בראקו איטלקי (Bracco Italiano) — אבי הפוינטרים בן אלפי השנים

בראקו איטלקי Bracco Italiano

כשחושבים על כלבי ציד עומדים, רוב האנשים חושבים על הפוינטר האנגלי, על הוויימראנר, או אולי על הסטר. אבל יש גזע אחד שהוא אב קדמון של רבים מהם, גזע שהציורים שלו מופיעים כבר בציורי קיר מהמאה הרביעית לפני הספירה, גזע שליווה ציידים איטלקים במשך למעלה מאלפיים שנה. הבראקו איטלקי, ה-Bracco Italiano, הוא לא סתם עוד כלב ציד. הוא אחד מכלבי הציד העומדים העתיקים ביותר בעולם, עם תקן FCI מספר 202, ועם היסטוריה שעוברת דרך האימפריה הרומית, הרנסנס, ועד ימינו. כמי שעובד עם כלבי ציד למעלה משני עשורים, אני יכול לומר שהבראקו איטלקי הוא דוגמה חיה לאיך נראה כלב ציד שכולו מסירות, אינטליגנציה ורכות, בלי לאגרטל, בלי להתעצבן, ובלי לאבד את הדרייב הטבעי שלו.

הטעות הנפוצה ביותר היא לחשוב שהבראקו איטלקי הוא פשוט וריאציה איטלקית של הפוינטר האנגלי. התשובה היא לא, ובגדול לא. מדובר בגזע נפרד לחלוטין עם היסטוריה נפרדת. הבראקו איטלקי מבוגר מהפוינטר האנגלי בכמעט אלף שנה. בעוד שהפוינטר האנגלי פותח באנגליה של המאה ה-17, הבראקו האיטלקי נמצא באיטליה מאות שנים לפני כן. האזכור הראשון של כלב דומה לבראקו איטלקי מופיע בפסיפסים רומיים מהמאה הרביעית לספירה, מתקופת שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס. בחפירות ארכיאולוגיות בעיר פומפיי נמצאו תבליטים של כלבי ציד עם מבנה ראש דומה, אוזניים ארוכות וגוף מוצק. זה לא סתם גזע ותיק. זה גזע עתיק, כזה שהצליח לשרוד נפילת אימפריות, מלחמות עולם, ושינויים טכנולוגיים שכמעט חיסלו את ענף הציד המסורתי.

ההיסטוריה הכתובה של הבראקו איטלקי מתחילה במאה החמישית לספירה, כשהיסטוריון רומי תיאר כלבי ציד גדולים עם חוש ריח מצוין ששימשו לציד באזור עמק הפו בצפון איטליה. במהלך ימי הביניים, הבראקו איטלקי היה כלב הציד המועדף על האצולה האיטלקית. ציורים מהמאה ה-15 וה-16 מראים כלבים שדומים להפליא לבראקו איטלקי של היום, במיוחד בציוריו של האמן פיירו דלה פרנצ'סקה ובציורי קיר בארמונות איטלקים. הפירוש המילולי של השם Bracco הוא "כלב שמתבונן ועוקב" באיטלקית עתיקה, התייחסות ישירה ליכולת ההצבעה האופיינית לגזע. בימי הרנסנס, הגזע זכה לפופולריות עצומה והוא מתואר בספרות הציד האיטלקית של התקופה, שבה ציידים שיבחו את חוש הריח המעולה שלו, את הסיבולת הגבוהה שלו, ואת האופי הנאמן שלו.

בשנת 1882 הוקם באיטליה מועדון הגזע הראשון של הבראקו איטלקי, והחלה עבודה מסודרת על קביעת תקן לגזע. אבל כמו גזעים אירופיים רבים, מלחמת העולם השנייה כמעט והכחידה את הבראקו איטלקי. לאחר המלחמה, מספר הכלבים הרשומים באיטליה ירד לפחות משלושים פרטים. בשלב הזה, קבוצה קטנה של מגדלים נלהבים, יחד עם ציידים ותיקים שהכירו את הגזע, החלה בתוכנית שיקום והצלה. הם אספו כלבים מכפרים נידחים, מחוות מבודדות, ומציידים ותיקים בכל רחבי איטליה. העבודה הזאת לקחה שנים, אבל היא הצליחה. בשנות החמישים, הבראקו איטלקי התאושש והחל לעלות שוב במספרים. הפדרציה הבינלאומית לכלבים FCI הכירה בו רשמית בשנת 1956, ומאז הוא נחשב לגזע לאומי איטלקי לכל דבר, לצד הלווין האיטלקי והמסטיף הנפוליטני. בגלל שהגזע כמעט ונכחד במלחמת העולם השנייה וקם לתחייה מתוך מאגר גנטי מצומצם, הוא היום אחד מגזעי הציד השמורים ביותר באירופה מבחינת אופי ויצירתיות עבודה.

