככלב עבודה לכל דבר, ולא ככלב לוויה תערוכותי, הוא שמר על תכונות עבודה חזקות מאין כמותן. בניגוד לפוינטר האנגלי, שהוא גדול ורציני יותר, הבריטני קטן באופן יחסי. גובהו הממוצע נע סביב 48-50 ס"מ ומשקלו סביב 14-18 ק"ג. אבל הגודל הזה לא אומר "מיני" או "קל". להיפך. הוא ארוז כמו פצצת אנרגיה קומפקטית. בהשוואה לפוינטר אנגלי, הבריטני זריז יותר, מתפתל יותר, וחודר לצמחייה צפופה בלי רעש. בהשוואה לספרינגר ספניאל, יש לו אותו גודל בערך, אבל סגנון העבודה שונה לחלוטין. הספרינגר מקפיץ ציד מתוך הסבך ומחזיר. הבריטני עוצר, קופא, ומסמן. שניהם אנרגטיים ללא גבול, אבל סוג הריכוז שונה.
הפרווה של הבריטני היא עוד סיפור שמספר על המקור. הוא לא בעל פרווה כבדה כמו הספרינגר, אלא פרווה עדינה ומשיי, לפעמים גלית קלות. הסיבה פשוטה: בברטאן הגשומה, פרווה עבה מדי היתה סופגת מים ומכבידה על הכלב. פרווה קלה יותר מתייבשת מהר ומאפשרת תנועה זריזה. הצבעים האופייניים לפרווה, כתום-לבן או חום-לבן (ליבר), נועדו לבלוט בשטח הציד. הצבע הבהיר מאפשר לצייד לראות את הכלב מרחוק גם כשהכלב נמצא בתוך סבך צפוף. כמו הפוינטר האנגלי, גם הבריטני מכשכש בזנב כשהפרווה מזדקפת, אבל בניגוד אליו, זנבו של הבריטני הוא טבעי קצר, תכונה ייחודית שגורמת לו להראות כאילו תמיד קוצץ, אבל לפעמים ממש ככה הוא נולד.
בגלל שהבריטני עבד במשך דורות במשימות של איתור ועמידה מול עופות, הוא היום בעל יכולת ריכוז פנומנלית בכל מה שקשור לחיפוש וסקירה. אצלי בטיפול, בריטני שמתרכז באיתור כדור או צעצוע שהסתתר יכול לעבוד ברצף עשרים דקות בלי להסיט מבט. מצד שני, בגלל שהגזע לא גודל כדי לשמור על שטח או להגן על רכוש, הוא היום כמעט חסר אינסטינקט שמירה. אל תצפו מבריטני לנבוח על זרים או להתריע מפני פולשים. הוא יקבל בשמחה כל אדם שייכנס הביתה, יכשכש בזנב וינסה למכור לו כדור.
הטמפרמנט של הבריטני מורכב. מדובר בכלב חכם בצורה בלתי רגילה, מה שהופך אותו למאתגר לאילוף לפעמים. הוא לא עקשן כמו טרייר, אבל הוא יכול להיות סקרן ומפוזר. בגלל שהגזע פותח כדי לקבל החלטות בשטח במרחק גדול מהצייד, הוא היום עצמאי למדי. בריטני לא מחכה לפקודות כל הזמן. הוא חוקר, מנתח ומחליט. זה נפלא בשדה אבל יכול להיות מתסכל בסלון. הצד השני של המטבע הוא חיבור אנושי יוצא דופן. הבריטני הוא אחד מגזעי הציד הרגישים ביותר לאדם. הוא רוצה לרצות, הוא קורא הבעות פנים, הוא קולט שינויים במצב רוח. בגלל שהציידים בברטאן עבדו עם הכלבים האלה בקשר צמוד תוך כדי הליכה רגלית (לא על סוסים, כמו הפוינטר האנגלי), הבריטני פיתח תלות הדדית באדם. הוא לא עובד לבד מרחוק כמו כלבי ציד אחרים.