המראה של הבראקו איטלקי הוא אחד היפים והמזוהים ביותר בעולם כלבי הציד. מדובר בכלב גדול, מוצק, עם מבנה מרשים. הזכרים מגיעים לגובה של 58 עד 67 ס"מ בממוצע, והנקבות 55 עד 62 ס"מ. משקל הגוף נע בין 25 ל-40 ק"ג בהתאם למין ולמבנה. הראש גדול ומרשים, האוזניים ארוכות במיוחד ושמוטות לצדיים. השפתיים גדולות ותלויות, תכונה אופיינית לכלבי ציד עומדים. עיניו גדולות, כהות, ומלאות הבעה. הפרווה קצרה, מבריקה, וצמודה לגוף. הצבעים המקובלים בתקן הם לבן עם כתמים בצבע כתום עז, חום ערמוני (roano) או חום-אדמדם. הצבע הכתום-בהיר הוא הנפוץ והמזוהה ביותר עם הגזע. בניגוד לפוינטר האנגלי שהצבעים שלו מגוונים וכוללים גם ליבר, גם שחור, גם לימון, הבראקו איטלקי נשאר נאמן לצבעים המסורתיים שמלווים אותו מאז ימי הביניים. אין בעולם שני בראקו איטלקי שנראים בדיוק אותו דבר. לכל פרט יש פיזור ייחודי של הכתמים, מה שגורם להם להיראות כמו יצירות אומנות מהלכות.

התפקיד המקורי של הבראקו איטלקי היה ציד עומד במלוא מובן המילה. הוא צד בצפון איטליה בעיקר באזורים הפתוחים של פיימונטה, לומברדיה, אמיליה-רומאניה וטוסקנה, אבל גם באזורים הרריים. הטרף שלו כלל בעיקר שליו, חוגלות, פסיונים ומדי פעם ארנבות. סגנון הציד שלו אינו הנמרץ והמהיר של הפוינטר האנגלי. הבראקו איטלקי עובד בגובה ראש בינוני, בקצב מתון ומדוד. הוא לא רץ כמו משוגע לכל הכיוונים. הוא סורק את השטח בצורה מעמיקה, בודק כל פינה, ובזמן שהוא עושה זאת, הוא מפעיל את חוש הריח שלו ברמה יוצאת דופן. כשהוא מריח ציפור, הוא מתקשה, עוצר, ומצביע. ההצבעה שלו היא מסורתית: זנב בקו ישר לגב, כף רגל קדמית מורמת, ומבט ממוקד בטרף. יש בו משהו קלאסי, קרוב לטבע, שמזכיר איך כלבי ציד עבדו לפני שהומצאו רובים. בגלל שהגזע עבד בצפון איטליה במשך יותר מאלף שנה כאמצעי ההשרדות של ציידים, הוא היום בעל חוש ריח חד בצורה יוצאת דופן, אפילו בהשוואה לכלבי ציד עומדים אחרים.

בהשוואה ללברדור רטריבר, הבראקו איטלקי שונה בתכלית בהתנהגות היומיומית. הללברדור הוא זנב שמכשכש תמיד, כלב חד, ישיר, תמיד בכוננות למשחק, תמיד שמח. הבראקו איטלקי הוא כלב מהורהר. הוא מתבונן, שוקל, מנתח. הוא לא יקפוץ עליכם ברגע שאתם נכנסים הביתה כמו הלברדור. הוא יבוא, יתבונן, ילטף את הראש, ואז יחזור למקום שלו. הוא מלכותי במידת מה. זה לא אומר שהוא פחות אוהב. להיפך. הוא מחובר עמוק, אבל מביע זאת בדרך אחרת, יותר עדינה. בהשוואה לוויימראנר, שאוהב לעבוד אבל יכול להיות דחקן ונצמד, הבראקו איטלקי מאוזן יותר. הוא גם נצמד למשפחה, אבל לא באותה אינטנסיביות שלפעמים הופכת לבעיית חרדת נטישה. הבראקו יודע להיות לבד לפרקי זמן סבירים, אבל לא יסבול שעות ארוכות של בדידות יומיומית.

הטמפרמנט של הבראקו איטלקי הוא אחד הדברים שמפתיעים כל מי שפוגש אותו בפעם הראשונה. יש אנשים שרואים כלב גדול עם לסתות חזקות ומבנה שרירי, ומניחים שהם פגשו כלב שמירה רציני. המציאות שונה לחלוטין. הבראקו איטלקי הוא אחד מכלבי הציד העדינים והרגישים ביותר. הוא לא תוקפני. הוא לא נובח ללא סיבה. הוא לא מגן על טריטוריה. לכל היותר, הוא יביט באדם זר ויתבונן, ואחרי דקה, הוא ילך אליו עם זנב מכשכש. הוא סובלני מאוד כלפי ילדים, כלפי כלבים אחרים, ואפילו כלפי חיות בית אחרות. השקט הפנימי הזה הוא לא חולשה. הוא חוזק. בראקו איטלקי בטוח בעצמו ויודע שמי שלא מחפש צרות, לא ימצא אותן. אבל עם כל הרכות הזאת, יש בו נחישות ברזל כשהוא בשטח. הצד העובד שלו מגלה התמדה, עקביות, ונכונות לעבוד שעות מבלי להתלונן. השילוב הזה, בין רכות בבית לבין קשיחות בעבודה, הוא מה שהופך את הבראקו איטלקי לכלב מיוחד. בגלל שהגזע גודל בידי ציידים שהעריכו שקט ויציבות באופי לצד דרייב עבודה גבוה, הוא היום כלב משפחה מצוין בידיים הנכונות, עם רמת אמינות גבוהה במיוחד.

בעבודה עם כלבים, פגשתי לא מעט בעלים של גזעים רגישים. הדבר הכי חשוב שאפשר להגיד על הבראקו איטלקי הוא שהוא מרגיש אתכם. הוא לא כלב שאפשר לצעוק עליו או להכות אותו. גם לא כלב שאפשר לאמן בשיטות קשות של דומיננטיות. הוא מגיב היטב לחיזוקים חיוביים, לעידוד, למגע עדין, ולעקביות. אם תשאלו אותי מה הכלי הכי חשוב באילוף בראקו איטלקי, התשובה היא סבלנות. לא כח. לא עוצמה. לא שליטה. סבלנות. כשתהיו סבלניים איתו, תוכלו לקחת אותו רחוק. תוכלו ללמד אותו כל דבר. כשתתחילו לאיים עליו, הוא כבר ייטה הצידה, יסגור את עצמו. אי אפשר לקנות את הכבוד של בראקו איטלקי דרך הפחדה. את הכבוד של בראקו איטלקי מרוויחים.

הדרישות הפיזיות של הבראקו איטלקי הן משמעותיות. זה לא כלב ספה. הוא צריך שעה לפחות של פעילות אינטנסיבית ביום. אבל בניגוד לפוינטר האנגלי, שצריך לרוץ שעות בשטח פתוח כדי להיות מרוצה, הבראקו מסתפק גם בטיולים רגליים ארוכים, בשבילים בטבע, בטיולי שטח. הוא כלב שיכול לעבוד איתכם במסלולי הליכה, ברכיבה על אופניים, או סתם בחצר עם משחקי חיפוש. אחד הדברים שמתאימים במיוחד לבראקו איטלקי בישראל הוא היכולת שלו לווסת את עצמו. הוא לא חייב להיות בתנועה כל הזמן. יש בו יכולת להירגע ולדעת מתי לעבוד ומתי לנוח. אבל אל תטעו. אם תשאירו אותו בלי פעילות במשך ימים, הוא ימצא לעצמו תעסוקה. וחלק מבעיות ההתנהגות שאני רואה אצל גזעים כאלה נובעות בדיוק מזה: שעמום וחוסר גירוי.