אצל פוינטר אנגלי אתם רואים מרחק גדול יותר מהצייד, עבודה רחבה ואינטנסיבית. אצל בריטני אתם רואים קרבה, רצון לבדוק עם הבעלים, סימון ברור יותר וחיפוש קשוב יותר לרמזים אנושיים. בהשוואה לקוקר ספניאל, הבריטני הרבה פחות נוטה לבעיות נשיכה או עצבנות הקשורות לאוכל. הטמפרמנט של הבריטני יציב יותר, מאוזן יותר, אבל המחיר הוא אנרגיה גבוהה בהרבה.
גישת האילוף הנכונה לבריטני מתחילה בהבנה שהכלב הזה צריך גירוי מנטלי לפחות כמו גירוי פיזי. אצלי בעבודה אני רואה יותר מדי בעלי בריטני שחושבים ששלוש שעות ריצה בפארק יספיקו. זה לא נכון. בריטני בלי עבודת חיפוש, בלי משחקי חשיבה, בלי משימות של חיפוש והבאה, יהפוך להיפראקטיבי, נוירוטי וקשה לניהול. בגלל שהגזע בנוי לעבודת ציד מנטלית לאורך שעות, הוא היום זקוק לאתגרים אינטלקטואליים. מסלולי ריח, חיפוש חפצים, עבודת פוינטר בשטח, אפילו ספורט כלבים כמו זריזות.
אי אפשר לאמן בריטני בכוח. הרגישות של הגזע לא סובלת טון קשה או ענישה. בגלל שהבריטני גודל להיות שותף פעיל של הצייד, לא כלב צייתן עיוור, הוא היום מגיב בצורה גרועה לשיטות אילוף קשיחות. הטון צריך להיות ברור אבל חם. התגמול חייב להיות מהיר וקשור לפעולה. שיטת האילוף הטובה ביותר לבריטני היא כזו שמשלבת משחק, חיפוש וחיזוקים חיוביים בתוך מבנה ברור. הכלב הזה מסוגל ללמוד פקודות מורכבות במהירות שיא, אבל רק אם הוא מבין מה הוא מרוויח מזה.
לא פעם אני רואה בעלי בריטני שמותשים מהכלב ומתלבטים למסור אותו. כמעט תמיד הבעיה היא לא הכלב, אלא היעדר עיסוק מתאים. בריטני שבא הביתה אחרי שעת עבודה מנטלית טובה נרגע לגמרי. בריטני שבא הביתה אחרי טיול קצר וארוחה הוא מפלצת אנרגיה שתפרק את הבית.
חשוב להבין דבר נוסף: בריטני שלא מקבל מספיק גירוי מפתח דפוסי התנהגות בעייתיים. חפירות בלתי פוסקות בחצר, נביחות למיניהן, רדיפה אובססיבית אחרי חתולים או כלי רכב, לעיסת רהיטים. אלה לא סימנים של כלב רע. אלה סימנים של כלב שזועק לשגרה, לעבודה, לתכלית. בגלל שהבריטני גודל להיות כלב ציד ששותף למשימה יומיומית, הוא היום חייב תחושת שייכות למשימה. בלי זה, הוא מוצא תעסוקות משל עצמו, והיצירתיות של בריטני משועמם היא כמעט בלתי מוגבלת.
בשטח, כשיוצאים לעבודת חיפוש, רואים את השינוי הדרמטי. בריטני שמתרוצץ קודם בהיסטריה פתאום מרכז, מוריד ראש, מתחיל לחפש בשיטתיות. השרירים נרגעים, הנשימה מתייצבת, והעיניים מתרכזות. זה הרגע שבו רואים את הכלב האמיתי. לא את המפלצת היפראקטיבית בבית, אלא את בן הלוויה המקצועי שקורה כשנותנים לו לעשות מה שנוצר לעשות.
לחיות עם בריטני זה אתגר לא קטן, אבל גם מתגמל מאוד. מדובר בכלב משפחה מצוין בתנאי שהוא מקבל את הכמות הנכונה של פעילות. הוא נהדר עם ילדים, סבלני ומשחקי. הוא בדרך כלל טוב עם כלבים אחרים, במיוחד אם חונך כראוי מגיל צעיר. עם חתולים ומכרסמים הסיפור מורכב יותר, בגלל האינסטינקט הצידני החזק, אבל בגידול נכון אפשר להרגיל אותו לחיות עם כולם.