מבחינת אילוף ספציפי, הקטע המעניין בבראקו איטלקי הוא יכולת הריכוז שלו. הוא לא כמו הגולדן רטריבר שכשאתם מחזיקים חטיף, הוא עושה הכל. הוא יותר מונע על ידי הקשר האישי. אפשר לעבוד איתו גם בלי חטיפים, כל עוד הוא סומך עליכם. בגלל זה, האימון הטוב ביותר לבראקו איטלקי הוא כזה שמשלב עבודה על קשר, משחקי ריח, ומשימות שדורשות חשיבה. הוא נהנה לעבוד במוח, לא רק בגוף. אצלי בטיפול, אני מקפיד לעבוד עם בראקו איטלקי על תרגילים שדורשים ממנו להפעיל את חוש הריח. כשאני נותן לו למצוא חפץ מוסתר, הוא נכנס לזון, מתרכז, ומצליח כמעט תמיד. זאת דרך נהדרת לחזק את הביטחון העצמי ואת הקשר. לעומת זאת, חזרות מונוטוניות של "שב ו"ארצה" משעממות אותו. הוא יבצע בגלל שירצה לרצות אתכם, אבל לא בכיף. התשוקה האמיתית שלו היא לעבוד עם האף. למי שמתכנן ציד או ספורט כלבים, שילוב של עבודת אף (nosework) באימונים יוצר כלב מאושר ומאוזן.

מבחינת הבריאות, הבראקו איטלקי הוא גזע עמיד יחסית. אין בו את ריבוי הבעיות הגנטיות שמאפיינות גזעים אופנתיים יותר. עם זאת, כמו כל כלב גדול, יש לשים לב לדיספלזיה של מפרק הירך. כדאי לבדוק את האוזניים הארוכות בקביעות, וכן לשים לב לעיניים. יש בגזע נטייה מסוימת לניוון רשתית מתקדם PRA, ולכן כדאי לעשות בדיקות גנטיות לפני רכישת גור. תוחלת החיים של בראקו איטלקי היא 10 עד 14 שנים, טובה לגזע בגודלו. מה שכן, הפרווה הקצרה לא מעניקה לו הגנה רבה מפני קור או חום קיצוניים. בישראל, חשוב להיזהר במיוחד בשעות החום הכבדות ולדאוג למים זמינים וצל קבוע.

החיים עם בראקו איטלקי בישראל הם אפשריים בהחלט, אבל דורשים מודעות. האקלים הים תיכוני החם יוצר אתגר לגזע שמקורו בצפון איטליה הממוזגת. עם זאת, מדובר בכלב מתאים למי שמתגורר בבית עם חצר, או למי שיכול להוציא אותו לטבע לפחות פעמיים בשבוע. מגורים בדירה קטנה ללא חצר ומרחב תנועה הם לא אידיאליים לבראקו איטלקי. הוא צריך מקום לנשום. חשוב גם לציין שהבראקו איטלקי הוא לא כלב שמירה. הוא לא ישמור על הבית. הוא לא ינבח על זרים. אם אתם מחפשים כלב שישמור על הילדים או על הרכוש, חפשו במקום אחר. הבראקו איטלקי נמצא כאן בשביל עבודה וחברת אמת, לא בשביל אבטחה.

הבחירה במגדל נכון היא קריטית לבראקו איטלקי. מדובר בגזע שעדיין לא נפוץ בישראל, ולכן רוב הגורים מגיעים ממגדלים באירופה. חשוב לבחור מגדל שעושה בדיקות גנטיות, שנותן לגורים אינטראקציה יומיומית עם בני אדם, ושחושף אותם למגוון מצבים. כמו בכל גזע ציד, החמצה של שלבי ההתפתחות המוקדמים תוביל לקשיים בהמשך. גור שלא נחשף למגוון מצבים עד גיל 14 שבועות עלול לפתח פחדנות וחשדנות. לעומת זאת, גור שגדל אצל מגדל טוב, עם גירויים נכונים, יגדל להיות כלב ביטחון ושקט.

במבט רחב יותר, הבראקו איטלקי הוא דוגמה מצוינת למה שקורה כשלא מתערבים יותר מדי בגנטיקה של גזע. הוא שרד אלפי שנים בלי שינויים דרסטיים, עם תכונות עבודה בריאות, אופי מאוזן, ובריאות טובה. זה לא סתם כלב יפה. זה יצור טבעי, כזה שמחובר למורשת של ציד עתיק, כזה שנושם דרמה היסטורית בכל נשימה. כשהוא רץ על פני שדה פתוח, אתם רואים לא רק כלב, אלא אלפיים שנה של יחסי אדם-כלב בזמן ציד. יש בו משהו קדום ואמיתי, משהו שמזכיר למה התחלנו בכלל לחיות עם כלבים.

אחד האתגרים המעניינים בגזע הוא הדיסוננס שיוצרים המראה והאופי. מישהו שרואה את הבראקו איטלקי בפעם הראשונה בטיול לא יודע אם הוא מול כלב ציד, כלב שמירה, או דוגי דה בורדו במסווה. כשהוא ניגש ומתחיל ללקק וללטף, ההפתעה גדולה עוד יותר. המפגש הזה, בין המראה המאיים לכאורה לבין האופי המתוק, הוא מה שיכול לשכנע מישהו לאמץ את הגזע. אבל חשוב לזכור: הוא לא מתוק. הוא עדין. אלה לא אותם הדברים. בראקו איטלקי לא יקפוץ עליכם וילקק אתכם כמו לברדור. הוא ינחת לידכם, יניח ראש על הברך, וישאיר את הנוכחות שלו ברורה. לא רועשת, לא דוחקת. פשוט נוכחת.

בגלל שהגזע עבד שקט ומדוד במשך אלפי שנים לצד אדם אחד או קבוצה קטנה של ציידים, הוא היום רגיש במיוחד לרמת הלחץ של הבעלים. אתם לחוצים? הוא יהיה לחוץ. אתם רגועים? הוא רגוע. אתם מבולבלים? הוא לא יידע מה לעשות. הקשר הזה, בין הרוך של הכלב לבין המצב הרגשי של הבעלים, הוא תכונה שדורשת מודעות. בראקו איטלקי לא סתם גר לידכם. הוא חי אתכם. הוא מרגיש אתכם. הוא חלק מהמערכת. אם יש לכם יכולת רגשית להתחבר לכלב ברמה הזאת, תקבלו בן לוויה נדיר. אם אתם חסרי סבלנות, חמי מזג, או לא פנויים רגשית, כנראה שהבראקו איטלקי לא בשבילכם.

מבחינת דינמיקה משפחתית, הבראקו איטלקי מצליח להסתדר ברוב המשפחות, בתנאי שכל בני הבית מבינים את אופיו. הוא טוב עם ילדים, כי הוא לא תוקפני וסובל הרבה לפני שהוא מגיב. אבל ילדים קטנים שמושכים אוזניים או מטפסים עליו עלולים להוציא אותו משיווי משקל. לא בגלל כעס, אלא בגלל רגישות. הוא פשוט יתרחק ויסתתר, או יילל בעדינות. מבוגרים צריכים ללמד ילדים איך לגעת נכון, איך להתקרב, איך לתת מרחב. בראקו איטלקי יקבל טונות של חיבוקים, כל עוד הם מגיעים בכבוד.

הבראקו איטלקי והפוינטר האנגלי שונים זה מזה כמו פיאט ולנדרובר. הפוינטר הוא רכב שטח מהיר, קופצני, נרגש. הבראקו איטלקי הוא רכב יוקרה, נינוח, אבל עם ביצועים. שניהם עושים עבודה מצוינת בתחומם, אבל החוויה שונה. מי שעבר מפוינטר אנגלי לבראקו איטלקי מרגיש הבדל מיידי: פחות לחץ, יותר שקט, יותר אינטימיות בעבודה. מי שעבר מלברדור לבראקו איטלקי ירגיש התקררות מסוימת, פחות התלהבות מיידית, אבל יותר עומק בקשר. ההשוואות האלה לא עושות צדק לאף גזע, אבל הן עוזרות להבין את הגישה השונה לכל גזע.

למי ששוקל להכניס בראקו איטלקי הביתה, המסר שלי פשוט: עשו שיעורי בית, הכירו את הגזע לעומק, ודברו עם מגדלים ומאלפים שמכירים אותו. אל תתפתו ליופי שלו לבד. יופי עובר, אבל אופי נשאר. הבראקו איטלקי הוא לא כלב של שבוע. הוא כלב של שנים ארוכות של שותפות עמוקה. אם אתם מוכנים להשקיע את הזמן, הסבלנות, והאהבה שהוא צריך, הוא יחזיר לכם פי עשר. זה לא סתם גזע למתחילים. אבל למי שיש ניסיון עם כלבים, במיוחד עם גזעי ציד, הבראקו איטלקי הוא אחד החוויות המתגמלות ביותר שיש לעולם הכלבים להציע.

נכתב על ידי אייל קליין, אילוף כלבים