הבריטני דורש הברשה שבועית, פרוותו הקצרה עד בינונית לא מסתבכת בקלות. הנשירה עונתית. חשוב לאזן את התזונה כי מדובר בגזע פעיל ששורף הרבה אנרגיה. בעיות בריאות נפוצות כוללות דיספלסיית ירך, פריקת פיקה ובעיות עיניים, אבל באופן כללי הגזע נחשב לבריא יחסית, במיוחד באוכלוסיות עבודה שלא עברו ריבוי יתר.
תוחלת החיים הממוצעת היא 12 עד 14 שנים, ובריטני מבוגר נשאר שובב וצעיר ברוחו עד גיל מבוגר יחסית. מי שגידל בריטני זקן יודע שהכלב הזה מסרב להאט, גם כשהגוף כבר לא משתף פעולה.
אם אתם שוקלים בריטני, עצרו לרגע וחשבו. זה לא גזע שמתאים לריצה יומית קצרה ולשכיבה על הספה. האנרגיה שלו אינסופית כמעט. הוא צריך בית עם גישה לטבע, לטיולים ארוכים, לריחות, לחיפושים. אם אתם גרים בדירה קטנה בעיר, אלא אם כן אתם מחויבים לקחת אותו לשטח פעמיים ביום לפחות, הבריטני כנראה לא בשבילכם. לעומת זאת, אם אתם הולכים בשטח, נהנים לטייל בטבע, מוכנים להשקיע זמן באילוף ובמשחקי חשיבה, הבריטני יכול להיות שותף לחיים כמו שלא חוויתם מעולם.
הוא ילווה אתכם לטיולים, ירוץ ליד האופניים, יחפש צעצועים שהטמנתם, יביא לכם כדור עד שתתעייפו לפניו, ובסוף היום יתכרבל לידכם כמו שכלב יודע. הוא לא ישמור על הבית, לא ינבח על זרים, לא יהיה מרשים ומאיים. אבל הוא יהיה חכם, קשוב ומלא חיים. מי שנותן לבריטני מה שהוא צריך מקבל את אחד הכלבים המאושרים והנאמנים בגזעי הציד.
בסופו של דבר, הבריטני הוא גזע שמייצג את האיזון המושלם בין גודל קומפקטי לבין יכולות עבודה מקצועיות. קטן מהפוינטר האנגלי אבל לא נופל ממנו באיכות העבודה. דומה בגודלו לספרינגר ספניאל אבל שונה לחלוטין בגישה ובסגנון. גם מי שגדל על קוקר ספניאל ימצא בבריטני כלב פחות רכושני, פחות עקשן על אוכל אבל פחות צייתן ללא מחשבה. הוא כלב של שותפות, לא של כניעה.
בשנים האחרונות אני פוגש יותר ויותר בריטני בארץ, וזה מעודד ומדאיג באותה מידה. בריטני טוב בבית הנכון הוא תענוג צרוף. בריטני בבית הלא נכון הוא טרגדיה. לפני שאתם מביאים אחד הביתה, דעו מה אתם לוקחים. תשאלו את עצמכם: יש לי זמן לחפש איתו בריח כל יום? יש לי כוח לגירוי מנטלי יומיומי? אני מוכן לטיול אמיתי בשטח באורך שעה ומעלה, לא סתם סיבוב סביב הבית?
אם התשובה חיובית, הבריטני יכניס אליכם הביתה שמחה אין קץ.
נכתב על ידי אייל קליין, אילוף כלבים
עוד במשפחה של כלבי ציד עומדים:
נכתב על ידי אייל קליין, אילוף כלבים
רוצים לדעת אם הגזע מתאים לכם? שיחה אחת של 15 דקות.
ייעוץ לבחירת גזעמחפשים מאלף לגזע הזה? מאגר המאלפים שלנו · 054-620-4368